027- הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פיקודי עז-עט (למתקדמים)

027- הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת פיקודי עז-עט (למתקדמים)

א. מי הוא שכתוב עליו איש בפסוק ויבא אותי שמה והנה איש מראהו כמראה נחושת?
ב. מתי נחשב גבריאל לבוש בדים ומתי לא?
ג. באיזה אופן המלאך היורד לשליחות משנה את לבושיו, ואלו דברים קבועים יש בלבושי המלאכים?
ד. מה ההבדל בין קו המידה לקנה המידה? במה השתמשו במשכן ומדוע?
ה. מהו השיעור של אלף חמש מאות ומהו השיעור של שלושים ושתים

פיקודי עז-עט

קַו הַמִּדָּה וְקָנֶה הַמִּדָּה

אלו שני סוגי מסכים וצורות מחשבה שבנפש. המידה היא המסך, וכשמגיע אור על המלכות/הלב ולבלום את התגובה המיידית, דהיינו לדחות את האור ולעבד את התגובה. ישנה מלכות, דהיינו תכונה נפשית הנק’ מנעולא וישנה מפתחא. לשני סוגי הרצון באים שני סוגי מסך. המסך על המנעולה הוא קנה המידה, ועל המפתחא הוא קו המידה. במפתחא ישנם תבניות ההיגיון האמוניות והמוכרות, במנעולא ישנם את ההגבלות הברורות של רצונות שאסור להשתמש בהם כדי להישמר. כאן אדם מקבל הדבר כחוק אמוני גם אם לא מבין את ההגיון וכן אמונות הנובעות מניסיון.

בקו המידה מחפשים היגיון שנמשך מנקודה ברורה.  

קו המידה מאפשר למדוד את כוח המסך של האדם, כמה מסוגל הוא לעשות את ההתגברות. כשאדם מרגיש שאין לו כוח התגברות מספיק, עליו לנסות להתחבר לכוח עליון יותר, לבינה. חוכמה/שפע ניתן לקבל ממלכות/רצון שמתכללים בהשפעה.

 

רלו פתח ואמר: ויָבֵא אותי שמה והנה איש, מראהו כמראה נחושת ופתיל פישתים בידו, וקנה המידה, והוא עומד בשער. זה ראה יחזקאל בנבואה, והאיש הוא השליח בלבושים, בד”כ איש הכוונה גבריאל. לבושים הם הצורה שבה מתלבש גבריאל כדי להופיע בעולם וגם בלבוש המתאים לשליחות שלו.

רלז כאן אומר, איש, ואינו אומר, איש לבוש הבדים. אלא בשעה שעושה שליחות לעשות דין, או להראות דין בחיזיון, נקרא לבוש הבדים. כפי השליחות כך משתנה המראה שלו ומשתנה בלבושים. אמנם הוא תמיד בצד שמאל, שגבריאל וכל אלו הבאים מצידו, הם בשמאל המרכבה. אמנם גבריאל תמיד בשמאל המרכבה אך במסגרת לבושי השמאל יש כה לבושים בהתאם לשליחות. וכך כשגבריאל נשלח לעשות דין, בא הוא בלבוש הבדים.

רלח כאן התלבש בלבוש הרי נחושת, הנוגה שמצד הקדושה. וגבריאל הביא מידה לעשות מדידה.

רלט המידה אינו ניצוץ הקשה הנעלם והגנוז, אלא מניצוץ הקשה יוצא קנה המידה למטה, שהגליד מהאור שנעזב מניצוץ הקדוש בעת שהסתלק למעלה, וגולף שם בתוך הספיריוּת, הנוצץ שאינו נודע, רדל”א. וע”כ נמצא קנה המידה ההוא במדידות המידה הנמצאת למטה בעוה”ז.

מידה זה המסך שתפקידו לייצר כלים, שמתוך ההכאה שלו בהתפשטות אור העליון, יוצאים כל שיעורי קומה הנמצאים בא”ק ואבי”ע. ומסך הזה ניתקן בכלי מלכות. אמנם יש ב’ בחינות מלכות: מנעולא ומפתחא המאפשרת התפשטות בו”ק בלבד. ע”כ יש ג”כ ב’ מיני מסכים: מסך דמפתחא ומסך דמנעולא. מסך דמפתחא נקרא קו המידה. מסך דמנעולא נקרא קנה המידה או ניצוץ הקשה.

מסך דמנעולא נגנז ברדל”א, ושימש רק בפרצופי א”ק ולא באבי”ע. ואיך אפשר שהמסך הזה היה ביד גבריאל וישמשו עימו בעוה”ז לבניין הבית? הלוא הוא נגנז ברדל”א, ואינו אפילו בעולם אצילות? אלא קנה המידה אינו ניצוץ הקשה, אינו המסך דמנעולא עצמו, שגנוז ברדל”א, אלא שמניצוץ הקשה יוצא קנה המידה, שהגליד מהאור שנעזב מניצוץ הקדוש בעת שהסתלק למעלה. קנה המידה זה מנעולא הנק’ גם בוצינא דכרדינותא (שחרות האור שדוחק ואינו מאפשר כניסת האור) וקו המידה מפתחא. כאן הוא משמש המסך דמנעולא לדחייה אך לא לזיווג, והמלכות שנגנזה ברדלא זה רק לצורך הזווג.

כי בשעה שהמסך דמנעולא הסתלק למעלה לרדל”א ונגנז, עזב והשאיר למטה במקומו את הארתו, והארה זו שעזב היא הנקראת קנה המידה. וכיוון שמלכות זו ששימשה בפרצופי א”ק, היה מקומה בנקודה דעוה”ז, נמצא שההארה הזו שהמלכות דמנעולא עזבה, נמצאת בעוה”ז למטה, וע”כ נמצא קנה המידה ההוא במדידות המידה הנמצאת למטה בעוה”ז, ואפשר למדוד עימה את ביהמ”ק בעוה”ז. קנה המידה בעולם הזה הוא לב האבן, והמלכות מצד הרשימות לצורך זיווג נגנזה ברדלא.

רמ לפעמים משתמשים בקנה המידה, ולפעמים בקו המידה. וע”כ פתיל פישתים, קו המידה. וקנה המידה הוא מידה לעשות מדידה. כל המדידות של יחזקאל היו בקנה המידה, ולא בפתיל פישתים, קו המידה. ובמעשה המשכן הכול היה בקו המידה, מסך דמפתחא.

רמא במשכן, במדידה שלמטה, שהוא קו המידה, פתיל פישתים, כשהתחיל להתפשט, היה בכל אמה קשר אחד, שעד הקשר היה שיעור אמה. ובמידת אמה ההיא היה מודד עם אותה מידת אמה היה סופר ומודד. וע”כ אפילו כשמודד כמה אמות, נקרא אמה ולא אמות. משום זה כתוב: אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה, והרוחב ארבע באמה. ולא כתוב ארבע אמות, משום שהיה מודד אמה לכל צד. כלומר, שאין כאן אמה חדשה, אלא אותה האמה היה הולך וכופל לכל צד שצריך.

רמב וקו המידה הזו יוצא מהמאור שלמעלה, בינה, שהמדידה שלמטה במלכות נמצאת מהמדידה שלמעלה, בבינה. המדידה שלמטה היא אלף וחמש מאות בחינות, וכל בחינה 12,000 אמות, וע”כ אמה אחת הולכת בכולם, שכל אמה תופסת שיעור זה, ואותה אמה שבקו המידה, שזה מדד אותה, הולך עוד ומתפשט קו המידה ונגלית בו אמה שנייה, ומודד עוד אמה. וכן בכל אלו המידות.

קנה המידה, מסך דמנעולא, נמשך ממלכות עצמה. קו המידה הוא מסך דמפתחא, שפירושו שהמלכות ממותקת בבינה, וקיבלה צורת בינה. והמדידה הנמצאת למטה במלכות אינה מכוח עצמה, כמו קנה המידה, אלא נמצאת מהמדידה שלמעלה. שמכוח עליית המלכות לבינה, קיבלה ממנה הקטנות והגדלות, וכל המדידות שבמדרגותיה. כל אמה פירושה שיעור מידת המוחין, שאפשר להמשיך מלמעלה למטה. והנה המוחין באים בג’ קווים, שקו ימין חסדים, וקו שמאל חכמה, וקו אמצעי כלול משניהם מחסדים ומחכמה. היריעות הן שמיים, ז”א, וחכמה מכוסה בו, ורק החסדים לבדם מאירים בו. המוחין דהארת חכמה ספירותיהם אלפים. המדידה שלמטה, מדידה הנמשכת מלמעלה למטה, היא אלף וחמש מאות בחינות, קו וחצי קו, קו ימין שלם, אלף, וחצי קו אמצעי מחסדים שבו, חצי אלף, חמש מאות. אבל האלף וחמש מאות, שמקו שמאל ומחצי קו האמצעי מחכמה שבו, אינן מתגלות בו.

אמנם אע”פ שרק אלף וחמש מאות הימנים נמשכים, שהם רק החסדים, אל תטעה שהם חסדים בלבד בלי התכללות מקו שמאל, חכמה, ע”כ נאמר, וכל בחינה 12,000 אמות, כי 12 הוא ד”ס חו”ג תו”מ, שבכל אחת ג’ קווים, שכל בחינה מאלף וחמש מאות כלולה מ-12,000 אלו, שיש בהם בהכרח הארת השמאל. אמנם מה שנבחנים לקו וחצי של ימין, משום השליטה לימין, והשמאל רק בהתכללות.

רמג שמונה ועשרים באמה, אורכה של אמה אחת. ורוחבה ארבע באמה, הוא באותה האמה. אין בהם שינוי מאמה לאמה, כי כל אחת מאירה רק בחסדים. וע”כ נבחנים לאמה אחת. נמצא שאמה אחת היא ל”ב (32) שלישים, כמ”ש: וכל בשָליש עפר הארץ כל זה היסוד שנמצא בשליש התחתון שנק’ עפר. שליש פירושו, הארת החכמה שבשמאל. מידת האורך והרוחב היא הארת השמאל המלובש בחסדים. כי אור החכמה מכונה אורך, ואור החסדים מכונה רוחב. ע”כ מכנה אותם ל”ב שלישים, שהם כ”ח (28) וד’. והם ל”ב כנגד ל”ב שבילים של החכמה היוצאים מלמעלה. אבל השליטה היא להארת חסדים בלבד.

 

אין תגובות

להגיב