039- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קט-קיא למתקדמים

039- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קט-קיא למתקדמים

וַיִּקְרָא קט-קיא

שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ נִמְּצָאוֹת בָּעוֹלָם

 

שכט) שתי נשים היו נמצאות בעולם, ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך. הם דבורה וחנה. חנה אמרה: אֵין קָדוֹשׁ כַּיהוָה, כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ. וכל הכתובים להלאה, שהיא פתחה את פתח האמונה בעולם שהאמונה היא המקשרת בין הנברא לבורא, כגון: מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, שזה פתח האמונה, המלכות, שבדור חייב נקראת דל ואביון. וכששבים בתשובה נאמר עליה, מֵקִים מֵעָפָר דָּל, מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים זו בחינת האמונה שלמעלה מחזה דז"א, וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם. כשהדור חייב, המלכות נק' אביון, דלה ועניה להושיבי עם נדיבים, זו האמונה של מעלה, המלכות שעולה למעלה מֵחזה דז"א, במקום שהאבות שורים, חג"ת דז"א. כי נדיבים הם האבות. שכתוב: נדיבי עמים נאסָפו עַם אלקי אברהם. הרי שמצד האבות נקראים נדיבים. נפש האדם צריכה את בחינת שתי הנשים דבורה וחנה שידעו כיצד לשבח את השם ולפתח את האמונה הנדרשת לקשר עם הקב"ה

של) לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים, שניבאה על שמואל, שעתיד להשתוות עם משה ואהרון  כמ"ש: משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו. וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, שמואל שהנחיל כבוד המלכות לשני מלכים, שאול ודוד. וכיסא כבוד ינחילם, פירוש אחר: הקב"ה מנחיל את הכיסא שלו לעבדיו.

שלא) יְהוָה יֵחַתּוּ מְרִיבָו. מריבָו חסר י' כתוב: שהיא סימן הרבּים. מריבו, אותיות מריב ו'. וזה הוא מלך הקדוש, ז"א, ו' דהויה, קו האמצעי. בשעה שהדינים מתעוררים, ושליטים מצד הדין שולטים על הרחמים, קו האמצעי, הרחמים נכנעים מפני שליטי הדין. ובשעה שהקב"ה מתברך ממעיין הנחל, בינה, אז מתגברים הרחמים, קו האמצעי, ונכנעים הדינים הנמשכים משמאל  כמ"ש: ה' יחתו מריבו. מריב ו', הדינים מריב של הו', של קו האמצעי, יחתו מכוח הארת הבינה.

שלב) עָלָו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם. מי הוא עליו? בשעה שהטל שהוא בחינת ט ראשונות בלי המלכות. י ה ו במילוי אלפין = טל, השפע של עתיק, הכתר, שורה עליו וממלא ראשו, ג"ר, בשמים, ז"א, אז ירעם, ישבר כוחם ותוקפם של הדינים הקשים. וייתן עוז למלכו, להקב"ה, ז"א. וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, כנסת ישראל, המלכות, הנקרא קרן היובל מלכות שעלתה לבינה. משיחו  כמ"ש: משיח אלקי יעקב, שנאמר על דוד, המלכות. קרן מלשון שמקרינה את האור

שלג) דבורה, שבאה לשבח שבח המלך הקדוש  אמרה: יְהוָה, בְּצֵאתְךָ  מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם. מלמד, שהקב"ה הזמין כל שאר העמים לקבל התורה ולא רצו. וכי לא היה גלוי לפניו שלא ירצו, ולמה הזמינם? אלא שלא יהיה להם פתחון פה, לומר, שאם היה נותן להם הקב"ה את התורה, היו שומרים אותה. וע"כ הזמינם. וכל אלו הכתובים שאמרתָם דבורה, הכל הוא בחכמה, עד אותה שעה ששיבחה את עצמה וזו בעיה שכן כתוב יהללך זר ולא פיך, שנאמר, עד שַׁקַמתי דבורה, שקמתי אֵם בישראל, שאז נסתלקה ממנה רוח הנבואה. ומשום זה אמרה, עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה, עוּרִי  עוּרִי דַּבְּרִי-שִׁיר, שהייתה צריכה לחזור ולעורר את רוח הנבואה. שהרגישה שהיא רדומה מרוח הנבואה

שלד) וכל זה היה, כשנמצאו הגברים בחטא, ולא היו ראויים שישרה עליהם רוח הקודש שהרי למדנו שכאשר הגברים אינם ראוים, על הנשים לשלוט, אז כתוב: ואם כל עדת ישראל ישְׁגו ונעלם דבר מעיני הקהל, ואָשמוּ. הלוא, ואם כל ישראל ישגו, היה צריך לומר, והמילה, עדת, מיותרת? אלא, סובב על אלו שנמצאים בירושלים, שמשם יוצאת התורה לכל העם, שאם הם טועים נמצאים כל ישראל טועים, משום שכולם נמשכים אחריהם. ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל, הם הסנהדרין, אלו הם הממונים על ישראל. כאשר אדם לא משתמש בצד הזכר שבו, דהיינו כאשר אינו פועל אידיאה גבוהה באמונה, אז הוא הולך אחרי הלב, אחרי הרגש, ובלי שכל בדרך כלל נופלים.

 

אין תגובות

להגיב