019- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא נה-נז למתקדמים

019- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא נה-נז למתקדמים

וַיִּקְרָא נה-נז

עֶשְׂרֵה שְׁמוֹת

כדי לממש עצמו על האדם לגלות את שם הויה.

וכך כל העם וכל האנושות, צריכים לגלות את כוח שם הויה, ספירת התפארת. אין הפירוש שנדרש גילוי שיכלי, אלא בהשבה אל הלב, אל המורגש, ואז כל הפרשנות שנותנים למציאות ולמקרים, עוברת דרך תפיסת הנברא שהבורא טוב ומטיב, וכך יכול האדם להגיע לתכליתו.

 

קסא) השם השמיני הוא אל חי, צדיק, יסוד, שכל החיים יוצאים משם. ונקרא הויה. וזו היא ו' קטנה של השם הקדוש, שמשום זה ו"ו של שם הקדוש יש בה ב' ווין. שהו' הראשונה היא ת"ת, והו' השנייה היא יסוד.

קסב) השם התשיעי הוא אדני, מלכות הקדושה, שהדינים יוצאים משם לעולם. וזה הוא הכתר האחרון, ספירה אחרונה של כל השמות. והשם אהיה הוא כלל, והוא סתום, שבספירה הראשונה, שזה הוא כתר עליון, הראש של כל הראשים. שמו סתום ולא נתגלה. כי אהיה פירושו, שאני עתיד להתגלות, ועתה עוד אינני מגולה.

קסג) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו. עורי צפון, אלו הם העולות הנשחטות בצפון, משום שבאים על המחשבות, שהם בצפוני הלב, ובמקום הדין, שצד צפון הוא שמאל ודין, משום שמחשבות נמצאות בלילה, בזמן שנמצא דין. רוח צפון מנשב בחצות לילה, כשהאנשים מקיצים משנתם וכינורו של דוד, המלכות, המנגנת להקב"ה, מנגן אז מאליו, ומחשבותיהם של בני אדם מתעוררות.

את השלמים מקריבים בדרום, מפני שהם מבטאים שלמות, אחדות ושמחה, ואינם צריכים תיקון של השמאל.

מחשבה מתעוררת כשיש ביקוש, דהינו כשבא אור עב"סג ומוריד ה תתאה מהמדרגה. ומחשבה שעובדת על ספק שנוצר מהחיסרון, חייבת להיות המחשבה קשורה לאמונה, לכן חצות הלילה עד הבוקר זהו זמן קניית המחשבה האמונית, וכך לנהל את המחשבות.

קסד) וּבוֹאִי תֵימָן, אלו הם שלָמים הנשחטים בדרום, החסד, ימין, משום שהם שלום של העליונים ותחתונים, שהקרבת השלמים ממשיכה שלום ושלמות. ושלמים הוא לשון שלום ושלמות. ואלו הם השלמות של רוחות העולם, שלמות של הכל מצד האמונה, המלכות. והשלמים, משום שהם שלום הכל, הבעלים אוכלים מהם ונהנים מהם. כי שלום הוא לו ולכל העולם במדרגה אחת. חטאות ואשמות נאכלים לכהנים בלבד. ולא לבעלים, משום שהכהנים עומדים לכפר עליהם ולהעביר חטאם. ומכל הקרבנות לא חביבים להקב"ה כמו השלמים, משום שעושים שלום בעליונים ותחתונים.

קסה) ולמעלה מכל הקרבנות הוא קטורת, שלמה לגמרי, ואינה באה לא על חטא ולא על אשם ולא על עוון, אלא על שמחה  כמ"ש: שמן וקטורת ישמח לב. וע"כ קטורת אינה נקרבת אלא בזמן ששמן נקרב  כמ"ש: והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבוקר בבוקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה וכתוב: ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה. כדי שימצאו שמן וקטורת יחד. כי שמן רומז על חכמה וקטורת על בינה, וחו"ב הם תמיד ביחד. שלָמים עושה שלום בכל, ומחלוקת וקטרוג אינם מתעוררים בעולם. אבל קטורת קושרת קשירת האמונה, שממשכת מוחין למלכות, הנקראת אמונה. הקטורת היא הנותנת את האמונה והשמן את החוכמה.

קסו) כל עשרת השמות כתובים בתורה, אשר שם הראשון הוא אהיה, סתום העליון. כמי שאמר, אני מי שאני, ולא נודע מי הוא. והוא כתר. ואח"כ כתוב: אשר אהיה, חכמה, שפירושו, שאני עתיד להתגלות באלו כתרים האחרים, כי בתחילה, בכתר, הוא סתום, ואח"כ, בחכמה ובבינה, מתחיל להתגלות, עד שמגיע לגילוי השם הקדוש, בת"ת.

קסז) וכך כתוב במשה: אהיה אשר אהיה, ויאמר כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שְׁלָחַני אֲליכם. אהיה תחילה, הוא סתום מכל, כתר, שפירושו, אני הוא מי שאני. אח"כ, אשר אהיה, חכמה, שפירושו, אני עתיד להתגלות. אח"כ אהיה האחרון, אהיה שְׁלָחַני אֲליכם, בינה. וזהו כשאמא מתעברת עם זו"ן, ועוד השם סתום. ומתגלה בזמן שכתוב: לֵך ואספת את זקני ישראל ואמרת אֲליהם, הויה אלקי אבותיכם. השם הזה הוא שלמות הכל, וכאן הגילוי והייחוד של השם הקדוש, ת"ת.

קסח) משום זה השם הראשון של הכל הוא אהיה, כתר. השני יה, חכמה. משום שהחכמה, י', הוציאה ה', בינה, והיא סתומה בו ואינה נפרדת מהי' לעולם. היא בינה הנכללת בחכמה, ומכונים או"א עילאין. ע"כ נקראת החכמה יה. ונהר יוצא מעדן, שהבינה, נהר, יוצאת מעדן, חכמה. שבינה זו ישסו"ת, חו"ב תתאין. והם כאופן \ raster(15,p)="rg1", שהקרן זווית שבימין האות ה' היא י', חכמה, אבא תתאה, ישראל סבא. אשר אות ה', בינה, אמא תתאה, תבונה, מתפשטת ממנו.

קסט) י' חכמה. ואח"כ יה', שהחכמה הוציאה בתוכה הבינה, ו"ד דמילוי יוד, שהם או"א עילאין, שאינם נפרדים זה מזה לעולם. ואח"כ י' הוציאה ה' באופן הזה, \ raster(15,p)="rg2", שיש רושם י' בקרן זווית הה'. הרי יש כאן י', ישראל סבא, ואותו נהר היוצא ממנו, תבונה, עצמות הה' המתפשטת מהי' שבקרן זווית שלה. והם ה"ר שבשם הויה.

קע) ונמשך למטה מהה', ישסו"ת, שני בנים. מאבא תתאה, י' שבקרן זווית הה', יוצא בן, ז"א, שנאחז בהי', יש"ס, הנקרא אבא, ונאחז בנהר, בתבונה, אמא, עצמות הה' המתפשטת מהי'. ומצד אמא, עצמות הה', יוצאת בת, מלכות, נהר התחתון. והבן ז"א נמשך אח"כ ויצא מיש"ס ותבונה. והוא ו' דהויה, יורש את או"א, ישסו"ת, שמקבל מוחין שלהם, אע"פ שאינם שלו עצמו, אלא שיורש אותם. ונקשרה בו האמונה, מלכות. וממנו ניזונת הבת, מאותה ירושה שירש, מישסו"ת, שמאיר לה מאותם המוחין.

 

אין תגובות

להגיב