006- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא טז-יח למתקדמים

006- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא טז-יח למתקדמים

וַיִּקְרָא טז-יח

הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ

 

מב) הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. כתוב: נראו בארץ. מהו שכתוב עוד נשמע בארצנו, הרי בפעם אחד ארץ היה די? לשם מה צריך את הכפילות אלא הניצנים אלו הן הנטיעות שעֲקרם הקב"ה ושתל אותם במקום אחר, ונתגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים. כי תחילה נברא העולם במידת הדין, במלכות שהיא מידת הדין. ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים, כי ז"א ומלכות דמידת הדין אינם ראויים לקבל שום אור מחמת הצמצום הרוכב עליהם, שיתף עימה מידת הרחמים, שהעלה המלכות לבינה, ונמתקה במידת הרחמים. ואז נעשים ראויים לקבל המוחין מבינה. הניצנים אלו הן הנטיעות שעקרם הקב"ה, ז"א ומלכות, שעקרם הקב"ה ממקום המלכות דמידת הדין, ושתל אותם במקום אחר, במקום בינה, ואז נגדלו ועשו פירות, ונתגדלו כמו נטיעות כשמוציאות פרחים.

מג) נראו באָרץ. כי אֶרץ, מלכות, שנתברכה מז"א ומבינה. היא ארץ הקדושה, ארץ עליונה. עת הזמיר דהיינו הקצירה הגיע, הגיע הזמן לעקור ממשלתם של שרי העמים, שלא ישלטו על ישראל. והוא בשעה שהוקם המשכן הוא מקום השכינה, הקשר של ישראל עם הקב"ה.

מד) וקול התור נשמע בארצנו. בארץ שלמטה, שירשו ישראל ע"י יהושע. קול התור זה הוא תייר הגדול, מראה הדרך, ז"א, שנקרא תורה, שנזדווג עם המלכות. כשבנה שלמה בית המקדש למטה, ואז נתעטר הקב"ה בעטרותיו, מוחין דג"ר מאמא, המכונים עטרות, כחתן בכלה  כמ"ש: צְאֶנה וראֶינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אימו. התור הוא תורה שבעל פה מצד המלכות, והתורה עצמה היא שבכתב

מה) קול התור, היא תורה שבעל פה, מלכות. תורה שבכתב, ז"א, נקראת תורה סתם. תורה שבעל פה נקראת תור, וַיִקָר, ולא ויקרא. ויקרא היא שלמות, ויקר, אינו כן. אף תורה, ז"א, היא שלמות. ותור היא המלכות, שאינה שלֵמה כמוהו.

מו) כשירדה השכינה אל המשכן כתוב: כלת משה חסר ו'. כי היא הכלה של משה, כי משה ז"א. כלת משה זו היא כנסת ישראל, המלכות, והכל דבר אחד, ולמלך העליון אַמָרוֹ. כלומר שמשה מלך העליון, ז"א. כיוון שהוקם המשכן, עמד משה בחוץ, אמר, לא ראוי להיכנס אלא ברשות. מיד, ויקרא אל משה. ויקרא, היא זו שהבית ברשות שלה, הכלה, המלכות. וידבר ה' אליו, אותו שנקרא קול, ז"א, אותו שמשה אחוז בו. כי משה הוא מרכבה לז"א.

הניצנים ניראו בארץ זהו התיקון של המלכות ע"י צמצום ב דבר המאפשר לאחר מכן גדלות במדרגת המלכות. קול התור נשמע בארצנו, וניתן לקבל את התורה רק אם הולכים בדרך הישר.

 

מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ

 

מז) רבי אלעזר פתח: מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת, וְאִם-אֵין-בִּי כֹחַ לְהַצִּיל; הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם, אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא. אשרי הם ישראל שבכל מקום שנמצאים, הקב"ה נמצא עימהם, והקב"ה נמצא ביניהם ומתפאר בהם בישראל  כמ"ש: ישראל אשר בך אתפאָר מתגאה בהם שיש לו עם הרוצה לקיים את מטרת הבריאה.

מח) ולא עוד, אלא ישראל משלימים האמונה, המלכות, בארץ. וישראל הם השלמות של השם הקדוש. וכשישראל נשלמים במעשיהם הטובים, כביכול, נשלם השם הקדוש. וכשישראל אינם נשלמים למטה במעשיהם, ונתחייבו גלות, כביכול, השם הקדוש למעלה אינו שלם הכל תלוי במעשי ישראל. כי זה עולה וזה יורד, שישראל שלמעלה, ז"א, מסתלק ועולה למעלה, כנסת ישראל, המלכות, יורדת למטה, ונתרחקו זה מזה, כביכול, נשאר השם הקדוש בלי שלמות. והכל הוא משום שכנסת ישראל בגלות.

מט) ואע"פ שישראל הם בגלות, הקב"ה נמצא ביניהם, ובא ומקדים לבית הכנסת, וקורא ואומר, שובו בנים שובבים אֶרפָּה משובותיכם. ואין מי שיתעורר רוחו. אז, אמר הקב"ה: מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה. הקדמתי, ואין איש שיתעורר רוחו.

כדי לתקן את הפגם, שהקב"ה מקדים למשכן/לבית הכנסת ואין איש, יש צורך בקורבן עם כוונה אמיתית, לבוא בביטול גמור ולהתמסר להשם. כלומר תפקיד הקורבן לחבר את האדם עם מקור חיותו, הקב"ה.

 

אין תגובות

להגיב