תיקוני הזוהר שיעור 17 – הקדמה -עמוד יז-יח
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 17
בנים נקראים אלו שעוסקים ולומדים התורה לשמה, ואלו שמכבדים שבתות וימים טובים, שאז הוא כמו בזיווג של ז"א והשכינה הקדושה.
אלו המכבדים שבתות וימים טובים, נאמר עליהם, לא תקח האם על הבנים, שעושים מעשה בנים עם שבת המלכה, היינו מלכות, ועם הקב״ה היינו ז״א שהוא יום השבת. היינו מי שמקיים בו וכבדתו מעשות דרכיך. זה הוא כבד את אביך ואת אמך וגו'.
ונמצא אשר חכמה בינה נקראים אב ואם, וזו״ן נקראים בנים, שכתוב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. המכבדים שבתות וימים טובים וגורמים לעליתם של זו״ן לאו״א, שהם עושים מעשה הבנים שהם זו״ן שמעוררים את העליון לתת הארה.
ע"י כיבוד השבת מרוויחה נשמת האדם את המציאות שלה שתהיה כמו בעולם אצילות, כל אחד בדרגתו. היכולת של האדם להשיג את המדרגה הגבוה השייכת לו תלויה בכוונתו, במעשה ובדיבור
תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 17
בנים נק אלו שעוסקים ולומדים התורה לשמה, ואלו שמכבדים שבתות וימים טובים, שאז הוא כמו בזיווג של ז"א והשכינה הקדושה.
כז) ועוד אלין דאוקרון וכו' ועוד, אלו המכבדים שבתות וימים טובים, נאמר עליהם, לא תקח האם על הבנים, שעושים מעשה בנים עם שבת המלכה, היינו מלכות, ועם הקב״ה היינו ז״א שהוא יום השבת. היינו מי שמקיים בו וכבדתו מעשות דרכיך. זה הוא כבד את אביך ואת אמך וגו'.
פירוש. נודע כי זו״ן מצד אצילותם אחר שבירת הכלים, אינם ראוים לקבל אור העליון, מפני ששולטת בהם מלכות של צמצום א' גם לפני הצמצום לא יכלו לקבל מפני שאז היו בחינת לקבל על מנת לקבל, אלא שבירת הכלים גרמה לכך שהם תחת הפרסא בשליטת מלכות של צמצום א. וכדי שיהיו ראוים לקבלת האור העלתה בינה אליה את מלכות זו. וע״י עליה זו נעשתה ראויה לקבלת האור, ומטעם תקון זה נשתנה שמם של חכמה בינה לאבא ואימא כי עתה דואגים לזו"ן. להיותם מתקנים ודואגים לתקון זו״ן כאב ואם המתקנים את הבנים. מפני שכעת הם במקום מתחת לטבור ואינם יכולים לתקן לבד בלי לעלות להיכל או"א (עיין כל זה באדרא זוטא אות ע״ח).
ונמצא אשר חכמה בינה נקראים אב ואם, וזו״ן נקראים בנים שכתוב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. והצדיקים נקראים בנים לזו״ן ז"א והשכינה הקדושה. נשמות הצדיקים הם בנים לבינה, בסוד בנים אתם לה׳ ז"א אלקיכם מלכות, ובשבת עולים זו״ן במקום או״א והבנים שהם הצדיקים עולים אחריהם, לאצילות במקום זו״ן ואו״א וזו״ן יחד נקראים אב ואם כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.
וזה אמרו ועוד אלין דאוקרון שבתות וימים טובים וכו', היינו המכבדים שבתות וימים טובים וגורמים לעליתם של זו״ן לאו״א, והיינו דעבדין עובדא דבנין שהם עושים מעשה הבנים שהם זו״ן שמעוררים את העליון לתת הארה עם שבת מלכתא וכו' והיינו שמקיימים בזו״ן וכבדתו מעשות דרכיך שאינם עושים אותם הדרכים של ששת ימי המעשה כמו בעת שהם נמצאים בעולמות בי״ע כי כעת הם תחת זו״ן בשעה שזו״ן הם במקום או״א האי איהו כבד וגו'.
ע"י כיבוד השבת מרוויחה נשמת האדם את המציאות שלה שתהיה כמו בעולם אצילות, כל אחד בדרגתו. היכולת של האדם להשיג את המדרגה הגבוה השייכת לו תלויה בכוונתו, במעשה ובדיבור
כח) דתלת עלמין נינהו וכו': כי ג׳ עולמות הם שנים יורש במצות כבוד אב ואם. והשלישי יורש בזכות התורה שהוא ז״א הכולל גם ב׳ עולמות הראשונים. בסוד בן י״ה. זה הוא שכתוב כי הוא חייך וארך ימיך. כי הוא חייך, בעולם הזה, היינו גן התחתון. וארך ימיך הוא עולם הבא, הארוך אורך ימיך, אורך בחינת חכמה. על האדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך, היינו עולם השפל.
פירוש. כי ג׳ בחינות נבחנות בפרצוף מלכות נוקבא דז״א בשכינה הקדושה א׳ חב״ד חג״ת עד החזה והיא לאה, עלמא דאתכסייא כאן תיקון מיוחד שאין הארת חכמה, מפני החשש מקבלת ג"ר. לו היה עולם הנסתר גלוי לנו, היינו יכולים לקלקל בתודעת הגוף. אדם אל יכול לקלקל כאשר בילע המות לנצח, שמלכות דסיום רגלין. ב׳ תנה״י שלה, שמחזה ולמטה, והיא רחל, עלמא דאתגלייא מדרגת אהבה, לכן יעקב אוהב את רחל, כאן יכול להתגלות הרצון לקבל באופן חלקי. ג׳ מלכות והיא בחי׳ השפחות. וכל אלה הם נחלת יעקב, וכן בני ישראל נחלקים לפי ג׳ בחינות הנ״ל שבמלכות, דהיינו בני לאה, בני רחל, בני השפחות, וזה שאמר הכתוב וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה וגו' כאשר בא יעקב לפני עשיו. והנה ב׳ בחינות הראשונות שהם בני לאה ובני רחל הן מתוקנות בפני עצמן, אלא שסובלים מן הפגם של בחינה הג׳ של בני השפחות דהיינו המלכות דמלכות, שלא תקבל תקונה השלם רק בגמר התקון ובזמן שתא אלפי שני רק לאה ורחל שהן ט״ס של מלכות רפ"ח ניצוצין יכולות להתתקן בשלמות, וסובלים מן הפגם של בחי׳ הג׳ כי סוף סוף הן ע״ס של פרצוף אחד.
מלך הוא בחינת מלכות שקבלה אור, מצד הגוף, קטנות. כאשר קבלו במלכות אור של גדלות במלכות של בחינת השפחות נשברו, בחינת לב האבן שיתוקן בגמר תיקון. בזמן תיקון ניתן לתקן רק רפ"ח
והענין הוא היות שבזמן שבירת הכלים יצאו שמונה מלכים דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, ובכל אחד ד׳ בחי׳ חו״ב תו״מ, ולהיות שכל מלך כלול מכולם נמצא ד׳ פעמים שמונה הם ל״ב ובכל אחד עשר ספירות ועשר פעמים ל״ב הם ש״ך ובשעת התקון לא נבררו רק ט׳ פעמים ל״ב שהם בגי׳ רפ״ח ול״ב העשירי יקבל תקונו בעת גמר התקון בסוד הכתוב והסירותי את לב האבן מבשרכם.
ובשבת יש תקון גם לבחי׳ הג׳ בסוד שאמרו ז״ל (תענית ח:) שמש בשבת צדקה לעניים כי ז״א מכונה שמש, ובשבת יש לו זווג פב״פ עמידת פנים דפנים, מצטרף ולא עושה זיווג בעצמו עם המלכות כמו או״א עלאין אשר, ז״א עולה ויורש את מקומם והתחתון כשעולה לעליון נעשה כמוהו ואז מקבלת גם בחי׳ הג' של הנוקבא את שפעה אמנם לא מפני שהיא משתלמת אז מבחינת עצמה כי אינה נשלמת לפני גמר התקון כנ״ל אלא מכח האורות השלמים של או״א עלאין מכח התכללות, המאירים ביום השבת ובפרט בסעודה השלישית שז״א עולה לא״א, ולכן מגיע השפע גם לבחינה הג' אע״פ שאינה ראויה מצד עצמה, ולכן מכונה השפע שמקבלת בחי׳ הג׳ בשם צדקה לעניים שהיא לית לה מגרמה כלום רק שמתפרנסת מאחרים. אפשר לומר שהגויים הם בחינת לב האבן, את בני השפחות אפשר לתקן
וזה אמרו דתלת עלמין נינהו היינו ג׳ בחי׳ הנ״ל שבפרצוף הנוקבא, והיינו והאכלתיך נחלת יעקב אביך שנים יורשים בכבוד אב ואם היינו עלמא דאתכסייא לאה ועלמא דאתגלייא רחל יורש בעלייתו לאו״א וזהו כבוד אב ואם. והשלישי יורש בתורה ובחי׳ השלישית יורש באורייתא היינו באור הגדול דז״א. העולה עוד למעלה מאו״א ומלביש לראש דא״א. דכליל לון הכולל לאו״א, וזה בן י״ה, אשר בחי' ז״א שהוא נקרא בן עומד למעלה מאו״א הקבועים הנקראים י״ה שהם מלבושים לגופו דא״א . הה״ד כי הוא חייך וגו׳ חייך בעולם הזה הוא המלכות התחתונה שהוא רחל עלמא דאתגלייא המאירה בחכמה שהוא חייך אורות דחיה. ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא היינו עלמא דאתכסייא לאה העומדת במקום ג"ר לכן נקראת אריכא. ממנה יצאו ששת השבטים הנקראים ששת ימים. היינו ימיך על האדמה וגו' היינו מלכות דמלכות עלמא שפלה אשר לא תקבל גמר תקונה רק בסוד והסירותי את לב האבן ע״י הקב״ה עצמו בסוד אשר ה׳ אלקיך נותן לך.
סיכום: אלו המכבדים שבתות וימים טובים נק גם הם בנים, שכתוב בהם לא תיקח האם על הבנים, אותה לא משלחים מפני שהבנים צמודים לבינה. הם עושים מעשי בנים, כמו זו"ן שבאצילות. אמנם הם לא במקומם אל כן יש להם צדקה על בחינת המלכות.
