002- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – ד-ו למתקדמים

002- הדף היומי בזוהר הסולם – בא – ד-ו למתקדמים

שיעור שמע:

הורדה- כחול

שאלות לחזרה ושינון זהר בא ד-ו
1. הסבר את המשל עם רועי הצאן באות י – כיצד הוא מתגבר על הזאב דהיינו על הרע שבא אליו?
2. מ הקשר בין איוב לשעיר שמקריבים בר"ח של יום הכיפורים?
3. מהו שהשטן הוא נושה להקב"ה?
4. מה יעץ איוב לפרעה? כיצד זה השפיע על הדין שבא לאיוב?
5. אם הקב"ה יודע הכל כיצד אפשרי לשטן לבוא ולהשטין?

בֹּא ד-ו

וַיְהִי הַיּוֹם – וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם.

לְאָדָם בְּחִירָה בְּדֶרֶך תּוֹרָה, אוֹ בְּדֶרֶך יִסּוּרִים.

נדרשת הבנה הבסיסית שהרצון הפרטי הוא חומר גלם השייך לקב"ה, הופקד הוא כפיקדון, ותפקידנו להתאמן, לרכוש אמונה ולפעול אותו לקשר עם השם. כל התייחסות אחרת תראה לאדם שהרצון בכלל לא שייך לו. כאשר הרצון לקבל עובד מטעם עצמו, הוא בחינת שֹטן, אך בפעולה רואיה תחת חוקי התורה, מתמתק הדין ומתקן הרצון את עצמו.

השטן הוא זה שמסית את האדם מהדרך ע"י שגורם לו לחשוב שמשהו מבחוץ פועל נגדו, משהו שלא בא מהקב"ה. תפיסת הבורא באדם נחלשת כאשר הוא חוטא, ומתחזקת כאשר פועל הוא כראוי, דהיינו מוסיף עוז לה' – לתפיסת השם שבנפשו. בכדי לעזור לאדם מעסיק הקב"ה את השטן בחיצוניות, כדי שקודם יתאפשר תיקון הפנימיות.

אם יש לאדם פגם בשורשו, למשל לאחר שבצורה מסוימת שפט ודן הוא אחר בעברו – בד"כ עליו להוליד בנפשו הזדמנות דומה בכדי לתקן. אך אדם ההולך בדרך הישר, אותה נקודה בתת המודע, יכולה להיתקן מעצמה. הוא לוקח לעצמו מליצי יושר מנפשו ומתקן, בעזרת הקישור הפנימי לאמת שפיתח.

ראש השנה הוא יום הולדת – יום הדין, שהופך להיות שמח כאשר מתנהג האדם כשונא מתנות, ומתדבק רק בנותן המתנה. הדין – הרצון לקבל שייך לקב"ה וכל שעליך לעשות: עשה רצונך כרצונו, דהיינו תן לרצון שבך צורה שתעשה נחת רוח לבורא יתברך.

י) רָאַה, שעתה הוא השעה, לתת לשטן חלק, במה שיתעסק בו, ויתרחק מישראל. בדומה, לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, ובא זאב להתגרות בצאן. רועה המנוסה, לוקח תיש גדול ונותנו לזאב. אמר, ילחם עם התיש עד שאעביר את צאני לעבר הנהר. ואחר כך אשוב ואקח גם את זה. כך עשה הקב"ה, שמסר את איוב אל השטן, כדי שיתעסק עמו, ולא ישטין על ישראל. מיד התעסק עמו השטן, ולא קטרג על ישראל.

יא) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת-יְהוָה, וַיֹּאמַר: הַחִנָּם, יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. אין תמיהה על עבד, שאדונו עושה לו רצונו, שמתירא אותו, הסר השגחתך ממנו, ותראה אם יירא אותך אם לא.אומר השטן בוא נאמן אותו ונראה אם הוא חזק.

יב) בעת צרה, כשניתן חלק אחד לצד הזה להתעסק בו, הוא מתרחק אחר זה לגמרי. כעין זה, הוא שעיר שמקריבים בר"ח וביום הכפורים, נתינת חלק לס"א, שניתן לו כדי שיתעסק בו, ויעזוב את ישראל בממלכתם. וכאן הגיע הזמן לקחת חלק הזה מכל זרע אברהם, בשביל הס"א. כמש"א, הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא, בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ  אֶת עוּץ בְּכֹרו. וכתוב אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ-עוּץ, אִיּוֹב שְׁמוֹ כלומר, שהיה ממשפחתו של אברהם.

יג) בשעה שאמר השטן להקב"ה, מִשּׁוּט בארץ, בקש מה' לעשות דין בישראל. כי ארץ סתם היא ארץ ישראל, ודין היה לו על אברהם, שנשכח מן הקב"ה. והוא, שלא נעשה דין ביצחק, כשנקרב על המזבח, כיוון שלא היה עליו להחליף את הקרבן שהכין על המזבח, בּאַיִל. וכאן כבר היה יצחק על המזבח, ולא נשלם להיות קרבן, ולא נעשה בו דין. ובקש זה מן הקב"ה, כמו שבקש דין של מכירת יוסף לכמה דורות. וכל מה שמבקש השטן, הוא מבקש בדרך דין. מבקש השטן את חלקו ואומר שיצחק אבינו על המזבח היה שייך לו, מבקש בדין שמגיע לו לכאורה על החטאים.

יד) ומאותו זמן שניצל יצחק ונחלף קרבנו, הכין הקב"ה בשביל המקטרג ההוא את איוב, שישב בארץ עוץ. וזה נאמר תיכף אחר עקדת יצחק. וכאן, בלידת עוץ, הגיע השטן לקחת חלקו מכל זרעו של אברהם, ולא יקרב להזיק לישראל.

טו) והכל הוא בדין. כמו שאיוב דן, כן הוא נידון. כי איוב מיועצי פרעה היה. וכשקם פרעה על ישראל, היה רוצה להרוג אותם. אמר לו איוב, לא, אלא קח את כספם, ומשול על הגופים שלהם בעבודה קשה, ולא תהרגם. אמר לו הקב"ה, חייך, באותו דין ממש שחרצת על ישראל תהיה נידון. מה כתוב: וְאוּלָם שְׁלַח-נָא יָדְךָ, וְגַע בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ – רַק אֵלָיו, אַל-תִּשְׁלַח יָדֶךָ. במה שהוא דן את ישראל, כך נידון בעצמו. ואע"פ שבכל שאר הדברים היה מתירא מפני הקב"ה.

טז) אך את נפשו שמור. שניתן לו רשות לשלוט על הבשר שלו. כמ"ש: קץ כל בשר בָּא לפני. קץ כל בשר, הוא השטן המשחית. בָּא לפני, לקבל רשות וזהו, שנקרא קץ כל בשר. ולא נקרא קץ כל רוח. שהוא קץ הבא מצד החושך, דינים דדכורא. ולכל תכלית הוא כמו ולכל בשר. כי יש קץ אחר והוא קץ הימין, בקדושה וזה שבכאן הוא קץ אחֵר מצד השמאל, חושך. וע"כ ניתן לו רשות לפגוע בעצמו ובבשרו.

יז) ואם לא בדין נענש, אלא מחמת דיבורו של המקטרג, שהסיתו והטה אותו? אלא הכל היה בדין, כמו שהוא גזר על ישראל אצל פרעה, כך נגזר עליו.

יח) ומה שאמר, וַתְּסִיתֵנִי בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם? לא כתוב: ותסיתני לבלעו, אלא ותסיתני בו. בו הוא כך, בדעתו, שהוא חושב. כי תסיתני, כמו שאמר איוב, וְעַל-עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ. כעין זה, וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם  וּבִלְשׁוֹנָם, יְכַזְּבוּ לוֹ. וג"כ קשה, וכי אפשר לפתות את הקב"ה? אלא, וַיפתוהו וְיְכָזבו לו, לא כתוב. ורק, ויפתוהו בפיהם. בפיהם הוא דבר זה, שנתפתה. שהם חושבים כך, ובאמת אינו כן.

יט) אמר רבי אבא: וכי הוא יכול להשטין לפני הקב"ה שיודע הכל? כן, כי הוא מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. שכתוב: טוֹב יֶלֶד מִסְכֵּן, וְחָכָם מִמֶּלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע לְהִזָּהֵר עוֹד. וכיון שהוא מלך על בני אדם, ע"כ יכול להשטין על האדם. משום שהוא נאמן על מעשיהם של אנשים. כי להיותו מלך עליהם, הוא נאמן על מעשיהם. ילד מסכן הוא בחינת קטנות, וכסיל הוא גדלות ומקבל את ההארה לרעתו.

כ) זה הוא רק בְּדין של יחיד, אבל בדין העולם, כתוב: וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת. ארדה נא ואראה. שלא נִתנה לו אמונה, אלא הוא בידיו של הקב"ה בלבדו. כי לא רצה להאביד העולם על פיו של המקטרג, שתאותו הוא תמיד להשחית. מאין לנו? כי כתוב: קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ, וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר. שחוקר להשחית הכל. וזה הוא, קץ כל בשר בא לפני. שהשטן, הנקרא קץ כל בשר, בא ודאי להשחית.תפקיד האדם להשתמש ברצון לקבל שבו שמנסה רק להשחית – ודווקא בו לתקן.

תגיות: יום הולדת, דרך תורה

אין תגובות

להגיב