046- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קל-קלב למתקדמים

046- הדף היומי בזהר הסולם – ויקרא קל-קלב למתקדמים

וַיִּקְרָא קל-קלב

 

שַׁלְהֶבֶת תַּחַת כַּנְפֵי הַתַּרְנְגוֹל  [שלהובא – תחות גדפוי דתינגולא]

 

שצד) רבי יהודה ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר רבי יהודה לרבי יוסף: אני רואה שהתורה, שלומדים אותה בלילה, היא יותר צחה מהתורה שלומדים אותה ביום, משום שצחות התורה שבכתב ז"א היא בתורה שבעל פה, במלכות הנקראת לילה. ותורה שבעל פה, המלכות, שולטת בלילה ומתעוררת יותר מאשר ביום. ובזמן שהמלכות שולטת, אז היא הצחות שבתורה. כשאומר תורה שבעל פה, הכוונה היא לחוכמת הקבלה, והרבדים הפנימיים של הגמרא, שהם מאירים יותר. פשט התורה ניתן מפני שתפיסת האדם אפשרית מהחוץ לפנים, מהפרטים לכלל, לכן צריכים לשניהם.

שצה) פתח רבי יוסי: ולא אמר וְלֹא  אָמַר אַיֵּה, אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה. כשנתעורר רוח צפון, רוח הגבורה להשלמת כלים, התעוררות ההשתוקקות ונחלק הלילה, חצות, קו אמצעי, שלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא. ושלהבת ההיא כשמגיעה אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדוניו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם לקום ולעבוד להקב"ה.

הַנוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה שהם בחינת אמת ושקר, וזהו צד התרנגול שבנפש, המאפשר לאדם להבחין בין אמת לשקר. וכן ההבחנה הברורה הדורשת גבורה בין השימוש ברצון שיקרי לפרטיות, או רצון אמיתי המבקש את היחד, את הכלל. וזהו כוח הגבורה לקום וללמוד בלילה.

שצו) וע"כ נקרא שֶׂכְוִי, לשון הבטה כוח החוכמה שהוא עניין של יופי, כמה ישכה, היא שרה. ונקרא גבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם. אז אלו בני האמונה עומדים, ונותנים גבורה וכוח לכנסת ישראל, המלכות. וזה נקרא רינה של התורה. וע"ז שקם בחצות לילה, זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות. בניו הם ההבנות הרוחניות שלו

שצז) וכשהתרנגול קורא, ובני אדם ישנים במיטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול, מכה בכנפיו ואומר, אוי לפלוני, מגודף מאודונו, עזוב מאדונו, שלא נתעורר רוחו, ולא הביט לכבוד המלך.

שצח) כשהאיר היום, כרוז קורא עליו ואומר. וְלֹא  אָמַר אַיֵּה, אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה, כדי לעזור אותו באלו התשבחות, שיהיה הכל בעזרה אחת. שהמלכות נותנת זמירות בלילה, לז"א, כדי לעזור האדם, שיתעורר גם הוא באלו התשבחות. וכשהאדם משבח ועוסק בתורה, היא מעלה מ"ן, ועוזר את המלכות, ונמצאים שניהם בעזרה אחת. מהו עושי? אלא בשעה שאדם קם בחצות לילה, ועוסק ברינה של תורה, כי רינה של תורה אינה נקראת אלא בלילה, כשהוא נמצא בעסק התורה. כשהאיר היום, הקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו בחוט אחד של חסד שניצל מכל, ולהאיר אותו בין העליונים והתחתונים. את האמונה רוכשים בלימוד הלילה וניתן להרגיש בה כשמאיר היום

שצט) איה אלוה עושָׂי. עושה לי, היה צריך לומר. מהו עושָׂי? אלא בשעה שקם בחצות לילה ועוסק בתורה, כשהאיר היום, מתעורר אברהם בחוט של חסד שלו. והקב"ה וכנסת ישראל מתקנים אותו, ועושים אותו בכל יום בריה חדשה  כמ"ש: אלוה עושי. אומר אברהם למלך סדום איננו רוצה לקבל ממנו משרוך ועד חוט נעל, שנעל היא בחינת המנעולא, דהיינו נעילת כל המקרים וצד החסד הנובע מהם, ומכן לקבל אותם רק מהקב"ה.

ת) רבי יהודה אמר: אלוה אותיות א"ל ו"ה. אל בחינת חסד אברהם, שכתוב בו, האל הגדול. ו' זהו הקב"ה, ז"א. ה' כנסת ישראל, מלכות. וזהו אלוה. שרומז, לחסד ולז"א ולמלכות. והם עושים את האדם ומתקנים אותו בכל יום. וע"כ כתוב: עושי, כמו ישמח ישראל בעושיו, שסובב על הקב"ה.

 

אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ

בהמשך לפסוק: אשר נשיא יחטא, בא ללמד על כפרתו.

תא) אמר רבי יהודה: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, הקב"ה פקד לכנסת ישראל, שתודיע לאדם את החטא, שהוא חטא. ומודיעה לו עם הדינים שלה  כמ"ש: יגלו שמים ז"א עוונו וארץ מתקוממה לו. הודע אליו, כמי שמצוּוה לאחר שיודיעו. שהודע הוא לשון ציווי, שמצוֶוה את המלכות להודיעו. יש צד במלכות שמים בה יש דין, וכשאדם אינו נוהג כראוי מראה לו המלכות את האמת. הכלל מורה לאדם מהי הדרך, ומוקיע אותו אם לא ילך בה.

תב) בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה, ואינו משגיח בחטאו לחזור בתשובה לפני הקב"ה, ומשליכו מאחורי כתפיו, נשמתו ממש עולה ומעידה לפני הקב"ה. אז מצווה המלך לכנסת ישראל, ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הושיטי לו דינים, והודיעי לו חטאתו  כמ"ש: הודע את ירושלים את תועבותיה. אשר הודע הוא לשון ציווי.

תג) בדרך ייסורים אחר שהגיע עליו הדין, אז נתעורר רוחו לחזור בתשובה לפני אדונו, ונכנע להקריב קרבן. כי מי שליבו גאה עליו, הוא חוטא ושוכח חטאו, ואינו מביט עליו. וע"כ הקב"ה מוכן כנגדו, ומצווה להודיעו חטאו, שלא ישכח ממנו. שום דבר אינו נסתר מהקב"ה, לכן יש והודיעים לאדם את חטאו ברמז, ויש שמעקלים את נפשו ועליו לשלם קנס.

תד) אמר רבי יוסי: כך הוא ודאי וכן מצאנו בדוד, למרות שלא חטא, אך כיוון שעשה אותו מעשה של בת שבע, לא השגיח בזה. אמר לו הקב"ה, אתה שכחת אותו, אני אזכיר לך. מיד כתוב: אתה האיש כה אמר ה'. אתה האיש שלא זכרת החטא, אתה האיש ששכחת אותו. והודיעו בדין. על האדם לפתח הקשבה טובה, לראות היכן הוא טועה.

תה) אף כאן, הקב"ה אמר: אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. ויפה הדבר, כי לא כתוב: או נודע אליו  כמ"ש: או נודע כי שור נוגח הוא. ומי שקם בלילה לעסוק בתורה, התורה מודיעה לו חטאו, ולא בדרך דין, אלא כאם המודיעה לבנה במילות רכות, והוא אינו שוכח, ושב בתשובה לפני אדונו. שיש דרך תורה ודרך ייסורים. כשלומד בלילה שמח הוא שמראים לו את הפגמים שעליו לתקן.

תו) ואם תאמר, דוד, שהיה קם בחצות לילה, למה נתעוררו עליו, להזכיר עוונו, בדין. שונה דוד, כי חטא במה שנקשר, במלכות, וצריך דין, ובמה שחטא נידון. כי חטא כנגד המלכות הקדושה, שהיה נקשר בה, שהיה מרכבה אליה. ולירושלים הקדושה, שהיא נגד המלכות. וע"כ גורש מירושלים, והוסרה המלכות ממנו, עד שנתתקן ועשה תשובה. שונה דוד המלך בזה שהוא המרכבה למלכות והיה עליו לתקן למרות שהיה קם בחצות ללמוד.

תז) אמר רבי יהודה: מהו, שהקב"ה העניש את דוד ע"י בנו, שכתוב: הנני מקים עליך רעה מביתך? משום, שאם יקום עליו אדם אחר, לא ירחם עליו. אמר לו, והרי אבשלום רצה להרוג את אביו בכמה עצות רעות עליו, עוד יותר מאדם אחר?

תח) דוד חטא בבת שבע סתם, המלכות. אמר הקב"ה, יבוא בן של בת אל נכר, וינקום נקמה. והוא אבשלום, שהיה בן יפת תואר, שנשבית במלחמה. שמי שלוקח אישה במלחמה וחומד אותה, לסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה, משום שעד עתה עוד לא נפסקה ממנו הזוהמה.

הס"א לקחה את הרצונות הגדולים,  וכאשר אתה רוצה לתקן אותם, ואתה רואה אשת יפת תואר, יש שם ניצוץ אמיתי למרות שהוא מכוסה בקליפות. ולאחר שעושה תיקונים כמו גילוח השער, עדיין את לב האבן לא ניתן לתקן, ויוצא הבן סורר ומורה.

 

שאלות חזרה הדף היומי הזהר הקדוש פרשת ויקרא קל-קלב

1. מדוע התורה שלומדים בלילה היא יותר צחה מהתורה שלומדים ביום?

2. מדוע כתוב "איה אלוה עושי" ולא כתוב "יעשה"?

3. מהו שכבי ומדוע הוא זה שמעורר את העולם ללימוד בחצות לילה?

4. מה קורה עם אדם שאינו קם בלילה ללמוד תורה לפי אותיות שצז-שצח?

5. מהו שאמר אברהם אבינו "מחוט ועד שרוך נעל"?

6. מדוע כתוב "הודע אליו חטאתו" ולא כתוב "ידע"?

7. כיצד מודים לאדם את חטאיו ומה אדם צריך לעשות כדי לשוב מחטאו?

8. מדוע דוד המלך שקם כל חצות לילה ללמוד תורה בא נתן הנביא להודיע לו חטאו?

9. מדוה הקב"ה העניש את דוד ע"י בנו אבשלום?

אין תגובות

להגיב