הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 8 השקפה | עמודים כב-כד

בלק כב – כד

הינוקא – הילד

לפני פטירתו, היה יעקב מתקן את ביתו, המלכות, כאדם ההולך לבית חדש, ומתקן אותו בתיקוניו ומקשט אותו בקישוטיו.

כתוב, ויברך את יוסף, ולא מצאנו לו כאן ברכות, כי אח״כ בירך אותו, כמ"ש, בן פּוֹרָת יוסף. אלא כיוון שבירך אלו הנערים, בירך את יוסף. כי אין הם יכולים להתברך, אלא מתוך יוסף.

ברך אותו ברכה מיוחדת, שלא רק ישמרו מעין הרע כמו הדגים, ובנוסף שילכו ויתרבו גם בארץ, ולא כמו הדגים שאין להם קיום בארץ, כלומר ברצון העצמי.

יום אחד היו החברים יושבים ומתווכחים זה עם זה. אמרו, הרי כתוב, אל תָצַר את מואב ואל תיִתְגָר בם מלחמה. שזה בגלל רות ונעמה, העתידות לצאת מהם. וא"כ, ציפורה אשת משה, שהייתה ממדיין, ויתרו ובניו, שיצאו ממדיין, שהיו כולם צדיקי אמת, על אחת כמה וכמה, שהיה להם להגן על מדיין. ועוד, משה, שגידלו אותו במדיין, ואמר לו הקב״ה, נקוֹם נקמַת בני ישראל מאת המדיינים. וזכות משה לא הגנה עליהם. וא״כ משׂוֹא פנים יש בדבר, שהאם בני מדיין היו יותר ראויים להינצל ממואב?

אמר רבי שמעון: אינו דומה מי שעתיד ללקוט תאנים למי שכבר לקט אותם. כי רות ונעמי עוד לא יצאו מעמון וממואב. משא"כ ציפורה כבר יצאה ממדיין. נכון שיש חשיבות לעץ התאנים, למדיין ומואב, אך לאחר שיצאו מהם ציפורה ויתרו וכבר גידלו את משה, הפרי, כבר לא צריך את העץ.