הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קכא-קכג | מתקדמים | שיעור...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק קכא-קכג | מתקדמים | שיעור 41

בלק קכא – קכג שעור 41

מֶה עשיתי לךָ ומה הֶלְאֵיתיך

כביכול מתחנן הקב"ה לישראל שישכילו לשוב בתשובה, ומרוב אהבתו אליהם אינו מייסרם קשה.

שלו עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב. עמי, כמה הקב״ה הוא אב רחמן על בניו, אע״פ שחטאו אליו, כל דבריו הם באהבה להם, כאב אל בנו. חָטא הבן לאביו, מכה אותו, וכל כמה שמכה אותו אינו חוזר מדרכו. גוער בו בדברים, ואינו מקבל ממנו. אמר אביו, איני רוצה לעשות לבני כמו שעשיתי עד הנה, אם אכה אותו יהיה כואב בראשו, וכאבוֹ עליי. אהיה גוער בו, הרי צורתו משתנה. מה אעשה? אלא אלך ואתחנן לו, ואומר לו דברים רכים, כדי שלא ייעצב.

שלז כן בכל הדרכים הלך הקב״ה עם ישראל. התחיל עימהם להכות אותם ולא קיבלו. גער בהם, ולא קיבלו. אמר הקב״ה, רואה אני בבניי, שבגלל המכות שהכיתי אותם, הם כואבים בראשיהם. אוי, הרי את הכאב שלהם אני מרגיש. כמ"ש, בכל צָרָתם לו צר. אגער בהם, הרי משתנה צורתם, כמ"ש, חשך משחוֹר תוֹארם, לא ניכרו בחוצות. אוי, כשאני מסתכל בהם ואיני מכיר אותם.

עתה אהיה מתחנן לפניהם תחנונים. עַמי מֶה עשיתי לךָ ומָה הֶלְאֵיתיך. בן יחיד שלי, אהוב נפשי, רְאה מה עשיתי לך. השלטתי אותך על כל בני היכלי, השלטתי אותך על כל מלכי העולם. ואם עשיתי מעשים אחרים, ענה בי. אתה תעיד בי. הקב"ה בא לאדם בדרכי פיוס ועל האדם למצוא את הנקודה הפנימית דרכה יכול למלא תפקידו

שלח עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בְּעוֹר. זכור נא, הֱיה זוכר, בבקשה ממך, מה יעץ.

ומה הייתה עצת בלק על העם הקדוש? והתורה לא חשבה כלום על בלק, כמו שחשבה על לבן, שכתוב, ארַמִי אובד אבי

ומגבעות אשוּרֶנו, ואושיט פסיעה לחוץ

שלט כתוב, כי מראש צוּרים אֶרְאנו ומִגְבָעות אשׁוּרֶנו. הציור והצורה של אביו נרשמים בו ממש. ומאותו זמן שהיה במעי אימו, מצידה, התפשט והושיט פסיעה יותר לחוץ. כי מראש צורים אראנו, זהו צורה וציור של אביו ממש. כיוון שהיה במעי אימו, אשורנו, אושיט פסיעה לחוץ. ו׳ כעין זה.

ישראל של מעלה, ז״א, צורתו כמו אבא, חכמה דימין, או״א עילאין, חסדים מכוסים שלא ניתן באצילות לקבל ג"ר דחכמה לכן הם בסוד איזקע דכיה, חסדים מכוסים. וזהו, כי מראש צורים אראנו. זהו הצורה והציור של אביו ממש, חסדים מכוסים מחכמה, כמו או״א עילאין, שהי׳ אינה יוצאת מאויר שלהם לעולם.

כיוון שהיה ז"א במעי אימו, שנכלל בבינה והוציא שם ג׳ קווים. אז, אשורנו, מלשון הכתוב, תָמוֹך אשׁוּריי, פסיעות. שעושה פסיעה מחוץ לגבול אביו, והחכמה מתגלה בו, ופסיעה זו היא המלכות, המחוברת עם ז״א. שבמלכות זו מתגלה החכמה. ו׳ כעין זה, שניכרות בה הפסיעה וההתפשטות לחוץ.

כי מצד צורת אבא, היה ז״א צריך להיות י׳, כי אבא הוא י׳. אמנם מתוך שהתפשט פסיעה לחוץ, הוארך ונעשה ו׳, ויש לו התפשטות יותר מאבא.

שמ וזהו, ומגבעות אשורנו. כי אמא נקראת גבעות. ומשם עשה ז״א פסיעה לחוץ. בישיבה עליונה, גבעֹת חסר ו'. בישיבה של הרקיע, ומגבעות הוא עם אות ו׳.

ו׳ משלימה לב׳ צדדים. צד אחד על ז״א, כי גבעה זו אינה נפרדת מבנה, ז״א, לעולם, ואינה עוזבת אותו. וע״כ נכללת הו׳ עימה לעולם. ומשום זה כתוב, ומגבעות, עם ו'. יש לאות וו שני פירושים. א. על ז"א שהגבעה אינה נפרדת מבנה, פירוש ב. על המשיח, שגבעה היא מלכות שעלתה לבינה ואינה עוזרת את המשיח אלא משפרת אותו עד שיבוא לקבל את הכוח מהגבעה העליונה, בינה. אעשה אותו מאושר, מגבעות. ראש צורים, הוא הצור העליון, הצורה העליונה שהיא הטבה שלמה, מקום שמשם נחצב בצורת הרחמים, שיהיה בך כוח לוותר על עצמך לגמרי, תוכל להתחבר לצד הנפשי המקשר לצורת ההשפעה העליונה. נשמה הלוקחת צורה מבינה, ובכל זאת הוציא אותו מחוץ למדרגה, לגבעות שזו אות וו, ז"א העולה לבינה להתכלל בהשפעה. כוח האמונה מבינה הוא ב ג' קווים, אמונה ב ג' האבות, עבודה בקו אמצעי. כדי שאדם יוכל להגיע לתכליתו, חייב הוא לאמץ ולהשיב אל הלב את תפיסת בינה, תפיסת העולם הבא, תפיסה שעל פיה רוצה הנשמה לפעול.

וצד אחד הוא על משיח בן דוד, כי הגבעה שלמטה, המלכות, הבן שנכלל בה, הוא משיח בן דוד. לעת"ל, כשיבוא מלך המשיח, צריכה לקחת אותו הגבעה העליונה, בינה, ולהכניס אותו לתוך כנפיה, כדי לחזק אותו ולהעמיד אותו בחיים העליונים של הבינה, וממנה ייצא באותו יום משיח בן דוד. ועליו רומזת ו׳ של ומגבעות.

שמא וכתוב, אסַפְּרה אֶל חוק, ה׳ אמר אליי, בני אתה, אני היום יְלִדְתיך. שעתיד אני לומר למקום הזה שנקרא חוק, המלכות, ולבשר לו, הוי"ה, בינה, אמר אליי, בני אתה, אני היום ילדתיך. כי המלכות עלתה והלבישה את הבינה, והוציאה משיח בן דוד מבינה ממש. וע״כ, ביום ההוא ממש, שהוא בינה, מוציא אותו חוק, שהוא מלכות, מתחת לכנפיה של הבינה, בכמה חיים, בכמה עטרות, בכמה ברכות כראוי. כי המשיח הוא בן המלכות.

וא״כ איך אמר, הוי"ה אמר אליי, בני אתה, שמשמע, שהוא בן הבינה? אלא שהמלכות עם בנה משיח בן דוד, עלו שניהם לבינה, והמשיח נכלל באורות הבינה, והוא יצא אמנם מהמלכות, אבל נחשב כאילו יצא מהבינה, להיותה במקום בינה.

שמב וחוק, מלכות, לא יישאר לבדו, אחר שייצא ממנו משיח בן דוד. כי אז יתכלל במלכות משיח אחר, משיח בן יוסף. ובמלכות יתחזק, ולא בבינה, כמו משיח בן דוד, משום שהוא גבעה תחתונה, המלכות, שאין בה חיים. כי המלכות אין לה מעצמה, אלא מה שנותן לה ז״א, שממשיך מהבינה ונותן אל המלכות.

וכיוון שמשיח בן יוסף מתדבק רק במלכות, ולא בשום מקום אחר, ע״כ ימוּת המשיח הזה וייהרג. כי המלכות מצד עצמה אין לה כלום מה לתת לו. ויהיה מת עד שגבעה זו, המלכות, תלקט חיים מגבעה עליונה, בינה, ותשפיע למשיח בן יוסף מאורות הבינה. ואז יקום משיח בן יוסף לתחיה. מלכות היא מעין התפיסה של העולם הזה, ובינה של עולם הבא. המשיח נולד מתפיסה של עולם הבא, ובזה כוחו. משיח בן יוסף בא ממלכות, ומשיח בן דוד ממלכות שעלתה לבינה. משיח בן יוסף ימות אבל יחיה בזכות התנועה להולדת משיח בן דוד, שהמלכות צריכה ללקט מבינה אליה עלתה המלכות כדי לאפשר לדוד חיי עולם.

שמג ומשום זה בישיבה של הרקיע, המילה ומגבעות, שלֵמה באות ו׳, הרומזת על ז״א ועל משיח. אבל בישיבה עליונה, המילה ומגבעֹת חסרה, בלא ו', להראות דבר שאין בו שאלה וספק. וכתוב, הן עָם לבָדָד ישכון, בייחוד בלא ערבוב אחר.

כי ישיבה עליונה היא בינה, וישיבה של הרקיע היא מלכות. ולפי שהו׳ של ומגבעות כוללת ז״א ומשיח, שהם למטה מבינה, כי בבינה אין אחיזה לחיצוניים ובהם יש אחיזה לחיצוניים, לפיכך בישיבה של הרקיע, ששם כבר מקום המלכות, נרמזת ו׳ במילה ומגבעות, שהיא בינה, משום שכבר היא במקום המלכות.

אמנם בבינה במקומה, בישיבה עליונה, אין הו' יכולה להתדבק שם, כי שם מקום בינה, שאין בה אחיזה לחיצוניים, כמו ז״א ומשיח. לכן בישיבה עליונה, המילה ומגבעֹת חסרה, בלא ו', ששם אין שום אחיזה לקליפות ולחיצוניים, שהם בחינת שאלה וספק. וכתוב, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשָׁב, בייחוד בלא ערבוב אחר, כי הם מקבלים מהבינה, שאין שם אחיזה לחיצוניים

הן עם לבדד ישכון הוא ישראל שמקבל מבינה ממקום שאין אחיזה לחיצונים. למרות שנולד ממלכות, מבינה יקבל אהרה.

אין תגובות

להגיב