031- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא פה-פז למתקדמים

031- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא פה-פז למתקדמים

וַיִּקְרָא פה-פז

עֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה

 

רנד) אמר רבי יוסי, עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ, לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. אימך היא לא תגלה ערוותה. אימך, מלכות, היא אם של ישראל. ואם גילה ערוותה, למה צריך להשיב אותה, כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה. לגלות ערות אמך זה לגלות את ערות המלכות, דהיינו השכינה הקדושה, ואם עשה כך עליו לחזור בתשובה.

רנה) כאשר נתגבר היצר הרע באדם, אינו מתגבר אלא בעריות לשון ערוה. וכל החטאים אחוזים בערווה וכתוב: לא תגלה. וכשנתתקן, מתתקן כנגד זה שגילה, וזה נקרא תשובה. התשובה היא התיקון של גילוי הערוה

רנו) כל חטאי העולם אחוזים בגילוי ערווה, עד שאמא, המלכות, מתגלה בשביל החטאים, שמתגלה ערוותה. וכשמתגלה, כל הבנים, ישראל למטה, מתגלים וכתוב: לא תקח האם על הבנים. וכשנתתקן העולם למטה, נתתקן הכל, עד שעולה התיקון לאמא קדישא, המלכות, ומתתקנת ומתכסה ממה שנתגלה. ומשום זה כתוב: אשרי נְשׂוּי פשע כְּסוּי חטאה. ואז נקראת תשובה. ואז נקראת יום הכיפורים  כמ"ש: מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. הטהרה היא ויתור על החיצוניות ועל העֶרְוַה, שפירושה קבלת האור בעל מנת לקבל.

ב' נקודות נתתקנו במלכות:

א. נקודתה עצמה דמידת הדין, שלא נמתקה בבינה. שמבחינה זו כוח הצמצום ומסך עליה, שלא תוכל לקבל אור העליון.

ב. נקודתה הממותקת במידת הרחמים, בבינה, שמבחינה זו היא ראויה לקבל כל האורות שבבינה. ואז משפעת גם לבי"ע ולישראל מאורותיה הגדולים. ולפיכך המלכות משמשת רק בנקודה השנייה דמידת הרחמים בקדושה, ונקודה זו מגולה בה. אבל נקודה דמלכות דמידת הדין נגנזה בה, ואינה מתגלה כלומר שאין להשתמש במידת הדין של צמצום א בלי מיתוק במידת הרחמים. ואם היא מתגלה, תיכף מסתלק ממנה האור העליון ויוצר שבירה ומזין את הקליפות ומחזקן, מחמת הצמצום ומסך שבה. כמ"ש עצה"ד טוב ורע. זכה האדם הרי טוב, לא זכה הרי רע. שאם האדם זוכה, נמצאת הנקודה דמידת הדין בגניזה בתוך המלכות, ורק הנקודה דמידת הרחמים מגולה, ואז המלכות משפעת לו כל טוב שמקבלת מבינה. ואם האדם אינו זוכה, אלא שחוטא, אז מתגלה נקודה דמידת הדין שבמלכות, ומיד כל האורות פורחות ממנה, והדינים נאחזים בה, ונמצא אז האדם בכל רע. וזהו שאומר אימך היא. ואם גילה ערוותה, למה צריך להשיב אותה כשחוזר בתשובה? כדי לתקן מה שגילה ואם בא לחטוא, שאז תיגלה במלכות נקודה הא' דמידת הדין, שנקראת ערווה, להיותה הגורמת להסתלקות כל האורות ממנה, אז אומר הכתוב: אימך היא, הרי המלכות היא אימך, לא תגלה ערוותה. ואם חטא וגילה ערוותה, ודאי הוא שצריך לתקן מה שגילה. שאותה הנקודה דמידת הדין שגילה, צריכים לחזור ולכסות אותה. ולתת השליטה לנקודה דמידת הרחמים, ואז תחזור ותקבל האורות מבינה וכל החטאים שאדם עושה, נאחזים בגילוי ערווה ההיא, שגורמים שמתגלָה במלכות הנקודה דמידת הדין המסלקת ממנה האורות, שנקראת ערווה. שעליה מזהיר הכתוב: לא תגלה. וכשהאדם מתקן את חטאו, הוא צריך לתקן כנגד מה שפגם באותו גילוי, לחזור ולכסותה. וזה נקרא תשובה. כי ע"י הכיסוי הוא משיב את המלכות בחזרה לקבל את האורות מבינה משמע שהתיקון הוא לתת למידת הרחמים את השליטה. האדם צריך לקבל החלטה בכל פעם מחדש באיזו נקודה נפשית הוא פועל. האם מנקודת האמת שזו הכללת הרצון בהשפעה, או בנקודת הגוי שבנפש. השתוקקות, רצון המתכללים בבינה, אומר שהרצון מתכלל בתכונת הבינה שהיא רצון לדבקות באין סוף.. וזה שרומז, לא תיקח האם על הבנים. כי עם גילוי ערוות האם, הוא פוגם הן באם, שנסתלקו ממנה האורות, והן בבנים, שהם ישראל, שאין להם מה לקבל ממנה. וכשנתתקן העולם למטה, נתתקן הכל, עד שעולה התיקון לאמא קדישא, שכשהאדם חוזר בתשובה למטה, מתתקן גילוי ערווה שעשה במלכות, ומתכסית ממה שנתגלה, שהערווה, שהיא הנקודה דמידת הדין, חוזרת ומתכסה, שנגנזה שוב, והנקודה דמידת הרחמים שולטת. לכן כתוב: אשרי נְשׂוּי פשע כְּסוּי חטאה. שהחטא, שהיא הערווה, שנתגלתה, חזרה ונתכסתה. ואז נקראת תשובה, כי שבה לבינה. ואז נקראת יום הכיפורים, כי כשהמלכות חוזרת לבינה היא נקראת יום הכיפורים. חזרה בתשובה פירושה מתן השליטה על כל הרצונות לבינה, למידת ההשפעה, ליחד, לכלל.

אל לו לאדם לנסות להשתמש ברצונות עליהם אין לו מסך, כלומר יכולת התגברות, ועליו לפעול באופן תדיר רצונות של השפעה לטובת הכלל ולא למען עצמו. זו פעולה נפשית אותה אפשר לבצע רק באמונה מעלה מהדעת. כל שימוש בגאווה, באגו היא בחינת גילוי ערוה.

במלכות שהיא השכינה הקדושה ישנן שני צדדים. נקודה אשר באמצע עליה נעשה הצמצום ואסור לקבל בה אור, בוצינא דקרדינותא  הרצון לקבל בעל מנת לקבל, שנגנזה ברדלא ואין להשתמש בה מפני שאין מסך עליה. לגלות ערוה זו אומר להשתמש בה וזהו מקור כל החטאים. נקודה אחרת התכללה בבינה ובה מותר להשתמש.

רנז) מתי נקראת המלכות, תשובה? כשהאם, המלכות, מתכסה, שחוזרת ומתכסה הנקודה דמידת הדין, הנקראת ערווה, ועומדת בשמחה על הבנים, שמשפעת להם כל טוב. שכתוב: אם הבנים שמחה. וחוזרת לקיום, כמו שהייתה מטרם שפגמו בה. הנקודה דמידת הדין שהייתה מקודם לכן סגורה וגנוזה, חזרה למקומה, שחזרה למקומה המכוסה. וכל המדרגות חוזרות אחד לאחד, שכל תחתונה עולה לעליונה, ומתברכות כל אחת ואחת. ואז נקרא תשובה. תשובה סתם לכלול הכל, שכל המדרגות חזרו ונתקנו.

רנח) אמר רבי יצחק: כאשר העולם, המלכות, מתתקן, כולו מתתקן ביחד, בבת אחת  כמ"ש: כי גדול מעל שמים חסדך. מעל שמים, שהמלכות עולה למעלה מן אמא, בינה. כי ז"א נקרא שמים, ולמעלה מז"א היא בינה. וכיוון שהמלכות עולה שם, נתתקנה בבת אחת כמו אמא. ונקראת תשובה. כי המלכות תשוב לבינה.

רנט) אמר רבי יהודה: כתוב בדיוק, מעל שמים. אם היה כתוב: על שמים, היה משמע, מקום ההוא העומד על שמים, שהוא בינה, ולא יותר. כיוון שאמר מעל שמים, משמע על מקום ההוא, העומד על שמים למעלה למעלה, שהוא עתיק. שני דרגות של תיקון, כאשר עולה לבינה אומר שעדיין ישנם חלקי רצון אותם ניתן להמתיק ולהשתמש בהם, וכשעולה לעתיק, נכנסים חלקי הרצון לגניזה מפני שלא ניתן כעת לתקנם

רס) בזמן ההוא שהמעשים מתוקנים למטה, ואמא בשמחה, מתגלה עתיק, כתר, והאור שב לז"א. ואז הכל בשמחה, הכל בשלמות, והברכות נמצאות בכל, והרחמים מוכנים, וכל העולמות בשמחה  כמ"ש: ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו. ישוב עתיק להתגלות בז"א, כי ישוב להתגלות ממה שהיה סתום מתחילה. והכל נקרא תשובה, על שם עתיק, ששב להתגלות.

רסא) אמר רבי יהודה: הכל הוא בכלל ישוב, כמו עתיק. הכל סתם, בלי הפרש וכתוב: למען ישוב ה' מחרון אפו ונתן לך רחמים. הכל בכלל תשובה.

 

וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה

גזילה היא שימוש ללא רשות ברצון. חזרה בתשובה היא החזרת הרצון בו משתמשים ללא רשות לבעל הבית, הקב"ה, או משתמשים ברצון ברשות, דהיינו בעל מנת להשפיע למען הכלל

רסב) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל. הגזלה ולא יותר. ובגנב כתוב: שישלם כפל, וארבעה וחמישה. הגזלן השווה יראה עליונה לתחתונה, ליראת אדם. כלומר, שאינו ירא לא מהקב"ה ולא מאנשים. וזה שגנב, שם כנגדו יראה תחתונה, מבני אדם, ולא יראה עליונה. ונמצא שהחשיב יראת אדם יותר מיראת ה'. גם לגזלן וגם לגנב אין יראה מהשם שרואה את כל המעשים. הגזלן גרוע יותר שאפילו מבני אדם אינו ירא.

רסג) כתוב: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא כמ"ש: התורה והקב"ה תמהים עליה ואומרים, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וכתוב: ונפש כי תמעול מעל. או, נפש כי תשבע. נפש כתוב: ולא רוח או נשמה. כי הרוח והנשמה אינם חוטאים, אלא שנפגמים מחמת הנפש החוטאת. וכאן בגזלה גוף ונפש. שכתוב: וְהָיָה, כִּי-יֶחֱטָא וְאָשֵׁם–וְהֵשִׁיב אֶת-הַגְּזֵלָה. על מי שבא לתקן מעשיו, נאמר, והשיב. כמי שמתקן מעשיו כדי שישובו מעיינות המים, שהם השפע העליון, למקומם, להשקות הנטיעות, שהן הספירות. כי הוא גרם בחטאיו למנוע השפע מהן. וע"ז נאמר, והשיב את הגזלה.

 

אין תגובות

להגיב