041- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי קיט-קכא למתקדמים

041- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי קיט-קכא למתקדמים

פיקודי קיט-קכא

 

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן

 

המשכן הנפשי הפרטי הוא המקום הקדוש בלב למשכן הקב"ה. בניה זו נעשית על ידי בחינת משה שבנפש, היא האמונה הבונה את מקום האהבה הנצחית. כאשר התאווה והסיפוק האישי בונים מעין אהבה, זה קיים רק למטה וכמובן באופן לא ראוי, וזמני.

 

שע בזמן שנבנה ביהמ"ק ונעשה, נכנע הס"א והסתלק מהעולם. וכשהסתלק מהעולם ונבנה המשכן ע"י משה, אז הוקם למעלה ולמטה. כמ"ש: ויקם משה את המשכן, את המלכות. ויקם, שתתעלה למעלה. מי שהיה שפל הקים, כמי שמקים את מי שנפל. כמ"ש לעת"ל, אקים את סוכת דוד הנופלת. כך גם אצל אדם המקים את המשכן בליבו, הס"א נכנעת. בית המקדש הנפשי זו מדרגת ההוד שדרכה נמשך אור החוכמה למדרגה, דרך מידת הנצח שהיא בחינת התורה. וכך לעתיד לבוא תקום סוכת דוד, דהיינו בחינת המשיח ובחינת האמונה הנותנת את כוח המסך המאפשר לאור להתפשט לגוף. לכן אז נקבל את כוח המשיח, אור היחידה.

שעא כתוב: נָפְלָה לֹא-תוֹסִיף קוּם, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (שהיא השכינה הקדושה); נִטְּשָׁה עַל-אַדְמָתָהּ, אֵין מְקִימָהּ. לא תוסיף קום, בזמן אחר קמה, שקמה מעצמה ולא הקים אותה הקב"ה. כי בגלות מצרים הקים אותה הקב"ה, ועשה כמה ניסים כדי להקימה. ובגלות בבל הקב"ה לא הקים אותה, כי לא עשה להם ניסים, שגרם החטא, אלא שמלכות קמה מעצמה, ועלו בני הגולה לירושלים, כאילו לא הייתה להם גאולה, ולא הייתה עליהם השתוקקות הקב"ה, משום שגרם החטא של נשים נוכריות. האשה צריכה להיות מקום הקדושה של האדם, ונשים נוכריות אומר שאדם לוקח רצונות המנוכרים לאמת. לכאורה כל עניין העליה מהגלות בבבל הייתה בחינת נס לאחר ניצחון מרדכי ואסתר בשושן, שאז כורש אפשר לבנות את הבית, אך לא היה הנס על עצם העליה כמו ביציאת מצרים. ישנם המפרשים את הפסוק כך: נָפְלָה –  לֹא-תוֹסִיף. קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. דהיינו שלא תוסיף ליפול אלא תקום. אלא שהאדם צריך לעשות מצד עצמו. יש עיבור א שבא לצורך הקיום, הלידה, ועיבור ב לצורך גדלות בו התחתון מעצמו צריך להעלות ביקוש.

מכאן שני פירושים – לֹא-תוֹסִיף קוּם ללא פעולת התחתון, ופירוש שני לעתיד לבוא לא תוסיף קום, אלא ע"י הקב"ה.

שעב וע"כ הקב"ה לא הקים את כנ"י ולא עשה לה ניסים וגבורות כראוי בזמן ההוא, שחזרו מבבל. אבל לעת"ל כתוב: לֹא-תוֹסִיף קוּם, שלא תוסיף קום מעצמה, כמו אחר גלות בבל, אלא הקב"ה יקים אותה כמ"ש: אקים את סוכת דוד הנופלת. וכתוב: ואת דוד מלכם אשר אקים להם. ומשום זה כתוב כאן, ויקם משה את המשכן, שהקב"ה הקים את המשכן. כי משה מרכבה לז"א. וכמו שמשה הקים את המשכן למטה, כן הקים הקב"ה את המשכן, המלכות, למעלה.

שעג כשהקים משה את המשכן, הוקם משכן אחר עימו, המלכות, ומשכן העליון, בינה, מקים ותומך הכול. משום שמשכן העליון סתום וגנוז למעלה. ומשכן המלכות, הוקם על המשכן שלמטה, שעשה משה, ועומד עליו בכוח משכן העליון, בינה. וכמו שהוקם המשכן שלמטה בידי משה, אף כך למעלה, המלכות, הוקם ע"י מדרגת משה, ז"א. כמ"ש: ויקם משה את המשכן. אֶת, להראות ששני משכנות ניתקנו במשה. המשכן שלמטה והמשכן שלמעלה, המלכות, שניתקן ג"כ ע"י מדרגת משה, ז"א. אמנם כאשר עושה אדם תנועה למטה הוא פועל גם את העולמות העליונים, אך לא בשלמות כפי שיכול היה משה לעשות שהיה שלם בעצמו. משה הקים את המשכן בדרך של ג קווים שזו שלמות וזו הדרך להתעסק במלכות תוך הכנעת הס"א.

בצמצום א הפעולה היא בקו אחד, בנקודות דס"ג ב קווים, ומתחת לטבור יש לבנות את המשכן ב – ג קיים, הכנעה הבדלה המתקה.

שעד מהו, ויקם משה? הרי עוד לא ניתקן הכול, כי אח"כ כתוב: וייתן את אדָניו. ואין קימה שהיא מדרגת גדלות אלא אחר שנשלם הכול ונכנס איבר באיבר. א"כ מהו, ויקם? בשלושה צדדים הקים משה את המשכן. כתוב: ויקם משה את המשכן, קו האמצעי, שנקרא משה. וייתן את אדניו, קו שמאל, שאדניו לשון דין, הנוהג בשמאל. ויָשֶׂם את קרשיו, זהו קו ימין. בשלושה צדדים אלו הקים משה את המשכן, והתעלה המשכן, מלכות, ונכנע הס"א. וע"כ כשהקים משה צד הזה של קדושה, נכנע צד האחר של טומאה. משום זה משה הקים אותו ולא אחר.

שעה כתוב וייתן את אדניו. בשעה ההיא הזדעזע ס"מ ממקומו, וארבעים מרכבות שעימו, וברח 400 פרסאות לתוך ההסתר של נקב העפר. הביא משה אלו האדנים, והתחזק הצד הזה, נפלו אז אלו האדנים של הס"א ונחלשו זז הס"א וישנה אדנות אחרת בעולם. אין גילוי חכמה אלא בעת שנגלים הדינים של קו השמאל, שהם הדינים של הרשעים, הנאחזים בקו שמאל בלי ימין, וממשיכים החכמה מלמעלה למטה, כדרך ס"מ וכל צד הטומאה. ותיקון אלו הדינים שיתגלו, הוא האדנים שנתן משה. וע"כ בעת שנתן משה האדנים, ברחו ס"מ וכל הכת שלו מפחד הדינים הללו, שאין להם עוד כוח להסית הבריות להיאחז בקו שמאל לבד, כדרכם, מחמת העונשים והדינים שנגלו לרשעים אלו. וארבעים המרכבות שעם ס"מ, חו"ג תו"מ שלו, כל אחד כלול עשר, שממשיך מקו שמאל בלי ימין. ו-400 פרסאות, הוא גבול הקדושה, שהם חו"ב תו"מ מבינה, שכל אחת כוללת מאה. כשאדם נותן לקדושה לשלוט הוא מכניע את הס"א, ואנשים אינם נוהגים כך מפני שזה פחות מהנה אותם באופן מידי בגלל המרדף אחרי השקר של התענוג המזויף. את החוכמה/השפע, יש לפעול ממטה למעלה, דהיינו שאומר לעצמו אני מטה בחשיבות, הקב"ה הוא מעלה בחשיבות. לכן כשמופיע רצון על האדם לבדוק מה חשוב יותר. וכך לא תמיד הרצון העצמי חשוב מהשפעה לזולת ולא פועלים את הרגע אלא בוחנים את השימוש ברצון לטווח. הארוך. כדי שאדם יוכל לעמוד נגד הס"א עליו לבנות אדנים נפשיים חזקים כפי שגילה מרדכי היהודי, כוח אמוני לפעול למעלה מהדעת, ולא לבוא כעלה נידף ברוח כדרך הרגשנים.

 

אין תגובות

להגיב