080- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רלג-רלה למתקדמים

080- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רלג-רלה למתקדמים

פיקודי רלג-רלה

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

בחינת יעקב שבנפש הם הכוחות הרוחניים המופשטים המאפשרים את הקיום. בחינת יוסף שבנפש מאפשרת את השכלול, את החיבור הרוחני והגופני ואת הכוח להוליד נשמה. זהו החיבור בין ההרהור לבין המעשה

תשסג ארון הברית שבהיכל השביעי, מקבל הכול מהצדיק, יסוד דז"א דאצילות, ואח"כ יוצאות הנשמות מארון הברית, ונכנסות בצדיק שלמטה, בהיכל הראשון, יסוד, ואח"כ יוצאות מהצדיק שלמטה ומתלבשות בבני אדם. ולאחר פטירתן נכנסות לארון הברית שבהיכל השביעי, כדי שתהיינה כל הנשמות כלולות מלמעלה, מבינה, ההיכל השביעי, ומלמטה, מהיסוד דהיכלות, להיות שלם מכל הצדדים. וארון הברית, ההיכל השביעי, מקבל הנשמות מצדיק, ההיכל הראשון, הנכללות מב' צדדים, מזכר ונקבה. כי בהיכל הראשון מתחברות נשמות הזכרים עם נשמות הנקבות. היכל זה נסתר וגנוז יותר מאחרים, כדי שזכר ונקבה יהיו יחד בשלמות ללא אחיזה מהחיצונים. מכאן יוצאות הנשמות, המלכות דאצילות מקבלת את שמן הזיווג, ואז הנשמות יורדות לעולם, ולשם חוזרות, הוא המקום הנק' ארון הברית, וכך יוצא שהן כלולות מההיכל העליון, הבינה, ולמטה מהיסוד.

תשסד  המעיין של הבאר, יסוד, אינו נפסק מהבאר לעולם, שהיא מלכות דאצילות המלובשת בהיכל השביעי. וע"כ המקום הזה שִכלול הכול, קיום כל הגוף, להיות שלם בכל כראוי. כאן, בהיכל השביעי, הייחוד והקשר כאחד, להיות למעלה ולמטה אחד, בקשר אחד, שלא ייפרדו האיברים, הבחינות והמדרגות שבהיכלות, זה מזה, ושיימצא הכול בזיווג פב"פ.

תשסה מי שמשמש מיטתו מאחור שלא כדרכה, מכחיש התיקון של הסתכלות פב"פ, הנוהג בעליונים, המאיר הכול כאחד, שיימצא הכול פב"פ בדבקות כראוי. כמ"ש: ודבק באשתו, ולא מאחורי אשתו הזיווג האמיתי הוא פנים בפנים.

תשסו  שניים הם, יעקב למעלה, מחזה ולמעלה, ת"ת, ויוסף למטה, מחזה ולמטה, יסוד. שתי תשוקות: ההיכל השישי שלקח יעקב, וההיכל השביעי, היכל קודש הקודשים, שבו משמש יסוד דז"א, יוסף. התשוקה שלמעלה, שמחזה ולמעלה, בנשיקות שלקח יעקב, בהיכל השישי. התשוקה שלמטה, בשימוש שלקח יוסף, בהיכל השביעי, קודש הקודשים. משתי הבחינות, מיעקב ומיוסף, לקח ארון הברית, שהוא היכל קודש הקודשים: א.מצד יעקב, לקח רוח החיים. שלקח רוח החיים שלמעלה, שהתדבק בו יעקב ע"י הנשיקות. רוח החיים שלמעלה נכנס בארון הברית, ההיכל השביעי, להיזון ממנו. ב.מצד יוסף, שהוא למטה בסיום הגוף, יסוד, ההיכל השביעי לקח ממנו רוחות ונשמות להשפיע למטה לעוה"ז. זיווג דנשיקין מצד יעקב בהיכל השישי, וזיווג דיסודות מצד יוסף להולדת נשמות בהיכל השביעי.

תשסז ב' הבחינות, יעקב ויוסף, מתחלקות לב' צדדים. בחינת יעקב, ת"ת, מתפשטת ונותנת כוח לנבוע בשדיים, שהם אל שדי, שהתמלאו מרוח החיים. ומניק בהם למלאכים הקדושים, החיים והקיימים לעולם, שעומדים בו בקיום, שע"י היניקה משיגים שלמותם. ובחינת יוסף, יסוד, נכנס בתשוקה, לארון הברית, ונותן כוח בפנים, ועושה נשמות ורוחות לרדת למטה, ולזון בהם בני העולם. המלאכים יוצאים מהזיווג העליון דנשיקין. וע"כ ניזונים מרוח החיים, היוצא מהזיווג הזה, שהוא יעקב. ונשמות בני אדם יוצאות מזיווג היסודות, שהוא יוסף, וע"כ הם ניזונים ג"כ משם שיוסף הוא המשביר המרכזי, יעקב נועד לזיווג הרוחני.

תשסח ע"כ נמצאים שני הצדדים יעקב ויוסף, זה למעלה, יעקב, וזה למטה, יוסף. יעקב לזון למעלה, למלאכים לכוחות המופשטים של האדם. יוסף לזון למטה, לנשמות בני אדם. כל אחד ואחד כראוי לו. והכול אחד. שניהם בז"א: יעקב למעלה מחזה, יוסף למטה מחזה. ועכ"ז יוסף מזין לכל הגוף, שממשיך גם אור החיים מזיווג דנשיקין, שהוא מחזה ולמעלה דגוף, ומשקה אותו. כי מרוח החיים שבדבקות של יעקב, בנשיקין, יורד למטה, ליוסף שמחזה ולמטה, ובו מתדבק ארון הברית שבהיכל השביעי, ברצון של מעלה, מזיווג דנשיקין. וע"י הדבקות של יוסף בארון הברית יורד רוח החיים למטה, לנשמות בני אדם. וכשמתחבר הכול כאחד, שיוסף נכלל ג"כ מהארת הזיווג דנשיקין, אז התמלאו השדיים להניק אפילו לנשמות בני אדם. ומשום זה הכול הוא אחד. אשרי חלקו מי שיודע לקשור קשרים ולייחד ייחודים בתפילתו ברצון הלב כראוי, כדי להדביק איבר באיבר, רוח ברוח, הכול בכלל אחד, שיהיה הכול אחד כראוי. לצורך השלימות האמונית יש לחבר בין חלקי השכל.

תשסט כשהרוחות הקדושים, וכל ההיכלות והמרכבות, מתייחדים בהיכל הזה כולם כאחד, ונמצאים בקשר אחד, אז רוח העליון על כולם שבהיכל הזה, נקודה אחת, יסוד, נסתם בהם ואינו מתגלה, ונעשה רוח סתום כעין העליון שבאצילות. והסימן על זה הוא אגוז, שהתוך שבו דומה למוח המפוצל לד' פיצולים, נגד חו"ב חו"ג, ובאמצעם מחוברים כאחד. אף כאן ייחוד אחד מקשר כולם, שיתקשרו זה בזה ויהיו כולם שלמים בשלמות כאחד.

תשע  הקורבן עולה לייחד הייחוד ולתת סיפוק, לכל אחד ואחד כראוי לו, מאותו עשן שהכוהן, שהוא ימין, מעלה בקשר הייחוד ברצון, והלוויים שהם שמאל, בשירה. כך כלולים זה בזה היכל בהיכל, רוח ברוח, עד שמתחברים במקומם, בזו"ן דאצילות, איבר באיבר, שיהיו הכול כלולים כאחד כראוי הכל בשביל האחדות.

תשעא כשנשלמו הכול ביחד, שכל ההיכלות נכללו בהיכל השביעי, ואיברים עליונים, זו"ן דאצילות, מאירים לתחתונים, להיכלות, אז מתעוררות נשמה עליונה, בינה דאצילות, ונכנסת בכולם, ומאירה לכל. וכולם מתברכים, העליונים, זו"ן דאצילות, והתחתונים, כל ההיכלות ומה שבתוכם. וההוא שלא נודע ולא נכנס בחשבון הרצון, שאינו נתפס לעולם, עתיק, מתלבש בפנימיותם. אז הכול עולה עד א"ס ומתקשר הכול בקשר אחד ומתמתק הרצון שאינו נתפס לעולם, עתיק, לִפְנַי ולִפְנים, בהעלם.

 

אין תגובות

להגיב