הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק ק-קב | שיעור 34 השקפה

בלק ק – קב שעור 34

בלק בא לק, בלעם בל עם

כָּל בְּעָיוֹת הַתִּקְשֹׁרֶת, גַּם הֵן מְקוֹרָן בַּגָּאוָה

בלק ובלעם אחזו אותו הדבר ממש של ס"מ וסיעתו. ועשו איסוף רע, כלומר עסקו בצירוף אותיות וקיבוץ שמות משמותיהם, וכך זממו לבלות את ישראל לגמרי מהעולם. אמרו, עמלק, הוא אותיות עַם לָק, עם שלקה אותם כנחש המכה בזנב שלו. אמרו, הרי אנו יותר ממנו. כי בלק, הוא אותיות בא לָק, שבא מי שלקה אותם כרצונו, ובלעם הוא אותיות בַּל עַם, אין עם, ואין רועה. השם שלנו, גורם לכלות ולעקור אותם מהעולם.

והקב״ה חישב באופן אחר את שמותם, כי בבלק יש בל, ובבלעם יש בל, וכשמתחברים הם בִּלְבֵּל בחינה דומה עשה לבבל שבלל שפתם.

חשבו בגאוותם לעקור את בחינת כה שהיא השכינה הקדושה, וחשבו להרע ע"י הדיבור והמעשה. צירוף האותיות קובע את הצורה, ולכן הצירוף קובע את המטרה אותה מנסים להשיג ע"י האותיות. שני הרשעים בלק ובלעם באו בכוונה לעקור את השכינה ע"י המעשה וע"י המחשבה.

בלעם הרשע שהיה פְּגוּם האוזן, שהרי הגאוותן לא שומע את הזולת אלא רק את עצמו. פגום עין, לא רואה טוב בזולת, ופגום רגל, אשר מרגל כדי להרע והולך אחר תאוותיו.

יש ואדם מרמה עצמו וחושב שאם ימנע מהמעשה הרע לבד אז לא יפגום. כאשר נשארים עם מחשבה רעה לא מועילה העבודה.