072- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רט-ריא למתקדמים

072- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רט-ריא למתקדמים

פיקודי רט-ריא

הֵיכַל רָצוֹן תִּפְאֶרֶת

 

תרעד  כעין זה, בהרוגי מלכות הייתה שבירת הכלים, וע"כ הנשמות, שהן האורות, עלו לז"א, והכלים, שהם הגוף, נמסרו לס"א, המלכות הרשעה. ונבררו אלו, שבהם נשלם מי שצריך, שנבררו הנשמות לבחינת מ"ן לז"א, שנשלם על ידיהן. ועלה למחשבה, שהמשיכו הארת החכמה מהמחשבה, חכמה. והכול כמו שצריך, שמחה מצד עליית הנשמות, ועצבות מצד שנמסרו הגופים לס"א. לכאורה כאן קשה, האם כדי לתקן את הנשמה על הגוף לסבול. אלא אם לצורך תיקון הנשמה על הגוף להיות בעצבות, זהו מחיר שכדאי לשלם. קשה לאדם לקבל מציאות הנוגדת את תפיסת הרצון לקבל שבו, התפיסה השגויה ששכר מקבלים בעולם הזה.

תרעה כתוב: וְשִׁבַּחְתִּי אֲנִי, אֶת-הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר אֵין-טוֹב לָאָדָם תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי אִם-לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׂמוֹחַ; וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, יְמֵי חַיָּיו אֲשֶׁר-נָתַן-לוֹ הָאֱלֹהִים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. האם שלמה המלך משבח לשמוח ולאכול ולשתות? אלא, ושיבחתי אני את השמחה, זוהי שמחת המלך הקדוש, בזמן שהוא שולט, בשבת ובימים טובים, שמכל מע"ט שעושה האדם, אין טוב לאדם תחת השמש, כי אם לאכול ולשתות ולהראות שמחה בצד הקדושה, כדי שיהיה לו חלק לעוה"ב. והרי למדנו שתלמוד תורה כנגד כולם, וגם הבעל שם טוב אומר שלעיתים סעודה עם חברים גדולה מלמוד תורה. האדם צריך לשמוח, כאשר האכילה והשתיה הם ביטוי חיצוני לקבלת האור, וצריך להראות את קבלת האור, ולכן ישנן מצוות של אכילה ושתיה בימים טובים ושבתות.

תרעו והוא ילוונו בעמלו. מי ילוונו? זה הקב"ה, ילוונו וילך עימו להכניסו לעוה"ב. פירוש אחר. אדם, שאכל ושתה ושמח, וכל מה שהוציא הוצאות, הוא, האדם, ילוונו, בהלוואה להקב"ה. והקב"ה נותן לו כפלי כפליים על מה שהוציא לצורכי שבת ויו"ט. בשניים אלו מַלווה האדם אל הקב"ה:

א.כשמרחם על העני,

ב.כשמוציא הוצאות על שבת ויו"ט. כי הכול מלווה להקב"ה. כמ"ש: מַלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. וכך אומרים לאדם שאין לו כוח לעשות המצווה, לתת יגיעה, קח הלוואה מהקב"ה, דהיינו כוח לקיום המצווה.

אין לפחד מהוצאות על קדושה. כל הוצאה חוזרת אליו, לרבות דמים ויגיעה. יש המוציאים כסף רב על נפישות וחופשים, וקשה להם להוציא כספים על קדושה.

תרעז ומשום כך, זה, הקדושה, שמחה. וזה, הס"א, עצבות. זה טוב. וזה רע. זה גן עדן. וזה גיהינום. והקדושה היא בהיפוך מס"א. וע"כ הגוף של הרוגי מלכות בעצבות, כי נהרג. והנשמה בשמחה, שעלתה והתדבקה בהקב"ה. וכשאלו עשרה, הנקראים הרוגי מלכות, היו הרוגים, היו הרוגים מס"א, והשלימו מקום אחר דקדושה. ומשום זה, הכול גלוי לפני הקב"ה, ונעשה כראוי.

תרעח בהיכל זה עומדים אלו י"ב אורות, ארבעה למעלה, ושמונה עימהם, משום שכל אחד מארבעה, לוקח עימו שניים, כמו שהיה סדר הדגלים. וכן בסדר שלמטה עד סוף כל המדרגות. נבחן, שיש ג' בחינות לכל אחד מד"ס חו"ג תו"מ.

תרעט בהיכל זה נכנסות כל אלו התפילות, וכל אלו הרצונות שבתשבחות, שנעשו באהבה. וכאשר נכנסים בהיכל הזה, כולם מתדבקים בו. ובכל יום, ובכל זמן שהנשיקות מתחברות, אז הוא זמן שהקב"ה משתעשע בנשמות הצדיקים. השעשוע, הוא שמתעוררות אלו הנשיקות לצדיקים, והם קודמים לעונג דהיינו שקודם האהבה הגופנית, חייבת להיות אהבה רוחנית שהיא בסוד הנשיקין הקודמים זיווג דיסודות. לכן על האדם להתגבר ולפעול קודם חסדים ולאחר מכן אהבה. שע"ז כתוב: אז תתענג על ה'.

תרפ היכל זה, הוא כלל של כל אלו ההיכלות התחתונים, שכולם כלולים בהיכל זה. ההיכל הראשון, לבנת הספיר, ששם עומד הרוח סטוטריה, וכל אלו החיות. הוא נסמך בשני עמודים לצד מזרח, בשניים לצד דרום, בשניים לצד מערב, ובשניים לצד צפון, והם שמונה עמודים. ואלו נקראים יתדות המשכן, ועומדים לחוץ.

תרפא  כשמלך העליון בא, נוסעים אלו יתדות, ונעקרו ממקומם המיתרים הקשורים בהם, שהם שמונה אחרים, חוץ מהיתדות שאמרנו. וסטוטריה, הרוח הראשון שבהיכל, מקדים עצמו ונכנס ונכלל בתוך אדיריה, רוח השני שבהיכל.

תרפב ב' העמודים שלצד מזרח נקראים קַרְעיאל, שהתמנה לחוץ על 12,000 ממונים, שכולם נקראים יתדות המשכן. וזה לימין. ולשמאל נקרא שַׁמְעיאל, והתמנה על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות. העמודים שהתמנו לצד דרום: אחד סעדיאל ואחד סְטָריאל. כל אחד התמנה על 12,000 ממונים אחרים. אלו אינם עוברים משליטתם לעולם.

תרפג אלו כולם ממונים על קיום העולם. ואלו הם השוקלים במאזניים, זכרים ונקבות, שיינשאו זה לזה. ואלו נקראים מאזניים. וע"ז כתוב: במאזניים לעלות. ואינם הם, שכתוב בהם, מאזני צדק. כל אלו השקולים זה עם זה, וזה אינו שוקל יותר מזה, עולים ומתחברים יחד. והם החיבור של זכר ונוקבא יחד. וע"ז כתוב: במאזניים לעלות. ואע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, עולים ג"כ ומתחברים יחד. זכר ונקבה הם קו ימין וקו שמאל. ומטרם הכרעת קו האמצעי, הממעט ג"ר דשמאל, ומשווה אותו אל הימין, יש מחלוקת בין ימין ושמאל. כי השמאל מחשיב את עצמו על קו ימין ורוצה לבטלו. ע"כ נאמר, כל אלו השקולים זה עם זה, והשמאל אינו גדול מהימין, ראויים להתחבר זה עם זה.

אמנם אם השמאל עוד לא מיעט הג"ר שלו שכל מה שמעניין אותו זו התאווה האישית, יש ביניהם מחלוקת, ואינם ראויים לחיבור. אמנם אם הימין גדול מהשמאל, אין בהם מחלוקת, ואפשר שיתחברו. ע"כ נאמר, שאע"פ שלפעמים יקרה דבר, שזה שוקל יותר מזה, כשהימין גדול יותר מהשמאל, עולים ג"כ ומתחברים יחד, כי העיקר הוא שהשמאל לא יהיה גדול מהימין. כמו שלומדים, נחת ממדרגתך ושא אישה שעל הימין, הזכר לקחת את כל החסרונות מהשמאל, מצד הנקבה, אך בשום אופן שלא יתגברו החסרונות עליו. מכאן שבמקום האהבה המשותפת גם צד הבורא וגם צד הבריאה צריכים להיות שווים. חוק השוויון באהבה הוא שכל אחד נותן את כל מה שיש לו לאני המשותף. הבורא נותן את כל ההשפעה והנברא צריך לתת התמסרות ללא גבול.  

תרפד  ב' עמודים שבצד צפון נקראים פַּתְחִיאל עֲטָריאל. וכל אחד ממונה על 12,000 ממונים אחרים. והם יתדות המשכן. הממונים שהם ב' העמודים האחרים שלצד מערב נקראים פְּדָתיאל תוֹמִיהָאל, התמנה כל אחד על 12,000 ממונים אחרים, וכולם יתדות המשכן.

תרפה אלו הם שופכי דמעות על כל אלו שמגרשים נשיהם הראשונות, משום שאלו שבע ברכות, שמברכים תחת החופה, שנמסרו לה, הוסרו ולא התקיימו, כי גורשה, ולא נדבקו בעל ואישה יחד. וע"ז כולם שופכים דמעות, שהגירושים מראה, שאלו שבע הברכות הם כמו שהסתלקו ממקום אחר, המלכות העליונה, שהאישה שלמטה היא כנגדה. אז באותה שעה קול יוצא ואומר, אֵי זה ספר כריתוּת אימכם אשר שילחתיה, כלומר למה עזבתם את השכינה הקדושה, את היחד. מה פתאום אתם מבקשים את הרצון הפרטי. על האדם לקחת אחריות אישית גם על מה שמעבר לעצמם ועל האדם לראות את אשתו כמו המלכות דקדושה. אמנם על האדם לגרש תחילה את הרצון לקבל, אך יש גם מצווה להחזיר גרושתו, את הרצון לקבל לאחר שתיקן. הפירוד הוא השורש לכל הרעות שיש בעולם, אלא אם כן זה פירוד כדי להתחבר מתוקנים, דהיינו לבוא בהשפעה. וזו הבחינה של עשרת הרוגי מלכות, שבמסירות נפש עשו תיקון לנשמה, והגוף עצמו הולך לקבר, עד תחיית המתים.

 

אין תגובות

להגיב