הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קיח-קכ | השקפה | שיעור 40
בלק קיח – קכ שעור 40
וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים
כדי להישמר מעשיו צריך לשמור על ברית האמונה
למדנו מיוסף שהגן על אימו, השכינה הקדושה, בכח שמירת הברית, זוכה אף הוא להגנה מהכלל, מהשכינה.
המפגש בין יעקב לעשיו קורה כל פעם שצד הנשמה בא לפגוש את רצונות הגוף. זו המלחמה הפנימית בין הגוף שמשתוקק לקבל את הרצונות הגדולים לשליטתו, לבין הנשמה שרוצה ליהנות בקדושה רק מהאמת.
וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת-הַיְלָדִים. ביוה"כ, כשבני העולם עומדים בדין, וישראל חוזרים בתשובה לפני הקב״ה, לכפר על עוונותיהם, ואותו המקטרג עומד עליהם, שחושב להאביד אותם בגלל עוונותיהם, שולחים לו אז מתנה, השעיר לעזאזל. לאחר שהמקטרג מקבל אותה המתנה, מתהפך להיות להם סנגור. בתחבולות תעשה לך מלחמה, כך יש להילחם ביצר הרע בערמומיות, לשחד אותו. כמו שנותנים לו מתנה, שבה הוא מרגיש הנאה בפרטיות שהוא רוצה אותה, שאז נאלץ לשמור על הילדים, שמהם הוא מקבל בכלל אהרה. הקטגור הוא הרצון לקבל, והופכים אותו סניגור ע"י שמשתמש ברצון לקבל שבו, להפוך צורתו בעל מנת להשפיע. לא צריך לבטל את החושך, צריך לתת לו צורה חדשה. התפיסה הנפשית של עשיו, זו האישה, צד שמאל, הרצון לקבל, אז נותנים לגוף מתנה, שעיר לעזאזל.
בסוף הדרך הנשמה צריכה להגיע למצב שמקבלת את כל ההארה. לצורך כך יש להגדיל את הרצון, וכאן הסכנה. וארבע מאות איש אימו, 400 זו בחינת גדלות הרצון. היצר כל כך מפחד לוותר על ההשתוקקות והתאוות, עד שמוכן להפוך סניגור ליעקב, לאמת הפנימית.
שאל על הילדים ואמר, מי אלה לך. הילדים למה עומדים בתענית? והרי הילדים לא חייבים בחטא, מי אלה לך? עונה לו ברוח הקודש שאלו הם הילדים, שלא חטאו ולא טעמו טעם חטא בגלגולם הראשון ומסר אותם הקב״ה ביד הממונה שלך, והרג אותם בלי חטא. לכן הם לא יכולים להיות שייכים למקטרג.
הוא נאלץ להגן על תשוקתו לקבל, לוקח שוחד שהופכו סניגור ושומר על הילדים. בכדי לנצח קודם בונים השתוקקות גדולה אותה רוצה הס"א, מוכנים למעט את עצמנו לגמרי ולוותר על כל ההשתוקקות עצמית, ובזה מכניע את היצר שתמך בו תחילה כשהתחיל בהגדלת הרצון.
יעקב לא השתחווה לעשיו הרשע, אלא לשכינה הקדושה ואומר בכך שמוכן להקטין עצמו ולבוא בביטול לקשר עם אחיו העליון, ז"א. בלי שאדם מקטין עצמו כלפי העליון, כלומר מתעקש להחזיק באגו שלו, הוא מגיע לרצונות הגוף במקום לנהל את הרצונות, לעבוד על סדר המדרגה. יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. את הגוף לא כובשים בבת אחת. בלי שאדם מוותר על האגו, במפגש עם רצונות הגוף, עשיו הורג אותו.