086- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רנא-רנג למתקדמים

086- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רנא-רנג למתקדמים

פיקודי רנא-רנג

הֵיכַל קוֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים

לפני שבאים לבקשות בתפילת שמונה עשרה, יש להחזיק בדעת אמונית.

בזכות הכוונות בתפילה יכול האדם להגיע למדרגה הנקרא “חושבי שמו” דהיינו שיודע לעשות נכון חשבון שכל תפקידך לייצר כלים של אהבה לקב”ה. לאחר התפילה, דווקא בעת הרגשת השלמות, בא הוידוי המגלה את החטאים והחסרונות, דהיינו חומר גלם לחדש ולפעול את הצורך בדבקות. כאן מבחינים כאשר התפילה במניין, אז אומרים את י”ג מידות הרחמים כפי שהם כתובים, אך המתפלל יחיד אינו אומר את שם הויה, אלא את חילוף האותיות בשיטת אתב”ש

תתטז אחר שהשלים בקשותיו, והגוף שלם בכל הצדדים, בשמחת לב, ושאל וסיים הבקשות שהשלים כל הבקשות האמצעיות בתפילת שמונה עשרה, יחזור להמשיך ברכות ושמחות למטה בהיכל השלישי, נצח, להמשיך למטה. וזהו ברכת, רְצֵה ה’ אלקינו בעמְךָ ישראל. משום שמעמדות, הרגליים, נו”ה, הם סומכי הגוף, ת”ת, והתחלתם למטה מגוף נקראים ב’ ירכיים עד שמגיעים לברכיים. כלומר, שב’ רגליים נו”ה מתחלקים, שהירכיים עד הברכיים, היא ברכת, רְצֵה. ומן הברכיים והלאה הן ברכת, המחזיר שכינתו לציון, וברכת, מודים.

תתיז אלו הם המעמדות העומדות על הקורבן. כנגד ב’ ירכיים נו”ה. וכאן, בהיכל השלישי, היא התחלת ב’ ירכיים מלמעלה בגוף, עד הברכיים, שהוא החיבור של הנביאים. שמנו”ה דאצילות נמשך הנבואה. ומראות מנו”ה של היכלות. באותיות השם הקדוש השתפ”א, שהוא השם צבאות, בחילוף אותיות א”ב באותיות א”ת ב”ש ג”ר ד”ק וכו’. שאותיות ראשונות של א”ת ב”ש עולות. ואותיות שניות של א”ת ב”ש יורדות. השם צבאות הוא נביאים. והשם השתפ”א הוא מראות. ונו”ה נקראים צבאות. כמו שהרגלים מחוץ לגוף, כך נצח הוד, וכשמגיעים למקום זה במודים, יש לכרוע ברך לפני השם

תתיח בהיכל השלישי הוא סוד העליון, שנקרא ברייתא, כי ברייתא פירושו חיצונית. נו”ה הם לחוץ מגוף, מת”ת. וכשמגיע האדם לברכיים, שבהוד, יכרע, ויאמר, ברוך אתה ה’ המחזיר שכינתו בחינת נצח הוד לציון למלכות. והרי כאן חזרו הברייתות להיות משנה, והתברכו יחד. כי נו”ה דהיכלות נכללו כאן, בהיכל קודש הקודשים, במלכות, שהיא משנה, שכינתו לציון. כי ציון יסוד המלכות.

תתיט ההיכל השני למטה, היכל עצם השמיים, שהנשמות נפקדות בו לעלות להיראות במראה החלום, למטה מירכיים, בבחינת ברכיים, כי החלום נמשך למטה מירכיים. אומרים בו, מודים, לכרוע על הברכיים, להודות על הנשמות, ואומרים, על נשמותינו הפקודות. עד שמגיע לברכת, הטוב שמך ולך נאה להודות.

תתכ וזה בתוך השם הקדוש ב”ם במוכ”ן. שהם אותיות שניות לשמות אל אלקים, שהם חו”ג דאצילות. כמ”ש: אל אלקים הוי”ה הוא יודע. וכלל אלו האותיות האחרות ב”ם במוכ”ן, שיוצאות מן אל אלקים ולמטה בהיכל השני, הוא החלום, להכניס במקום הזה נשמות, לראות במראה החלום. וצריכים להמשיך בברכות אלו, כדי למצוא מנוחה בעוה”ז ובעוה”ב. הנבואה כמו החלום נותנים סוג של מנוחה, מאחר וזה סוג של התקשרות לעליון, והמנוחה כאן היא רק בקשר לעולמות העליונים.

תתכא ההיכל התחתון למטה, היכל לבנת הספיר, הוא יסוד ומלכות, שאומרים, שים שלום טובה וברכה. כאן הכלל של שלום, שלום למעלה ביסוד דז”א, שלום למטה ביסוד דמלכות. שלום בכל הצדדים, בימין ובשמאל. שלום בפמליה של מעלה, ביסוד ומלכות שבהיכלות דאצילות. שלום בפמליה של מטה, שהיכל לבנת הספיר, שבו יסוד ומלכות שבהיכלות דבריאה, הוא פמליה של מטה, בחיבור אחד עם הפמליה של מעלה. ומכאן נמשך השלום לכל התחתונים, שלחוץ מהיכלות דבריאה. כל זה מתאפשר כשניזונים מבינה, ומתפללים כראוי עם כל הכוונות.

תתכב וכאן נכלל ונשלם הכול יחד, למעלה, ז”א, ולמטה, המלכות, בהארה אחת, בזיווג, להשלים שם מלא הוי”ה אלקים. אשר הוי”ה הוא ז”א ואלקים מלכות. שם זה שלם בכל ההיכלות הנכללות במלכות, ובכל האורות העליונים הכלולים בז”א, שיהיו כולם אחד. כאן משלימים את השם המלא כשהויה מצד הזכר ואלקים מצד הדין, ז”א ומלכות

תתכג האדם המכוון בכל הכוונות האלו, כשנשאל לצאת מהיכל לחוץ, ישים עצמו כמי שיוצא מחברת המלך, ומהיכלו, וישפיל עצמו לפניו. אבל הוא ישמח, כי הוא הראשון לקבל העטרה של המשכת הברכות, הנמשכים מייחוד אדונו. זהו בן, שהוא מבני היכלו של המלך. כי בשעה שיוצא מלפני המלך, והכול מתייחד בכל אלו הבחינות, בקשר הייחוד, והברכות, והקדושה, ותוספת הקדושה, אז הקב”ה קורא לפמליה של מעלה, שהם כל המדרגות שהתייחדו על ידו, ואומר להם, כתבו את אדם פלוני זה, מבין אלו הנקראים, חושבי שמו.

תתכד חושבי שמו, הם החושבים ומכוונים בשמו, לייחד היכלות בהיכלות, ולקשור קשרים, ולייחד כולם בייחוד אחד, כלומר לחשוב זה לייצר כלים דהשפעה. ואלו הם חושבי שמו, כמ”ש: ולחושבי שמו. אז כותבים אותו בין חושבי שמו, ומצטיין ונודע למעלה, והוא נשלם למעלה ולמטה.

תתכה וכל הקרב לפני אדונו, ומתפלל תפילתו ואינו משלים הייחוד, ואינו דואג על כבוד אדונו, לקשור קשרים, טוב לו שלא נברא. והקב”ה אמר, כתבו את האיש הזה, ערירי גבר לא יצלח בימיו. וזהו שכתוב: גוזֵל אביו ואימו, שהם הקב”ה ושכינתו.

תתכו כאן נשלם הכול למעלה ולמטה, השם הקדוש השולט למעלה מצפ”ץ מצפ”ץ, היוצא מן, הוי”ה הוי”ה אל רחום וחנון. כי הוי”ה הוא מצפ”ץ, בחילוף א”ב באותיות א”ת ב”ש. כאן השם הקדוש הוי”ה הוי”ה, להתקדש באותיותיו בציבור של עשרה, והאותיות האחרות, מצפ”ץ מצפ”ץ, בקדושת היחיד בתפילה. שאין אומרים י”ג מידות, אלא רק בציבור, וביחיד אומרים י”ג מידות בחילוף א”ת ב”ש, שהוא מצפץ מצפץ. ואחר שסיים אמירת י”ג מידות, עומד על רגליו להתוודות על חטאיו, כדי שלא יהיה פתחון פה לס”א להשׂטין עליו, והוא נכנע לפניו. ויעמוד בקיומו להתברך מבית המלך.

תתכז אשרי חלקו מי שמתקדש באופן הזה בתפילה, ויקשור קשרים וייחד ייחודים, ויתכוון בכל כראוי, ולא יסור ימין ושמאל. אז תפילתו לא תשוב ריקם, הקב”ה גוזר והוא מבטל. ע”ז כתוב: ישמח אביךָ ואימךָ ותָגֵל יוֹלַדְתֶךָ. ויש לו חלק בעוה”ז ובעוה”ב.

 

אין תגובות

להגיב