005- הדף היומי בזוהר הסולם – וישב – יג-טו (שיעור השקפה)

005- הדף היומי בזוהר הסולם – וישב – יג-טו (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

זוהר מתחילים-פרשת וישב -ע"מ:י"ב, י"ג, י"ד

מאמר-"אך אל הפרוכת לא יבוא"

הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום בע"ה ע"מ:י"ב, י"ג, י"ד מאמר-"אך אל הפרוכת לא יבוא", כך נקרא המאמר. מה בא המאמר הזה לספר לנו? הוא בא להשלים לנו את התמונה של המציאות שצדיק בעולם סובל יסורים ולמרות זאת הקב"ה אוהב אותו והיסורים האלה באו לבחינת הגוף כדי לשבור את הגוף ושהנשמה תהיה היא השולטת על הגוף וכתוצאה מזה, גם הגוף יתעלה אח"כ. זה שכתוצאה מזה גם הגוף יתעלה אח"כ, זה תוספת של מה שאנחנו לומדים היום. מי זה הגוף? הגוף זה הלב דהיינו הצד העצמי של האדם. מי זה הנשמה? אותו חלק אלוקה ממעל. החלק אלוקה ממעל שהיא בחינת הנשמה היא ודאי טהורה, אז איך יש כזה דבר גלגול נשמות? לכאורה גלגול נשמות צריך להיות כך שהנשמה מתגלגלת כי היא פגומה, עד שהיא תתקן, אבל אם נשמה היא מדרגת בינה, בינה שייכת ל-ג' ראשונות, שייכת למוחין, איך היא יכולה להיות פגומה? היא חלק אלוקה ממעל, חלק אלוקה ממעל שיהיה פגום? שהנשמה היא עד כדי כך שהמקובלים מתארים אותה שהיא כאבן הנחצבת מהר בעזרת גרזן ומקבת,  ראה שזה חלק וזה כל, אז איך אתה יכול להגיד שהיא פגומה? חלק אלוקה ממעל פגום? אתה יכול להגיד שיש לה לבוש פגום אבל היא פגומה? אומר בעל הסולם- כן.יש מציאות שהנשמה פגומה. איך? אומר: באמת בתחילה הנשמות לא פגומות, מי שיכול להיות פגום זה המלכות, ככה היה בצמצום א', שהנשמות לא פגומות. לאחר שיצאה הנשמה של אדם הראשון אז היה שם התכללות של נשמות שזה קרה בשורש בעולמות בעולם הנקודים או בנקודות דס"ג בשורש. אבל היות וזה שיעור למתחילים אז אין טעם להתעסק במושגים האלה של חכמת הקבלה אז נגיד את זה באופן פשוט: הנשמה היא איזשהו כח עצום, כח אלוקי שניתן לכל יהודי ויש לו גם את הבחינה שהוא הרצון העצמי, ההשתוקקות החזקה שלו להנות בחיים אבל מה עשתה הנשמה של היהודי? היא הסכימה, הסכימה להתכלל עם ההשתוקקות הגדולה הזאת. אמר לה הבורא: את בטוחה? אומרת: כן, אני מוכנה, נשמה של יהודי להפגם עם הגוף, להפגם בגלל הגוף, להתכלל איתו ולהיות אחד איתו. למה את מסכימה? אני נשמה טהורה, אני מוכנה להפגם כדי שאחר כך שאני יקבל קטנות ואז המלכות שיכולה, הגוף שיכול להיות רק בקטנות, כשאני יהיה בגדלות הוא יעלה איתי יחד לגדלות. למה זה דומה? לאדם שרואה שחבירו הוא בבית האסורים והוא נמצא בבור והוא מוכן ללכת איתו, לרדת איתו לבור כדי לעלות יחד איתו ויש כאלה שלא מוכנים, אומרים: אני במקום שלי לא רוצה לפגום, לא רוצה להפגם, אני לא רוצה לרדת למקום אחר כי אני פוחד להפגם ויש כאלה שמוכנים.אבל אנחנו יודעים סיפורים על החידושי הרי"ם שהיה הולך, לא זוכר אם זה הוא בדיוק, שהיה הולך למקומות של בילוי של כאלה שחזרו בשאלה והיה הולך איתם ולאט לאט מוציא אותם מהמקומות הללו. זה עניין גדול מאוד, למה? אותו דבר פה הנשמה אומרת: אני מוכנה, כמו שלמדנו בנשר שהוא מדרגת תפארת, בינה אומר: מוטב יכנס החץ בי ולא בבניי. הוא מוכל לקבל את הפגם אצלו, לקבל על עצמו את חציית המדרגה, זה כמו שהתודעה שיכולה להיות מחוברת רק לעולמות עליונים מוכנה להפגם ולחשוב על דברים פרקטים שלא לשמה  כדי לבוא למציאות של היחד. למה? למה זה טוב? אומר: אותה נשמה שיורדת אחר כך לבחינת גוף, שהיא נפגמה, יכולה להתכלל עם הגוף ולגרום ע"י היסורים שהיא מקבלת לעלות יחד איתה את הגוף. אז פה יש לנו הסבר למה הנשמה בכלל מקבלת יסורים אומר מכיוון שזו נשמה שבחרה בזה, יכול להיות שעכשיו היא לא בתודעה לזה אבל היא בחרה בזה. היא בחרה להתכלל יחד עם הגוף והגוף הוא פגום אז היא נפגמת יחד איתו אבל בגלל שהיא יחד איתו בפגם אז כשהיא תתעלה אז יחד איתה אפשר לעלות את הגוף, את הלב, את ההרגשה. זאת אומרת בן אדם בא ואומר: אני מוכן לקבל על עצמי למשל- ללמוד תורה בלילה או ללמוד את פנימיות התורה ואז אני יתקן את הנשמה ואז עם תיקון הנשמה גם ההרגשה תעלה למקום של אותם חוקים רוחניים, למה? כי שם יש את השלמות, זה החוקי הנשמה. ואני מוכן להביא את עצמי למקום שהנשמה הזאת שתלויה יחד עם הגוף, לא תלמד רק על דרכי הגוף אלא תלמד על המקום של אותו בחינת הגוף בכח הנשמה, קודם אני יתקן את הנשמה ואם אני מתקן את הנשמה, את דרכי המחשבה, את צורות ההתיחסות שלי, את הצורה שבי אז ממילא גם הלב, גם הגוף יעלה למקום הזה. אם אני ינסה לתקן ישירות את הלב אז אני לא יצליח. וזו הדרך שבו הוא מתאר לנו פה את אותן נשמות שבגלל זה הן סובלות שלכאורה לא היו צריכות לסבול, אומר שהקב"ה אוהב את הנשמות הללו. למה? קרוב השם לנשברי לב ואומר: אותם נשמות הם סובלים יסורים של אהבה, אותם נשמות הם סובלים מטעם פגימת הלבנה, הם מרגישים שכואב להם שהכלל נפגם כי הכלל זה מדרגת "בשר" מדרגת חכמה. ואם הם מרגישים, אם יש להם את המדרגה הזאת, שהם באמת חשים שהנשמה שלהם היא נשמה כזאת של יהודי, כי זה נשמה של יהודי של מלכות התכללה בבינה, שכמו הגוף שלו גם שותף לחלק הרוחני שלו אז הוא מרגיש: אני חייב אהבה בחיים. אם הוא לא עושה את זה בצורה מסודרת הוא משתגע, אבל אם הוא עושה את זה בצורה, אם הוא רועד בתוכו לאותה אהבה של יהודי שהיא נקראת גם שבת מצד הזמן ובית המקדש מצד המקום ומצד הנשמה זה נקרא אהבה אז הוא מרגיש שחסר לו. ואם הוא מרגיש שחסר לו הוא חייב להיות קשור לארץ ישראל, לרצון לבית המקדש, לכלל, לפנימיות התורה, לכך שיהיה טוב לכלל ישראל. אם אפילו יש לו רוחניות גדולה אבל הוא חושב רק על עצמו אז הוא לא יכול להגיע לזה אבל אפשר להתאמן כדי להגיע לזה, לעבוד בכללים יותר קטנים עד שמגיעים לכלל ישראל. "ואלה נקראים יסורים של אהבה כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו" מפאת שקשה לו עם היחד שהוא לא שלם. וכשלמי שכואב שהיחד לא שלם, מי ששותף עם הלבנה בפגימותה אז הוא יהיה שותף אח"כ ללבנה במילואה, כך אדם צריך להיות שידע על מה כואב לו. אם כואב לו רק על עצמו, רק שיהיה לו טוב אז יהיה טוב אבל הוא לא ירגיש מה זה אהבה לעולם. לכן אדם צריך לראות איך הוא מסוגל להרגיש שכואב לו על היחד, שכואב לו על הלבנה אז יוכל לבוא גם לאהבה השלמה.

עד כאן היום תודה רבה.

אין תגובות

להגיב