הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק נח-ס | שיעור 20 השקפה

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק נח-ס | שיעור 20 השקפה

בלק נח – ס

וזָרח משֵׂעיר לָמוֹ

יהודי רוצה את הכלל, ואומות העולם לא.

לפני שנתן הקב"ה את התורה לישראל, הציע את התורה לשרים של עשיו וישמעאל, ולא זו בלבד שסירבו לקבלה, אלא גם נתנו מתנות לישראל שקיימו את התורה, רק כדי שלא יצטרכו לקבל תורה. הקב"ה הסתיר את ההנאה שיש בקיום ותורה, ובכך למעשה נתן הבורא כוח לפרטים, לאומות העולם, שלא ירצו לעבוד למען הכלל, מפני שאי אפשר להגיע לכלל אם לא עובדים את הפרטים.  באופן דומה מקשים ומלמדים למי שרוצה להתגייר על הקשיים שיש לכאורה בקיום תורה ומצוות.

לקח הקב״ה המתנות האלו לישראל, מאלו השרים השולטים על עשיו ועל ישמעאל ומכולם לקח וקיבל מתנות לתת לישראל. בדומה לרופא, שהיה לו כלי אחד מלא עם סם חיים, ושמר אותו לבנו. רצה לתת לבנו אותו הכלי של סם החיים. הרופא היה חכם, אמר, יש עבדים רעים בביתי, אם יידעו שאני נותן לבני מתנה זו, ירע בעינם וירצו להרוג אותו.

מה עשה? לקח מעט מסם המוות ונתן על פתח הכלי. קרא לעבדיו ואמר להם, אתם הנאמנים לי, התרצו הסם ההוא? אמרו, נראה מהו. לקחו לטעום אותו, עוד מטרם שהריחו בו, הלכו למות, אמרו בליבם, אם ייתן הסם ההוא לבנו, ודאי ימות, ואנו נירש את אדוננו. אמרו לפניו, אדוננו, הסם הזה אינו ראוי אלא לבנך, והנה שכר עבודתנו אנו עוזבים אצלך, קח ותן אותו שוחד לבנך שיקבל הסם הזה. התורה היא סם המוות כשעושים אותה קרדום כדי לחפור בה, וסם חיים כשפועלים כראוי. ישראל הוא הכלל, ואומות העולם הם פרטים שלא רוצים את התורה, קשה להם לקבל ולוותר על הנקודה החלשה שלהם. דרך כוחות אלו של העולם, דרך הפרטים יכול התחתון לראות את הכלל, את העליון. את הכלל יכול לראות רק מי ששייך ונתון ובא למען הכלל, אחרת אם בא לעצמו, הפרטים הם לא סם החיים. כך אם בא מישהו ללמוד תורה רק כדי ליהנות, זו בחינת הקרדום לחפור בה, וכשבא ללמוד כדי לפעול למען הכלל, זוכה בסם החיים.

כך הקב״ה, רופא חכם, וידע, אם ייתן התורה לישראל בטרם שיודיע לשרי האומות, בכל יום היו רודפים את ישראל בשבילה והורגים אותם כלומר אם היה נותן את הכלל לפני הפרטים, אי אפשר היה לתפוס את הכלל. אבל עשה, שהזמין אותם ולא רצו. והם נתנו לו מנחות ומתנות, כדי שישראל יקבלו אותה. וכולן קיבל אותן משה, לתת לישראל. כמ״ש, עליתָ לַמרום שָׁביתָ שבי לקחתָ מתנות באדם. משום זה ירשו ישראל התורה בלא ערעור ובלא קטרוג כלל.

עֶדיָם של בני ישראל הן המנחות והמתנות שקיבלו משרי האומות. ומשום זה לא שלט עליהם מוות, ולא ס"א, ולא די להם שקיבלו התורה בלי ערעור כלל, אלא שקיבלו גם מנחות ומתנות מכולם. כיוון שחטאו, כתוב ויתנצלו (הורידו) בני ישראל את עדים, שהם מתנות באדם, שקיבלו. מה נשאר מהם, רק שבי, כמ"ש, עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

ארץ יָראָה ושָׁקָטה

אמר רבי יוסי ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדך משדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שהקב״ה שב משעיר, שלא קיבלו התורה, ארץ רעשה. משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב״ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה טוב, ואם לא, אחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

כיוון שראתה הארץ שהזמין הקב״ה לכל העמים שיקבלו התורה, ולא קיבלו, ומכל העמים לא נשאר אלא ישראל בלבד, חשבה הארץ שגם ישראל לא יקבלו התורה כמוהם. ובגלל זה ארץ רעשה. כיוון שאמרו ישראל, נעשה ונשמע, מיד שקטה. כמ״ש, ארץ יָראָה ושָׁקָטה. בתחילה יראה, ואח״כ ושקטה שראתה את כוח האמונה, משה שבנפש, שאמרו נעשה ונשמע. הארץ, הרצון שקט כאשר הוא מוותר בהווה ומאמין שבעתיד יזכה להגיע לכלל. בכל פעם שמחפשים תענוג במקרים, אז הארץ, הרצון רועש אם יכול להשיג או לא, אך כאשר אינו רוצה כלום, אלא רק לעשות רצונו של מקום, לא ניתן לשחד אותו בפיתויים סתמיים.

משום שישראל אמרו, נעשה למעלה מהדעת, לא היו יראים מכל עשיה, שיכלו כל מכשפי העולם לעשות, ולא מכל הקוסמים והמכשפים שבעולם כלומר כשפועלים באמונה מעל טעם ודעת, לא פוחדים הבנה שכלית והוכחה.

 

אין תגובות

להגיב