הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 3 השקפה | עמודים ז-ט
בלק ז – ט
סיחוֹן ועוֹג
פנימיות גדולה מחיצוניות למרות שלא תמיד מגולה.
משה רבינו הצליח להתגבר על שני מלכים אלו בעבודה רוחנית, בהתגברות על דיני הזכר והנקבה שפעל אותם מצד הקדושה.
הגאוותן אינו מפסיק לדבר למרות שלא עוזר לו ולא מאמינים לו יותר. כל זאת מפני שאינו מוכן להיכנס למסגרת של אמונה, לכן כל הבטחותיו אינן שוות. כך מואב מצא עצמו נבוך, שעד שנוצח ע"י משה הדיבורים עזרו לו. מאז נצחונו של משה, הוא נקודת האמונה שבאדם, אין יותר הגנה על הגאווה.
ישראל שהם כלל האנושות, הנקודה הפנימית, גדולים יותר מאומות העולם החיצוניים, למעשה חזקה מהם. הדרך להתגברות היא רק על ידי הנאה מהאמת, מקדושה.
אין קדימת עשיו נחשבת לבכורה, כי קליפה קדמה לפרי. אמנם החיצוניות מתגלה קודם, אך מה שחשוב יותר היא הפנימיות.
כי מקודם, עשיו היה רב. ורב הוא קטן, שכתוב עליו, הנה קטן נתתיך בגויים. וישראל נעשו רב במקום עשיו, שכתוב בהם, ורב יעבוד צעיר, שהפנימיות הפכה להיות גדולה וסיחון, החיצוניות הפך לקטן.
