033- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי צה-צז למתקדמים

033- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי צה-צז למתקדמים

פיקודי צה-צז

מְצוּדוֹת לֹוכּדּוֹת נִמְצָאוֹת  [טסקורי קמיטין שכיחין]

 

רפח בסיבוב שמסובבים המדבריות, שליטת הקליטה של החכמה בתוכם. גלגל אחד יש בהם, שמסובב ואינו מסובב, עומד ב- 12000 עולמות. נמצא בין הגלגלים, עולה ונוסע בתוכם. העולם נחלק ליישוב ולמדבריות. קו ימין מיוחס ליישוב, קו שמאל מיוחס למדבריות. בסיבוב שמסובבים המדבריות, קו שמאל, שליטת הקליטה, השגת החכמה, בתוכם. כי מסיבובים דקו שמאל נמשכת החכמה. הגלגל הרביעי, מלכות, אינו נחשב לקו מיוחד, אלא שמקבל מג' הקווים, ויש גם בו ג' קווים. והוא מסובב ואינו מסובב, כי מבחינת ג' קווים שמקבל נחשב למסובב, אבל מבחינת עצמו אין בו סיבוב, ע"כ נחשב שאינו מסובב. עומד ב-12000 עולמות, כי ג' קווים שבו מאירים בחו"ג תו"מ שבו, וג"פ ד' הם 12, והארת החכמה שבהם מכונה אלפים, וע"כ הם 12000 עולמות, שגלגל הרביעי עומד עליהם. משום שנמצא בין ג' קווים, הוא עולה ונוסע בתוכם, וסיבובו בא לו מטעם שמצא בג' קווין, אבל מבחינת מה שהוא 12000 עולמות ולא 16000, נחשב שאינו מסובב, שהרי בחינתה עצמה חסרה. כי אפילו במלכות אין יותר מג' קווים, ולא בחינת מלכות.

רפט תחת הגלגל הרביעי שלעיתים מסתובב כאשר מתכלל בג"ר ולעיתים לא מסתובב כשאינו מתכלל עומד עמוד אחד, התקוע עד תהום הגדול, שבתהום הגדול מתגלגלים אבנים, בתוך התהומות הם עולים ויורדים. העמוד ההוא עומד עליהם, נוסע ואינו נוסע, תקוע מלמעלה למטה. מסובבים ר"כ (220) גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא. תהום הגדול, מלכות הממותקת בבינה. העמוד התקוע, היסוד דז"א. תחת הגלגל הרביעי, מלכות שמחזה ולמעלה דז"א, כלומר, מחזה ולמטה דז"א, עומד עמוד אחד, יסוד דז"א, התקוע עד תהום הגדול, המלכות הממותקת. בתהום הגדול מתגלגלים אבנים, מסכים, בתוך התהומות, בתוך המלכויות, הם עולים, שהמסָכים מעלים או"ח, ויורדים, ויורד או"י, כדרך הזיווג של אור העליון על המסך שבכלי מלכות. העמוד ההוא עומד עליהם, שאור העליון נמשך דרך היסוד אל האבנים האלו. היסוד מקבל כל הבחינות שבפרצוף הז"א, והוא עצמו קו האמצעי שמחזה ולמטה דז"א. ולפי זה גם הוא נחשב בין ג' קווים הנוסעים. שמצד אחד נחשב לנוסע, להיותו קו האמצעי, וגם מקבל חו"ג תו"מ אותם גלגלים של מעלה, וא"כ הוא נוסע כמוהם ומקבל מפני שמתכלל בקו אמצעי. ומצד אחד נחשב שאינו נוסע, כי במקום שמחזה ולמטה אין נסיעת הקווים, אלא ממה שמאירים עליהם הגלגלים שלמעלה מחזה. ששם המלכות גנוזה ברדלא אלא רק בסוד האמונה, תקוע מלמעלה למטה, שממשיך כל מה שיש מלמעלה לחזה דז"א, למקום שלמטה מחזה דז"א מחזה ולמעלה נק' יראה שבלעדיה לא ניתן להגיע לאהבה. היסוד כלול מחכמה ומחסדים, ונקרא אברך, אותיות אב רך, מחכמה אב, מבחינת חסדים רך. אמנם השליטה שבו לחסדים, והחכמה בהתכללות בלבד. ונאמר, מסובבים ר"כ גלגלים אחרים מסביב העמוד ההוא, לא כגלגל הרביעי, שהשליטה שבו לחכמה, אלא הגלגלים המסובבים ומאירים מסביב היסוד, ר"כ גלגלים, הם חסדים בלבד, הנקראים רך ודווקא בשל כך נתקבלים חסדים. ועוד, ר"כ מורה על הארה כללית של כל כ"ב אותיות, שכל אות יש בה ע"ס ועשר פעמים כ"ב הם ר"כ. וכשקו שמאל שולט חייבים לעשות תיקון ולא לקבל חוכמה

רצ הגלגל האחר שעל העמוד התקוע, הגלגל הרביעי, העומד ב

12000 עולמות, מסובב בתוך המשכן, שהוא נוקבא דז"א, מסובב ואינו מסובב, ומשכן עומד על 12000 עולמות. במשכן נמצא כרוז הקורא, הישמרו מהגלגל המסובב מפני שצריך זהירות בגלגל המלכות, שהוא מחזה ולמעלה שיכול להיות בחינת דין קשה, או מתכללת בעליון. כיש לאדם רצון, עליו לבדוק האם הוא תואם את הרצון בעולמות העליונים. וכשמסתכל על המשכן הפנימי יבדוק כפי שבדק משה בכלי המשכן שעליהם להיות בבחינת התכלת, השמים.

רצא מי שהוא בעל עיניים בתבונה, יידע ויסתכל בחכמת אדונו, ויידע אלו דברים עליונים, שמפתחות ריבונו נמצאים שם שזו הדרך להתקשר לקב"ה, אשר הם צפונים בתוך המשכן הקדוש, אשריהם בעוה"ז, ואשריהם בעוה"ב. עליהם כתוב: אשרי אדם, עוז לו בךְ, מסילות בלבבם. אשרי תבחר ותקָרֵב ישכון חצריך, נשׂבעה בטוּב ביתֶךָ, קְדוש היכלֶךָ.

 

אְוֹתִיּוֹת הוֹיָה כאותיות אֲדֹנָי  [אתוון דהוי"ה כאתוון דאדנ"י]

רצב במשכן נמצאים סודות עליונים, השם הקדוש אדנ"י. זהו סוד המשכן. כעין סוד העליון, סוד הארון כמ"ש: הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. אדון כל הארץ, סוד הקדוש של השם, אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד. כעין השם הקדוש הוי"ה. כי אותיות של אדנ"י הם כאותיות הוי"ה. ואיך יכול להיות שתי ההשגחות של שם א-ד-נ-י שהוא דין, הוא כמו שם הויה – רחמים

רצג א' דאדנ"י כמו יוד דהוי"ה, אבא. יו"ד במילואה, הוא כמו א'. כי צורת א' הוא י' מלמעלה, ו' באמצע, ד' למטה. כלומר יו"ד. ד' דאדנ"י, הוא ה' דהוי"ה, אמא. כי בעת שהמלכות מלבישה קו שמאל דאמא היא נקראת ד' מפני שהיא דלה ולא יכולה להאיר, שמאל דבינה. וזו כעין זו. נ' דאדנ"י, הוא ו' דהוי"ה, ת"ת, קו האמצעי. אע"פ שו' זכר, ונ' נוקבא, אבל זו התכללה בזו, ת"ת דאדנ"י, המלכות, נ', התכללה בת"ת דהוי"ה, ז"א, ו'. נו"ן וא"ו באמצע. כי נו"ן באמצע אותיות העשיריות: יוד כ' ל' מ' נ' ס' ע' פ' צ'. ו' באמצע אותיות היחידות: א' ב' ג' ד' ה' ו ' ז' ח' ט' יוד. נ', נקבה, במחצית הראשונה. ו', זכר, במחצית השנייה. משום שהן כלל אחד. ה' דהוי"ה היא י' דאדנ"י, מלכות, משום שהי' שכאן היא חכמה קטנה, הנקראת חכמת שלמה, הארת החכמה המתגלה במלכות.

רצד  ונכללו האותיות אלו באלו, ד' אותיות אדנ"י נכללו בד' אותיות הוי"ה. כלולים אלו באלו והכול אחד. משכן שלמטה בארץ, נמצא במשכן העליון, מלכות, הנקראת אדנ"י, ומשכן העליון נמצא במשכן אחר העליון על כל, בינה. והכול הוא כלול זה בזה להיות אחד. וע"כ כתוב: והיה המשכן אחד. וזהו הסוד שהפעולות הראויות שלנו בארץ תואמות את הפעולות שלמעלה וכך ניתן להגיע להשוואת צורה ודבקות בהשם

 

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת-הַמִּשְׁכָּן

רצה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד שעמלק הוא הראש לבחינת בעל מנת לקבל, ומכניס ספק אמוני בלב ביום שהוקם המשכן ע"י משה שהוא צד האמונה שבנפש האדם, שלא יכלו להקים אותו, עד שהקים אותו משה. בדומה למלכה, שאין רשות לאדם אחר להקימה חוץ מבעלה. אף כאן, כל האומנים כולם באו להקים את המשכן, ולא יכול להקים על ידיהם, עד שבא משה, שהוא מרכבה לז"א, בעלה של מטרוניתא, והקים אותו, משום שהוא בעל הבית. אין אפשרות להגיע לאהבה ללא אמונה. הקשר האמיתי הוא בחינת משה שבנפש, הוא המאפשר את הקשר ובניית האהבה. מכאן שבעל הבית הוא לא הכוח, השכל אלא האדם המאמין. השימוש הנכון בשכל הוא רק כדי להגדיל את האמונה. אדם שעושה בתום לב פעולה חיצונית גשמית באמונה, הדבר מפעים גם נקודה פנימית.

רצו כיוון שהקים משה את המשכן למטה הוקם משכן אחר למעלה. כתוב: הוקם המשכן, ואינו מפרש ע"י מי, כי הוקם מעולם העליון הסתום והגנוז, ע"י משה, ז"א, כדי להיתקן עימו.

רצז כתוב: וַיָּבֹאוּ, כָּל-הַחֲכָמִים, הָעֹשִׂים, אֵת כָּל-מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ אִישׁ-אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-הֵמָּה עֹשִׂים. אם המדובר במשכן של מעלה, מי הם החכמים העושים שם מלאכת הקודש? הם ימין ושמאל וכל שאר הקצוות דז"א, שהם אורָחות ושבילים להיכנס אל הים, המלכות, המשכן, ולמלא אותו. והם שעשו את המשכן למעלה והתקינו אותו התקינו אבל לא הקימו אלא רק משה ולא עושי המלאכה שעשו רק את ההכנה ומשה את הזיווג.

רצח כעין זה במשכן של מטה. כתוב: ועשה בצלאל ואהוליאב, בצלאל בצד ימין, חסדים, ואהוליאב בצד שמאל, חכמה. זה מיהודה, מלכות מימין, וזה מדן, שמאל. שהם כנגד ימין ושמאל דז"א. ואח"כ כתוב: וכל איש חכם לב. ויבואו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, שהם כנגד שאר צדדים דז"א. והכול במשכן של מטה כעין המשכן של מעלה.

רצט ביום שהוקם המשכן התבטל המוות מהעולם. אל תאמר התבטל, אלא שהסתלק המוות מהעולם ולא יכול לשלוט שהרי לא הגענו לגמר תיקון. הרי לא יתבטל מהעולם היצה"ר, שהוא מלאך המוות, עד שיבוא מלך המשיח, והקב"ה ישמח במעשיו, ואז כתוב: בילע המוות לנצח. כאשר הוקם המשכן ע"י משה, אז נפרד כוח היצה"ר, ונכנע, ולא היה יכול לשלוט. בשעה ההיא הפריד ס"מ כוח רוגז השמאל מעל כוחו של נחש הרע, וע"כ לא יכול הנחש הרע לשלוט על העולם, ולא יכול להתחבר בבן אדם ולהסית אותו. כשאדם מקים את המשכן הפנימי, את הלב הנאמן, נאמנות פנימית זו לחוקי העליון מכניעים את היצר הרע ואין הוא יכול להסיט מדרך האמת.

ש רבי יהודה אמר: כשעשו ישראל את העגל, כתוב: וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת-הָאֹהֶל וְנָטָה-לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. משום שראה את יצה"ר, שהיה הולך ביניהם. אמר משה, צד הקדושה לא ישרה בתוך צד הטומאה. כל זמן שצד הקדושה שולט, צד הטומאה אינו יכול לשלוט, ונכנע לפני הקדושה. וע"כ, כל זמן שירושלים תהיה מלאה, צוֹר הרשעה תהיה חרבה. כל זמן שאדם פועל בנאמנות של צד המשכן, יצר הרע חרב ולא יכול לשלוט.

 

אין תגובות

להגיב