עמוד 1828

שיעור שמע:

MP3  הורד

שאלות חזרה ויצא פה-פז
1. מדוע יששכר הוא זה הנאחז בתורה יותר מכל השבטים?
2. מהיכן אנו לומדים שעיקר דבקותו של יששכר הוא בעולם העליון הנסתר? אגב כך הסבר מה ההבדל בין "הוא" ל"אתה"?
3. מי הוא הפותח רחמה של רחל? מהיכן זה נלמד?
4. מה תפקיד הדודאים?
5. מדוע ראובן הוא זה שחיפש ומצא את הדודאים?
6. מתי נתעורר אל הנוקבא צד דרום שהוא החסד למצוא סיבה כדי לברך אותה? ומה מיוחד בזמן זה?
7. מה הכוונה בדברי לאה "המעט קחתך את אישי"? האם ישנה טרוניא בדבריה ח"ו?
8. מדוע אהבת האב לבתו יותר מאשר לבניו?

 

מאמר זוהר- וימצא דודאים בשדה

קצא) בדיבור ורוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בִּדְבַר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בִּדְבַר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, המשונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.

קצב) כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו ונתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.

קצג) עוד נתפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.

מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמים נעשו, אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שנתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.

כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ נזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שמה למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המיחד ימין ושמאל, והחכמה נתלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה. וע"כ כתוב, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את עולם התחתון בכל המוחין שלו.

ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל. ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה, ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא. וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר הקו שמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.

קצד) ואותו האור שאינו מאיר, הקו שמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה המשונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ שמשונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.

קצה) וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשנתעורר דבר למטה, בנוקבא, נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכל מיוחד זה בזה.

קצו) ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שיוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.

האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע. ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש אור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.

ותאמר לה לאה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי. ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המיחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.

קצז) הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.

כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.

קצח) ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן נאמר, וְעָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה, אתה, מורה על נגלה, והמילה, הוא, מורה על נסתר.

קצט) האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.

ר) האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא, שיש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הֵמה עוזרים, את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.

רא) הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים, חושך. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל עולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.

הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה. כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שנחשך אינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, ונתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, שהוא לאה, שהיא בחסדים מכוסים מחכמה. ואם יהיה אז איזה תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.

רב) וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, כי משום זה, הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג ת"ת ומלכות, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.

רג) וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם נאמר, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם. והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלתם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

רד) צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שנתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.

רה) וכאשר נתברכו הדודאים, שנתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה ממטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר ממטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.

רו) עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין נתעורר לעולם העליון, מיד נתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים שנתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.

רז) אז עולם העליון משיב לה בחדווה ושעשועים, ואומרת, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? אינו כן, אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל בת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:

א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם.

ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.

ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ואהבה יותר מבכולם.

רח) באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תמצֵא. חכמה קרא לה. שהשפיע לה ד' אותיות הויה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהויה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהויה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהויה, שנקראת חכמה.

וע"כ, אמרה לה עולם העליון, בינה, אמא, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ואהבה אמרה אמא אל הבת.

רט) לא אמרה בתרעומת הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, א"כ, מה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.

ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.

יש כב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.

רי) הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הדכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הדכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.

ריא) ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופש כל הברכות, כמ"ש, אשר ברכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך ונקראת ערב, הזמן שיצחק אביו נתעורר לשדה הזה ואוחז אותו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שנסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את שדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן, למעלה, לבינה, למ"ן.

ריב) ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא, תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים מאוויר הטהור, בשביל שדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בתוקף הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.

ריג) כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.

ריד) ומטרם שנזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא נתמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג דחכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכל. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.

מהו ראובן? הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.

וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.

וַיָּבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינם אלא בי. ותאמר לה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים, הַמְעַט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.

ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי. ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.

כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכְרה אותו.

וישכב עימה בלילה, הוא. נזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה. אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.

רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.

רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.

רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.

רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.

רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.

 

 

 

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

מאמר זוהר- וימצא דודאים בשדה

קצ) מה רבּו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית. מה רבּו מעשיך ה', מורה שאין להם מִספר, מוחין דחסדים. כולם בחכמה עשית, מורה מוחין דמספר, דחכמה. ואע"פ שמשונים זה מזה, יצאו כולם בזמן אחד, בבת אחת. כפטיש המכה על אבן, שמוציא ניצוצות לכל צד בבת אחת, כך הקב"ה הוציא כמה מינים משונים זה מזה, וכולם בבת אחת.

קצא) בדיבור ורוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בִּדְבַר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בִּדְבַר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, המשונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.

קצב) כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו ונתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.

קצג) עוד נתפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.

מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמים נעשו, אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שנתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.

כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ נזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שמה למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המיחד ימין ושמאל, והחכמה נתלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה. וע"כ כתוב, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את עולם התחתון בכל המוחין שלו.

ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל. ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה, ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא. וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר הקו שמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.

קצד) ואותו האור שאינו מאיר, הקו שמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה המשונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ שמשונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.

קצה) וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשנתעורר דבר למטה, בנוקבא, נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכל מיוחד זה בזה.

קצו) ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שיוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.

האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע. ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש אור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.

ותאמר לה לאה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי. ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המיחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.

קצז) הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.

כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.

קצח) ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן נאמר, וְעָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה, אתה, מורה על נגלה, והמילה, הוא, מורה על נסתר.

קצט) האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.

ר) האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא, שיש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הֵמה עוזרים, את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.

רא) הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים, חושך. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל עולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.

הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה. כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שנחשך אינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, ונתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, שהוא לאה, שהיא בחסדים מכוסים מחכמה. ואם יהיה אז איזה תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.

רב) וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, כי משום זה, הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג ת"ת ומלכות, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.

רג) וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם נאמר, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם. והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלתם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

רד) צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שנתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.

רה) וכאשר נתברכו הדודאים, שנתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה ממטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר ממטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.

רו) עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין נתעורר לעולם העליון, מיד נתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים שנתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.

רז) אז עולם העליון משיב לה בחדווה ושעשועים, ואומרת, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? אינו כן, אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל בת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:

א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם.

ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.

ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ואהבה יותר מבכולם.

רח) באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תמצֵא. חכמה קרא לה. שהשפיע לה ד' אותיות הויה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהויה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהויה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהויה, שנקראת חכמה.

וע"כ, אמרה לה עולם העליון, בינה, אמא, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ואהבה אמרה אמא אל הבת.

רט) לא אמרה בתרעומת הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, א"כ, מה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.

ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.

יש כב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.

רי) הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הדכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הדכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.

ריא) ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופש כל הברכות, כמ"ש, אשר ברכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך ונקראת ערב, הזמן שיצחק אביו נתעורר לשדה הזה ואוחז אותו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שנסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את שדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן, למעלה, לבינה, למ"ן.

ריב) ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא, תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים מאוויר הטהור, בשביל שדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בתוקף הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.

ריג) כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.

ריד) ומטרם שנזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא נתמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג דחכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכל. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.

מהו ראובן? הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.

וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.

וַיָּבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינם אלא בי. ותאמר לה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים, הַמְעַט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.

ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי. ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.

כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכְרה אותו.

וישכב עימה בלילה, הוא. נזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה. אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.

רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.

רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.

רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.

רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.

רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה זהר ויצא פב-פד
1. מה ההבדל מצד האורות בכ' "מה רבו מעשיך ה'" לבין "כולם בחכמה עשית"?
2. מדוע צריך התקשרות למעלה כדי שתהיה התקשרות גם למטה?
3. מה הסיבה שבגינה בינה הזדווגה על מסך דזו"ן?
4. מדוע ביקשה רחל את דודאי ראובן בנה של לאה?
5. מה זה דודאים?
6. מהו התיקון המיוחד של נתינת יעקב ללאה טרם יבוא ברחל?

זוהר- מאמר: ימצא דודאים בשדה

קצא) בדיבור ורוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בִּדְבַר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בִּדְבַר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, המשונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.

קצב) כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו ונתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.

קצג) עוד נתפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.

מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמים נעשו, אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שנתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.

כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ נזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שמה למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המיחד ימין ושמאל, והחכמה נתלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה. וע"כ כתוב, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את עולם התחתון בכל המוחין שלו.

ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל. ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה, ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא. וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר הקו שמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.

קצד) ואותו האור שאינו מאיר, הקו שמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה המשונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ שמשונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.

קצה) וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשנתעורר דבר למטה, בנוקבא, נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכל מיוחד זה בזה.

קצו) ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שיוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.

האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע. ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש אור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.

ותאמר לה לאה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי. ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המיחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.

קצז) הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.

כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.

קצח) ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן נאמר, וְעָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה, אתה, מורה על נגלה, והמילה, הוא, מורה על נסתר.

קצט) האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.

ר) האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא, שיש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הֵמה עוזרים, את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.

רא) הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים, חושך. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל עולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.

הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה. כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שנחשך אינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, ונתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, שהוא לאה, שהיא בחסדים מכוסים מחכמה. ואם יהיה אז איזה תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.

רב) וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, כי משום זה, הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג ת"ת ומלכות, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.

רג) וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם נאמר, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם. והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלתם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

רד) צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שנתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.

רה) וכאשר נתברכו הדודאים, שנתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה ממטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר ממטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.

רו) עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין נתעורר לעולם העליון, מיד נתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים שנתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.

רז) אז עולם העליון משיב לה בחדווה ושעשועים, ואומרת, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? אינו כן, אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל בת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:

א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם.

ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.

ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ואהבה יותר מבכולם.

רח) באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תמצֵא. חכמה קרא לה. שהשפיע לה ד' אותיות הויה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהויה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהויה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהויה, שנקראת חכמה.

וע"כ, אמרה לה עולם העליון, בינה, אמא, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ואהבה אמרה אמא אל הבת.

רט) לא אמרה בתרעומת הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, א"כ, מה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.

ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.

יש כב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.

רי) הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הדכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הדכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.

ריא) ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופש כל הברכות, כמ"ש, אשר ברכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך ונקראת ערב, הזמן שיצחק אביו נתעורר לשדה הזה ואוחז אותו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שנסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את שדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן, למעלה, לבינה, למ"ן.

ריב) ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא, תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים מאוויר הטהור, בשביל שדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בתוקף הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.

ריג) כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.

ריד) ומטרם שנזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא נתמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג דחכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכל. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.

מהו ראובן? הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.

וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.

וַיָּבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינם אלא בי. ותאמר לה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים, הַמְעַט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.

ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי. ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.

כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכְרה אותו.

וישכב עימה בלילה, הוא. נזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה. אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.

רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.

רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.

רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.

רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.

רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר: ימצא דודאים בשדה

קצא) בדיבור ורוח ביחד, שהם זו"ן, נעשה העולם. כמ"ש, בִּדְבַר ה' שמים נעשו, וברוח פיו כל צבאם. בִּדְבַר ה', זהו דיבור, הנוקבא, המאירה בחכמה. וברוח פיו, רוח, ז"א, המאיר בחסדים. זה בלי זה אינו הולך, ונכללו זה מזה, ויצאו מהם כמה צבאות ומחנות, המשונים זה מזה בהארתם בחכמה ובחסדים, וכולם בזמן אחד.

קצב) כשרצה הקב"ה לברוא העולמות, הוציא אור סתום אחד, אור הבינה, כי הכניס י' באור הבינה ונעשה אויר, שמאור ההוא יוצאים ומאירים כל האורות הנגלים, ע"י הוצאת הי' מאויר, שחזר ונעשה אור. ומאותו האור יצאו ונתפשטו ונעשו שאר האורות, והוא עולם העליון, בינה.

קצג) עוד נתפשט אור העליון, בינה, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר. ועשה את עולם התחתון, הנוקבא. ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה ולהתקשר למטה, וע"י קשר של מטה מתקשר להאיר בקשר של מעלה.

מה רבו מעשיך ה', ובדבר ה' שמים נעשו, אע"פ שנאמר על הארות שונות זו מזו, חסדים וחכמה, מ"מ יצאו בבת אחת, מטעם כי חכמה וחסדים שורשם מעולם העליון, בינה, שנתפשטה הבינה בקו שמאל שלה, שהוא אור שאינו מאיר, מטעם שהוא חכמה בלי חסדים, ועשה אז את עולם התחתון, הנוקבא.

כיוון שהשמאל אינו מאיר בלי חסדים, ע"כ נזדווג על המסך דחיריק דזו"ן שעלו שמה למ"ן, והוציא עליו קומת קו אמצעי, המיחד ימין ושמאל, והחכמה נתלבשה בחסדים, ונשלמה הארתה בג' קווים חב"ד. ומשום ששלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בכולם, שגם זו"ן השיגו הארת ג' קווים ההם, ונמצא שבסיבת השמאל של הבינה, שאינו מאיר, הבינה הזדווגה על מסך דזו"ן, ומשום זה השיגו הזו"ן המוחין ממנה. וע"כ כתוב, והאוּמָן, המאציל, עשה אור שאינו מאיר, ועשה את עולם התחתון, הנוקבא, שמשום שהמאציל עשה בשמאל הבינה, את האור שאינו מאיר, בסיבה זו עשה ותיקן את עולם התחתון בכל המוחין שלו.

ומשום שהוא אור שאינו מאיר, הוא צריך להתקשר למעלה וצריך להתקשר למטה, משום שקו השמאל דבינה אינו מאיר, ע"כ הוא צריך שיתקשר בקשר של ג' קווים, בב' העולמות. כי בעולם העליון לבד אינו מאיר מחיסרון בחסדים, ובעולם התחתון בלבד, הנוקבא, אינו מאיר, משום ששורשו מבינה. ע"כ הוא מחויב להתקשר בבינה, ששם שורשו, ומחויב להתקשר בנוקבא, כדי לקבל ממנה את המסך דחיריק, שעליו יוצא קומת קו אמצעי, המשלים את השמאל. ואע"פ שמסך דחיריק הוא בז"א, אמנם כל מסך הוא בחינת הנוקבא, כי הזכר הוא בחינת האור של המדרגה, ולפיכך נבחן מסך דז"א שהוא בנוקבא. וע"י קשר של מטה, שהוא המסך דחיריק שבעולם התחתון, מתקשר הקו שמאל להאיר בקשר הבינה למעלה, כי ע"י המסך דחיריק שבנוקבא, המוציא קו אמצעי, מתקשר השמאל דבינה בימין שלה, ומאיר.

קצד) ואותו האור שאינו מאיר, הקו שמאל בקשר ג' הקווים של מעלה שבבינה, הוא מוציא כל הצבאות והמחנות למינים הרבה המשונים זה מזה, שזה בחכמה וזה בחסדים. כמ"ש, מה רבו מעשיך ה'.

כי מה רבו מעשיך, פירושו הארות החסדים, מוחין שאין להם מספר. וכולם בחכמה עשית, מוחין דמספר. ועכ"ז יצאו בבת אחת, משום שהארת השמאל קשורה בב' העולמות ביחד, ועיקר הארתו בעולם העליון, ששם שולטת הארת החסדים המכוסים מחכמה, שאין להם מספר. ולפיכך ב' מיני מוחין האמורים, אע"פ שמשונים זה מזה, מ"מ כל הארה כלולה משניהם, כי יוצאים בבת אחת.

קצה) וכל מה שיש בארץ יש ג"כ למעלה, ואין לך דבר קטן בעוה"ז, בנוקבא, שאינו תלוי בדבר אחר, עליון, הממונה עליו מלמעלה, בבינה, כי כל מה שבנוקבא אינו אלא ממה שמקבלת מבינה. וע"כ אין לך דבר בנוקבא, שאין לו שורש בבינה. וע"כ כשנתעורר דבר למטה, בנוקבא, נתעורר מקודם השורש שלו הממונה עליו למעלה, בבינה, כי הכל מיוחד זה בזה.

קצו) ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאֵי בנך. אין הפירוש, שהדודאים הולידו את רחל, אלא שהקב"ה סיבב הדבר, ע"י הדודאים, שיוולד יששכר. שהחזיק בתורה יותר מכל השבטים. כי רחל הייתה מחזיקה ביעקב, ולא נתנה לו ללכת ללאה, כמ"ש, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. וכתוב, לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך.

האור שאינו מאיר, הארת חכמה שבקו שמאל, יוכל להאיר רק בב' עולמות, בינה ונוקבא, כי שורשו מבינה, אבל צריך למסך דחיריק, שהוא בזו"ן, כדי להוציא עליו קו אמצעי, המכריע. ע"כ כתוב, וילך ראובן וימצא דודאים בשדה, ויָבֵא אותם אל לאה אימו. כי דודאים הם הארת השמאל, אור שאינו מאיר, ונקרא דודאים להיותו השורש לאהבת דודים. ומשמיענו הכתוב, שבן לאה מצא אותם והביאם לאימו, ללמדנו ששורש אור הזה הוא בלאה, בינה, ולא ברחל. אבל רחל מקבלת אותו מלאה. וזהו שאמרה ללאה, תני נא לי מדודאי בנך, שרצתה לזכות באור הזה.

ותאמר לה לאה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כי ז"א, בעל המסך דחיריק, המשלים להארת הדודאים בהכרעתו, נמצא קבוע עם המסך ברחל, כי היא נושאת המסך דחיריק בעת שז"א אצלה. וזהו שטענה לאה לרחל: את רוצה בשניהם, להחזיק את המסך דחיריק, שאני צריכה לו, כדי להוציא קו אמצעי. וגם את רוצה בדודאים שלי, אשר בלי יעקב, קו אמצעי, הם אינם מאירים אפילו אצלי. ולפיכך רחל השיבה לה, לכן ישכב עימך הלילה. ואז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, סובב על המסך דחיריק שבו, כדי שמזיווגו תימשך קומת קו אמצעי המיחדת ב' הקווים בלאה. ואז הדודאים נשלמים בה. ואח"כ נתנה אותם גם לרחל, ע"פ הכלל שלושה יוצאים מאחד ואחד עומד בשלושה.

קצז) הם גרמו שיצא יששכר לעולם, כדי שיעלה ריח תורה לפני הקב"ה. כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כי יששכר הוא נאחז בתורה יותר מכל השבטים.

כתוב, וישכב עימה בלילה הוא. עולם העליון נקרא הוא, משום שסתום ואינו מגולה. ומשום שהתורה יצאה מעולם העליון, ע"כ נרמז זה בזיווג שבשביל יששכר. וישכב עימה בלילה הוא, מטעם שיששכר הוא מרכבה לתורה.

קצח) ובכל מקום עולם העליון נקרא הוא, כי אינו מגולה. וכן נאמר, וְעָבַד הלוי הוא, שעובד לעולם העליון, הנקרא הוא, כדי להמשיך משם ברכות לכל העולמות. ויששכר נאחז בעולם העליון. וע"כ אנו קוראים לז"א, עה"ח, להיותו אילן הנמשך מהחיים העליונים, שבעולם העליון הנסתר, הנקרא הוא, ולא אתה. כי המילה, אתה, מורה על נגלה, והמילה, הוא, מורה על נסתר.

קצט) האם אלו הדודאים פתחו רחמה של רחל? לא. שהרי שהקב"ה פתח את רחמה ולא דבר אחר, כמ"ש, וישמע אליה אלקים ויפתח את רחמה. כי אלו הדודאים, אע"פ שיש להם כוח לפעול למעלה, מ"מ לא ניתן בכוח שלהם פקידה של בנים, כי בנים תלויים במזל, דיקנא דא"א, ולא בדבר אחר.

ר) האם הדודאים נבראו בחינם, שאינם פועלים לשום דבר? אלא, שיש להם פעולה מיוחדת, ואפילו לבָנים הֵמה עוזרים, את אלו המתעכבות מלהוליד ואינן עקרות. אמנם לא נגזר עליהם להוליד, אלא במזל. שאם כבר נגזר עליהם להוליד במזל, אלא שמתעכבים משום איזה סיבה, אז מועילים הדודאים.

רא) הנוקבא מהארת חכמה שבה, שמאירה, יין המשמח אלקים ואנשים, אינה מתברכת אלא רק בצד ימין, חסדים, כי חכמה בלי חסדים, חושך. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם, כי הימין מצא סיבה בכוס, שבגללה יתעורר אל עולם העליון, שהוא חסדים מכוסים מחכמה.

הנוקבא, בעת שהיא קו שמאל, חכמה בלי חסדים, נקראת כוס, ואז אינה מאירה, וצריכה לברכה, המשכת החסדים מקו ימין, הנקראת ברכה. ומשום זה, בעוד שהימין נתעורר להשפיע אל כוס של ברכה, לנוקבא, השמאל לא יתמוך שם. שבעת שהימין משפיע לה חסדים, תפסיק אז לגמרי הארת השמאל, חכמה. כי הימין מצא סיבה בכוס, במה שנחשך אינו מאיר. שבגלל סיבה זו עזב הארת החכמה שמשמאל, ונתעורר להמשיך חסדים מעולם העליון, שהוא לאה, שהיא בחסדים מכוסים מחכמה. ואם יהיה אז איזה תמיכה משמאל, לא יוכל הימין להידבק בעולם העליון המכוסה מחכמה, ולהמשיך משם חסדים. כי דבקות, פירושו, השוואת הצורה.

רב) וילך ראובן, צד דרום, קו ימין, חסדים, כי משום זה, הדגל שלו בדרום, ראש ותחילה לי"ב (12) גבולים, שי"ב גבולים הם ד' רוחות, חו"ג ת"ת ומלכות, שבכל אחד ג' קווים, שחסד התחלה לי"ב גבולים, ותשוקתו של צד דרום למצוא סיבה ומתנה לנוקבא, לברך אותה.

רג) וימצא דודאים בשדה. הלך לחפש בכל האוצרות של הנוקבא, ומצא בשדה, הנוקבא, את הדודאים. ועליהם נאמר, הדודאים נתנו ריח. והם שני הכרובים, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

דודאים הם הארת חכמה שבקו שמאל. וכל עוד שמחוסרת חסדים, אינה מאירה, ונחשב כאילו אינה. ראובן אור החסד, הלך לחפש ולגלות את הדודאים בשדה, שאינם נמצאים בלעדיו, שע"י שמלביש אותם באור החסד, הם מתגלים ומאירים. וע"כ נחשב שמצא אותם, שגילה אותם. והם שני הכרובים, שבאים מהארת השמאל, תיקונה של הנוקבא, להתעוררות למעלה לבינה, כי כל התיקונים והמוחין, נוקבא מקבלת מז"א, ולא מבינה. רק אלו המוחין דהארת השמאל, הדודאים, היא מקבלתם מבינה עצמה, בשווה עם ז"א, שאז היא במצב ב' מאורות הגדולים. כי בכל התיקונים של שָׂדה הזו, אין תיקון שיתעורר למעלה לבינה, מלבד הכרובים.

רד) צד דרום, החסד, מתעורר אליה, למצוא סיבה כדי לברך אותה, להמשיך לה חסדים, בימי קציר חיטים, בעת שמחלק שלל לצבאותיה, למלאכים, כמ"ש, וַתָּקָם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה. ולכל קוצרי השדה, לאותם הנשמות שזוכים לקבל פירותיה של הנוקבא, הנקראת שדה. ומיד, ויָבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הריח וההתעוררות שלהם לעולם העליון שנתכסה, לאה, כדי שישפיע ברכות לעולם התחתון, רחל.

רה) וכאשר נתברכו הדודאים, שנתלבשו בחסדים, מקבלים ונותנים לכל העולמות, כמ"ש, הדודאים נתנו ריח. כשהם נותנים ריח, כשמאירים בחכמה ממטה למעלה, אותו הריח מקבל צד דרום, החסד, לעוררו אל עולם העליון, שיאיר ממטה למעלה, כמ"ש, ועל פתָחֵינו כל מְגָדִים, וכל טוב אינו חסר מן העולם.

רו) עולם התחתון אינו מתעורר לעולם העליון, לקבל ממנו מוחין, אלא כשהדודאים נותנים ריח לימין. כיוון שנותנים ריח לימין, והימין נתעורר לעולם העליון, מיד נתעורר עולם התחתון לבקש מה שצריך. כתוב, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. תני לי ברכות מאותה התעוררות הדודאים שנתעוררו להיכלל בצד ימין, להתלבש בחסדים שבימין.

רז) אז עולם העליון משיב לה בחדווה ושעשועים, ואומרת, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי. כמו אמא המשעשעת עצמה עם בתה, ולא בתרעומת. א"כ, משמע, שבעלה של עולם העליון, בינה, הוא יעקב. כי אמרה על יעקב, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, והלוא חכמה הוא בעלה של הבינה? אינו כן, אלא תשוקתו של אבא, חכמה, תמיד, אל בת הזאת, נוקבא דז"א, כי אהבתו אליה תמיד, משום שהיא בת יחידה בין שישה בנים חג"ת נה"י, ולכל אלו שישה בנים, חילק להם מנות ותענוגים ומתנות, שיש בהם ב' מיני שפע:

א. מנות, מוחין דו"ק, שלא יחסרו מהם.

ב. תענוגים ומתנות, מוחין דג"ר, שלפעמים חסרים מהם.

ולה לא חילק ואין לה ירושה כלום. כי הנוקבא אין לה מעצמה כלום, חוץ ממה שנותן לה ז"א בעלה, חג"ת נה"י, שישה בנים. ומשום כל זה הוא מסתכל בה בתשוקה ואהבה יותר מבכולם.

רח) באהבתו קרא לה בת. לא הספיק לו זה עד שקרא לה אחות. לא הספיק לו זה וקרא לה אֵם, בשם אימו. לא הספיק לו זה, וקרא לה בשמו, שכתוב בה, והחכמה מאין תמצֵא. חכמה קרא לה. שהשפיע לה ד' אותיות הויה: תחילה מה"ת, שנקראת בת. ואח"כ מו' דהויה, שנקרא אח, והנוקבא נקראת מבחינתו אחות. ואח"כ מה"ר דהויה, שנקראת אמא. ואח"כ מי' דהויה, שנקראת חכמה.

וע"כ, אמרה לה עולם העליון, בינה, אמא, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, חכמה, אבא, כי כל אהבתו נמשכה לך. וע"כ בשעשוע ואהבה אמרה אמא אל הבת.

רט) לא אמרה בתרעומת הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, א"כ, מה השיבה רחל, לכן ישכב עימך הלילה? אלא בכל מקום שנאמר לכן, הוא שבועה. לכן, שאמרה, אינו תשובה על הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, אלא לשון שבועה והֶחלט, כי אמרה לה, אם תיתן לי הדודאים, יהיה מחויב בהחלט לשכב עימך הלילה.

ישכב, זה תיקון הנוקבא אצל הזכר, שיכניס בה הציור של כל האותיות. ישכב: י"ש כ"ב. י"ש, עולם העליון, בינה, שחזרה להיות חכמה. כ"ב, התורה, ז"א, נקודה נסתרת, שמתעוררים אצלה כ"ב (22) אותיות, נקודה דחיריק, שעליה יוצא קו האמצעי, המוציא ג' קווים בבינה, שמשום זה מקבל גם הוא ג' קווים, שהם כ"ב אותיות.

יש כב: י"ש, עוה"ב. כ"ב, נקודה העליונה, חיריק, המביאה כל כ"ב האותיות, כל התורה, כל הכלים דז"א, הנקרא תורה.

רי) הכתוב, ישכב עימך, מורה על הנסתר, אבא עילאה, הראוי להתחבר עימך. כי יעקב אינו הדכר של הבינה, אלא עולה למ"ן לבינה וחכמה עילאה, הנקרא אבא, שהוא הדכר של הבינה, הוא מזדווג עימה. ולאה רומזת כאן אל הבינה עילאה עצמה.

ריא) ויבוא יעקב מן השדה בערב. יעקב, ת"ת, ז"א, בא משדה שתופש כל הברכות, כמ"ש, אשר ברכוֹ ה', הנוקבא דז"א. בערב, בעת שהנוקבא מקבלת מהארת שמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, שגורם בה חושך ונקראת ערב, הזמן שיצחק אביו נתעורר לשדה הזה ואוחז אותו. כי יצחק אינו מתעורר לשדה הזה, כיוון שהוא שייך ליעקב, ז"א, אלא אחר שנסתלק יעקב משם בערב, מחמת שפנה היום, חסדים, ונעשה חושך. הניח אז את שדה הזה ליצחק אביו, לקו השמאל, ויעקב עולה באותו הזמן, למעלה, לבינה, למ"ן.

ריב) ותצא לאה לקראתו. אמא עילאה, בינה, יצאה אל הבן היחיד, ז"א. ותאמר, אליי תבוא, תחת כנפיי, לברך אותך ולהרוותך בתפנוקים ומעדנים עליונים. עתה הוא עת רצון ועונג לתת לך תענוג רוח העליון, חסדים מאוויר הטהור, בשביל שדה, הנוקבא, מטרם שנשרף בתוקף הדין של יצחק, קו השמאל, שמאיר אז בלי חסדים מימין, והוא אז אש שורף.

ריג) כיוון שקיבלה את יעקב תחת כנפיה, שעלה אליה למ"ן, אז, וישכב עימה בלילה הוא. הוא, מורה על נסתר, שכל הברכות יוצאות ממנו, אבא עילאה. לא כתוב, וישכב יעקב, אלא הוא, שמורה על מי שראוי להתחבר עימה, אבא עילאה, שהוא המשפיע לבינה.

ריד) ומטרם שנזדמן תחת כנפיה של הבינה, מקבל אלו הברכות, יעקב. שמטרם שעלה יעקב למ"ן תחת כנפי אמא, לקבל ברכות בשביל רחל, לא נתמלא עולם העליון, בינה, בברכות מנקודה הנסתרת. שלא נעשה התחדשות הזיווג דחכמה ובינה על המסך דחיריק, כי נקודה זו עולה עם יעקב. וע"כ דודאים מעוררים הכל. כי בסיבתם עלה יעקב לבינה למ"ן, כדי להלבישם בחסדים, ואח"כ השפיע אותם אל רחל.

מהו ראובן? הקב"ה שׂם שמות בארץ. הקב"ה קרא לו ראובן, ראו בן.

וילך ראובן, החסד, וימצא דודאים בשדה, שהלביש הדודאים, אור שאינו מאיר, עם אור החסד, ואז האירו. וזה נחשב לו שמצא אותם, שגילה הארתם.

וַיָּבֵא אותם אל לאה אימו, שהעלה הארתם לבינה, לאה. אשר שם הם מתכסים. ומקום הגילוי שלהם הוא רק ברחל, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א. ולפיכך, ותאמר רחל אל לאה, תני נא לי מדודאי בנך. כי מקום הארתם אינם אלא בי. ותאמר לה, הַמְעַט קַחְתֵּךְ את אישי, שאמרה, בדרך שעשועים, הַמְעַט לך, שכל אהבת אישי, חכמה, אינו אלא אליך, ובָנה אותך בחו"ב תו"מ, שזה בת, אחות, אמא וחכמה.

ואז, ותאמר רחל, לכן ישכב עימך הלילה. לכן, פירושו שהבטיחה שיעלה יעקב למ"ן אליה, אם תיתן לה הדודאים, כי יהיה מוכרח להמשיך חסדים ולהלביש את הדודאים בשביל רחל, כלומר, תחת דודאי בנך, כדי להשלימם לי. ואחר שרחל קיבלה הדודאים מלאה, שהם חכמה בלי חסדים, שאז מסתלקים האורות ונעשה חושך. שנאמר, ויבוא יעקב מן השדה, מהנוקבא, רחל, שבעת הדינים נקראת שדה, בערב, שנעשה בה חושך מחמת הדודאים שקיבלה. וע"כ, ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. שיבוא אליה ויעלה לה מ"ן, ע"י נקודה דחיריק, כדי להכריע ולהלביש הדודאים בחסדים.

כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. אמרה לו, נתתי הדודאים לרחל ונעשה בה חושך, ע"כ מוכרח אתה לעלות אצלי למ"ן להמשיך לה חסדים, כדי שלא תישרף בדינים דשמאל. וזה נבחן כמו ששָׂכְרה אותו.

וישכב עימה בלילה, הוא. נזדווגה עם אבא עילאה, הוא, שממנו נמשכות לה כל הברכות, ונתנה אותו ליעקב. ויעקב השפיע אותם לרחל. הארת השמאל, חכמה בלי חסדים, מקבלת הנוקבא מבינה עצמה בשווה עם ז"א. וע"כ היא אז במדרגה אחת עם ז"א וקומתם שווה. אלא הארת הימין, החסדים המלבישים החכמה, היא מוכרחה לקבל מז"א בעלה. וגם כאן, קיבלה רחל הדודאים מבינה עצמה, מלאה, אלא הארת החסדים קיבלה מיעקב, אחר שעלה למ"ן לבינה, וגרם זיווג לחו"ב, כמ"ש, וישכב עימה בלילה, הוא.

רטו) ותצא לאה לקראתו ותאמר, אליי תבוא. אליי תבוא, הלוא הוא חוצפה? להיפך, מכאן למדנו הענווה של לאה, שלא אמרה כלום בפני אחותה, והקדימה אל הדרך, ואמרה לו בלחש והודיעה לו. כי ברשות רחל היא, שכתוב, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ מרחל, שקיבלתי רשות, וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל, אמרה לו בחוץ ולא בבית.

רטז) ולא עוד, אלא שפֶּתח האוהל של לאה היה בחוץ, והכניסה את יעקב בפֶּתח שמבחוץ, מטרם שנכנס באוהל רחל, כדי שלא תאמר הדבר בפני רחל, ולא תעיז לפני אחותה. ולא עוד אלא אמרה לאה, אם יכנס יעקב באוהלה של רחל, אין זה צדק להוציאו משם, לפיכך הקדימה אותו בחוץ.

ריז) וכל זה, שברוח הקודש לאה ניצנצה בה, וידעה שכל השבטים העליונים שכולם קדושים יצאו ממנה, ודחקה את השעה מרוב אהבה אל הקב"ה. ומשום שזכתה לרוח הקודש ידעה לקרוא להם שמות בחכמה.

ריט) כתוב, בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות. וכתוב, שבעַת ימים תאכלו מצות לחם עׂני. לחם עׂני בלי ו' כתוב. כשהיו ישראל במצרים, היו ברשות אחר. וכשרצה הקב"ה לקרבם אליו, נתן להם מדרגת לחם עוני. לחם עוני, זהו דוד המלך, שכתוב בו, כי עני ואביון אני.

דוד המלך, הנוקבא, בעת שמקבלת הארת השמאל מן בינה, שאז היא בקומה שווה עם ז"א, רגל רביעי של הכיסא, בינה, ואז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז"א בעלה. וע"כ היא ענייה בלי אור, ונקראת לחם עוני, מחמת שהחכמה אינה מאירה בלי חסדים. ואז כתוב, כי עני ואביון אנוכי. ומדרגה זו של הנוקבא היא מדרגה ראשונה שלה. כי כשהוציאם ממצרים מרשות הס"א, ורצה לקרבם אל הקדושה, נתן להם מדרגת לחם עוני שבנוקבא, כי היא מדרגה הראשונה של הנוקבא.

רכ) ולחם עוני זה נקרא מצה, בלי ו', ז"א. כי נוקבא בלי זכר ענייה, מחוסרת חסדים. ונתקרבו ישראל בתחילה לבחינת מצה, להיותה מדרגה הראשונה. ואחר שקירב אותם יותר, הביא אותם הקב"ה במדרגות אחרות, ונתחבר הזכר בנוקבא, שנזדווגה עם ז"א ומקבלת חסדים ממנו. ואז, מצה, אחר שנתחברה עם הזכר, נקראת מצוה, בתוספות ו', כי ו' רומזת על ז"א. כמ"ש, כי המצוה הזאת. וע"כ במדרגתה הראשונה נקראת מצה, ואח"כ במדרגות האחרות נקראת מצוה.

רכד) נתן הקב"ה לישראל לחם זה, מוחין, מארץ החיים, מהנוקבא, הנקראת מצה, ואח"כ היה לחם זה לחם מִן השמים, מז"א.

רכה) כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים מאומה, עד שהטעים להם הקב"ה לחם מארץ הזו, הנוקבא, הנקראת מצה. שכתוב, ארץ ממנה יֵצֵא לחם. ואז באו ישראל לדעת ולהשיג את הקב"ה, כתינוק שאינו יודע ואינו משיג עד שטועם לחם מעוה"ז. כלומר, שלחם זה שקיבלו ישראל בפסח מהנוקבא בלבדה, הנקרא מצה, היא מדרגה ראשונה בהשגה, כמו התינוק המתחיל לטעום טעם לחם.

רכו) ישראל לא ידעו ולא השיגו במדרגות יותר עליונות, עד שאכלו לחם העליון, הנמשך מז"א, מהשמים. ומטרם שאכלו לחם העליון, ידעו והשיגו רק במקום בנוקבא. ורצה הקב"ה שידעו ישראל יותר, מדרגות יותר עליונות, המאירות מז"א לנוקבא. ולא יכלו עד שטעמו לחם ממקום העליון, מהשמים, ז"א, שכתוב, הנני ממטיר לכם לחם מִן השמים. ואז ידעו והסתכלו במקום ההוא העליון.

רכז) ההתחלה שהתחילו ישראל לדעת, היה לחם עוני. אלא אין לנו דבר בעולם שלא יהיה בו זכר ונקבה. וכל מה שיש בארץ, יש ג"כ בים.

רכח) ויבוא יעקב, ותצא לאה לקראתו. מאין ידעה שהוא בא? שחמורו געה, וידעה לאה ויצאה לקראתו. וגרם החמור שיצא יששכר מלאה. כמ"ש, יששכר חמור גָּרֶם, שהחמור גרם ביאתו לעולם. אמרה לאה, יודעת אני ודאי, שאם יבוא יעקב באוהל של רחל, אין לי להוציאו משם, לכן אחכה לו כאן ויבוא לאוהל שלי.

רכט) כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ בדודאי בני. למה אמרה בדודאי בני, היה מספיק שתאמר בדודאים? כדי שיהיה ליעקב נחת ממה שהם עוזרים להוליד בנים. אבל יעקב היה יודע, שהדבר אינו תלוי בדודאים, אלא למעלה במזל. כי דודאי בני, הם דודאים המולידים בנים. והזכירה זה ליעקב, כדי שיהיה לו נחת מהסגולה שניתנה לרחל להוליד בנים.

רל) כתוב, מושיבי עקרת הבית אֵם הבנים שְׂמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית, עולם התחתון, הנוקבא דז"א, רחל. אֵם הבנים שְׂמחה, עולם העליון, בינה, לאה. ומשום זה הללויה, הוא אותיות הללו-יה, כי עולם העליון נברא באות י', ועולם התחתון נברא באות ה'.

רלא) כל אלו השבטים הם תיקונים שלמטה, של הנוקבא, וכולם נתקנו כעין שלמעלה, בינה. כמ"ש, כי שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לקחת ממנו גוף. הגוף הוא תורה. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, את גופך ממש. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך.

לאה בינה, והזיווג היה עם חכמה, שע"כ נאמר, וישכב עימה בלילה הוא, ולא נאמר יעקב. ואליי תבוא, הפירוש לעלות למ"ן. כמ"ש כי שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, שְׂכירויוֹת הרבֵה:

א. לקחת מחכמה גוף, תורה. יששכר, שהוא מרכבה לתורה יותר מכל השבטים, ונופל השכירות על הזיווג עם החכמה בסיבתו.

ב. שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ, לך לגופך ממש. שהשכירות הוא על גופו של יעקב, שיעלה למ"ן לזיווג חכמה ובינה.

ג. שָכור שְׂכַרְתִּיךָ, להוליד צורתך. שהשכירות על לידת הצורה, להוליד בן.

וכל אלו ג' שכירות נכללות בכפל המילות, שָׂכור שְׂכַרְתִּיךָ.

רלב) מכאן נשמע, שמי שעוסק בתורה, יורש עוה"ב, המוחין דבינה, ויורש נחלת יעקב, המוחין דאו"א עילאין. שכתוב, יששכר, אותיות יש שכר, לפעולתך, עסק התורה. והשכר הוא כמ"ש, להנחיל אוהביי, יש, שהוא בינה שחזרה לחכמה. ואוצרותיהם אמלא, המוחין דאו"א עילאין, נחלת יעקב, שנחל מהם נחלה בלי מֵצָרִים, אלו ב' מוחין הם שְׂכָרוֹ של העוסק בתורה.

רלג) ותאמר לאה, כי ילדתי לו שישה בנים. מעלה ומטה, נו"ה, וארבע רוחות העולם, חסד גבורה ת"ת יסוד. למי שמאריך באחד, באחד דקריאת שמע, צריך להמליך את הקב"ה למעלה ומטה ולארבע רוחות העולם, וזהו אחד, שאחדותו מתגלה בו"ק הללו.

רלד) הרי בְּשָׂמִים, שישה בנים של לאה, כוללים שישה אחרים, יוסף ובנימין, ובני השְפחות, והם שנים עשר, והם שישה. אפשר לומר שהם שנים עשר, ואפשר לומר שהם שישה, משום שכל אחד כלול בחברו. שישה העיקרים הם שש, ועם הנכללים בהם, הם שנים עשר. ולאה עומדת עליהם, אז י"ג. לקיים הכתוב, אֵם הבנים שְׂמחה הללויה.

רלה) וע"כ כתוב, לא תיקח האֵם על הבנים, משום שהיא עולם הנסתר ולא נתגלה, שאין לתחתונים השגה בה. וע"כ כתוב, שַלֵח תְשַלַח את האֵם, ואת הבנים תיקח לָך, משום שהאם היא עולם הנסתר ואינה מתגלה כלל. תיקח לָך, שתמשיך בהם הארת חכמה ותגלה אותם, והוא חיוב, משום שהאם, לאה, נסתרת, בלי השגה. לכן תשיג את הבנים.

רלו) ואת הבנים תיקח לָך. כתוב, כי שאל נא לימים ראשונים, ולמקצה השמים, חסד, קצה הראשון דז"א, שמים, ועד קצה השמים, יסוד, קצה האחרון דז"א. שישה קצוות, חג"ת נה"י דז"א, המכונים שישה בני לאה. ומשמיענו הכתוב, שבהם נוהג שאלה, העלאת מ"ן להמשכת חכמה. וכל אלו נקראים הָרֵי בְשָׂמים.

מכאן ולמטה, אחר המלכות דאצילות, נקראים הָרֵי בָתֶר, כמ"ש, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שהם הרי פירוד. עד המלכות דאצילות הוא עולם היחוד, שישראל אורייתא והקב"ה אחד, ולמטה ממנו הם ג' עולמות הפירוד, בי"ע.

רלז) בני השְפחות קשרו קשרים, ארבעה הקשרים שצריכים לתיקון. משום זה אלו הקשרים יוצאים ובולטים לחוץ מן הגוף, אע"פ שכולם אחד. כלומר אע"פ שכבר נתקנו, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, מ"מ נשארו בולטים מחוץ לגוף, להיותם מתחילה מטרם היחוד, ריקניים בלי אור כלל. ומכאן ולהלאה, שאר הקשרים, הם כולם אחד בדרך מישור, שאינם בולטים מגוף. וע"כ כל השבטים עולים בעדוּת של מעלה, שהם המוחין דבינה, כמ"ש, ונהר יוצא מעדן. וע"כ כתוב, ששם עלו שבטים שבטי יה עדוּת לישראל להודות לשם ה'.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 זוהר- מאמר: [הרהורא דיליה ברחל הות ]ההרהור שלו היה ברחל

זוהר מזמין רק אותם האנשים, שזכו אל המדרגות חו"ב תו"מ: בני עליון, בינה. קדושים עליונים, חכמה. ברוכים דעולם, ת"ת. מוח האגוז, מלכות. ואומר להם הֵאספו לדעת ולהשכיל בכרוז של הציפור, שמכריזה בכל יום בגן עדן. כי הם ראויים להבין דבריה, ולא אחרים, שעוד לא זכו לאלו המדרגות.

ציפור, הנוקבא דז"א. גן, גן העדן, מקום הנוקבא, שהשיגה צורת אמא, בלי שום הֵכר מצורתה עצמה. שציפור, הנוקבא, יורדת ממקום אמא, אחרי שקיבלה צורתה, ומתעוררת בכל יום בגן עדן, להכריז משם, להיותה שם שווה לאמא. והשוואה לצורת אמא בג' צורות:

א. קטנות, ו"ק, המכונה כנפיים, שצריכה להיות דומה לכנפי אמא.

ב. הארת החכמה בעודה סתומה, שמקומה ביד שמאל, והיא ג"ר דו"ק.

ג. חסדים המלבישים חכמה, ופותחים אותה להאיר בכל השלמות, ומכונים משום זה, מפתחות האוצרות. שזולתם, כל אוצרות החכמה נשארים סתומים.

הנוקבא ירדה לגן עדן מאמא וקיבלה ממנה שלהבת אש בכנפיה, שהורידה עימה מאמא את הדינים, המכונים שלהבת אש. מקומם מכונה כנפיים, הקטנות מאמא. כמו כן הורידה עימה, בידה ג' מגרפות, חדות כחרב. שביד שמאל הורידה הארת החכמה, ואעפ"י שעדיין סתומה, מ"מ היא מבריחה כל הקליפות, שהם הלכלוך וטינופת, הסותמות את צינורות השפע מלהשפיע לתחתונים. ולפיכך מכונה בשם מגרפה חדה כחרב, שמנקה כל לכלוך, עד שלא ניכר עוד מקומו. ולפי שע"י התכללות יש י"ב בחינות, ג' פרקים בכל אחת מחו"ג ונו"ה, המכונים זרועות וירכיים, לפיכך נחשב ג' מגרפות ביד שמאל שלה, ג' פרקי היד. וזו בחינה השנייה שקיבלה מאמא.

מפתחות האוצרות ביד ימינה, הם הבחינה השלישית שהורידה עימה מאמא לגן עדן, אור החסדים שמקומם ביד ימין, המלבישים את החכמה, המכונים מפתחות האוצרות, להיותם פותחים אוצרות החכמה. וזולתם נשארים כל אוצרות החכמה סתומות, כמו במנעול ובריח.

קעז) קוראת בכוח לצדיקים שבגן עדן, מי מכם שפניו מאירים, שזכה לחכמה, שנאמר, חכמת אדם תאיר פניו, שנכנס ויצא ונתחזק בעה"ח, שזכה לג' קווים: נכנס בקו ימין, ויצא בקו שמאל, ונתחזק בעה"ח, קו אמצעי. הגיע בענפיו, חג"ת נה"י דז"א, עה"ח וענפיו. ונאחז בשורשיו, ג"ר דז"א. אוכל מפירותיו המתוקים מדבש, הארת החכמה שבנוקבא דז"א, שזה פרי מתוק שלו. הנותן חיים לנפש ורפואה לעצמו, הגוף שלו. ומכריזה ואומרת, מי הוא הזוכה לכל זה, הוא מי שנשמר מהרהור רע, מהרהור המשקר בעה"ח, מהרהור המטַמא את הנהר והנחל, מקורו של ישראל, מהרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, אין לו קיום כלל.

נוקבא מצד עצמותה אינה ראויה לקבל שום מוחין, כי צ"א רוכב עליה. וכל המוחין שמקבלת הוא מכוח עלייתה והתכללותה בכלים דאמא. ולפיכך נקודת עצמותה צריכה להיות גנוזה בה בהעלם גמור. ואם היא מתגלה, תכף מסתלקים ממנה כל האורות, כי נגלה, שאינה בחינת אמא, אלא בחינת המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה ראויה לקבל אורות דאמא.

ומשום זה הוא עצה"ד טוב ורע. שאם נזהר האדם להידבק בקו אמצעי, המכריע בין הקווים, שקו ימין יאיר ממעלה למטה, וקו שמאל ממטה למעלה, וגם האדם אינו ממשיך הארת חכמה שבקו שמאל ממעלה למעלה, אז נבחן שזכה, וזה טוב, שנקודת עצמותה של הנוקבא נגנזת ואינה נודעת. אמנם אם ממשיך הארת השמאל ממעלה למטה, ופוגם בקו אמצעי, נבחן שלא זכה וזה רע, ותכף נגלה עליו נקודת עצמותה של הנוקבא, ואורות החיים פורחים ומסתלקים תכף ממנו.

ועניין, לא זכה, אינו צריך מעשה ממש, שימשיך בפועל ממעלה למטה, אלא בהרהור לחטוא, אע"פ שעוד לא חטא בפועל, כבר הוא נבחן שלא זכה וזה רע, ואורות מסתלקים ממנו והרוח שטות, שהוא המוות והרע, מתלבש בו, שהוא המחטיא בפועל, כמ"ש, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

וזוכה לאורות העליונים מי שנשמר מהרהור רע, מן ההרהור לחטוא ולהמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מאותו הרהור המשקר ופוגם בעה"ח. כי עה"ח קו אמצעי, המכריע, שקו ימין בלבדו יאיר ממעלה למטה, והקו שמאל רק ממטה למעלה. וכיוון שהאדם הרהר להמשיך ממעלה למטה, נמצא משקר ופוגם בתיקון עה"ח. ולא עוד, אלא שהוא מטמא הנהר, אמא, והנחל, יסוד דאמא, המקור של ז"א, הנקרא ישראל.

כי אחר שהאורות מסתלקים מן הנוקבא, משום שנגלה בה כוח הצמצום, מגיע פגם הזה גם לאמא, מטעם שהנוקבא כבר נכללה באמא. וזה נבחן כמו שהיא נטמאת ממגעה באחרים. כי אמא מצד עצמותה, אין בה שום פגם מצ"א. אלא מכוח שנתכללה עם הנוקבא, נפגמה על ידה. ואמא נקראת נהר יוצא מעדן. ומצד יסודה נקראת נחל, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה. ע"כ ירים ראש, שז"א משיג ג"ר וראש מן הנחל, יסוד אמא.

וכתוב, הרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, כי אחר שמסתלקים האורות מנוקבא, מסתלק גם אור האדם, הנקרא נפש, והכלי שלו שנקרא גוף, נשבר, כי אין לו ממי לקבל אורות החיים, וע"כ נשבר ומת.

קעט) ההרהור שטימא את המקור של עה"ח, ז"א, כי העלה הפגם דנוקבא לאמא, עושה אילן השקר, כי הפגם והחורבן דאורות המקור של עה"ח, הולך ובונה את אילן השקר של הס"א. כי כמ"ש, לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים. משום שאותו ההרהור עולה ומחליף נפש תחת נפש. נפש מאורות דס"א תחת נפש מאורות הקדושה. כי מחמת ההרהור, עה"ח מסתלק, ועץ המוות מתדבק בו, שממנו מושך את הנפש.

כי תכף כשמהרהר בעבירה מסתלקים ממנו אורות דקדושה, שהם עה"ח, כי לא זכה וזה רע. ומתלבשים בו אורות דס"א, עץ המוות. ונמצא בהכרח, שנפשו נמשכת עתה מעץ המוות, ונחלף לו נפש דס"א במקום הנפש דקדושה שהייתה לו.

קפ) אוי לו, שבסיבת אותו ההרהור נעקר מעה"ח, ונתדבק בעץ המוות, שאורו נפסק ואינו מתפשט, והדָבֵק בו אינו רואה טוב לעולם. הוא יבש בלי שום לחלוחית של אור, פירותיו מרים כַלַעַנָה. ועליו נאמר, והיה כערער בערבה ולא יִרְאה כי יבוא טוב.

קפא) הרהור טוב העולה למעלה, נאחז בעה"ח, קו אמצעי, ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו. כל הקדושות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחל חיים לנפשו, ורפואה לעצמו. עליו נאמר, והיה כעץ שתוּל על מים ועל יוּבַל.

קפב) כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה וההרהור. שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב.

קפג) מי שנטמא בהרהור רע, כשבא להזדווג באשתו, כי רצונו והרהורו באישה אחרת, והזריע זרע בהרהור זה, החליף מדרגות העליונות של מעלה, מדרגת הקודש על מדרגת הטומאה. כמו שהרהורו עושה חליפין למטה, שמחליף אשתו באחרת, כן עושה חליפין למעלה. וכמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת נפש שלו נקרא בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו ההרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגת ס"א.

הפגם הגדול שעושה אם דבק בקדושה, בעה"ח, ומהרהר להמשיך השמאל ממעלה למטה, שתכף עם הרהורו הרע מסתלקים ממנו כל אורות החיים וכל הטוב, ונחלף לו נפש דטומאה במקום נפש דקדושה, כי לא זכה וזה רע. כך המזדווג באשתו וחושב באחרת, כי המזדווגים בקדושה הם מרכבה לז"א ונוקבא העליונים, וכשמהרהר באחרת, מעורר נוקבא דס"א, אשת זנונים, שלעומת הנוקבא דז"א. וגורם, שהארת השמאל מנוקבא תימשך ממעלה למטה לקליפות, שנבחנת לעצה"ד טוב ורע, כי אם לא זכה הוא רע. כי נגלה עליה הנקודה דצ"א, שכל האורות דקדושה מסתלקים, ותחתיהם באים האורות דס"א. ונמצא שהמזדווגים נעשו אז מרכבה לזו"ן דקליפות. ולפיכך בן הנולד מזיווג זה נמשך מס"א, ונעשה בן תמורה, שיש בו נפש רעה מס"א, מכוחות צ"א, ואינו ראוי עוד לקבל אור החיים דקדושה.

ואם לא זכה הוא רע, נגלה נקודת הצ"א, ונחלפו אורות החיים על אורות אילן המוות. וכמו שנגלה הרע למטה, בהנוקבא, במקום הטוב שהיה בה, כך נעשה חליפין למעלה באמא, שהפגם עלה גם לז"ת דאמא, שמחמת שהיו מחוברים זה בזה בעת התיקון, נפגמים זה מזה בעת הפגם.

קפד) לפיכך כמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת הנפש שלו נקרא ג"כ בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו הרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגה אחרת, בס"א הגוף נמשך מנוקבא, והנפש נמשך מאורות דאמא. ולפי שגם אמא נפגמה, נמצא שלא לבד, שהגוף נעשה פגום, אלא גם הנפש מאמא נפגמה, ונבחנת לתמורה, שנחלפה ונעשתה לנפש טמאה.

קפה) יעקב השלם, וגלוי להקב"ה, שכל דרכיו של יעקב היו באמת, והרהורי אמת היה מהרהר תמיד בכל דבר, באותו הלילה ששימש בלאה, ההרהור שלו ברחל היה, היה משמש בלאה וחושב ברחל, והמקור שלו הלך בהרהור שלו.

לאה בינה, ורחל מלכות, נוקבא שמחזה ולמטה דז"א. הנוקבא דז"א מצד עצמה אינה יכולה לקבל אור, להיותה בצ"א, אלא שממשיכה מקודם כלים מאמא, מלכות הממותקת במדה"ר, ואז ראויה לקבל האורות. ונמצא שרחל מצד עצמה אינה ראויה לשום אור. אלא אחר שמקבלת הכלים מלאה, מאמא. ויעקב בשבע שנים הראשונות רצה להמשיך ז' אורות חג"ת נהי"מ לרחל, שצריכים להמשיך מקודם כלים מתוקנים מעולם העליון, בינה, לאה, לעולם התחתון, הנוקבא רחל.

נמצא כשבא אל לאה וחשב ברחל, להמשיך האורות אל רחל, שלא ידע שהיא לאה, הנה אז חשב להמשיך האורות בכלים דצ"א מטרם שנמתקו, שהם נקראים רע, לא זכה הוא רע. כי מטרם שנשא את לאה, לא היה יכול להמשיך כלים מתוקנים לרחל. לפיכך נחלפו לו כלים דלאה לכלים דרחל, שכוח הצמצום שהיה ברחל, נדבק בכלים דלאה, ולא יכול להמשיך בזיווגו אלא ו"ק בלי ראש.

קפו) ולא ידע שהיא לאה. משום זה לא עלה ראובן בשם, שהיה לו ו"ק חסר ראש, כי שֵם פירושו השגה. אלא הקב"ה, שהיה יודע שהיא לאה, בינה ואינה צריכה להיפגם מכוח הצמצום של רחל, הראה אותו, שהשפיע לו ראש וג"ר. ואמר, ראו בן, שנולד בעולם. ומשום שנגלה להקב"ה, שבדרך אמת הרהר יעקב ברצונו, לא נפסל ראובן מתוך השבטים הקדושים, שלא היה נחשב לבן תמורה, כי אם לא היה כך, היה נפסל.

קפז) משום שההרהור העיקר ועושה מעשה, הקב"ה, שהיה יודע המקום, שאותו ההרהור היה דבוק בעת זריעת טיפה הראשונה, שמר לו לאותו המקום, את הבכורה, כמ"ש, כי הוא הבכור וּבְחַלְלוֹ יצועֵי אביו ניתנה בכורתו ליוסף, כי במקום שההרהור הלך ונדבק בזריעת הטיפה, שם נדבקה ונמסרה הבכורה. ונלקחה הבכורה מראובן, ונמסרה אל המקום שההרהור נדבק בו. ברחל הרהר ונדבק בה הרצון. ע"כ ברחל נדבקה הבכורה. והוּשב הכל אחר ההרהור והמחשבה.

קפח) ההרהור והמחשבה עושה מעשה, ונמשכה המשכה, מכל מה שהאדם נדבק בסתר, שכתוב, לא תהיה אשת המת החוצָה. וכאן צריך ההרהור והרצון להידבק בנשמת אחיו המת, ובאותו הרצון והמחשבה מושך המשכה, ועושה המעשה שצריך, ולא ימחה שם המת מן העולם.

קפט) אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושך המשכה ועושה מעשה בכל מה שצריך. וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושה מעשה ומושך המשכה לכל מה שצריך.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא עט-פא
1. מה קורה למי שבא להיזדווג באשתו והרהורו באשה אחרת ומה קורה לבנו?
2. מהו בן תמורה מבחינה נפשית ורוחנית?
3. האם יעקב פעל בשקר או בשגגה כאשר בא על לאה ומחשבתו היתה ברחל?
4. מה היחס בזמן בין הרהור למעשה ומדוע? הבא שלש דוגמאות מחייך.
5. מדוע צריכים רצון והרהור לכוון את התפילה או כל אחת מעבודות הקב"ה?

זוהר- מאמר: [הרהורא דיליה ברחל הות ]ההרהור שלו היה ברחל

זוהר מזמין רק אותם האנשים, שזכו אל המדרגות חו"ב תו"מ: בני עליון, בינה. קדושים עליונים, חכמה. ברוכים דעולם, ת"ת. מוח האגוז, מלכות. ואומר להם הֵאספו לדעת ולהשכיל בכרוז של הציפור, שמכריזה בכל יום בגן עדן. כי הם ראויים להבין דבריה, ולא אחרים, שעוד לא זכו לאלו המדרגות.

ציפור, הנוקבא דז"א. גן, גן העדן, מקום הנוקבא, שהשיגה צורת אמא, בלי שום הֵכר מצורתה עצמה. שציפור, הנוקבא, יורדת ממקום אמא, אחרי שקיבלה צורתה, ומתעוררת בכל יום בגן עדן, להכריז משם, להיותה שם שווה לאמא. והשוואה לצורת אמא בג' צורות:

א. קטנות, ו"ק, המכונה כנפיים, שצריכה להיות דומה לכנפי אמא.

ב. הארת החכמה בעודה סתומה, שמקומה ביד שמאל, והיא ג"ר דו"ק.

ג. חסדים המלבישים חכמה, ופותחים אותה להאיר בכל השלמות, ומכונים משום זה, מפתחות האוצרות. שזולתם, כל אוצרות החכמה נשארים סתומים.

הנוקבא ירדה לגן עדן מאמא וקיבלה ממנה שלהבת אש בכנפיה, שהורידה עימה מאמא את הדינים, המכונים שלהבת אש. מקומם מכונה כנפיים, הקטנות מאמא. כמו כן הורידה עימה, בידה ג' מגרפות, חדות כחרב. שביד שמאל הורידה הארת החכמה, ואעפ"י שעדיין סתומה, מ"מ היא מבריחה כל הקליפות, שהם הלכלוך וטינופת, הסותמות את צינורות השפע מלהשפיע לתחתונים. ולפיכך מכונה בשם מגרפה חדה כחרב, שמנקה כל לכלוך, עד שלא ניכר עוד מקומו. ולפי שע"י התכללות יש י"ב בחינות, ג' פרקים בכל אחת מחו"ג ונו"ה, המכונים זרועות וירכיים, לפיכך נחשב ג' מגרפות ביד שמאל שלה, ג' פרקי היד. וזו בחינה השנייה שקיבלה מאמא.

מפתחות האוצרות ביד ימינה, הם הבחינה השלישית שהורידה עימה מאמא לגן עדן, אור החסדים שמקומם ביד ימין, המלבישים את החכמה, המכונים מפתחות האוצרות, להיותם פותחים אוצרות החכמה. וזולתם נשארים כל אוצרות החכמה סתומות, כמו במנעול ובריח.

קעז) קוראת בכוח לצדיקים שבגן עדן, מי מכם שפניו מאירים, שזכה לחכמה, שנאמר, חכמת אדם תאיר פניו, שנכנס ויצא ונתחזק בעה"ח, שזכה לג' קווים: נכנס בקו ימין, ויצא בקו שמאל, ונתחזק בעה"ח, קו אמצעי. הגיע בענפיו, חג"ת נה"י דז"א, עה"ח וענפיו. ונאחז בשורשיו, ג"ר דז"א. אוכל מפירותיו המתוקים מדבש, הארת החכמה שבנוקבא דז"א, שזה פרי מתוק שלו. הנותן חיים לנפש ורפואה לעצמו, הגוף שלו. ומכריזה ואומרת, מי הוא הזוכה לכל זה, הוא מי שנשמר מהרהור רע, מהרהור המשקר בעה"ח, מהרהור המטַמא את הנהר והנחל, מקורו של ישראל, מהרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, אין לו קיום כלל.

נוקבא מצד עצמותה אינה ראויה לקבל שום מוחין, כי צ"א רוכב עליה. וכל המוחין שמקבלת הוא מכוח עלייתה והתכללותה בכלים דאמא. ולפיכך נקודת עצמותה צריכה להיות גנוזה בה בהעלם גמור. ואם היא מתגלה, תכף מסתלקים ממנה כל האורות, כי נגלה, שאינה בחינת אמא, אלא בחינת המלכות, שהצמצום רוכב עליה, ואינה ראויה לקבל אורות דאמא.

ומשום זה הוא עצה"ד טוב ורע. שאם נזהר האדם להידבק בקו אמצעי, המכריע בין הקווים, שקו ימין יאיר ממעלה למטה, וקו שמאל ממטה למעלה, וגם האדם אינו ממשיך הארת חכמה שבקו שמאל ממעלה למעלה, אז נבחן שזכה, וזה טוב, שנקודת עצמותה של הנוקבא נגנזת ואינה נודעת. אמנם אם ממשיך הארת השמאל ממעלה למטה, ופוגם בקו אמצעי, נבחן שלא זכה וזה רע, ותכף נגלה עליו נקודת עצמותה של הנוקבא, ואורות החיים פורחים ומסתלקים תכף ממנו.

ועניין, לא זכה, אינו צריך מעשה ממש, שימשיך בפועל ממעלה למטה, אלא בהרהור לחטוא, אע"פ שעוד לא חטא בפועל, כבר הוא נבחן שלא זכה וזה רע, ואורות מסתלקים ממנו והרוח שטות, שהוא המוות והרע, מתלבש בו, שהוא המחטיא בפועל, כמ"ש, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

וזוכה לאורות העליונים מי שנשמר מהרהור רע, מן ההרהור לחטוא ולהמשיך הארת השמאל ממעלה למטה, מאותו הרהור המשקר ופוגם בעה"ח. כי עה"ח קו אמצעי, המכריע, שקו ימין בלבדו יאיר ממעלה למטה, והקו שמאל רק ממטה למעלה. וכיוון שהאדם הרהר להמשיך ממעלה למטה, נמצא משקר ופוגם בתיקון עה"ח. ולא עוד, אלא שהוא מטמא הנהר, אמא, והנחל, יסוד דאמא, המקור של ז"א, הנקרא ישראל.

כי אחר שהאורות מסתלקים מן הנוקבא, משום שנגלה בה כוח הצמצום, מגיע פגם הזה גם לאמא, מטעם שהנוקבא כבר נכללה באמא. וזה נבחן כמו שהיא נטמאת ממגעה באחרים. כי אמא מצד עצמותה, אין בה שום פגם מצ"א. אלא מכוח שנתכללה עם הנוקבא, נפגמה על ידה. ואמא נקראת נהר יוצא מעדן. ומצד יסודה נקראת נחל, כמ"ש, מנחל בדרך ישתה. ע"כ ירים ראש, שז"א משיג ג"ר וראש מן הנחל, יסוד אמא.

וכתוב, הרהור הנותן מוות לנפש ושבירה לעצמו, כי אחר שמסתלקים האורות מנוקבא, מסתלק גם אור האדם, הנקרא נפש, והכלי שלו שנקרא גוף, נשבר, כי אין לו ממי לקבל אורות החיים, וע"כ נשבר ומת.

קעט) ההרהור שטימא את המקור של עה"ח, ז"א, כי העלה הפגם דנוקבא לאמא, עושה אילן השקר, כי הפגם והחורבן דאורות המקור של עה"ח, הולך ובונה את אילן השקר של הס"א. כי כמ"ש, לא נבנתה צור אלא מחורבנה של ירושלים. משום שאותו ההרהור עולה ומחליף נפש תחת נפש. נפש מאורות דס"א תחת נפש מאורות הקדושה. כי מחמת ההרהור, עה"ח מסתלק, ועץ המוות מתדבק בו, שממנו מושך את הנפש.

כי תכף כשמהרהר בעבירה מסתלקים ממנו אורות דקדושה, שהם עה"ח, כי לא זכה וזה רע. ומתלבשים בו אורות דס"א, עץ המוות. ונמצא בהכרח, שנפשו נמשכת עתה מעץ המוות, ונחלף לו נפש דס"א במקום הנפש דקדושה שהייתה לו.

קפ) אוי לו, שבסיבת אותו ההרהור נעקר מעה"ח, ונתדבק בעץ המוות, שאורו נפסק ואינו מתפשט, והדָבֵק בו אינו רואה טוב לעולם. הוא יבש בלי שום לחלוחית של אור, פירותיו מרים כַלַעַנָה. ועליו נאמר, והיה כערער בערבה ולא יִרְאה כי יבוא טוב.

קפא) הרהור טוב העולה למעלה, נאחז בעה"ח, קו אמצעי, ומחזיק בענפיו ואוכל מפירותיו. כל הקדושות וכל הברכות יוצאות ממנו, ונוחל חיים לנפשו, ורפואה לעצמו. עליו נאמר, והיה כעץ שתוּל על מים ועל יוּבַל.

קפב) כל דברי העולם הולכים אחר המחשבה וההרהור. שכתוב, והתקדשתם והייתם קדושים. משום שכל הקדושות שבעולם הוא מוציא וממשיך עם הרהור טוב.

קפג) מי שנטמא בהרהור רע, כשבא להזדווג באשתו, כי רצונו והרהורו באישה אחרת, והזריע זרע בהרהור זה, החליף מדרגות העליונות של מעלה, מדרגת הקודש על מדרגת הטומאה. כמו שהרהורו עושה חליפין למטה, שמחליף אשתו באחרת, כן עושה חליפין למעלה. וכמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת נפש שלו נקרא בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו ההרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגת ס"א.

הפגם הגדול שעושה אם דבק בקדושה, בעה"ח, ומהרהר להמשיך השמאל ממעלה למטה, שתכף עם הרהורו הרע מסתלקים ממנו כל אורות החיים וכל הטוב, ונחלף לו נפש דטומאה במקום נפש דקדושה, כי לא זכה וזה רע. כך המזדווג באשתו וחושב באחרת, כי המזדווגים בקדושה הם מרכבה לז"א ונוקבא העליונים, וכשמהרהר באחרת, מעורר נוקבא דס"א, אשת זנונים, שלעומת הנוקבא דז"א. וגורם, שהארת השמאל מנוקבא תימשך ממעלה למטה לקליפות, שנבחנת לעצה"ד טוב ורע, כי אם לא זכה הוא רע. כי נגלה עליה הנקודה דצ"א, שכל האורות דקדושה מסתלקים, ותחתיהם באים האורות דס"א. ונמצא שהמזדווגים נעשו אז מרכבה לזו"ן דקליפות. ולפיכך בן הנולד מזיווג זה נמשך מס"א, ונעשה בן תמורה, שיש בו נפש רעה מס"א, מכוחות צ"א, ואינו ראוי עוד לקבל אור החיים דקדושה.

ואם לא זכה הוא רע, נגלה נקודת הצ"א, ונחלפו אורות החיים על אורות אילן המוות. וכמו שנגלה הרע למטה, בהנוקבא, במקום הטוב שהיה בה, כך נעשה חליפין למעלה באמא, שהפגם עלה גם לז"ת דאמא, שמחמת שהיו מחוברים זה בזה בעת התיקון, נפגמים זה מזה בעת הפגם.

קפד) לפיכך כמו הגוף של הבן שמוליד נקרא בן תמורה, כך מבחינת הנפש שלו נקרא ג"כ בן תמורה, כי לא משך המשכה קדושה באותו הרהור, והנפש שלו נתחלף במדרגה אחרת, בס"א הגוף נמשך מנוקבא, והנפש נמשך מאורות דאמא. ולפי שגם אמא נפגמה, נמצא שלא לבד, שהגוף נעשה פגום, אלא גם הנפש מאמא נפגמה, ונבחנת לתמורה, שנחלפה ונעשתה לנפש טמאה.

קפה) יעקב השלם, וגלוי להקב"ה, שכל דרכיו של יעקב היו באמת, והרהורי אמת היה מהרהר תמיד בכל דבר, באותו הלילה ששימש בלאה, ההרהור שלו ברחל היה, היה משמש בלאה וחושב ברחל, והמקור שלו הלך בהרהור שלו.

לאה בינה, ורחל מלכות, נוקבא שמחזה ולמטה דז"א. הנוקבא דז"א מצד עצמה אינה יכולה לקבל אור, להיותה בצ"א, אלא שממשיכה מקודם כלים מאמא, מלכות הממותקת במדה"ר, ואז ראויה לקבל האורות. ונמצא שרחל מצד עצמה אינה ראויה לשום אור. אלא אחר שמקבלת הכלים מלאה, מאמא. ויעקב בשבע שנים הראשונות רצה להמשיך ז' אורות חג"ת נהי"מ לרחל, שצריכים להמשיך מקודם כלים מתוקנים מעולם העליון, בינה, לאה, לעולם התחתון, הנוקבא רחל.

נמצא כשבא אל לאה וחשב ברחל, להמשיך האורות אל רחל, שלא ידע שהיא לאה, הנה אז חשב להמשיך האורות בכלים דצ"א מטרם שנמתקו, שהם נקראים רע, לא זכה הוא רע. כי מטרם שנשא את לאה, לא היה יכול להמשיך כלים מתוקנים לרחל. לפיכך נחלפו לו כלים דלאה לכלים דרחל, שכוח הצמצום שהיה ברחל, נדבק בכלים דלאה, ולא יכול להמשיך בזיווגו אלא ו"ק בלי ראש.

קפו) ולא ידע שהיא לאה. משום זה לא עלה ראובן בשם, שהיה לו ו"ק חסר ראש, כי שֵם פירושו השגה. אלא הקב"ה, שהיה יודע שהיא לאה, בינה ואינה צריכה להיפגם מכוח הצמצום של רחל, הראה אותו, שהשפיע לו ראש וג"ר. ואמר, ראו בן, שנולד בעולם. ומשום שנגלה להקב"ה, שבדרך אמת הרהר יעקב ברצונו, לא נפסל ראובן מתוך השבטים הקדושים, שלא היה נחשב לבן תמורה, כי אם לא היה כך, היה נפסל.

קפז) משום שההרהור העיקר ועושה מעשה, הקב"ה, שהיה יודע המקום, שאותו ההרהור היה דבוק בעת זריעת טיפה הראשונה, שמר לו לאותו המקום, את הבכורה, כמ"ש, כי הוא הבכור וּבְחַלְלוֹ יצועֵי אביו ניתנה בכורתו ליוסף, כי במקום שההרהור הלך ונדבק בזריעת הטיפה, שם נדבקה ונמסרה הבכורה. ונלקחה הבכורה מראובן, ונמסרה אל המקום שההרהור נדבק בו. ברחל הרהר ונדבק בה הרצון. ע"כ ברחל נדבקה הבכורה. והוּשב הכל אחר ההרהור והמחשבה.

קפח) ההרהור והמחשבה עושה מעשה, ונמשכה המשכה, מכל מה שהאדם נדבק בסתר, שכתוב, לא תהיה אשת המת החוצָה. וכאן צריך ההרהור והרצון להידבק בנשמת אחיו המת, ובאותו הרצון והמחשבה מושך המשכה, ועושה המעשה שצריך, ולא ימחה שם המת מן העולם.

קפט) אם ישים אליו ליבו, רוחו ונשמתו אליו יאסוף. כי הרצון והמחשבה מושך המשכה ועושה מעשה בכל מה שצריך. וע"כ בתפילה צריכים רצון והרהור לכוון בה. וכן בכל העבודות של הקב"ה, ההרהור והמחשבה עושה מעשה ומושך המשכה לכל מה שצריך.

  שיער שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא עג-עה
1. הסבר הפסוק לחלקיו "הפעם אודה את ה" וכן " אודה את ה' בכל לבב בסוד ישרים ועדה".
2. מדוע דווקא ביהודה צריכה להיות הודיה לה' ית' ?
3. הסבר את דברי כל אחד מהשלושה שפגש רשב"י דהיינו ר' אבא ר' חייא ור' יוסי וכן את המסקנה המשותפת הנובעת מדברי כל השלושה.

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. ה

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

רי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 זוהר מאמר- הפעם אוֹדֶה – ותקרא את שמו יהודה

קסח) בסוד ישרים ועדה. אלו הם שאר הצדדים שבעוה"ז, הנוקבא, כי לבב כמו דרום וצפון, חו"ג. בסוד ישרים, שאר הצדדים שבעולם, ו"ק, חג"ת נה"י. ונמצא בסוד ישרים, תנה"י. ועֵדה, המקום של יהודה, מלכות.

קסט) וכתוב, ויהודה עוד רָד עִם אֵל. יהודה, המלכות המחוברת בהויה, ירד משֵם הויה אל שֵם אל, המלכות. כמ"ש, ואל זועם בכל יום. וכתוב, אודְךָ בכל ליבי נגד אלקים אַזמְרֶךָ. נגד אלקים אזמרך, לשם אלקים ולא לשם הויה, כי אמר שירה למלכות, הנקראת אלקים, כדי לחבר אותה בצד ימין בחסדים. ולפיכך כתוב כאן, אודך בכל ליבי. ולא, בכל לבבי. כי רק במקום אחד אמר שירה, בעת שהמלכות בשמאל, ואינה דבוקה בשם הויה.

קע) השם יהודה אוחז בכל הצדדים, בדרום ובמזרח. כי ביהודה יש השם הויה, ופירושו הודאה, כמ"ש, אודה הויה בכל לבב. ששם הויה כולל לכל הצדדים. כי יהודה בא מצד שמאל, כי יהודה נוקבא, הנבנית מצד שמאל. ונמצא התחלתו בצפון, ואוחז בדרום, משום שהולך לימין, חסד, ונאחז בגוף, ת"ת. הרי שאוחז בכל הצדדים. משום זה כתוב, הפעם אודה את הויה, שזה מורה שכולל לכל הצדדים. ואז כתוב, ותעמוד מלדת. כשהולידה ד' בנים, ראובן שמעון לוי ויהודה, שהם חגת"מ, נתתקנה כל המרכבה הקדושה, חסד גבורה ת"ת מלכות.

קעב) וה' אמר אל אברם, אחר היפרד לוט מעימו, שׂא נא עיניך וראה. והאם לפי שיעור הראייה שלו, אברהם ירש הארץ? הלוא רואה האדם עד שלוש או חמש פרסאות. והכתוב אומר, כי את כל הארץ אשר אתה רואה. אלא כיוון שראה ארבע רוחות העולם, צפון ודרום ומזרח ומערב, ראה את כל הארץ. כי ארבע רוחות העולם הן כלל כל העולם. כי זקף אותו הקב"ה על א"י, הנוקבא, והראה אותו, שהיא קשורה ברוחות העולם חו"ב תו"מ דז"א, שהם המרכבה. ואז ראה הכל.

קעד) הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אֶתְנֶנָה ולזרעך. וכי אותו המקום בלבד הבטיחו הקב"ה, שהיה רק ארבע או חמש אמות ולא יותר. אלא בעת ההיא כָּפַל הקב"ה תחתיו את כל א"י. ונמצא אז אותו המקום, שכלל את כל הארץ. והכלל של כל הארץ רבי שמעון, שהוא המאור של כל הארץ, שָקוּל ככל העולם.

קעה) הפעם אודה את ה'. יהודה בן רביעי אל הכיסא, המלכות, רגל רביעי. והוא השלים את הכיסא. וע"כ יהודה לבדו תיקון הכיסא. והוא עמוד, שכל העמודים נסמכים עליו, להיותו המשלים את הכיסא. רבי שמעון, המאיר בכל העולם בתורה, וכמה מאורות מאירים על ידו, על אחת כמה וכמה, שהוא עמוד כל העמודים.

שיעור שמע:

bmp3 (1) 

זוהר מאמרהפעם אוֹדֶה – ותקרא את שמו יהודה

קסז) הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה, הוא כמ"ש, אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועֵדה. דוד, בסוד העליון של השם הקדוש הויה, רצה להודות אל הקב"ה. אודה ה' בכל לבב, ביצה"ט וביצה"ר, שהם ב' לבבות, בב' היצרים השוכנים בלב, בב' צדדים ימין ושמאל.
קסח) בסוד ישרים ועדה. אלו הם שאר הצדדים שבעוה"ז, הנוקבא, כי לבב כמו דרום וצפון, חו"ג. בסוד ישרים, שאר הצדדים שבעולם, ו"ק, חג"ת נה"י. ונמצא בסוד ישרים, תנה"י. ועֵדה, המקום של יהודה, מלכות.

קסט) וכתוב, ויהודה עוד רָד עִם אֵל. יהודה, המלכות המחוברת בהויה, ירד משֵם הויה אל שֵם אל, המלכות. כמ"ש, ואל זועם בכל יום. וכתוב, אודְךָ בכל ליבי נגד אלקים אַזמְרֶךָ. נגד אלקים אזמרך, לשם אלקים ולא לשם הויה, כי אמר שירה למלכות, הנקראת אלקים, כדי לחבר אותה בצד ימין בחסדים. ולפיכך כתוב כאן, אודך בכל ליבי. ולא, בכל לבבי. כי רק במקום אחד אמר שירה, בעת שהמלכות בשמאל, ואינה דבוקה בשם הויה.

קע) השם יהודה אוחז בכל הצדדים, בדרום ובמזרח. כי ביהודה יש השם הויה, ופירושו הודאה, כמ"ש, אודה הויה בכל לבב. ששם הויה כולל לכל הצדדים. כי יהודה בא מצד שמאל, כי יהודה נוקבא, הנבנית מצד שמאל. ונמצא התחלתו בצפון, ואוחז בדרום, משום שהולך לימין, חסד, ונאחז בגוף, ת"ת. הרי שאוחז בכל הצדדים. משום זה כתוב, הפעם אודה את הויה, שזה מורה שכולל לכל הצדדים. ואז כתוב, ותעמוד מלדת. כשהולידה ד' בנים, ראובן שמעון לוי ויהודה, שהם חגת"מ, נתתקנה כל המרכבה הקדושה, חסד גבורה ת"ת מלכות.

קעב) וה' אמר אל אברם, אחר היפרד לוט מעימו, שׂא נא עיניך וראה. והאם לפי שיעור הראייה שלו, אברהם ירש הארץ? הלוא רואה האדם עד שלוש או חמש פרסאות. והכתוב אומר, כי את כל הארץ אשר אתה רואה. אלא כיוון שראה ארבע רוחות העולם, צפון ודרום ומזרח ומערב, ראה את כל הארץ. כי ארבע רוחות העולם הן כלל כל העולם. כי זקף אותו הקב"ה על א"י, הנוקבא, והראה אותו, שהיא קשורה ברוחות העולם חו"ב תו"מ דז"א, שהם המרכבה. ואז ראה הכל.

קעד) הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אֶתְנֶנָה ולזרעך. וכי אותו המקום בלבד הבטיחו הקב"ה, שהיה רק ארבע או חמש אמות ולא יותר. אלא בעת ההיא כָּפַל הקב"ה תחתיו את כל א"י. ונמצא אז אותו המקום, שכלל את כל הארץ. והכלל של כל הארץ רבי שמעון, שהוא המאור של כל הארץ, שָקוּל ככל העולם.

קעה) הפעם אודה את ה'. יהודה בן רביעי אל הכיסא, המלכות, רגל רביעי. והוא השלים את הכיסא. וע"כ יהודה לבדו תיקון הכיסא. והוא עמוד, שכל העמודים נסמכים עליו, להיותו המשלים את הכיסא. רבי שמעון, המאיר בכל העולם בתורה, וכמה מאורות מאירים על ידו, על אחת כמה וכמה, שהוא עמוד כל העמודים.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא ע-עב
1. מהי שלמות הכסא דווקא ביהודה?
2. מהו המושג "ותעמוד מלדת" דווקא ביהודה? מדוע הודתה לה' דווקא ביהודה?
3. מאיזה צד היה נדמה שיששכר וזבולון הם בעולם הפירוד? כיצד ניתן להבין שהם דווקא באצילות?
4. מה תפקיד בני השפחות ב-י"ב השבטים?
5. יוסף ובנימין שנולדו מרחל שהיא מלכות דעולם התחתון הם הצדיקים – הסבר תפקיד כל אחד מהם ומדוע זקוקים אנו לשניהם?
6. מדוע עיקר הקושיה לגבי עולם הפירוד הוא דווקא על בנימין וכיצד ניתן לפעול שלא יהיה בן-אוני אלא בנימין?

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

 

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

 

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

 

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא סז-סט
1. מדוע נאמר שבשביל יעקב נתקיים העולם והרי למדונו חז"ל "אל תקראי בהבראם לא באברהם"?
ועוד שנאמר "עולם חסד יבנה".
2. מה ההבדל בין שלמות אברהם לשלמות יעקב?
3. מה ההבדל בין קודם ונמשך לאור של תולדה? עפ"י הסבר זה, מדוע ז"א דווקא בגדלות נקרא בן ולא בקטנות?
4. הסבר את החוק שכל שיעור האור שהתחתון גורם בעליון זוכה בו גם התחתון?
5. מדוע ראובן נקרא בן אף-על-פי שהוא נולד ראשון והוא ימין?
6. מדוע לוי שהוא קו אמצעי אינו נקרא בן?
7. כיצד האבות יחד עם דוד מהווים שם הוי"ה כיצד זה מושלך על השבטים?

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

שיער שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר השבטים

קנג) בשביל יעקב נתקיים העולם. הרי בשביל אברהם נתקיים העולם, כמ"ש, אלה תולדות השמים והארץ בהִבראם, בשביל אברהם. אלא בשביל יעקב נתקיים אברהם, שכתוב, כה אמר ה' אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם. כי מקודם לכן היה הקב"ה בורא עולמות ומחריב אותם. כיוון שבא יעקב, נשתכללו ממנו העולמות ולא נחרבו כמקודם. כמ"ש, כה אמר ה' בורַאֲך יעקב ויוצֶרךָ ישראל.

אברהם קו ימין דז"א, חסד. וע"כ כתוב, שבשביל אברהם נברא העולם, בשביל החסד, כמ"ש, עולם חסד יִבָּנה. אמנם בעת יציאת קו השמאל, נעשה מחלוקת בין ב' הקווים. שע"ז כתוב, שהקב"ה היה בורא עולמות ומחריבן, כי מחמת רוב הדינים שבשמאל, כל מה שנבנה מצד הימין, חזר ונחרב מכוח השמאל. עד שבא קו אמצעי, יעקב, והכריע בין ימין לשמאל, ועשה שלום ביניהם. ואז נתקיים העולם ולא נחרב יותר. וכמ"ש, יעקב פדה את אברהם, כי האמת שעולם חסד יִבָּנה, אברהם, אבל לולא קו אמצעי, יעקב, לא היה קיום לקו ימין, אברהם.

קנד) כתוב, בְּנִי בכורי ישראל. וכתוב, שלח את בְּנִי ויעבדני. כי ישראל נקרא בן אל הקב"ה, משום שנתדבק בו. כמ"ש, מה שמו ומה שם בנו כי תדע.

כי הספירות נמשכות זו מזו בדרך השתלשלות, בסיבה ומסובב. ומבחינה זו אינם נקראות אב ובן, כי בן פירושו אור של תולדה, אשר מהשתלשלות אור מבחינת חידוש. וע"כ חכמה ובינה מכונים או"א, וז"א מכונה בן אֲליהם. כי בדרך השתלשלות הספירות נמצא ז"א בו"ק. אמנם בעליית מ"ן להכריע בין ב' הקווים ימין ושמאל של הבינה, שנעשה שם קו אמצעי ומיחד ב' הקווים זה בזה, הוא משיג ממנה ג"ר, כיוון ששלושה יוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם, מטעם שכל שיעור האור שהתחתון גורם לצאת בעליון, זוכה בו גם התחתון.

ג"ר שז"א זכה בהם נבחנות לאור של תולדה. שמבחינת השתלשלות הספירות אין בו משהו מאור ג"ר, אלא הוא ו"ק, ונמצא שאור ג"ר חידוש, שזכה מטעם שגרם הארת ג"ר בימין ושמאל שבבינה. ומבחינה זו נבחנים ב' הקווים דבינה בשם או"א, וז"א בן. נקראים או"א מטעם שחידשו אור הזה אעפ"י שאינו נמצא כלל בהשתלשלות סיבה ומסובב. וז"א נקרא בן, להיותו אור שנתחדש ע"י ימין ושמאל דבינה המולידים.

וע"ז כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. שסובב על בינה וז"א, אשר ב' קווי הבינה, שהיו נקראים חכמה ובינה, השיגו השם או"א. וז"א השיג השם בן אֲליהם, שנתחדש ויָצָא מהם. מה שמו, סובב על אמא עילאה, בינה, וקו ימין, שבה חכמה. ושניהם השיגו השם או"א, המולידים. וז"א בן הנולד מהם.

נשמות הצדיקים מתדבקים בהקב"ה, ע"י שעולים למ"ן לזיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשים שם לקו אמצעי בין הקב"ה ימין, ובין השכינה שמאל, כמו שז"א עלה למ"ן לבינה, ונעשה קו אמצעי בין ימין ושמאל דבינה. ואז כל אותו השיעור שנשמות הצדיקים גרמו לצאת בקב"ה ושכינתו ע"י זיווגם יחד, זוכות בו גם הן. ומבחינת אור הזה, שהשיגו מזיווג זו"ן, הם נבחנים לבנים אל זו"ן, כי הוא אור של תולדה, שנתחדש מן המולידים, שהם זו"ן.

כתוב, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. ללמדנו, כמו ז"א, שנבחן בן לאו"א, מטעם היותו קו אמצעי המכריע בין ב' קווים שבבינה, מאותו הטעם ממש נבחנים נשמות הצדיקים בנים אל זו"ן. כי גם הם קו אמצעי בזיווג זו"ן.

קנה) לאה כשהולידה את ראובן, כתוב, ותקרא את שמו ראובן, ראו בן. וכיוון שהוא בחינת חסד, למה לא קראה אותו בן ימין? משום שנכלל בג' קווים המתחברים כאחד, עם שמעון ולוי, קווים שמאל ואמצעי.

כי נשמות השבטים יצאו מזו"ן, אשר מז"א ולאה יצאו שישה בנים ובת אחת, ומז"א ורחל ב' צדיקים. בן, אור של תולדה, שזוכה בו קו האמצעי, להיותו המכריע ומיחד הימין והשמאל. ולפיכך קראה לאה את בנה הראשון ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שהשם בן, מורה על קו האמצעי, הזוכה את השיעור שגרם בעליון, בשלושה היוצאים מאחד, אחד זוכה בשלושתם. ולפיכך רמזה את זה בבנה הראשון. כי השם בן מורה על אור הנולד מכוח התכללות ג' קווים שגרם בעליון, שמשום זה זכה בהם גם התחתון בשלושה. וע"כ רמזה זה בבנה הראשון.

קראה את בן השלישי בשם לוי. כיוון שראובן נקרא בן, על שם היותו קו אמצעי הכולל ג' הקווים. ואע"פ שעצמו קו ימין, נקרא בן על שם ההתכללות. לפי"ז מכש"כ לוי, קו אמצעי עצמו מבחינת הנשמות, היה צריך לקראו בן, ולמה נקרא לוי. שהשם לוי פירושו, לוויות, המורה על קו אמצעי שמחבר ימין ושמאל. ולפי"ז בן מורה שאורו מחודש בקו אמצעי, וכולל ג' הקווים. אמנם להורות על קו אמצעי של הבן, מורה רק השם לוי.

קנו) מכאן, שכולל ג' הקווים, כמ"ש, יתר שְׂאֵת, ויתר עָז. כי מלכות בצד גבורה. וע"כ קראה אותו ראו בן סתם, להורות שכולל ג' קווים באור של תולדה.

קנז) ע"כ אמרה ראו בן סתם, ולא בן ימין, משום שנכלל בשמעון ולוי, כי כן היה דעת לאה, לכָלְלוֹ בב' בנים האחרים, כמ"ש, הפעם ילָווה אישי אליי כי ילדתי לו שלושה בנים, שזה מורה שהם שלושה המתחברים כאחד. שכל אחד מהם כלול מכל השלושה. וע"כ לא יכלה לקרוא אותו בן ימין, כי כלול ג"כ משמאל.

קנח) מרכבה העליונה האבות ודוד המלך מתחבר בהם. וכל הארבעה הללו הם השם הקדוש הויה, יה"ו האבות, ג' הקווים, וה"ת דוד המלך, הנוקבא. ראובן, שמעון, לוי הם ג' קווים יה"ו, ואח"כ יהודה, שורש המלכות, ה"ת דשם הויה. וע"כ כולם הם במקום המרכבה. וכמו שבמרכבה כלולים כל אחד מג' הקווים, כן בשבטים כלול כל אחד מג' הקווים.

קנט) וכתוב, ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', ע"כ קראה שמו, יהודה. ואז, תעמוד מלדת. משום שביהודה נשתכללו ארבע עמודים של הכיסא, שהם חו"ג ות"ת ומלכות, אשר ראובן חסד, שמעון גבורה, לוי ת"ת, יהודה מלכות. הפעם אודה את ה', בבן הזה ולא בכל הבנים. שכל זמן שכנסת ישראל, מלכות, בגלות, השם הקדוש אינו שלם. אע"פ שג' בנים, חג"ת, היו מטרם שהולידה ליהודה, לא נשלם הכיסא, אלא עם יהודה, שהוא מלכות. ומשום זה אמרה, הפעם אודה את ה', ביהודה. וע"כ, ותעמוד מלדת. ותעמוד, שהכיסא עמד על עמודיו. כי עם יהודה נשלמו ד' עמודי הכיסא, חגת"מ.

קס) כתוב, ותעמוד, כי עד יהודה, שהוא מלכות, ותעמוד ביחוד אחד. מכאן ולמטה, למטה ממלכות דאצילות, עולם הפירוד, ג' עולמות בי"ע דפרודא. א"כ ב' בנים שילדה אחר יהודה, יששכר וזבולון, האם הם פירוד, כי נולדו אחר המלכות? לא, כי יששכר זבולון נתחברו בראובן שמעון לוי, כי ו"ק כאחד הם.

יששכר זבולון נו"ה, והם אחד עם הגוף, חג"ת, כי ו"ק של הגוף הם חג"ת נה"י, ולפי"ז נמצא שיששכר זבולון הם קודם המלכות, יהודה, כי הם דבוקים בחג"ת, וע"כ אינם בחינת פירוד. ויהודה, מלכות, כולל בתוכו גם יסוד.

קסא) כל י"ב השבטים הם תיקונים של כנסת ישראל, שהיא פנימיות הנוקבא שמחזה ולמעלה דז"א, הנמשכת מבינה בעוה"ז, מנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, להמשיך י"ב התיקונים מעולם העליון, בינה, לעולם התחתון, הנוקבא. ובכללם הם ב' תיקונים:

א. לתקן אור העליון השחור, תיקון השמאל, שבהיות החכמה בלי חסדים היא אור שחור, חושך דאמא,

ב. להשיב הכל למקומו, תיקון הימין, להשליט את החסדים, שזולתם אין שום הארה בעולמות, כי אפילו הארת השמאל הוא חושך ושחור זולתו.

קסב) יששכר זבולון נו"ה. כאן נשתכללו שישה בנים, ו"ק העולם: ראובן שמעון לוי יהודה חגת"מ, ויששכר זבולון נו"ה. והוא תיקון הימין, ו"ק דחסדים. כך ארבעה בני השְפחות, נתחברו בשישה, ו"ק, והם ארבעה קשרים המתחברים בהם, ב' קשרים בחו"ג, וב' קשרים בנו"ה והם תיקון השמאל. וכיוון שנתחברו בימין, כתוב, וכל אחוריהם בָּיְתָה, שהאחוריים נעשה פנימיות. שאע"פ שהם בני השפחות, חושך ואחוריים, מ"מ הם בָּיְתָה, פנימיות.

עשרת השבטים נתבארו בתיקון י"ב, תיקון הימין ותיקון השמאל, כמ"ש, ושׂמתָ אותם שתיים מערכות. שישה בני לאה תיקון הימין, וארבעה בני השפחות תיקון השמאל. וב' בני רחל יתבארו לפנינו.

קסג) כל מה שעולם התחתון, הנוקבא שבסיום האצילות, מוליד, הוא בפירוד, כי כתוב, ומשם ייפרד. ומה ביוסף ובנימין? הם אינם עולם אחד, אינם ייחוד מעולם האצילות, הרי לא יצאו מעולם העליון, מהנוקבא שמחזה ולמעלה, לאה, אלא שנולדו מעולם התחתון, רחל, שלמטה מחזה דז"א, הנמצאת בסיום עולם האצילות. ולֵידה, פירושה, שהנשמה נמשכת ממעלה למטה. ונמצא, שעולם התחתון מה שמוליד, הוא מוליד למטה, שתולדותיה הם למטה מסיום אצילות, ולא למעלה. וא"כ הם בפירוד, בעולם הבריאה דפרודא.

קסד) אע"פ שכבר נתקנו ב' מיני התיקונים, הימין והשמאל, בבני לאה ובבני השפחות, שזה תיקון י"ב, אמנם, הוא סתום, נמצאים תחת שליטת חסדים מכוסים. וכדי לגלות החסדים בהארת החכמה צריכים לתיקון ב' עיקרים, ב' צדיקים, בעולם התחתון, רחל, חכמה תתאה. מטעם שמחכמה דא"א עד רחל נמצאת החכמה בהעלם.

אבל בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, בו נכנס וממנו יוצא, ומשום זה הוא נבנה במקום הזה, ועיקר הוא למעלה ועיקר הוא למטה. ובעולם התחתון הוא תמיד.

ב' עיקרים, רָצוֹא וָשׁוֹב, באור הזיווג. רָצוֹא, גילוי החכמה, עיקר העליון, המתגלה ע"י נה"י דעליון שבנוקבא, יוסף. וָשׁוֹב, השפעת החסדים, עיקר התחתון, המתגלה ע"י נה"י דנוקבא עצמה, בנימין.

וע"כ, בכל פעם צדיק יוצא מעולם התחתון ונכנס, הוא ב' עניינים בזיווג, רָצוֹא וָשׁוֹב. בו נכנס וממנו יוצא, הוא ב' פעולות שעושה הצדיק בנוקבא, שבה נכנס לגלות החכמה, וממנה יוצא ומגלה החסדים. ומשום זה נבנה בהנוקבא, ב' עיקרים:

ועיקר הוא למעלה, נה"י מהעליון, יוסף.

ועיקר הוא למטה, נה"י מעצמות הנוקבא, בנימין.

עיקר התחתון, בנימין, נמצא תמיד בעולם התחתון, כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין הצדיק הוא נפשה עצמה של הנוקבא, נה"י דעצמותה, וע"כ הוא תמיד בה. משא"כ יוסף הצדיק, שהוא נה"י דעליון, המגלה בה החכמה, אינו בה תמיד, אלא הוא וָשוֹב תכף.

קסה) בעולם התחתון, הנוקבא, הצדיק, בו נכנס וממנה יוצא. כשנכנס הוא יוסף הצדיק, כשיוצא הוא בנימין הצדיק. כמ"ש, ויהי בצאת נפשה כי מתה. נפשה, זהו הצדיק שיוצא ממנה.

קסו) וע"כ נקרא בנימין בן אוֹני, משום שחשבה, שהולידה אותו למטה מאצילות, בעולם הפירוד, ונשארו עַשְׂתֵּי עֶשְׂרֵה (11) באלו השבטים של מעלה, שבאצילות, כמ"ש, ואביו קרא לו בנימין, בן ימין, כי נסתלק למעלה בעולם העליון. כי כשנאבד יוסף, בנימין מילא את מקומו.

כיוון שיוסף ובנימין נולדו מהנוקבא המסיימת את האצילות, וכל לֵידה בהכרח ממעלה למטה, והתולדה הוא למטה מהמולידים, ונמצא בהכרח שיוסף ובנימין נמצאים למטה מהנוקבא, למטה מסיום אצילות, בעולם הפירוד.

ב' צדיקים, עליון ותחתון, נמצאים בנוקבא, ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון דז"א, שנתדבקו בהנוקבא, יוסף הצדיק,

ב. נה"י דנוקבא עצמה, בנימין הצדיק.

יוסף הצדיק, אע"פ שנולד מנוקבא, מ"מ הוא מנה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, ולא מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות. וע"כ נמצא בעולם אצילות. אבל בנימין נמשך מנה"י של עצמות הנוקבא, המסיימים האצילות. משום שנמשך מנה"י דנוקבא המסיימים האצילות, קראה אותו אימו בן אוֹני, כי חשבה שהוא בעולם הפירוד. כי אחר לידתו מנה"י דנוקבא, עלה ונמתק למעלה בעולם העליון, בינה, שעלה ונכלל בנה"י דעליון ונעשה נה"י דעליון, דז"א, כמו יוסף. שנעשה יסוד דז"א, כמו יוסף.

כי מסיבת מכירת יוסף, אבד צדיק העליון, שנעלמו המוחין דגדלות, המושפעים ע"י הצדיק העליון, יוסף. ואז לא השפיע ז"א אל הנוקבא אלא רק מוחין דחסדים, ו"ק, להחיות העולמות, שהם מושפעים ע"י בנימין. וע"כ קרא לו אביו בן ימין, חסדים הבאים מימין. הרי גם בנימין חזר ונקשר בנה"י דעליון דז"א, וע"כ נמצא גם הוא בעולם האצילות ולא בפירוד.

וע"כ בעולם התחתון, הצדיק נכנס ויוצא. וע"כ יוסף ובנימין וכל י"ב השבטים הם כמו י"ב של מעלה, ביחוד אחד. אשר שישה בני לאה חג"ת נה"י. וד' בני השפחות ד' קשרים, קשר האמצעי השורוק שבכל אחד מחו"ג ונו"ה. וב' בני רחל ב' צדיקים, המשפיעים במוחין דגדלות בזיווג ישראל ורחל.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא סא-סג
1. מדוע יש תמיהה על כך שבנימין הוא צדיק הבא כל השקלא וטריא בענין זה?
2. מהי האפשרות הנוספת חוץ מעמידה בנסיון כדי להיות צדיק וכיצד אתה מגלה זאת ביהדות?
3. מה התירוץ לכך שלא היה די זמן לבנימין להוליד בנים ומה השלכת התירוץ?
4. מה אתה למד מכך שעבד בשביל רחל במחשבתו אבל העבודה היתה ללאה שהיא הנסתר?
5. מהיכן אנו למדים ששלמות הנסתר קודמת לשלמות הנגלה ועל פי זה כיצד יש להתייחס ללימוד הנגלה טרם לימוד הנסתר?

זוהר- מאמר  ארבע קשרים

קמג) לאה הולידה שישה בנים ובת אחת, שהם חג"ת נהי"מ. רחל הולידה שני בנים, שני צדיקים עליון ותחתון. אבל ארבעה בני השְפחות, התיקון שלהם איפה נמצא, הרי בבני רחל ולאה כבר יש כל הספירות? הם ארבע קשרים הנקראים אחוריים.

קמד) כי בזרוע ימין, חסד, יש שלושה קשרים. כי היד נחלקת לג' פרקים: הקיבורת, הזרוע וכף, שמתחברים ע"י ג' קשרים. ויש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, ונבחן לאחור, להיותו בולט לחוץ מן הגוף. וכמוהו יש קשר אחד אמצעי, בשלושה קשרים שבזרוע השמאלי. וכמוהו אחד בשלושה קשרים שבירֶך הימני. וכן אחד בשלושה קשרים שבירך השמאלי. ובשעה שהכל מתוקן ד' הקשרים האחוריים נכנסים בפנימיות הגוף, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, בפנימיות.

קמה) כל שאר הקשרים, חוץ מד', כולם נראים במישור עם איברי הגוף. ואלו הד' בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים, להראות על בני השפחות, כי אעפ"י שהם במניין י"ב השבטים, מ"מ אינם חשובים כמו בני לאה ובני רחל. ומשום זה בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים.

מספר י"ב הוא המרכבה להמשיך הארת החכמה, הארת ג' קווים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, שבז"א הם חו"ג נו"ה, וד' פעמים ג' הם י"ב. וע"כ נבחן שיש ג' פרקים בכל אחד מהזרועות, שהם חו"ג, ובכל אחד מירכיים, שהם נו"ה. ג' קווים משורשם נמשכים מג' חולם שורוק וחיריק, שיש בכל אחד מיעוט מיוחד, המכונה זריעה, ונבחנים לג' זריעות:

חולם, עליית המלכות לבינה, ה"ת לנ"ע, שהמדרגה נשארת במ"י דאלקים ואותיות אל"ה נופלות למדרגה שמתחתיה. שי' נכנסה באור המדרגה ונעשה אויר, שהוא קו ימין.

שורוק, ירידת ה"ת מנ"ע, ואותיות אל"ה חוזרות לאותיות מ"י, ונגלה השם אלקים, אמנם נמצא אור החכמה בלי חסד ואינו יכול להאיר, שהוא קו שמאל.

חיריק, המסך דבחי"א, המוציא ו"ק בלי ראש, בחינת ז"א של אותה המדרגה, שהוא קו אמצעי.

אמנם כשמתחברים זה בזה, ע"י קו אמצעי, חיריק, המיחד השורוק והחולם, ימין ושמאל, כולם נשלמים ומאירים כאחד. ואז נבחנים ג' מיעוטים שבהם לקשרים, שעל ידיהם מתקשרים ג' הקווים זה בזה.

כי לולא השורוק לא יצאה הי' מאויר, מנקודת החולם, קו ימין, והיה נשאר בחסדים בלי חכמה. ולולא החיריק, המיחד השורוק והחולם זה בזה, לא היה יכול השורוק להאיר מחוסר חסדים. וע"י הכרעת המסך דחיריק את היחוד של החולם והשורוק זה בזה, השיג גם הוא בחינת ראש, בכל אותו השיעור שגרם להאיר את החולם והשורוק. הרי שכולם נקשרים זה בזה, ואם היה נפרד איזה קשר, היה מסתלק הארת כולם. ולפיכך נבחנים לג' קשרים.

באופן שג' קומות של האור שבהם נבחנות לג' פרקים, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, וג' מסכים שבהם, שמקשרים האורות ומשלימים אותם להאיר כאחד. והן נבחנות לג' קשרים: חולם, שורוק, חיריק.

ושבזרוע ימין יש שלושה קשרים, אבל יש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, הוא משום שקשר האמצעי השורוק, יש בו הארת חכמה, הנקרא רב, גדול. אמנם הוא נבחן לאחור, שאינו מאיר כלום, כי כל עוד שהוא בלי חסדים, אינו יכול להאיר. בשעה שכל ג' הנקודות, חולם שורוק חיריק, מתחברים יחד, שע"י הקומה היוצאת על מסך דחיריק מתחברים החולם והשורוק יחדיו, כל הג' מאירים כאחד, כי גם השורוק, קשר האמצעי, שהיה באחור, ולא היה מאיר, נמצא עתה ששב להיות בחינת פָנים, שחוזר להאיר, מחמת שנכלל בחסדים שבחולם. וכמ"ש וכל אחוריהם בָּיְתָה, על קשר האמצעי, שבכל אחד מהזרועות והירכיים שהיו בבחינת אחוריים, בלתי מאירים, חזרו ע"י ייחוד קו אמצעי להיות פנים, להאיר.

ב' הקשרים חולם וחיריק, שמהם נמשכים בני רחל ולאה, אפילו בטרם ייחודם זה בזה היו מאירים, אלא בו"ק. ולפיכך אחר ייחודם זה בזה, הם שווים עם איברי הגוף. אבל קשרים האמצעים, שמטרם היחוד היו חשוכים לגמרי בלי אור, לכן גם אחר ייחודם זה בזה, שחזרו לבחינת פנים, מ"מ נשארו בולטים לחוץ מאיברי הגוף, שעוד ניכר בהם שהם אחוריים, להורות, שהם בחינת בני השפחות. שאע"פ שהם במניין י"ב, שזולתם לא היה ג"ר בב' הקווים, הנמשכים מחולם וחיריק, עכ"ז אינם כל כך חשובים, כמו החולם והחיריק שבזרועות וירכיים, שהם בני רחל ולאה, מטעם שהם היו מטרם היחוד חשוכים לגמרי, והדין היה רובץ עליהם.

קמו) פירוש אחר, אלו בני השפחות, הם ד' קשרים, שכל שאר הקשרים נוסעים מכוחם, ואלו הד' נושאים אותם. וזולתם לא היה ג"ר בב' הקשרים חולם ושורוק, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, הרי שכל שאר הקשרים נוסעים ומאירים בכוח אלו הד' קשרי האחוריים. שד' קשרי האחוריים נושאים את שאר הקשרים, שמאירים בהם ג"ר, וזולתם היו כולם נופלים לו"ק. הרי שנושאים את כולם.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר ארבע קשרים

קמג) לאה הולידה שישה בנים ובת אחת, שהם חג"ת נהי"מ. רחל הולידה שני בנים, שני צדיקים עליון ותחתון. אבל ארבעה בני השְפחות, התיקון שלהם איפה נמצא, הרי בבני רחל ולאה כבר יש כל הספירות? הם ארבע קשרים הנקראים אחוריים.

קמד) כי בזרוע ימין, חסד, יש שלושה קשרים. כי היד נחלקת לג' פרקים: הקיבורת, הזרוע וכף, שמתחברים ע"י ג' קשרים. ויש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, ונבחן לאחור, להיותו בולט לחוץ מן הגוף. וכמוהו יש קשר אחד אמצעי, בשלושה קשרים שבזרוע השמאלי. וכמוהו אחד בשלושה קשרים שבירֶך הימני. וכן אחד בשלושה קשרים שבירך השמאלי. ובשעה שהכל מתוקן ד' הקשרים האחוריים נכנסים בפנימיות הגוף, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, בפנימיות.

קמה) כל שאר הקשרים, חוץ מד', כולם נראים במישור עם איברי הגוף. ואלו הד' בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים, להראות על בני השפחות, כי אעפ"י שהם במניין י"ב השבטים, מ"מ אינם חשובים כמו בני לאה ובני רחל. ומשום זה בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים.

מספר י"ב הוא המרכבה להמשיך הארת החכמה, הארת ג' קווים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, שבז"א הם חו"ג נו"ה, וד' פעמים ג' הם י"ב. וע"כ נבחן שיש ג' פרקים בכל אחד מהזרועות, שהם חו"ג, ובכל אחד מירכיים, שהם נו"ה. ג' קווים משורשם נמשכים מג' חולם שורוק וחיריק, שיש בכל אחד מיעוט מיוחד, המכונה זריעה, ונבחנים לג' זריעות:

חולם, עליית המלכות לבינה, ה"ת לנ"ע, שהמדרגה נשארת במ"י דאלקים ואותיות אל"ה נופלות למדרגה שמתחתיה. שי' נכנסה באור המדרגה ונעשה אויר, שהוא קו ימין.

שורוק, ירידת ה"ת מנ"ע, ואותיות אל"ה חוזרות לאותיות מ"י, ונגלה השם אלקים, אמנם נמצא אור החכמה בלי חסד ואינו יכול להאיר, שהוא קו שמאל.

חיריק, המסך דבחי"א, המוציא ו"ק בלי ראש, בחינת ז"א של אותה המדרגה, שהוא קו אמצעי.

אמנם כשמתחברים זה בזה, ע"י קו אמצעי, חיריק, המיחד השורוק והחולם, ימין ושמאל, כולם נשלמים ומאירים כאחד. ואז נבחנים ג' מיעוטים שבהם לקשרים, שעל ידיהם מתקשרים ג' הקווים זה בזה.

כי לולא השורוק לא יצאה הי' מאויר, מנקודת החולם, קו ימין, והיה נשאר בחסדים בלי חכמה. ולולא החיריק, המיחד השורוק והחולם זה בזה, לא היה יכול השורוק להאיר מחוסר חסדים. וע"י הכרעת המסך דחיריק את היחוד של החולם והשורוק זה בזה, השיג גם הוא בחינת ראש, בכל אותו השיעור שגרם להאיר את החולם והשורוק. הרי שכולם נקשרים זה בזה, ואם היה נפרד איזה קשר, היה מסתלק הארת כולם. ולפיכך נבחנים לג' קשרים.

באופן שג' קומות של האור שבהם נבחנות לג' פרקים, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, וג' מסכים שבהם, שמקשרים האורות ומשלימים אותם להאיר כאחד. והן נבחנות לג' קשרים: חולם, שורוק, חיריק.

ושבזרוע ימין יש שלושה קשרים, אבל יש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, הוא משום שקשר האמצעי השורוק, יש בו הארת חכמה, הנקרא רב, גדול. אמנם הוא נבחן לאחור, שאינו מאיר כלום, כי כל עוד שהוא בלי חסדים, אינו יכול להאיר. בשעה שכל ג' הנקודות, חולם שורוק חיריק, מתחברים יחד, שע"י הקומה היוצאת על מסך דחיריק מתחברים החולם והשורוק יחדיו, כל הג' מאירים כאחד, כי גם השורוק, קשר האמצעי, שהיה באחור, ולא היה מאיר, נמצא עתה ששב להיות בחינת פָנים, שחוזר להאיר, מחמת שנכלל בחסדים שבחולם. וכמ"ש וכל אחוריהם בָּיְתָה, על קשר האמצעי, שבכל אחד מהזרועות והירכיים שהיו בבחינת אחוריים, בלתי מאירים, חזרו ע"י ייחוד קו אמצעי להיות פנים, להאיר.

ב' הקשרים חולם וחיריק, שמהם נמשכים בני רחל ולאה, אפילו בטרם ייחודם זה בזה היו מאירים, אלא בו"ק. ולפיכך אחר ייחודם זה בזה, הם שווים עם איברי הגוף. אבל קשרים האמצעים, שמטרם היחוד היו חשוכים לגמרי בלי אור, לכן גם אחר ייחודם זה בזה, שחזרו לבחינת פנים, מ"מ נשארו בולטים לחוץ מאיברי הגוף, שעוד ניכר בהם שהם אחוריים, להורות, שהם בחינת בני השפחות. שאע"פ שהם במניין י"ב, שזולתם לא היה ג"ר בב' הקווים, הנמשכים מחולם וחיריק, עכ"ז אינם כל כך חשובים, כמו החולם והחיריק שבזרועות וירכיים, שהם בני רחל ולאה, מטעם שהם היו מטרם היחוד חשוכים לגמרי, והדין היה רובץ עליהם.

קמו) פירוש אחר, אלו בני השפחות, הם ד' קשרים, שכל שאר הקשרים נוסעים מכוחם, ואלו הד' נושאים אותם. וזולתם לא היה ג"ר בב' הקשרים חולם ושורוק, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, הרי שכל שאר הקשרים נוסעים ומאירים בכוח אלו הד' קשרי האחוריים. שד' קשרי האחוריים נושאים את שאר הקשרים, שמאירים בהם ג"ר, וזולתם היו כולם נופלים לו"ק. הרי שנושאים את כולם.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

פרשת ויצא – זוהר- מאמר- צדיק עליון וצדיק תחתון

קלב) לאה ילדה שישה בנים ובת אחת. כי שישה קצוות עומדים עליה, יעקב, ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ובת אחת כנגד המלכות.

קלג) רחל הולידה שני צדיקים. כי רחל היא שמיטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים. שכתוב, צדיקים יירְשוּ אָרץ. והם צדיק למעלה, בז"א, וצדיק למטה, בנוקבא. צדיק למעלה, ממנו נמשכים מים עליונים, אור ישר שממעלה למטה. צדיק למטה, ממנו הנוקבא נובעת מים אל הזכר, או"ח שממטה למעלה, בתשוקה שלמה. נמצא, שיש לה צדיק מצד זה וצדיק מצד זה. כמו שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, בינה ונוקבא, כן הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, יוסף ובנימין.

כי הרקיע והפרסא שבאמצע כל פרצוף, בחזה, היא המלכות המסיימת, העולה לת"ת של כל פרצוף, לבינה דגוף, ומורידה חצי בינה ותו"מ דגוף, הנקראים נה"י, למדרגה תחתונה ממנו. וכיוון שנה"י הללו מתחברים בתחתון בעת קטנות, הנה אח"כ לעת גדלות, שהעליון מחזיר אל מדרגתו את נה"י שלו ממקום התחתון, עולה עימהם למקום העליון, גם התחתון הדבוק בהם, ועי"ז מקבל התחתון את האורות שבעליון.

ונמצא עתה שהפרסא שואבת מעליון ומשפעת לתחתון. כי לולא הפרסא, שהורידה והדביקה נה"י דעליון בתחתון, לא היה יכול שום תחתון לעלות ולקבל משהו מן העליון שלו, להיותם בב' מקומות נפרדים. באופן, שנה"י דבינה, שנדבקו בז"א, משפיעים לז"א אחר שיחזרו לבינה, את האורות דבינה. ונה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, משפיעים לנוקבא, אחר שחזרו לז"א, את האורות דז"א. ונה"י דנוקבא שנדבקו לנשמות הצדיקים, משפיעים להם, אחר שחזרו לנוקבא את האורות דנוקבא.

ולפיכך נבחן שז"א יושב בין שתי נוקבין, כי נה"י דבינה שירדו לז"א, מדביקים ומעלים אותו לבינה, שהיא נוקבא עילאה, ונה"י של עצמו שירדו לנוקבא תתאה, מדביקים ומעלים אליו את הנוקבא תתאה. וכן נבחנת הנוקבא תתאה, שיושבת בין שני צדיקים. כי נה"י דז"א, שעיקרם קו אמצעי שבהם, יסוד, ירדו ונדבקו בנוקבא. וזה צדיק העליון, כי נה"י דז"א הם, והוא יוסף. ונה"י של עצמה, שעיקרם הוא יסוד, ירדו ונדבקו בנשמות הצדיקים, וזה צדיק תחתון, כי נה"י דנוקבא תתאה הם, והוא בנימין.

ושנאמר, שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, הוא משום שיש ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון מדביקים אותו לנוקבא עילאה בינה, כדי לקבל אורותיה,

ב. נה"י דעצמו מדביקים אותו לנוקבא תתאה, להשפיע לה אורותיו.

גם הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, כי יש לה ג"כ ב' בחינות נה"י בהכרח, שעיקרם הוא יסוד, המכונה צדיק:

א. נה"י דעליון שלה, דז"א, שמקבלת אורותיה מנה"י הללו, מצדיק עליון יוסף,

ב. נה"י דעצמה, המדביקים אותה לנשמות הצדיקים להשפיע אֲליהם, שעיקרה יסוד, צדיק תחתון, בנימין.

קלד) ע"כ יוסף ובנימין שני צדיקים. יוסף זכה להיות צדיק למעלה, בז"א, משום ששמר אות ברית. בנימין צדיק למטה, בנוקבא, כדי שהשמיטה, הנוקבא, תתעטר בין שני צדיקים, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.

קלה) בנימין היה צדיק, משום שלא חטא כל ימיו באות הברית. ואע"פ שלא קרה לו ניסיון של מעשה כמו ליוסף, נקרא צדיק, אלא כל הימים שיעקב היה באֵבלוֹ של יוסף, לא שימש מיטתו.

קלז) הלוא כשבאו למצרים, כבר היה לבנימין בנים? אלא כי כל זמן שיעקב התאבל על יוסף, לא שימש בנימין מיטתו ולא הוליד בנים. אמר בנימין, הרי אחי יוסף אות ברית של אבי היה, כי יעקב ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ויוסף יסוד של יעקב. כי ברית, יסוד, סיומו של הגוף, ת"ת. וכיוון שנאבד, אני אהיה שומר מקומו של אחי, להיות יסוד צדיק וסיום הת"ת, כמו יוסף.

כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבָן שַלחֵני. כי עתה שנולד יוסף, יסוד, ודאי נשלם הגוף, ת"ת. וכיוון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת למקומי וארצי. שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף יסוד. וממנו ידעו כולם. וע"כ ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.

קלט) אחר שבא אל יוסף, ונתוודע אל אחיו, חזר לביתו ושימש מיטתו והוליד בנים. וע"כ עשה אותו הקב"ה צדיק למטה, בהנוקבא. ויוסף היה צדיק למעלה, בז"א, ומשום זה הולידה רחל שני בנים. ולאה, שישה בנים ובת.

ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.

קמ) וע"כ אלו שבע שנים הראשונות נתכסו, שיעקב לא ידע שהן בשביל לאה, משום שהיו מיוֹבֵל, מבינה, עולם הנסתר. ואלו שבע שנים של שמיטה, עולם הנגלה, היו מגולים, שידע, שעובד בשביל רחל. ובשביל שמיטה, עולם הנגלה, עבד באמת בשביל יובֵל, עולם הנסתר, שחשב שעובד בשביל רחל, שמיטה, ולבסוף הם היו בשביל לאה, יובֵל. כמ"ש, ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים. מבחינת עולם הסתום, לאה, עבד ברחל, ועבד שבע שנים עליונים, ז"ס של לאה. ונמצא נאחז על ידיהן בשני העולמות, שחשב בשביל עולם הנגלה, והמשיך בשביל עולם הנסתר. מכאן למדנו שמתוך נגלה, בא האדם לנסתר.

קמא) ואם תאמר, ששנים הראשונות שעבד, היו בשביל יובֵל, לאה, היה לו לעבוד מ"ט (49) שנים, כמספר שנות יובֵל. אלא אלו שבעת הימים ששמר במשתה של לאה, השלימו המספר של מ"ט. כי כל יום נקרא שבע אחת, כמ"ש שבע ביום היללתיךָ, וכל אחד משבעת ימי המשתה נשלם ונכלל מכל שבעת הימים, ונמצא ז' בכל יום שנקראים פעם אחת. והם שבעה פעם שבעה, העולים מ"ט, כמספר שנות היובֵל.

קמב) וברחל לא שמר בה שבע ימי המשתה, אלא שבע שנים בלבד, בשבילה אחר נישואיה. הלוא שנות שמיטה היה צריך לעבוד מקודם, ואח"כ להזדווג בשמיטה, שהיא רחל? כי היה צריך מקודם להמשיך בשבילה ז"ס, כמו שעשה בשביל יובֵל, שהיא לאה. אלא כיוון שקיבל על עצמו לעבוד, נחשב לו כאילו כבר עבד, ונמשכו לו תיכף ז"ס בשביל רחל.

מחזה ולמטה דז"א, עולם הנגלה, רחל, כתוב, ה' חָפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תורה ויאדיר. שיתגלה ויתאדר גדלות התורה, כי ע"י עולם הנגלה, רחל, מתגלים החסדים דז"א, הנקרא תורה. ולפיכך נקראת רחל תשבע"פ, להיותה מגלה הסודות של תושב"כ, ז"א. אמנם המקום שמחזה ולמעלה דז"א, עולם הנסתר, לאה, אין שם גילוי התורה, ז"א, אלא היא מכוסה ועטופה בסודות התורה. וע"כ היא נקראת עולם הנסתר.

 

שאלות חזרה ויצא סא-סג
1. מדוע יש תמיהה על כך שבנימין הוא צדיק הבא כל השקלא וטריא בענין זה?
2. מהי האפשרות הנוספת חוץ מעמידה בנסיון כדי להיות צדיק וכיצד אתה מגלה זאת ביהדות?
3. מה התירוץ לכך שלא היה די זמן לבנימין להוליד בנים ומה השלכת התירוץ?
4. מה אתה למד מכך שעבד בשביל רחל במחשבתו אבל העבודה היתה ללאה שהיא הנסתר?
5. מהיכן אנו למדים ששלמות הנסתר קודמת לשלמות הנגלה ועל פי זה כיצד יש להתייחס ללימוד הנגלה טרם לימוד הנסתר?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

  פרשת ויצא – זוהר- מאמר- צדיק עליון וצדיק תחתון

קלב) לאה ילדה שישה בנים ובת אחת. כי שישה קצוות עומדים עליה, יעקב, ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ובת אחת כנגד המלכות.

קלג) רחל הולידה שני צדיקים. כי רחל היא שמיטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים. שכתוב, צדיקים יירְשוּ אָרץ. והם צדיק למעלה, בז"א, וצדיק למטה, בנוקבא. צדיק למעלה, ממנו נמשכים מים עליונים, אור ישר שממעלה למטה. צדיק למטה, ממנו הנוקבא נובעת מים אל הזכר, או"ח שממטה למעלה, בתשוקה שלמה. נמצא, שיש לה צדיק מצד זה וצדיק מצד זה. כמו שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, בינה ונוקבא, כן הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, יוסף ובנימין.

כי הרקיע והפרסא שבאמצע כל פרצוף, בחזה, היא המלכות המסיימת, העולה לת"ת של כל פרצוף, לבינה דגוף, ומורידה חצי בינה ותו"מ דגוף, הנקראים נה"י, למדרגה תחתונה ממנו. וכיוון שנה"י הללו מתחברים בתחתון בעת קטנות, הנה אח"כ לעת גדלות, שהעליון מחזיר אל מדרגתו את נה"י שלו ממקום התחתון, עולה עימהם למקום העליון, גם התחתון הדבוק בהם, ועי"ז מקבל התחתון את האורות שבעליון.

ונמצא עתה שהפרסא שואבת מעליון ומשפעת לתחתון. כי לולא הפרסא, שהורידה והדביקה נה"י דעליון בתחתון, לא היה יכול שום תחתון לעלות ולקבל משהו מן העליון שלו, להיותם בב' מקומות נפרדים. באופן, שנה"י דבינה, שנדבקו בז"א, משפיעים לז"א אחר שיחזרו לבינה, את האורות דבינה. ונה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, משפיעים לנוקבא, אחר שחזרו לז"א, את האורות דז"א. ונה"י דנוקבא שנדבקו לנשמות הצדיקים, משפיעים להם, אחר שחזרו לנוקבא את האורות דנוקבא.

ולפיכך נבחן שז"א יושב בין שתי נוקבין, כי נה"י דבינה שירדו לז"א, מדביקים ומעלים אותו לבינה, שהיא נוקבא עילאה, ונה"י של עצמו שירדו לנוקבא תתאה, מדביקים ומעלים אליו את הנוקבא תתאה. וכן נבחנת הנוקבא תתאה, שיושבת בין שני צדיקים. כי נה"י דז"א, שעיקרם קו אמצעי שבהם, יסוד, ירדו ונדבקו בנוקבא. וזה צדיק העליון, כי נה"י דז"א הם, והוא יוסף. ונה"י של עצמה, שעיקרם הוא יסוד, ירדו ונדבקו בנשמות הצדיקים, וזה צדיק תחתון, כי נה"י דנוקבא תתאה הם, והוא בנימין.

ושנאמר, שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, הוא משום שיש ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון מדביקים אותו לנוקבא עילאה בינה, כדי לקבל אורותיה,

ב. נה"י דעצמו מדביקים אותו לנוקבא תתאה, להשפיע לה אורותיו.

גם הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, כי יש לה ג"כ ב' בחינות נה"י בהכרח, שעיקרם הוא יסוד, המכונה צדיק:

א. נה"י דעליון שלה, דז"א, שמקבלת אורותיה מנה"י הללו, מצדיק עליון יוסף,

ב. נה"י דעצמה, המדביקים אותה לנשמות הצדיקים להשפיע אֲליהם, שעיקרה יסוד, צדיק תחתון, בנימין.

קלד) ע"כ יוסף ובנימין שני צדיקים. יוסף זכה להיות צדיק למעלה, בז"א, משום ששמר אות ברית. בנימין צדיק למטה, בנוקבא, כדי שהשמיטה, הנוקבא, תתעטר בין שני צדיקים, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.

קלה) בנימין היה צדיק, משום שלא חטא כל ימיו באות הברית. ואע"פ שלא קרה לו ניסיון של מעשה כמו ליוסף, נקרא צדיק, אלא כל הימים שיעקב היה באֵבלוֹ של יוסף, לא שימש מיטתו.

קלז) הלוא כשבאו למצרים, כבר היה לבנימין בנים? אלא כי כל זמן שיעקב התאבל על יוסף, לא שימש בנימין מיטתו ולא הוליד בנים. אמר בנימין, הרי אחי יוסף אות ברית של אבי היה, כי יעקב ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ויוסף יסוד של יעקב. כי ברית, יסוד, סיומו של הגוף, ת"ת. וכיוון שנאבד, אני אהיה שומר מקומו של אחי, להיות יסוד צדיק וסיום הת"ת, כמו יוסף.

כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבָן שַלחֵני. כי עתה שנולד יוסף, יסוד, ודאי נשלם הגוף, ת"ת. וכיוון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת למקומי וארצי. שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף יסוד. וממנו ידעו כולם. וע"כ ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.

קלט) אחר שבא אל יוסף, ונתוודע אל אחיו, חזר לביתו ושימש מיטתו והוליד בנים. וע"כ עשה אותו הקב"ה צדיק למטה, בהנוקבא. ויוסף היה צדיק למעלה, בז"א, ומשום זה הולידה רחל שני בנים. ולאה, שישה בנים ובת.

ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.

קמ) וע"כ אלו שבע שנים הראשונות נתכסו, שיעקב לא ידע שהן בשביל לאה, משום שהיו מיוֹבֵל, מבינה, עולם הנסתר. ואלו שבע שנים של שמיטה, עולם הנגלה, היו מגולים, שידע, שעובד בשביל רחל. ובשביל שמיטה, עולם הנגלה, עבד באמת בשביל יובֵל, עולם הנסתר, שחשב שעובד בשביל רחל, שמיטה, ולבסוף הם היו בשביל לאה, יובֵל. כמ"ש, ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים. מבחינת עולם הסתום, לאה, עבד ברחל, ועבד שבע שנים עליונים, ז"ס של לאה. ונמצא נאחז על ידיהן בשני העולמות, שחשב בשביל עולם הנגלה, והמשיך בשביל עולם הנסתר. מכאן למדנו שמתוך נגלה, בא האדם לנסתר.

קמא) ואם תאמר, ששנים הראשונות שעבד, היו בשביל יובֵל, לאה, היה לו לעבוד מ"ט (49) שנים, כמספר שנות יובֵל. אלא אלו שבעת הימים ששמר במשתה של לאה, השלימו המספר של מ"ט. כי כל יום נקרא שבע אחת, כמ"ש שבע ביום היללתיךָ, וכל אחד משבעת ימי המשתה נשלם ונכלל מכל שבעת הימים, ונמצא ז' בכל יום שנקראים פעם אחת. והם שבעה פעם שבעה, העולים מ"ט, כמספר שנות היובֵל.

קמב) וברחל לא שמר בה שבע ימי המשתה, אלא שבע שנים בלבד, בשבילה אחר נישואיה. הלוא שנות שמיטה היה צריך לעבוד מקודם, ואח"כ להזדווג בשמיטה, שהיא רחל? כי היה צריך מקודם להמשיך בשבילה ז"ס, כמו שעשה בשביל יובֵל, שהיא לאה. אלא כיוון שקיבל על עצמו לעבוד, נחשב לו כאילו כבר עבד, ונמשכו לו תיכף ז"ס בשביל רחל.

מחזה ולמטה דז"א, עולם הנגלה, רחל, כתוב, ה' חָפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תורה ויאדיר. שיתגלה ויתאדר גדלות התורה, כי ע"י עולם הנגלה, רחל, מתגלים החסדים דז"א, הנקרא תורה. ולפיכך נקראת רחל תשבע"פ, להיותה מגלה הסודות של תושב"כ, ז"א. אמנם המקום שמחזה ולמעלה דז"א, עולם הנסתר, לאה, אין שם גילוי התורה, ז"א, אלא היא מכוסה ועטופה בסודות התורה. וע"כ היא נקראת עולם הנסתר.

 

 

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא נח-ס
1. מדוע יעקב הציע לעבוד שבע שנים ולא פחות בשביל רחל?
2. הסבר את הקשר בין יובל ללאה ובין שמיטה לרחל ואת היחס ביניהן.
3. מדוע הסדר הוא שעובד בשביל רחל באופן גלוי אך את התמורה מקבל בנסתר בלאה, ולאחר מכן צריך לעבוד שוב בשביל רחל. יוצא לכאורה שעבד פעמיים בשביל רחל.
4. מדוע ללאה ששה בנים ובת ואילו לרחל רק שני בנים?
5. מי הם צדיק עליון וצדיק תחתון דז"א ומי דנוקבא?
6. הסבר מהו סוד אחים בכורים וכיצד הוא קשור לעבודת יעקב בלאה ורחל? הסבר דרך משל בור האסורים וכנגד קבלת התורה.
7. מי הן ב' בחינות נה"י דנוקבא ומה היחס ביניהן?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 שיעור שמע:

bmp3

זוהר-  פרשת ויצא- מאמר ואעבדך שבע שנים

קכח) ויאמר, אֶעֱבָדךָ שבע שנים ברחל בתך הקטנה. כדי שלא יאמרו הבריות, שבשביל התשוקה ביופיה של רחל עשה זה, אלא שיֵדעו שעשה בחכמה. כי הלבנה, הנוקבא דז"א, בת שבע שנים, שצריכה להיבנות בז"ס חג"ת נהי"מ. וכל שבע שנים העליונות, חג"ת נהי"מ מבינה, נחו על יעקב מטרם שנשא את רחל, כדי להשפיע לה ז"ס דבינה לז"ס שלה. כי יעקב לקח כולם מבינה, ואח"כ בא אליה, כדי להימצא בבחינת ז"א, שמים, בבחינת נוקבא דז"א, ארץ.

קכט) ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. כל שבע השנים היו שקולים בעיניו, כמו שבע שנים העליונות מבינה, שהן אחדות ביחוד אחד, ואינן נפרדות, וכולן אחד, שהן מתקשרות זו בזו. באהבתו אותה, שאהב אותה. להיותה נמצאת לו, כעין ייחוד העליון שבבינה.

קל) אפילו לבן רמז לו באלו ז"ס, ועצמו לא ידע מה שאומר, כי אמר טוב, כמ"ש, טוב תִּתִּי אותה לך. שעבד שבע שנים, ז"ס, כדי להשפיע אותן ז"ס לנוקבא תתאה, רחל, שנקראת שמיטה. טוב, ז"ס עליונות, הנמשכות מבינה, להיותן מנקודה דמפתחא: ט' הוא יסוד, ו' הוא ת"ת, הכולל שש ספירות, ב' הוא ב' אותיות ה'.

יובֵל, בינה, אינו מתגלה, חסדים מכוסים ונעלמים מחכמה, ושמיטה מתגלה, שהחסדים שבה מתגלים בהארת החכמה. וכן לאה ורחל הן כנגד יובֵל ושמיטה. כי לאה הנוקבא דז"א שמחזה ולמעלה, כנגד בינה, יובל, עולם הנסתר. ורחל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה, שמיטה, עולם הנגלה.

קלא) בשעה שיעקב עבד שבע שנים הראשונות, יצא קול ואמר, מן העולם ועד העולם, שממשיכים מעולם הנסתר, לאה, עד עולם הנגלה, רחל. עולם הסתום שלמעלה, יובֵל, לאה, משם ההתחלה, ולא מעולם הנגלה, רחל. ואלו המדרגות סתומות ואינן מתגלות לנו, הן מיובֵל, ומשום זה נסתמו מיעקב, שלא ידע אפילו, שהן בשביל לאה, שהיא יובֵל, אלא שחשב אשר מהשמיטה הן, שבשביל רחל.

ועוד טעם, כדי שיעשה התחלה מעולם העליון, שהוא לאה, ע"כ נתכסו ממנו ששייכים ללאה, משום שיובֵל הוא סתום. ולהיותו סתום ומכוסה מחכמה, לא היה רוצה להתחיל ולהמשיך ממנו, אם לא היה חושב, ששייכים לעולם הנגלה. ואחר שעברו ז' שנות יובֵל המכוסים, עבד ז' שנות שמיטה הנגלים בשביל רחל, ונתעטר יעקב בשני עולמות, בעולם הנסתר ובעולם הנגלה. ונתאחד בהם.

 

שאלות חזרה ויצא נב-נד
1. מי הם הנקראים שומרי משפט?
2. מדוע עסק התורה מציל ממות? והפוך המתרפה מתורה מזמין עליו מוות רוחני?
3. הסבר את הפסוק "התרפית ביום צרה צר כחכה".
4. מה ההבדל בין שליטת הגוף לשליטת הנשמה וכיצד זה קשור לימין ושמאל?
5. מדוע לא די בשליטת הימין הנותן חיים וחייב כדי שיהיה משפט צדק שההכרעה והתוצאה יהיו מ-ב' הקוים יחד?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע

bmp3

שאלות חזרה- זהר ויצא עמ' נה-נז
1. הסבר ב' טעמים מהו בכל עת יכול לעשות האדם צדקה וכיצד זה קשור לדרכי התורה?
2. מדוע מי שיוצא מארץ ישראל נמנעות הברכות ממנו ומהעולם?
3. כיצד יודע האדם שנזדמנה לו אשתו הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית?
4. כיצד נסביר את הסתירה בפסוקים שמחד יעקב נשא רגליו וילך ארצה בני קדם ומאידך לבן ומציאת רחל היתה בחרן? (על פי רבי אלעזר)
5. למה לא נזדמנה לו לאה בבאר והרי היא העמידה ליעקב את רוב השבטים?

זוהר -ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

שיעור שמע:

 

bmp3 (1)

  זוהר -ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.