תיקוני הזוהר שיעור 18 – הקדמה -עמוד יט-כ

תיקוני זוהר לא תקח האם על הבנים שעור 18

ממשיך ללמד כאן על קיום המצוות בכוונה, עליהם נאמר לא תיקח האם על הבנים.

כט) ועוד אלין דקשרין: ועוד, אלו הקושרים אל השכינה שהיא מלכות עם הקדוש ברוך הוא שהוא ז”א בקשר של התפילין, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים, ואלו אשר לא קושרים אותם כאחד, נאמר בהם שלח תשלח את האם.
מראה כאן קשר אחד של של קדושה שקשרים את הקב"ה עם השכינה וקשר שלא פועל את הייחוד. קשר של תפילין כנגד יראה, וק"ש כנגד אהבה.

תפקיד התפילין להעלות ביקוש למעלה להכריע בין ימין לשמאל, לבוא לקו אמצעי. 

פירוש. כי באות כ״ז דיבר מן היחוד הגדול הנעשה ביום השבת, שהם מזווג דפב״פ דאו״א עלאין ממש, וכאן המדובר במוחין דחול הנעשים מזווג דפנים דישסו״ת ע״י המצוה של התפילין וברכותיהם, שהם המ"ן העולים ממטה למעלה ומכריעים בין הקצוות ימין ושמאל, כי קו ימין המחזיק בחסדים רוצה לבטל את אור החכמה אשר בקו שמאל ולהשליט אור החסדים לבד. וקו שמאל המחזיק באור החכמה רוצה לבטל את אור החסדים אשר בקו ימין ולהשליט את אור החכמה. ומסבת המחלוקת הזו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים אשר בקו ימין חסר מן אור החכמה והוא כגוף בלי ראש. ואור החכמה אשר בקו שמאל הוא חושך לגמרי מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. ואין תקון למחלוקת זו אלא ע״י קו האמצע הנעשה ע״י התחתון העולה שם למ"ן שנעשה זווג מן אור העליון על המסך של התחתון ויוצאת עליו קומה של חסדים אשר מצד אחד ממעט המסך הזה את ג"ר דקו שמאל, ומצד ב׳ הוא מרבה את אור החסדים אף צד לא מקבל את רצונו בשלמות, כי כל מה שכל צד רוצה סותר את השני. ובב' בחי' אלו שהימין מסכים לקבל רצון, אך לא את כולו, והשמאל מסכים לקבל אמונה למרות שהיא ממעטת אותו הוא מכריח את הקו השמאלי להתיחד עם הקו הימני ובזה נמצא אור ו"ק דחכמה של קו השמאל מתלבש בחסדים שבקו ימין מסכים השמאל בזכות התחתון שעלה עליו שעתה הוא יכול להאיר ונשלם קו השמאל החיבור לקו אמצעי מתאפשר כשכל צד פועל בניגוד לטבעו, הימין ממעלה למטה והשמאל ממטה למעלה. וכן אור החסדים שבקו ימין מתיחד עם החכמה אשר בקו שמאל ונמצא משיג בזה את אור ג"ר ונשלם קו הימין ונמצא החכמה שבשמאל מאירה ממטה למעלה כטבע החסדים, כי קבלה ע״מ להשפיע היא השפעה גמורה. והחסדים מאירים מלמעלה למטה בהארת חכמה אשר טבעה הוא להתפשט ממעלה למטה.
וזה אמרו אלין דקשרין לשכינתא שהיא בחינת שמאל עם קב״ה שהוא בחינת ימין. לא תקח האם על הבנים כי ממשיכים להם את המוחין כפי הכלל הידוע אשר שיעור האור שהתחתון גורם לעליון זוכה בהם גם התחתון. ואינון דלא קשרין לון לקב״ה ושכינתיה כחדא אשר כל אחד מאיר כטבע של השני לו. שלח תשלח את האם ולא מגלים את הג״ר שהם יחודו ואחדותו ית״ש. כאן המצווה המורה על הבנים שלא לוקחים, היא מצוות קשר תפילין שמעלה ביקוש למעלה ובונה קו אמצעי ע"י עקדת השמאל. הפעולה היא לפי הכלל, ששיעור האור שהתחתון גורם לעליון, זוכה בהם גם התחתון.

כך גם חיבור בין שני אנשים, לא אפשרי שכל אחד רוצה את כל הצד שלו כולו, אלא עליו לוותר ולעורר את החלק המשותף ביניהם. 

ל) ועוד, אלין דמיחדין וכו': ועוד, אלו המיחדים להם לעמוד האמצע היינו תפארת, והשכינה התחתונה, היינו מלכות בקריאת שמע, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים. ואלו אשר לא מיחדים אותם בהיחוד של קריאת שמע, כתוב בהם שלח תשלח את האם. לכן מלמד האר"י הקדוש, כשבאים לקיים מצווה, לומר לשם ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה. מי שלא מקיים המצווה לשם הייחוד, הוא לא בבחינת הבנים עליהם כתוב לא תיקח את האם על הבנים. אלא ההפך, בגלל שלא מייחד כן תשלח האם, יקחו ממך את הקדושה, את השכינה. כתוב את הבנים, את לרבות הקב"ה, שגם הוא יילקח ממך.
פירוש. כי בקריאת שמע יש ב׳ יחודים. יחוד עליון בסוד הוי״ה אחד. ויחוד תחתון בסוד שמו אחד. ואח״כ מתיחדים ב׳ היחודים האלו בסוד הוא שמו אחד. הוא זו בחינה של צד הבורא שבנברא, ושמו זה גימטרייה רצון, שזו בחינת המלכות כי יש בשמע ישראל שש מלים הרומזות על שש ספירות חג״ת נה״י דז״א, אשר צריכים ליחד אותם שיהיו אחד ומכיון שז״א מתחלק על החזה בסוד ואנכי איש חלק, אשר מחזה ולמעלה נחשב לבחינתו עצמו שהוא עומד באמצע, אין לז"א ישות עצמית הוא מכח החג"ת שבא מבינה, ומהנ"י שבא מכח המלכות בסוד ג עדרי הצאן הרובצים עליה, נצח הוד יסוד הרובצים על המלכות, לכן ז"א אינו בשלמות בלי הארת חכמה, ומחזה למטה נחשב לבחינת מלכות, ע״כ יש ליחד ב׳ יחודים, יחוד א׳ לחג״ת דז״א שהם מחזה ולמעלה אשר הם בחי׳ הז״א עצמו. ויחוד ב׳ לנה״י דז״א, אשר הם מחזה ולמטה, והם בחי׳ המלכות. והטעם. אשר בחי׳ נה״י שהם מחזה ולמטה שייכים למלכות, הוא כי ז״א ה״ס קו האמצע אשר במסך שבו הוא ממעט את הג״ר דשמאל ומיחדם עם הימין, ומסך זה הוא כח הדין העומד בנקודת החזה שלו, ולכן מחזה ולמטה אשר כבר שולט שם כח הדין כבר מסתיים שם בחינת ז״א ונחשב למקום המלכות. כדי להימנע משבירה עושים לז"א תיקון של אהבת חברים, תיקון של אמונה
ועיקר סוד היחוד הוא לקשר וליחד את ימין ושמאל שיהיו אחד, אשר עי״ז נקשר כל שש הספירות להיות אחד, כי אע״פ שמסך דז״א עומד בחזה שלו בקביעות, עכ״ז אין היחוד של ימין ושמאל אצלו בקביעות, מב' טעמים שהם אחד, א׳ מטעם שעונות התחתונים אחרי החטא הולכים ומגבירים את כח השמאל ומפרידים אותו מן הימין אשר עי״ז מתבטל קשר הכרעת קו האמצע אשר במסך כי יש לו שאיפה לקבל האור בצורה לא נכונה. ב׳ שאין המסך מיחד את הימין והשמאל, אלא אם נעשה עליו זווג מאור העליון הממשיך קומת חסדים. ואז אברהם מהאי גיסא דהיינו החסדים אשר בקו הימין, ויעקב מהאי גיסא דהיינו החסדים אשר בקו האמצע, מכניעים הדינים דיצחק אשר ה״ס קו השמאל ומתיחד עם הימין. אמנם בזמן הגלות שאדם נמצא במקום העוון בסבת העונות נפסק הזווג דחסדים מן המסך, ואינו נוהג אלא בזמן העלאת מ״ן ע״י התפלה ומעשים טובים, ואח״כ נפסק. 

מעשים טובים אומר מעשים הנבחנים במידה של אמת ושקר. לאחר החטא לא נקבע לפי טוב ורע, לפי הרגש, אלא השכל הישר. על האדם ללמד עצמו להרגיש כפי האמת. 

וכיון שנפסק אור החסדים חוזר ומתגבר השמאל ונפרד מן הימין. ולכן צריכים בכל יום לחזור ולהעלות מ"ן לעורר המסך שיהיה ראוי להכניע את קו השמאל וליחדו עם הימין. וזה שאנו עושים בקריאת שמע שמעוררים המסך אשר בקו האמצע וממשיכים עליו קומת החסדים אשר אז נכללים הימין והשמאל זה בזה ונעשו כמו קו אחד, ומתלכדים להיות אור אחד אשר אינו מאיר אלא ביחודם יחד. כי ימין בלי שמאל הוא קטנות. ושמאל בלי ימין אינו מאיר כלל, וע״י קו האמצע מתיחדים וכלם מאירים וזה נקרא יחוד.
ויש ביחוד זה להבחין ב׳ הבחנות, א׳ אשר כל ג׳ הקוין מתיחדים לאחד תחת שליטת אור החסדים הבחנה ראשונה היא קו אמצעי של ימין, והארת החכמה מתכסית באור החסדים, ויחוד זה נוהג בז״א אשר מחזה ולמעלה בסוד יחוד עליון הוי״ה אחד. הבחן ב׳ תחת החזה הוא אשר כל ג׳ הקוין מתיחדים לאחד תחת שליטת הארת החכמה בחסדים, ויחוד זה נוהג במלכות היינו בג׳ הקוין שמחזה ולמטה דז״א הנקראים נה״י שהם שייכים למלכות להיותם מתחת המסך. בסוד יחוד תחתון ושמו אחד.אמצע של שמאל ונמצא שיש לעורר את המסך דקו האמצע שיעשה ב׳ יחודים, יחוד עליון שהוא יראה, ושלמטה מחזה נק אהבה ואלו ב׳ יחודים מתקשרים זה בזה, כי יחוד העליון ממשיך חסדים בשביל יחוד התחתון. ויחוד התחתון ממשיך הארת חכמה בשביל יחוד העליון למעלה מחזה עושים תיקון מיוחד כדי לקבל את האמונה, אור החסד. ולכן מתקשרים חג״ת עם נה״י להיות אור אחד. וז״ס יחוד של קריאת שמע אשר מקודם מתיחדים כל אחד במקומו, אשר יחוד העליון הוא בשש מלים של שמע ישראל הכלול מחג״ת נה״י בשליטת החסדים, ויחוד השני במקום המלכות הכלולה מחג״ת נה״י בשש המלים של ברוך שם כבוד מלכותו בשליטת הארת החכמה בחסדים, ונעשים שניהם כמו אור אחד ממש.
וז״א אלין דמיחדין לון כחדא לעמודא דאמצעיתא, שהוא עיקר הפועל והמכריע בין הקוין ושכינתא תתאה, היינו אחר שעשו את יחודו העליון במקומו ויחוד התחתון במקומו הם מקשרים ב׳ היחודים לאור אחד בסוד הוא ושמו אחד. אתמר עלייהו לא תקח האם על הבנים. בסוד ואל תטוש תורת אמך.

אדם חייב להיות במציאות של ייחוד כאשר אומר קריאת שמע, זו מצווה שצריכה כוונה. גם בשמירת השבת יש לייחד, לא לדבר דברי חול, בחינה נוספת היא שמירת הברית שגם דרכו עושים את הייחוד. אמנם כל מצווה באה לזכות/לזכך את ישראל. בתפילין הייחוד הוא עקדת השמאל, ובק"ש ייחוד האמונה בימין.