עמוד 1941

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

האדם בנוי בצורה שלמה, בכוחו לגלות את האני שלו ולעבוד עליו בשלבים.

המאמר מתאר בניית מלכות דאצילות -תשקיף לאני של האדם המורכב מ-ד' בחינות: תֹהוּ, וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ – וְרוּחַ אֱלֹהִים – שיצאה מבינה.
על תֹהוּ שורה שם שַׁ-דַּי שאמר לעולמו די. מצב בו האדם יכול להכיר את עצמו בעיקר מצד גבולות האסור, היות ובשלב זה כוח הבחירה עדיין לא נתון לו, חייב לפעול בדרך של חוקה, שאין לך רשות לערער אחריה.
בֹהוּ שורה השם צְבָאוֹת — זיווג שמוציא מהכוח אל הפועל את רעיון הרצון ליתר דבקות, יסוד – קו אמצעי של צבאות.
צְבָאוֹת מלשון צא מהמקום, ואחר כך בֹא. כל מה שיצאנו לבר מהבורא, תפקידנו לשוב ולבֹא בחזרה לדבקות.
חֹשֶׁךְ – שם אֱלֹהִים, צמצום ב', מקום פנוי לתיקנים-הלב. החושך מייצר מציאות חלל, שהאני האמיתי יכול להיות מורגש, נותן אפשרות לעליית מלכות לבינה. הרגש של האני האמיתי, פרטיות אותה ניתן להקדיש לחיבור.
רוּחַ-שם הויה, התגלות השפעת הבורא. המסך נתאבן לעכב על אור העליון, בכדי לעשות זווג דהכאה להמשיך קומת חסדים מבינה. מיעוט-ירידה לצורך עליה.

רק בשקט שבין המילים, בכלל נמצא שם הויה. כמה שתיגע בפרטים לא תמצא, אלא בחלל, בהרגש באמונה, מסוגל האני של האדם להגיע לשלמות, ע"י שמקבל עליו מיעוט, ויתור על ההשתוקקות המלאה, ובתוספת הרוח שניתנה ליהודי, ובהתלהבות מעבודה זוכים לקשר עם הבורא.
שם הויה הגילוי — כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים. לקבל עליך יגיעה ולקבל בשכמל"ו ואז בקוֹל דְּמָמָה דַקָּה ניתן להשיג דרגת אליהו . מתוך שליטה עצמית, לוותר על עצמך ולהתבונן על הדבר מהצד, בלי שיפוט, זה כוח הבינה.
כל יהודי בנוי מ 4 חלקים+ וְרוּחַ אֱלֹהִים, זה הכלל של ישראל. על האור הגדול ששורה ברוח אלוהים נלמד במאמר יְהִי אוֹר

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

תיקון האני נעשה ע"י בניית מסכים.

האני של האדם מורכב מ-ד' בחינות: תֹהוּ, וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ – וְרוּחַ (מסך, צמצום ב') אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם. בכוח רוח אלוקים שיצאה מבינה, ההתלהבות לבניית האמצעים/הכלים הנצרכים להגעה למטרה. רוּחַ -מסך הנבנה בכדי לאפשר קו אמצעי לנשיאת הפכים: מצד אחד חיסרון והתלהבות, ומצד שני בלימה ונווט הרצון לא ישירות למטרה, אלא לבניית האמצעים בכדי להגיע.

בכוח התנועה –הרוח, ניתן להתגבר על כוח המשיכה של הרצון לקבל. אפשר ללכת על המים, לעשות צמצום ב'. כשנעים על המים, לא שוקעים בתהום התאווה. תנועה זו היא רוּחַ אֱלֹהִים שבאה מבינה.

הצמצום בא לא בכדי לדחות את האור, אלא בכדי לקבלו, בצורה נכונה, בעמ"נ להשפיע. צמצום ב' משתלט על המסך –בֹהוּ, בכדי לא לקבל את כל המים בלי שתיראה היבשה.
כשאתה בא לעבוד עם הרצון הגדול לקבל (מלכות) עליך דווקא לשלוט קודם על הרצון להשפיע. אל תבקש חוכמה, בקש בשלב ראשון "להשפיע בעמ"נ להשפיע" — כשלב ביניים לזמן תיקון. לוותר על הפרטיות השואפת לחכמה-ברצון לקבל, צמצם והסתפק ברוח-בינה, ולא תיפול לרצון דקבלה הגדול ותשקע בתאוות. הרוח מרחפת על פני המים — ולא בתוכם.
בזמן תיקון "מוותרים" על המטרה ועוסקים באמצעים – בבניית מסכים וכלי השפעה. להתגבר על הדחף למטרה, ולהתמקד באמצעים שיאפשרו להגיע בבטחה למטרה.

יוצא שהתיקון הוא ההכנה טרם שבאים למטרה. לא להיכנס, אלא רק לרחף, לא לפעול את הרצון לקבל במלא עוצמתו, אלא להשפיע בעמ"נ להשפיע. אם תנסה להקדים לפעול את הפרטיות שלך כעצת הנחש, בטוח תחטיא.
מסך-על פני המים, בכדי לא לבלוע את כל המים, לא לפעול את הרצון לפרטיות שלך.
זרוק את הסיסמא העיקר להנות בחיים! העיקר לעבוד.

יש להגיע להנאה מתנועה לקראת האמצעי, כשהמטרה ברקע!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

יש בך חֹשֶׁךְ השתמש בו! בכוח אש ההתלהבות תעבוד בשמחה ותצליח.
לאחר שלימד על ה"תֹהוּ" (צמצום א') וָבֹהוּ (מסך), הגענו ללימוד ה-חֹשֶׁךְ (צמצום ב'). זהו תיקון הכרחי שבלעדיו אי אפשר היה לברוא אדם שיקבל ההטבה. רק במידת הדין, אין העולם מתקיים, וחייב להתכלל בחסדים, בהשפעה בכדי להתחבר לבורא. כך על האדם לתקן ע"י גיור הרצונות, בחינת רות-מלכות, שהתכללה בנעמי-בינה, ובכך רכשה ניצוצי השפעה.

תהליך זה גורם למיעוט ועיוות בבינה בסוד "נושא עוון" שמוכנה לשאת אותו בכדי לתקן, ירידה לצורך עליה.

חֹשֶׁךְ אינו העדר אור, אלא ישות. האדם חייב לנצל את כוח החֹשֶׁךְ, שזו אש התלהבות בעבודה, למרות שהעבודה יוצרת מיעוט, כמו כיפוף הברך בכדי לקפוץ לגובה. זה סוד יצחק (בינה), כשרצה להכריע את עשיו, צריך היה לעלותו אליו, המלכות – למעט אותו בכדי להכניעו תחת הקדושה. קרא לו למשוך את הברכות, וליעקב לקבלן. יצחק שהסביר פנים לעשיו שהוא רע וכתוצאה מכך וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. זוהי בחינת יָכִין רָשָׁע וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

"וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו — שיפעלו עם אור חוזר."
הרצון (האני) לא יכול להתגלות בלי בניית מסך (בֹהוּ), ורק כשיש כוח התנגדות לתגובה מיידית, מתחיל להתגלות האדם שבך. העולם הוא עגול, שלא בא לגילוי לפני שיש אדם-(הקו). בלי מסך אתה לא אדם!

ישנם אבנים (הבנות) שקועות בתוך התֹהוּ, וע"י המסך (בֹהוּ) ניתן דרך השפעה לגלותם. הרצון הראשוני שנתן הבורא — בחינת עיגול. האדם בחינת קו היכול לגלות פרטים.

התפיסה של האדם היא מהפרטים אל הכלל. כאשר רוצה להפסיק להתנהג כבהמה ספונטאנית, המדברת ישירות מהלב בלי שכל, עליו להפעיל מסך (כוח התנגדות) ואז מתגלה צד האדם שבו. ספונטניות רציונאלית שדוחה את תגובת הרגש לטובת השכל, מאפשרת להאיר ללב. פעולה אוטומאטית רגשנית, היא תכונת הבהמה שבנו. זה ניקרא שטות — ששוטה מאבד את מה שנותנים לו, את הרצונות שלו.

כשצץ רעיון יש להכניסו לתבנית צורתית מוגדרת בכדי להבינו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

"רוב בני האדם לא יודעים מי האני האמיתי שלהם"

הזוהר מדבר רק על הנשמה, סיכם לנו עד כה מה שקרה עד שהגענו לבחינת "רֵאשִׁית" – מלכות דאצילות. זה האני האמיתי של האדם, שעליו לעבור ד' שלבים מוקדמים בכדי לממש את יעודו: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ (צמצום א'). וָבֹהוּ — (מסך), וְחֹשֶׁךְ-(צמצום ב') עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ… — (מסך).

תֹהוּ: תוהה בו, חומר גלם ראשוני שניתן מלמעלה, שלנברא אין בו תפיסה של לבוש, ולכן הוא נקודת אמונה ראשונית.

בֹהוּ: בוהה בו מתחיל לחקור, כבר יש הרגש, וְרוּחַ — מסך, לאחר צמצום ב' שנעשה מהחֹשֶׁךְ-רצון והרגש חסרון.

בעבודת הנפש תֹהוּ זו הסכמה לוותר על עצמך. דחייה של רצון נותנת הרגש, כשאין העדר לא מרגישים רצון. הקיום שלי מתחיל כשאני חש שאני בכלל קיים – "אני רוצה משמע אני קיים"!

בֹהוּ -שאני מוכן להגיב, רואה שאני יכול לפעול ברצון כללי. חֹשֶׁךְ — חכוך ההבנה הפרטית שלי עם משהו עליון, שאני רוצה ולא יכול לפעול אותו, בלי ניצוצי השפעה, לא יכול להתחבר לאור.

מסך זה אותו חלק שיכול לחבר בין ב' הפכים. הוא מייצר בי רצון חדש, שיכול להתחבר להכרה עליונה, להשפעה. "קול דממה" אומר שאני מוכן להתחיל להרגיש, יודע איפה לנוע ולחפש. המסך — מתחיל לחבר אותי להגיב למציאות

בצמצום ב' גיליתי שיש לי פרטיות, שלא באתי לעולם סתם, יש לי יעוד, ועלי להתכלל בכלל, בכדי למלא את תפקידי בחיים.

מחשבה מגיעה מלמעלה, אני לא יוצר מציאות, אלא מגיב לה ע"י המסך. עליך לקבל שתחילת המציאות לא שייכת אליך. יש בורא שנתן חומר ראשוני, האני שלי, וכעת עלי לקחת אחריות לבנות מסך בכדי להגיב נכון. "אדם שלא יכול לקבל עצמאות -אחריות נשאר קטן"

בשעור הבא נלמד כיצד מתחילים את התגובה למציאות בחיים, שהאני יתגלה על פי סדר העולמות העליונים.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ"

"הסירוב לקבל את המתנה, הופך להיות כלי, לקשר עם נותן המתנה"
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ… הָיְתָה דווקא — מקדמת דנא. זו טפשות לומר שניברא לפני כ-5700 שנה, אומרים חז"ל "בורא עולמות ומחריבן".

תפיסת הבורא שבנו היא שהבורא טוב ומטיב, לכן תמיד הייתה בריאה. רק מחטא אדם ראשון מתחילים למנות את תודעת הזמן הגשמי.

כאן נותן לנו הזוהר פרספקטיבה נכונה ומסביר מה זה הארץ הייתה תוהו ובוהו, יש ללמוד את התורה מעבר לזמן ומקום, וזה בדיוק מדבר על הערכים של האדם, שנפשו פועלת מעבר לזמן ומקום.

כך האדם לא נולד רוחני. האני שלו בחינת "יצר לב האדם רע מנעוריו". נולד עם עורלה, ערלת הלב, שגורמת לרדיפה אחרי האור במקום אחרי התיקון לקשר עם הבורא.

"מי שרודף אחרי האור מת" — הדרך היא לייצר כלים של אהבה לבורא" זה הבדל בין גוי ליהודי שבתוכנו. ובהמשך ילמדנו כיצד להשיג זאת.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר: טעמים, נקודות, אותיות.

אדם הרוצה להשיג מנוחה, לא יצליח בלי תנועה.
מנחת הגוף — שהוא רצון לקבל, שונה בטבעה מהנשמה שהיא רצון להשפיע — לכן צריך על ידי תנועה להתחבר, אך חיבור לא קיים בגוף, אלא בנפש.

"עַל פִּי יְהוָה (טעמים) יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי יְהוָה יַחֲנוּ" כאשר הנשמה תשפיע תנועה דרך הרוח לאותיות — אז יִסְעוּ.

הניגון עושה את התוכן. כפי שאדם האומר דבר בטון של חשיבות לחברו: "ספר כזה אתן לך", או להיפך בזלזול: "ספר כזה אתן לך"? -שאתה ברמה גבוהה בהרבה מהתוכן.

ההפסקים בנגינה יוצרים את הפרטים להבנת כלל הנשמה שמנגנת ויוצרת את התנועה המעבירה את הזוהר-האור לתוך הגוף.

מצד הטעמים חייב שיהיה באור גם נתינה וגם הפסק נתינה, יכולת לתת ויכולת לא לתת. צריך גם את ההפסקים בזרימה, שהרי אדם תופס מהפרטים אל הכלל.

תפקיד האדם להכין את התודעה שתחבר בין ההכרה העליונה ללב. המופשט מובא לאדם בדרך של אומנות שיכולה להיות דיבור נגינה, ריקוד או כל דבר שמבטא רעיון.

"יש לחבר את הרצון להשראה רוחנית" כפי שבניגון, שפורטים על מיתרי הלב, כך התנועה יוצרת ניגון המבטא את הנשמה.

מה שמחבר בין הרצון שלנו לרעיון הנשגב זה סוג של אומנות, (אמן, אמונה) בכדי שהזולת יקח את המופשט וינסה להביאו אצלו למורגש. דרך האומנות ניתן לרפא את האדם

האמנות הכי מדויקת שלנו היא הלימוד.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

לעיתים הפרטים במציאות נראים כבעיות ויסורים, אך בהסתכלות נכונה, כל פרט שייך לכלל -הטוב והמטיב.

יש לראות את כלל הגינה — בערוגותיה.

בראשית — ברא שית (6) קצוות, הוציא לבר בריאה גולמית. "ראשית חכמה" — חכמה גימ' גולם, היא הגוף.

מתוך הלובן העליון, השלמות יצא פירוט, שהרי הנברא מסוגל לתופס את המציאות מהפרטים אל הכלל.

"לך נדמה לך שאתה רואה חלוקה ופרטים בעולם, ונדמה לך שפרטים זה לא טוב". "מראש הבורא הוציא את הבריאה בפרטים", כך שתפקידך לשייך כל פרט לכלל. כל הפרטים במחשבת הבריאה קיימים כמו בזרע.

זוהי ידיעה משמחת שאומרת שלמרות כל הפרטים, יש לשפוט לפי השלמות, מעבר לזמן ומקום. עליך לקנות אמונה שכל הפרטים בהם תשכיל, מונחים בשורש – "בשורש הכול אמת".

מאמר טעמים נקודות ואותיות
הטעמים זה הרגשת הטעם, כמו בחך, כמו שאומרים על חכם: "יש טעם בדבריו" -יש מוחין שמתלבשים במדרגה. בכדי להרגיש טעם יש להכין כלים. והמשכילים יזהירו (יקבלו את המוחין) כמו טעמים "המנוגנות", כמו במנגינה, ההרגשה מנוגנת ולפי הטעמים המתנגנים באותיות-החסרונות, בהתאם לנקודות שהן התנועה והכיוון באותיות.

"אם את החסרונות/האותיות תניע ע"י נקודות על פי הטעמים, אז תשיג את הטעם — זה זוהר הרקיע"

"עליך לזהות את הרצון, לעשות בו תנועה נכונה, ואז תשיג את הטעם העליון"

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "זהר הרקיע"
ידיעת הסוד תלויה בג' זריעות
למדנו שהזוהר, שצריך להאיר לנשמות הצדיקים (בסוד "המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע") – הוא גנוז, וצריך להוציאו. בית הוא סוד חכמה, אולם חכמה זו לא יכולה הייתה להתפשט. על כן אנו רוצים להפוך את הבית, שהוא בחינת לבו של האדם, לבית של יישוב, דהיינו שאפשר יהיה להשתמש בחכמה שנקבל. אך לשם כך, צריך לזרוע. הזריעה באה בסדר של ג' בחינות, אולם עבודה זו אינה פשוטה, משום שצריך תחילה לזרוע ורק אחרי עבודה מקבלים את השכר, בבחינת "אור זרוע לצדיק".

מה צריך לעשות בזריעה? השלב הראשון בזריעה הוא להיות בהכנעה, בוויתור עצמי כמו אברהם אבינו. השלב השני הוא בחינת הבדלה, כנגד יצחק, שפועל עם הרצון העצמי בבחינת המסגרות המבדילות. השלב השלישי הוא בחינת ההמתקה, שאז יוכל האדם לאחד בין ב' ההפכים, ואז יהיה כל זרעו בבחינת זרע קודש.

ישנם ב' קווים, ב' מחשבות – שהם במחלוקת. לכן צריכים להביא גורם משותף, שיעלה ביקוש מלמטה שיהיה זווג וחיבור בין ב' מחשבות אלו. וביקוש זה שעולה מלמטה הוא בחינת הדעת, והוא בחינת ה"שמים", בסוד "בראשית ברא אלוקים את השמים" וכו'. המלה "בראשית" הוא סוד הקדמון המורה על הראשית, ואליו צריך להתפלל. המושג "ברא" מורה על סתימה והעדר האור. ורק אחרי שעושים את העבודה ומעלים ביקוש מלמטה, אפשר להשיג את אותו אור סתום. אולם כדי שיעלה ביקוש, צריך תחילה להתייגע בדבר, כדי להפוך אותו לחשוב.

מה שיכול לחבר בין ב' הפכים הוא אותה הדעת, שהיא בחינת הביקוש שעולה מלמטה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

האומר אי אפשר להגיע לשלמות – כופר בה'.
האם הבורא רוצה שתסתפק באושר של זבוב?

הקשר בין האדם לבורא חייב להיות דרך הפנימיות, שתמיד חשובה במעלתה מהחיצוניות.מעשה רב זה מוחין לתלמיד. לנו אין יכולת לתפוס את הבורא, לכן ממעשיך הכרנוך. מעשה הבורא זו הבריאה, ובהיותנו מכירים את החוקים והמעשים שנעשו עד עכשיו לפי לימוד חוכמת הקבלה– אנו לומדים את מחשבת הבריאה.

התבנית שאדם רואה במציאות עולם זה, היא השתקפות של בבואה, במראה מעוותת של זמן ומקום. דרך המעשה החיצון אנו מנסים לגרות נקודה פנימית הפועלת מעבר לזמן ומקום, דרכה להכיר את הבורא ולהגיע לתכלית –לדבקות. כל תפיסת האדם מהחוץ לפנים ומהפרטים אל הכלל.

הקליפה קודמת לפרי, השלילה לחיוב, שאלה לתשובה, כך חילונים הקימו את המדינה, עבור דור שומרי תו"מ שיבוא למלא תפקידו, בחינת יָכִין רָשָׁע וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ.
חיצוניות באה בכדי להכין נקודה פנימית, כך לימוד גמרא נועד להכין את לימוד הקבלה. וכך לימד הבעש"ט שיש לחפש בלימוד את התנועה הנפשית, להתקשר לבורא ע"י גילוי הנקודה הפנימית.

את המציאות הגשמית איננו יודעים לפרש. ומה שניראה לנו כדין, ע"י אמונה נוכל להתחבר להגיון עליון שאומר שהשם טוב ומטיב.
נקודת הקשר המשמעותי ביותר הוא מקום התודעה של האדם, בו יכול לגלות הקשר בין הראש לגוף. אדם פנימי הוא זה הפועל בעולם הזה אבל עם תודעה אמונית כלפי השם יתברך.

אי אפשר להבין, להשיג שום דבר בלי להגיע לנקודה הפנימית. הקליפה רוצה שתסתפק ברדידות החיצונית, וממליצה לאדם תהיה פשוט, תאמר ברוך השם אני נושם, שמח בחלקי, הלוואי ואת ההלכה אקיים.

מְאֹרֹת, החיסרון בה בכדי שתהיה לך מודעות עצמית שבה תוכל לרצות. כך בחיים כאשר ניראה ירידה, יש לחפש את הנקודה הסגולית הפנימית. החיבור זה החסדים, הכוח האמוני, היכולת לייצר את הקשר — וזה עיקר עבודת חיינו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

לא ללמד ילד שיעשה מעשים טובים –
אלא שיהיה טוב!
עבודה פנימית וחיצונית.

יש הסוברים בטעות ששלמה המלך היה מדבר בשפת עצים וציפורים, אך כלל נקוט בידינו שאין הזוהר מדבר, אלא על הנשמה, ושלמה בחוכמתו הבין את המסרים שה' מדבר אליו דרך המציאות החיצונית. הבין את סוד הפנימיות והחיצוניות דרך לימוד האגוז: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" – ירד לעומקה של הבנה.
הסתכל בקליפות האגוז, וידע על בני אדם, שכל עיקר התענוגים שלהם, אלו הרוחות שבקליפות האגוז, שבאים להתדבק בבני אדם, ולטמא אותם, כפי שאומר בקהלת: "וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם–שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" כלומר האדם נופל כאשר הוא מזדהה עם תענוג בחיצוניות.
צורת האגוז דומה למוח בפנימיות, עם קליפות רבות מסביב. כך הוא מבנה כל העולמות –חוק קוסמי שנכון לכל מקום. לכל דבר יש פנימיות, וקליפה חיצונית – ותמיד חיצוניות פחות חשובה מהפנימיות.

כך גם בנויה כל מחשבה. יש לקלף את הקליפה ולראות מהי פנימיות-בתורה, אצל חבר וכד'. הקליפות גורמות מצד אחד לתענוג חיצוני שמסית את האדם מהנקודה הפנימית, להסתפק בשטחיות במקום לחדור ולהבין את הסיבות, המניעים ואת לב הנושא. מצד שני ה' עשה את הקליפות כמקום אימון, דרכו אנו עובדים, ומקבלים אפשרות לבנות את העצמי במציאות, כמו אפרוח שצריך להזין את הקליפה, אך רק כדי להיבנות ולבקוע לעבר השלמות.

האדם נימצא בקליפת העולם הזה ששומרת על הפרי — הנשמה. יש להתעורר, להרגיש ולשלוט על כוחות הנפש, להיות מודע לפנימיות – כאן מתחילים את העבודה של פנימי וחיצוני, בלי לעשות מהחיצוניות עיקר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ
מחלה זה חוסר אמונה!
מלמד הזוהר מהו מקור המחלות.

בראשית ו "וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים… וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם". נעמה שמחמת יפיה זנו בני האלקים, והולידה מהם, מיני קליפות חדשות. זיווג זה מפריע לאדם להגיע למטרה, והתולדה היא אווירת נפש רעה לאדם – ומחלות.

אדם מאמין לא חולה – אין לו חלל באמונה. מחלה גשמית באה לתת סימן להתעורר לתיקון. אין אנו יודעים חשבונות עליונים וקשר ישיר לתוצאות, אך יש להבין שאנו מחוברים בנשמות. אומרים לך רוצה להיות בריא — לך תן צדקה, אולי זה יעזור למישהו אחר, לכן ביחס לרפואה גשמית – חייב אדם לחזק את האמונה, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

להציל מישהו — זה לתת לו "צילה דמהנותה" — אמונה. הכתוב מְאֹרֹת הוא קללה, וכשנתקנה הלבנה, נהפכו אותיות מְאֹרֹת לאותיות אמר"ת בסוד הכתוב "אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא, לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" מגן מפני הרוחות הרעות בעת מיעוט הלבנה, על המחזיקים באמונתו של הקב"ה. התנאי שגם במצב החיסרון — משמרים אמונה. כאשר אדם במיעוט ומוכן לקבל על עצמו לעבוד בהחלטה אמונית — הוא יצליח להישמר מפני המזיקים. דווקא כשלא מאיר, לא לחפש פיתוים ותחליפים.

כאמור הקליפות החדשות הולכות ומשוטטות בעולם ומֶצָחקות בבני אדם, מבדרות ומפרדות אותם. הנשמה רוצה ריכוז, הגוף רוצה בידור שאין לו מקום כשבא בשביל עצמו. צחוק מועיל כהפוגה מבוקרת, כאמצעי וריכוז לצבירת כוח.

כל המחלות באות מהבידור שמחליש את האמונה. האומרים שצחוק מרפא – זה שקר! הריכוז מרפא. המחלה מחלישה ע"י יצירת חיסרון, חלל, פגם באמונה, והרפואה: גם אם אין לך רגש אמוני — תפעל בהחלטה אמונית עד שיגיע הרגש.

הטיפול לקבל החלטה אמונית ולפעול לפיה!

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

הקליפה שולטת בגדול המתנהג כקטן — שלא נהנה מהקדושה!

כאשר לקטן יש חשקים ותאוות, וההורים שומרים עליו ע"י המסכים שלהם — הוא אינו נפגע. אך כאשר הוא גדל, לוקח אחריות ומסך אישי – כעת אם פוגם – מאשימים אותו, כל האחריות עליו.

אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה – התחתונים מתנהגים כמו העליונים, שהרי חוק בעליון מחייב את התחתון, השגחה כמו ראש וגוף.
עד גיל י"ג אין להם אחריות — לכן באים להורים ואומרים להם כיצד חינכתם את הילדים, מדוע אינכם שומרים עליהם? ובגיל י"ג אומר האב: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּ זֶה — מתיקונו של זה.

יש בהרגשת הפרטיות – הנפרדות יתרון גדול לשיתוף עם הבורא, אך יש לבדוק מה האדם מייצר מזה אהבה או אנוכיות, דבקות או פירוד. הקללה — מארה מתדבקת בו כאשר הוא פוגם בהשקפה — באמונה.
עוצמה אישית היא קללה, אלא אם כן הוא הופכים אותה לברכה. באכילת עץ הדעת טוב ורע, עוררו אדם וחווה את ההשתוקקות הגדולה, טרם זמנה — טרם השבת, טרם גמר התיקון.
וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. לַהַט היא סערת הנפש שגרמה לקטנות.
יושבת הקליפה ומחכה בשער גן עדן הארץ, לראות האם מישהו קצת מדוכדך, לא מרוצה מהקדושה — ואז מייד היא מִּהַפֶּכֶת את לַהַט הַחֶרֶב מרחמים לדין, ואז במצב הדין נאחזת באדם. זוהי שליטה לצורך התקדמות — לעורר את האדם ע"י הדין, בכדי שיהפוך את החשק לאהבה.
בזמן הביניים – בין המציאות של החשק שהוא חומר גלם –עד שאדם יהפוך את הרגשתו לאהבה — בתפר הזה נאחזת הקליפה – זוהי הנהגת העולם בדין ורחמים, שמאל וימין. את זה היא עושה בשעת חיסרון ומיעוט — כלומר מצב בו אין תענוג באמונה, שהיא עבודת הלבנה. החיסרון באמונה זה מיעוט האות וו מְאֹורֹת, שהופכת מְאֹרֹת שהיא קללה.

קין התקנא בתאומתו של הבל — ברצון לקבל וחטא. וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. האות הוא סימן כברית שעליך להתעלם לא לנסות לפעול בספק — אלא באמונה.
ניתן לנו כוח לגנוז את הרצון לקבל הגדול, ובזמן תיקון לפעול חלקים קטנים ממנו. אם אתה רואה שנדבקת בך השתוקקות גדולה מעבר ליכולת המסך האישי לדחות אותה — זכור את הברית — האות.

הקליפה משוטת בעולם — כלומר בתוך נפש האדם, בין הרצונות — בכל רצון בו הוא שומר על התאפקות -הקליפה שומרת על הפרי.

אין אפשרות שמטרת הבריאה לא תגיע! לכן מעוררים את הרצון לקבל, אותו חשק פנימי — ואז בחוויה פרטית חזקה — מתפרץ הכעס, הרוגז והתאווה. מתעוררת הקליפה שהייתה באיפוק, מפני שחייבים להגיע למטרת הבריאה.

אם לא יהיה מיעוט הלבנה, לא תהיה התחדשות, לא תהיה אמונה, שהרי חובה להתאמן ולחדש באופן תמידי, האמונה אינה יכולה להיות קבועה.

אדם שנהנה מהקדושה –מרחיק את הקליפה!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

אדם קטן מוותר על דברים גדולים!

אדם גדול מוותר על דברים קטנים ועוסק בַָּעיקר. אנשים קטנים רבים על דברים קטנים – ועל המשמעותיים, על הזוהר, על הנשמה מוותרים — וכאן מתחילות לפעול הקליפות. באדם שלא מרוצה, בירידה, בצער, בקטנות ללא שמירה – מתפתחת תשתית להיאחזות הקליפות.

מי שמרגיש קטן מוותר על דברים גדולים ונלחם על דברים קטנים. אז היצר מנצל את הירידה, מפתה ומסיט את האדם לקבל תחליף לאמת, לקבל את האור במקום שלא ראוי.

ביום רביעי לבריאה כתוב "יְהִי מְאֹרֹת" חסר האות וו – מלמד בזה שנבראה מחלת אַסכַּרה לתנוקות. מְאֹרֹת לשון קללה. מדרש רבה "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע". בית זה ליבו של אדם, וכאשר אדם מרגיש שמח באנוכיות בתוך ליבו ולכאורה נהנה -ההנאה הזו פוגעת בו. חולה באַסכַּרה מאחר ופגם ויצא מהתפיסה האמונית הראשונית.

כאמור קטן מאבד מה שיש לו, את האמת, ואם מוותר על תפיסת האמת – היצר ממתין מעבר לפינה. אדם מתוסכל מרגיש חיסרון, הוא חסר ביטחון שיכול להשיג, מתייאש מלבקש מהבורא. כאן נכנסות הקליפות ומלבישות על הרצון.

בקללה על האני האמיתי של האדם, לא יעזרו מזוזות, ולא קמעות, אלא רק אמונה, השפעה וחסדים. אם אתה מרגיש מיואש מהאני האמיתי שלך, שהבורא הפקיד בידך, זו אסכרה.

בעולמות, השלילה קודמת לחיוב. כך זה בתהליך ממטה למעלה כלומר שהקליפה היא הכנה ליציאת המוחין, היא ההכנה ליציאת הפרי.