ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

על האדם להיות נשמר בשתי בריתות הן מצד המחשבה והן מצד המעשה

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בפירוט יסודותיו של הבניין הרוחני של האדם, הלא הוא היסוד.

הזוה"ק מתאר את ב' הבריתות אשר על האדם להיות נשמר בהן, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, כאשר שמירת הברית מבחינת מוחא מתארת את שמירת המחשבה שבבחינת "יסוד של ראש" ושמירת הברית מבחינת ליבא מתארת את השמירה מצד המעשה בבחינת "יסוד של גוף".

ייעודם של ב' בריתות אלו הוא, להביא את הפרטים לידי כלל, אולם כאשר האדם מנתק את אלו הפרטים מן הכלל, להיותם עומדים בפני עצמם, כעין אדם הדובר לשון הרע נגד האמת, אזי כל יסודותיו הרוחניים של בניין נפש האדם נופלים.

ונמצא אם כן שהבורא יתברך הוא היסוד הראשוני של כל הבריאה וכל שיתנגד ליסוד ראשוני זה, אשר הוא כללות הכל, יהיה נבחן לשקר ולפגם הברית, החוברים אל הכזב, המייצג אותה האנוכיות שבבחינת "כזבי בת צור".

וכן כל ההתחברות לאותן ההרגשות והמחשבות הפרטיות, הנתונות לשינויים, היא עדות וסימן לפגם הברית, כאשר ההרגשה הפרטית היא זו המציינת את אי עמידתו של האדם בהחלטות המעשיות והמחשבה הפרטית היא זו המציינת את אי קבלת העובדה שמחשבותיו של הבורא אינם כמחשבותיו של האדם.

יצר הרע הקרוי "דומה", זה אשר מנצל את רגעי החולשה של האדם בהם הוא פוגם, בכדי להשתלט עליו, הוא גם המקים מלחמה כנגד אותה בחינת "הצדיק", המייצג אותם הרצונות דקדושה שבאדם העולים בשם "דוד המלך", בנסיון להשתלט גם עליהם.

אלא שההפרש הוא שכאשר ישנה לצדיק השתוקקות ותאווה לדבר מה, על אף שאותו הדבר עטוף בקליפה, אין זה אלא מפני שיש באותה התאווה, דבר מה השייך לשורש נשמתו, אותו עליו לתקן, ולא כתירוץ ח"ו אלא כמציאות עובדתית שרירה וקיימת.

לכך יוצא למסקנה מכל האמור לעיל, שכאשר האדם יוצא למלחמת ה' עליו לשמש אך ברצון להשפיע ובד בבד להתגרש מאותה הפרטיות ולהשאירה בביתו, היות שהיא זו הגורמת לתבוסתו בה בעת שנכנס עימה למלחמה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

על האדם להיות נשמר בשתי בריתות הן מצד המחשבה והן מצד המעשה

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בפירוט יסודותיו של הבניין הרוחני של האדם, הלא הוא היסוד.

הזוה"ק מתאר את ב' הבריתות אשר על האדם להיות נשמר בהן, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, כאשר שמירת הברית מבחינת מוחא מתארת את שמירת המחשבה שבבחינת "יסוד של ראש" ושמירת הברית מבחינת ליבא מתארת את השמירה מצד המעשה בבחינת "יסוד של גוף".

ייעודם של ב' בריתות אלו הוא, להביא את הפרטים לידי כלל, אולם כאשר האדם מנתק את אלו הפרטים מן הכלל, להיותם עומדים בפני עצמם, כעין אדם הדובר לשון הרע נגד האמת, אזי כל יסודותיו הרוחניים של בניין נפש האדם נופלים.

ונמצא אם כן שהבורא יתברך הוא היסוד הראשוני של כל הבריאה וכל שיתנגד ליסוד ראשוני זה, אשר הוא כללות הכל, יהיה נבחן לשקר ולפגם הברית, החוברים אל הכזב, המייצג אותה האנוכיות שבבחינת "כזבי בת צור".

וכן כל ההתחברות לאותן ההרגשות והמחשבות הפרטיות, הנתונות לשינויים, היא עדות וסימן לפגם הברית, כאשר ההרגשה הפרטית היא זו המציינת את אי עמידתו של האדם בהחלטות המעשיות והמחשבה הפרטית היא זו המציינת את אי קבלת העובדה שמחשבותיו של הבורא אינם כמחשבותיו של האדם.

יצר הרע הקרוי "דומה", זה אשר מנצל את רגעי החולשה של האדם בהם הוא פוגם, בכדי להשתלט עליו, הוא גם המקים מלחמה כנגד אותה בחינת "הצדיק", המייצג אותם הרצונות דקדושה שבאדם העולים בשם "דוד המלך", בנסיון להשתלט גם עליהם.

אלא שההפרש הוא שכאשר ישנה לצדיק השתוקקות ותאווה לדבר מה, על אף שאותו הדבר עטוף בקליפה, אין זה אלא מפני שיש באותה התאווה, דבר מה השייך לשורש נשמתו, אותו עליו לתקן, ולא כתירוץ ח"ו אלא כמציאות עובדתית שרירה וקיימת.

לכך יוצא למסקנה מכל האמור לעיל, שכאשר האדם יוצא למלחמת ה' עליו לשמש אך ברצון להשפיע ובד בבד להתגרש מאותה הפרטיות ולהשאירה בביתו, היות שהיא זו הגורמת לתבוסתו בה בעת שנכנס עימה למלחמה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

בניין בית המקדש תלוי באהבת חינם ובביאתו של האדם לברית

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בלילא דכלה", בלימוד יסודותיו של הבניין הרוחני עליו נוכל לבנות את בית המקדש, המייצר את הקשר האמיתי והנכון בין האדם לאלוקיו.

בית המקדש נבנה על-ידי בחינת "לילא דכלה", שהוא זמן ההסתרה בו מכינים את הכלה , שבבחינת "התכלית", לחופתה, כאשר לתכלית זו מגיע החתן באופן שמראה את כל הפרטים ואת כל החסרונות ככאלה השייכים אל הכלל.

ירידה זו לפרטים "ממעלה למטה" מגיעה לכאורה בהסתרה, אולם באים לאחר מכן לגילוי עצום, הבא למקום האני המשותף בין הבורא לנברא, אלא שיש להכין את הכלים הראויים לקבלת אור זה הבא מלמעלה, עד לכדי שכל הפרטים יהיו כלולים באהבה השלמה בין הבורא לנברא.

כל אלו הפרטים הנודעים, הם רצונות המתחברים לרצון מרכזי אחד, שהוא רצון הכלל, כך שלו יתואר שרצונות אלו יפרדו לרשות עצמאית נפרדת, להיות שכל רצון יפעל בפני עצמו, אזי תווצר אנדרלמוסייה נפשית, היות שסותרים זה את זה.

פעולת הפרטים במסגרת הכלל, הם המצביעים על שמירת הברית, באופן שאת הפרטים פועל הנברא ואת הכלל נותן הבורא יתברך כמציאה שאין אנו יודעים אימתי תגיע.

מצד העבודה יש לציין ששמירת הברית תלויה בוויתר האדם על עצמו ועל גאוותו בבחינת "יראה", שרק באופן הזה יוכל לקבל את האהבה מלמעלה, שאם לא כן לא יוכל לקבל את האהבה על אף שיתנו לו.

חטא הגאווה ויציאה לפרטיות מעידים על כך שהאדם פגם בבריתו, כלומר שיצא מרשותו של הכלל לרשות עצמאית נפרדת.

כאשר אדם חוטא בחטא זה של הגאווה ומדמה לעצמו שמחשבותיו הם כמחשבותיו של הבורא, אזי הוא נתון לפגעים רבים, ולעומת זאת באותה ההבנה שאין דומה לבורא, שם מצויים החיים.

שם המאמר: "ליליא דכלה"

למדנו שישנה חשיבות גדולה לפעולות של הפרטים למען הכלל — שכל הפרטים שלמדו יחד בלילה יצרו אמונה, ואותה אמונה היא הבסיס ל"יחד". על כן בלילה, דווקא בזמן הדין, בו מתגלה הפרטיות של כל אחד, זהו בדיוק הזמן לגלות את האמון של כל אחד כלפי הכלל. היות והזיווג, בחינת ההארה, הוא תמיד על הכלל ולא על הפרטים, ע"כ יש חשיבות גדולה שהפרטים יגלו את הכלל הזה. אולם לא ניתן לקבל את האור לפרטים מצד עצמם, ואם מנסים לעשות כן, אז האור מגיע, מאיר, ומיד מסתלק, כמו ניצוצין.

לכן, ניתנה לנו הדרך לגמר התיקון, שהיא התורה הנותנת את האפשרות לקשר בין הנברא לבורא, בין הפרט לכלל. התורה יורדת מהעולם העליון עד למציאות של העולם הזה. ליל שבועות המדובר כאן, הוא בחינת ההכנה לקשר, שהוא הלילה ובחינת ההכנה לעולם הבא בו צריכים לקבל את ההארה, כנגד כל זמן התיקון. לכן, כל מי שיש בו אמון כלפי הכלל, יכול להיות חלק מאותה הארה. וכאשר הפרט קונה אמון זה, גם הוא מצטרף, כחלק מהכלל.

עתה אנו באים להסתכל על הלימוד מצד מבט של גמר תיקון — דהיינו שהכלה באה להיכנס תחת החופה, בבחינת "כנסת", "כינוס", יחד עם החתן. חתן הוא מלשון "נחות", היות ויורד במדרגה כדי להעלות את כל בחינות הירידות של האדם ולקבץ אותן לבחינת כלל, ל"ביחד", ועל ידי כך הופכת כל ירידה או כל מקרה לשמחה גדולה, כי באה לגלות את הכלל.

כאשר תופסים את הכלל, כל הפרטים מתקבצים יחד להאיר, והשמחה היא שמחה גדולה. וזאת, ע"י שכל פרט קונה את האמון שלו, דהיינו שמראה שמוכן לפעול למען הכלל ולא למען עצמו.

לפיכך, בעבודתנו בעולם הזה, צריך להביא כל פרט לתפיסה הכללית. האם אני פרט, או פרט שקשור לכלל? האם הכישרון הוא פרטי שלי, או שמא בא לשמש את הכלל? כאשר נוכל להביא כל פרט לתפיסת הכלל, זה יהיה גמר תיקון בבחינת "משוש חתן על כלה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

קכט -קל
מה למדנו היום?
שם המאמר: "ליליא דכלה"

למדנו שישנה חשיבות גדולה לפעולות של הפרטים למען הכלל — שכל הפרטים שלמדו יחד בלילה יצרו אמונה, ואותה אמונה היא הבסיס ל"יחד". על כן בלילה, דווקא בזמן הדין, בו מתגלה הפרטיות של כל אחד, זהו בדיוק הזמן לגלות את האמון של כל אחד כלפי הכלל.

היות והזווג, בחינת ההארה, הוא תמיד על הכלל ולא על הפרטים, ע"כ יש חשיבות גדולה שהפרטים יגלו את הכלל הזה. אולם לא ניתן לקבל את האור לפרטים מצד עצמם, ואם מנסים לעשות כן, אז האור מגיע, מאיר, ומיד מסתלק, כמו ניצוצין.

לכן, ניתנה לנו הדרך לגמר התיקון, שהיא התורה הנותנת את האפשרות לקשר בין הנברא לבורא, בין הפרט לכלל. התורה יורדת מהעולם העליון עד למציאות של העולם הזה. ליל שבועות המדובר כאן, הוא בחינת ההכנה לקשר, שהוא הלילה ובחינת ההכנה לעולם הבא בו צריכים לקבל את ההארה, כנגד כל זמן התיקון. לכן, כל מי שיש בו אמון כלפי הכלל, יכול להיות חלק מאותה הארה. וכאשר הפרט קונה אמון זה, גם הוא מצטרף, כחלק מהכלל.

עתה אנו באים להסתכל על הלימוד מצד מבט של גמר תיקון — דהיינו שהכלה באה להיכנס תחת החופה, בבחינת "כנסת", "כינוס", יחד עם החתן. חתן הוא מלשון "נחות", היות ויורד במדרגה כדי להעלות את כל בחינות הירידות של האדם ולקבץ אותן לבחינת כלל, ל"ביחד", ועל ידי כך הופכת כל ירידה או כל מקרה לשמחה גדולה, כי באה לגלות את הכלל.

כאשר תופסים את הכלל, כל הפרטים מתקבצים יחד להאיר, והשמחה היא שמחה גדולה. וזאת, ע"י שכל פרט קונה את האמון שלו, דהיינו שמראה שמוכן לפעול למען הכלל ולא למען עצמו.

לפיכך, בעבודתנו בעולם הזה, צריך להביא כל פרט לתפיסה הכללית. האם אני פרט, או פרט שקשור לכלל? האם הכישרון הוא פרטי שלי, או שמא בא לשמש את הכלל? כאשר נוכל להביא כל פרט לתפיסת הכלל, זה יהיה גמר תיקון בבחינת "משוש חתן על כלה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ליליא דכלה"

על האדם לא רק להכין עצמו אל התכלית, אלא גם לשמוח בהכנה זו.
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ליליא דכלה", על-פי הסדר הנלמד בשיעורים הקודמים אודות מאמר זה. הזוה"ק מתאר את הכלה כאותה הנקבה של בחינת מלכות דאצילות, הנקראת "שושנה", אותה מייצגת הבריאה בכמה מיני מצבים, כאשר המצב בו היא עולה מן הקליפות, תלוי במילוי תפקידו של הנברא, הבא לתקנה ולהעלותה מבין הקליפות העולות בשם "חוחים". המצב אותו רוצה ללמדנו הזוה"ק במאמר זה, אודות השושנה הנזכרת, הוא המצב הבא, בו ביאתו של האדם אל התכלית הנרצית העולה בשם "כלה", מתחלקת לב' שלבים חשובים בדרך: א. שלב ההכנה [בחינת "לילה – הסתרה"] — שלב בו על האדם להביא עצמו אל התיקון, הנעשה בסדר ההכנה לקראת התכלית, באופן הראוי והמדויק, כאשר נקודת הכנה זו נעשית אף במצב ההסתרה והחשכות בבחינת "לילה", להורות שאין פעולת הכנה זו נעשית מטעם קבלת האור והתענוג. אותו סדר ההכנה לקראת התכלית מדגיש את לימוד התורה החיצונית שבבחינת "תורה, נביאים, כתובים", המכשירים את האדם לקראת הלימוד העיקרי והתכליתי שהוא לימוד תורת הסוד. עוד יש לציין שבחינות אלו המייצגות את זמן ההכנה הם: א. בחינת 'החסדים' ב. בחינת 'עבד' כנגד היראה ב. שלב השמחה מן ההכנה בדרך אל התכלית – שלב בו על האדם לשמוח מן היגיעה אותה פועל בזמני ההסתרה, על אף שאין הוא מצוי בתוצאה ובנקודת התכלית.

לכאורה יקשה הדבר, שכן יש לשאול: ש. "כיצד על האדם לפעול בשמחה בזמני ההסתרה, אחר שאין הכלה, המייצגת אותה התכלית מצויה אצלו?"

ת. "על זאת מתרץ הזוה"ק שהכלה אכן מצויה, כלומר שאותה התכלית שבבחינת "הכלל" אכן קיימת, אלא שיש לפעול אותם הפרטים שבזמני ההכנה, להביאם אל אותו "הכלל", המייצג את התכלית הנרצית.

מסיים הזוה"ק באומרו, שאופן זה בו האדם מביא את הפרט אל הכלל, עולה בשם "חידוש", המבטא אותו הכלל דרך ריבוי פרטים המשתנים, ובהיותו כזה, גורם הוא את השמחה. יוצא למסקנה שעל-פי האמור לעיל, יש ללמוד שהפרטים אותם האדם פועל במסגרת עבודתו לקראת הביאה אל הכלל, המה הגורמים את השמחה, להיותם מבטאים את הכלל באופנים השונים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ליליא דכלה"

על האדם לא רק להכין עצמו אל התכלית, אלא גם לשמוח בהכנה זו.
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ליליא דכלה", על-פי הסדר הנלמד בשיעורים הקודמים אודות מאמר זה. הזוה"ק מתאר את הכלה כאותה הנקבה של בחינת מלכות דאצילות, הנקראת "שושנה", אותה מייצגת הבריאה בכמה מיני מצבים, כאשר המצב בו היא עולה מן הקליפות, תלוי במילוי תפקידו של הנברא, הבא לתקנה ולהעלותה מבין הקליפות העולות בשם "חוחים". המצב אותו רוצה ללמדנו הזוה"ק במאמר זה, אודות השושנה הנזכרת, הוא המצב הבא, בו ביאתו של האדם אל התכלית הנרצית העולה בשם "כלה", מתחלקת לב' שלבים חשובים בדרך: א. שלב ההכנה [בחינת "לילה – הסתרה"] — שלב בו על האדם להביא עצמו אל התיקון, הנעשה בסדר ההכנה לקראת התכלית, באופן הראוי והמדויק, כאשר נקודת הכנה זו נעשית אף במצב ההסתרה והחשכות בבחינת "לילה", להורות שאין פעולת הכנה זו נעשית מטעם קבלת האור והתענוג. אותו סדר ההכנה לקראת התכלית מדגיש את לימוד התורה החיצונית שבבחינת "תורה, נביאים, כתובים", המכשירים את האדם לקראת הלימוד העיקרי והתכליתי שהוא לימוד תורת הסוד. עוד יש לציין שבחינות אלו המייצגות את זמן ההכנה הם: א. בחינת 'החסדים' ב. בחינת 'עבד' כנגד היראה ב. שלב השמחה מן ההכנה בדרך אל התכלית – שלב בו על האדם לשמוח מן היגיעה אותה פועל בזמני ההסתרה, על אף שאין הוא מצוי בתוצאה ובנקודת התכלית.

לכאורה יקשה הדבר, שכן יש לשאול: ש. "כיצד על האדם לפעול בשמחה בזמני ההסתרה, אחר שאין הכלה, המייצגת אותה התכלית מצויה אצלו?"

ת. "על זאת מתרץ הזוה"ק שהכלה אכן מצויה, כלומר שאותה התכלית שבבחינת "הכלל" אכן קיימת, אלא שיש לפעול אותם הפרטים שבזמני ההכנה, להביאם אל אותו "הכלל", המייצג את התכלית הנרצית.

מסיים הזוה"ק באומרו, שאופן זה בו האדם מביא את הפרט אל הכלל, עולה בשם "חידוש", המבטא אותו הכלל דרך ריבוי פרטים המשתנים, ובהיותו כזה, גורם הוא את השמחה. יוצא למסקנה שעל-פי האמור לעיל, יש ללמוד שהפרטים אותם האדם פועל במסגרת עבודתו לקראת הביאה אל הכלל, המה הגורמים את השמחה, להיותם מבטאים את הכלל באופנים השונים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

אם תפעל את הפראקטיקה כתומכת ללימוד המופשט, היא תתקן ממילא
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "ב' נקודין", במשמעות הכתוב : "לְכָל-עֹשֵׂיהֶם", זאת לאחר שנתבארה משמעותה של המילה " שֵׂכֶל טוֹב", על-פי ב' צדדי המחלוקת של ר' יוסי ור' חייא, כאשר ר' יוסי סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ החיים", המשמש בהשפעה לבדה בזמן תיקון ולעומתו ר' חייא סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע", הכולל את השימוש גם ברצון לקבל, אולם בתיקונו במסגרת הרצון להשפיע, כבגמר תיקון.

עתה מבאר הזוה"ק את משמעות הכתוב: " לְכָל-עֹשֵׂיהֶם ", ומסביר אשר ישנם ב' הבחנות בעוסקי התורה, אשר המה מדברים באדם אחד והם כדלהלן:

א. "כל המדובר הוא באדם אחד שיש בו צד העושה את הפעולות וצד בו הוא יושב ולומד, ושני הדברים נצרכים, רק שלפעולות אותם הוא עושה, חייבות להיות השלכות ותמיכה לזמן בו הוא יושב ולומד את התורה ומתחבר לחלק העליון של האדם, שהוא צד הלימוד"

ב. "מחשבה רציפה שמעבירה כחוט השני דרך כלל אמוני אחד את כל המחשבות זה 'חברים', ואם המחשבות לא מחוברת לכלל אמוני אחד זה לא חברים".

ג. "כל מי שרוצה לקנות תכשיט לאישתו צריך ללמוד תורה קודם, ומי שלא לומד תורה יקנה תכשיטים לאישתו וזה יכריח אותו ללמוד תורה, ומי שממילא לומד תורה צריך לקנות תכשיטים לאישתו, כסימן לכך שצריך לקשט את האני של האדם ביתר דביקות ואהבת ה'"

שם המאמר: "בליליא דכלה"

העסק בחלקי התורה החיצונית הוא הכנה לקישוטי הכלה בעסק התורה הפנימי
בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", המהווה המשך ישיר למאמרים הקודמים שלמדנו עד כה. מאמר זה ממשיך לבאר את ב' ההבחנות, אשר נלמדו במאמר "ב' הנקודין", שהם: א. תומכי התורה ב. עוסקי התורה

עיקרו של מאמר זה בא לבאר אותם ההכנות והקישוטים של הכלה לקראת בעלה ביום חג השבועות, כאשר הכנה זו באה ב-ב' הזמנים הבאים:

א. זמן תיקון — זמן של הכנת הכלה בלימוד חלקי התורה החיצונית [תורה, נביאים, כתובים], שהם בבחינת "תומכי התורה", אל לימוד חלקי התורה הפנימיים [זוהר, קבלה וכו']. ב. גמר תיקון — זמן של קבלת ההטבה השלמה, המוכן ללימוד ועסק התורה בלבד, המייצג אותם הקישוטים של הכלה, המחברים את האדם בקשר של דביקות לבורא יתברך בכל רגע ורגע.

מסיים הזוה"ק בדבר, אותה ההכנה של לימוד התורה החיצוני, הבא לייצג אותם הרצונות הנפרדים, המתחברים כחוט השני דרך כלל אמוני אחד, המייצג אותו הלימוד של חלקי התורה הפנימית, כך שנמצא שהנברא והבורא מצויים במקום אחד ואחדות אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

אם תפעל את הפראקטיקה כתומכת ללימוד המופשט, היא תתקן ממילא
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "ב' נקודין", במשמעות הכתוב : "לְכָל-עֹשֵׂיהֶם", זאת לאחר שנתבארה משמעותה של המילה " שֵׂכֶל טוֹב", על-פי ב' צדדי המחלוקת של ר' יוסי ור' חייא, כאשר ר' יוסי סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ החיים", המשמש בהשפעה לבדה בזמן תיקון ולעומתו ר' חייא סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע", הכולל את השימוש גם ברצון לקבל, אולם בתיקונו במסגרת הרצון להשפיע, כבגמר תיקון.

עתה מבאר הזוה"ק את משמעות הכתוב: " לְכָל-עֹשֵׂיהֶם ", ומסביר אשר ישנם ב' הבחנות בעוסקי התורה, אשר המה מדברים באדם אחד והם כדלהלן:

א. "כל המדובר הוא באדם אחד שיש בו צד העושה את הפעולות וצד בו הוא יושב ולומד, ושני הדברים נצרכים, רק שלפעולות אותם הוא עושה, חייבות להיות השלכות ותמיכה לזמן בו הוא יושב ולומד את התורה ומתחבר לחלק העליון של האדם, שהוא צד הלימוד"

ב. "מחשבה רציפה שמעבירה כחוט השני דרך כלל אמוני אחד את כל המחשבות זה 'חברים', ואם המחשבות לא מחוברת לכלל אמוני אחד זה לא חברים".

ג. "כל מי שרוצה לקנות תכשיט לאישתו צריך ללמוד תורה קודם, ומי שלא לומד תורה יקנה תכשיטים לאישתו וזה יכריח אותו ללמוד תורה, ומי שממילא לומד תורה צריך לקנות תכשיטים לאישתו, כסימן לכך שצריך לקשט את האני של האדם ביתר דביקות ואהבת ה'"

שם המאמר: "בליליא דכלה"

העסק בחלקי התורה החיצונית הוא הכנה לקישוטי הכלה בעסק התורה הפנימי
בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", המהווה המשך ישיר למאמרים הקודמים שלמדנו עד כה. מאמר זה ממשיך לבאר את ב' ההבחנות, אשר נלמדו במאמר "ב' הנקודין", שהם: א. תומכי התורה ב. עוסקי התורה

עיקרו של מאמר זה בא לבאר אותם ההכנות והקישוטים של הכלה לקראת בעלה ביום חג השבועות, כאשר הכנה זו באה ב-ב' הזמנים הבאים:

א. זמן תיקון — זמן של הכנת הכלה בלימוד חלקי התורה החיצונית [תורה, נביאים, כתובים], שהם בבחינת "תומכי התורה", אל לימוד חלקי התורה הפנימיים [זוהר, קבלה וכו']. ב. גמר תיקון — זמן של קבלת ההטבה השלמה, המוכן ללימוד ועסק התורה בלבד, המייצג אותם הקישוטים של הכלה, המחברים את האדם בקשר של דביקות לבורא יתברך בכל רגע ורגע.

מסיים הזוה"ק בדבר, אותה ההכנה של לימוד התורה החיצוני, הבא לייצג אותם הרצונות הנפרדים, המתחברים כחוט השני דרך כלל אמוני אחד, המייצג אותו הלימוד של חלקי התורה הפנימית, כך שנמצא שהנברא והבורא מצויים במקום אחד ואחדות אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

כשתפעל באמונה אזי השכל המדעי הבא במסגרתו יתתקן ממילא
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ב' נקודין", בביאור אותם ב' הנקודות המדוברות.

ב' הנקודות הללו מייצגות מחד את צד האמונה וההשפעה שבבחינת "הכלל" ומאידך את צד השכל המדעי-המחלק והקבלה שבבחינת "הפרט".

ב' נקודות אלו של צד האמונה [בחינת 'בינה'] וצד המדע [בחינת 'מלכות'], בנויים באופן בו הם מחוברים יחדיו כרות שעלתה להתכלל בנעמי, מתחילת הבריאה של בראשית, אלא שההפרש ביניהם הוא, שצד האמונה מייצג את אותה הבחינה הגלויה, כאשר לעומתו צד השכל המדעי מייצג את אותה הבחינה הגנוזה.

להיות שצד האמונה היא הבחינה הגלויה, לכך יש להחשיבה יותר מצד השכל המדעי, להורות שכאשר הצד המדעי עומד לבדו שלא בתוך מסגרת האמונה, אין ביכולתו להתקיים בעולם.

היות שב' נקודות אלו ניצבים זה לעומת זה, נשאלת השאלה עם איזו בחינה יש לפעול בכדי לתקן – עם השפעה או קבלה? עם אמונה או עם מדע?

על זאת מתרץ הזוה"ק באומרו, שעל האדם לפעול עם בחינת ההשפעה לבדה! , אלא שיש להוסיף לשאול שאם כן קבלה מה יהיה עליה?

ומשיב – שמאחר שההשפעה והקבלה, האמונה והמדע, מחוברים זה לזה, אזי ממילא שכשישמש בהשפעה לבדה אזי הרצון הפרטי והמדעי יתתקן ממילא, נמצא אם כן שהרצון לקבל הפרטי והמדעי בא כלוואי, כך שכל השימוש הנעשה בו, הוא רק במסגרת ההשפעה והאמונה.

תיאורם של ב' בחינות אלו של קבלה והשפעה, מוביל אל ביאור צדדי המחלוקת אשר בין ר' יוסי ל- ר' חייא, בדבר "שכל טוב" מהו?

מחלוקת זו מתיישבת על-פי החלוקה הבאה:

א. ר' יוסי סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ החיים" המשמש אך בהשפעה ואמונה לבדם – כנגד זמן תיקון שהוא זמן היגיעה [בבחינת 'ששת הימים'].

ב. ר' חייא סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע" כנגד המלכות שהיא הרצון לקבל, אולם יש לשמש בה ב- ב' הנקודות הנזכרים, כלומר שיש לשמש גם בקבלה ובשכל המדעי המחלק, אולם במסגרת ההשפעה והאמונה – כנגד גמר תיקון שהוא המטרה [בבחינת 'יום השבת'].

על שתי בחינות אלו נאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שהרי לא ניתן לפעול את בחינתו של רבי חייא, אלא כאשר מקדימים לפעול את בחינתו של ר' יוסי.

ציטוטים
א. "כל פעם שרואים פרט צריך לראות איך הוא משוייך לכלל, ולפיכך כל המחשבה הבאה בדרך אמונית ממילא דרכה מתתקן הפרט"

ב. "הבינה היא ההסתכלות הכללית והאמונית, אותה יש להחשיב יותר מהמחשבה המדעית המחלקת, שהרי כאשר המחשבה המדעית, שהיא התחושה של "מגיע לי", עומדת לבדה, זו הבחינה המייצגת את אותה המרירות, שאין העולם יכול להתקיים בה"

ג. "אדם צריך לדעת שבמציאות בה הוא מצוי לפני פעולה, הוא צריך לחשוב כמו רבי יוסי, ולפעול בהשפעה, אולם לאחר התוצאה צריך לפעול כרבי חייא וללמוד איך לקבל את התענוג הגדול ביותר שיכול להיות, ולא להיות מתלונן"

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

כשתפעל באמונה אזי השכל המדעי הבא במסגרתו יתתקן ממילא
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ב' נקודין", בביאור אותם ב' הנקודות המדוברות.

ב' הנקודות הללו מייצגות מחד את צד האמונה וההשפעה שבבחינת "הכלל" ומאידך את צד השכל המדעי-המחלק והקבלה שבבחינת "הפרט".

ב' נקודות אלו של צד האמונה [בחינת 'בינה'] וצד המדע [בחינת 'מלכות'], בנויים באופן בו הם מחוברים יחדיו כרות שעלתה להתכלל בנעמי, מתחילת הבריאה של בראשית, אלא שההפרש ביניהם הוא, שצד האמונה מייצג את אותה הבחינה הגלויה, כאשר לעומתו צד השכל המדעי מייצג את אותה הבחינה הגנוזה.

להיות שצד האמונה היא הבחינה הגלויה, לכך יש להחשיבה יותר מצד השכל המדעי, להורות שכאשר הצד המדעי עומד לבדו שלא בתוך מסגרת האמונה, אין ביכולתו להתקיים בעולם.

היות שב' נקודות אלו ניצבים זה לעומת זה, נשאלת השאלה עם איזו בחינה יש לפעול בכדי לתקן – עם השפעה או קבלה? עם אמונה או עם מדע?

על זאת מתרץ הזוה"ק באומרו, שעל האדם לפעול עם בחינת ההשפעה לבדה! , אלא שיש להוסיף לשאול שאם כן קבלה מה יהיה עליה?

ומשיב – שמאחר שההשפעה והקבלה, האמונה והמדע, מחוברים זה לזה, אזי ממילא שכשישמש בהשפעה לבדה אזי הרצון הפרטי והמדעי יתתקן ממילא, נמצא אם כן שהרצון לקבל הפרטי והמדעי בא כלוואי, כך שכל השימוש הנעשה בו, הוא רק במסגרת ההשפעה והאמונה.

תיאורם של ב' בחינות אלו של קבלה והשפעה, מוביל אל ביאור צדדי המחלוקת אשר בין ר' יוסי ל- ר' חייא, בדבר "שכל טוב" מהו?

מחלוקת זו מתיישבת על-פי החלוקה הבאה:

א. ר' יוסי סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ החיים" המשמש אך בהשפעה ואמונה לבדם – כנגד זמן תיקון שהוא זמן היגיעה [בבחינת 'ששת הימים'].

ב. ר' חייא סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע" כנגד המלכות שהיא הרצון לקבל, אולם יש לשמש בה ב- ב' הנקודות הנזכרים, כלומר שיש לשמש גם בקבלה ובשכל המדעי המחלק, אולם במסגרת ההשפעה והאמונה – כנגד גמר תיקון שהוא המטרה [בבחינת 'יום השבת'].

על שתי בחינות אלו נאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שהרי לא ניתן לפעול את בחינתו של רבי חייא, אלא כאשר מקדימים לפעול את בחינתו של ר' יוסי.

ציטוטים
א. "כל פעם שרואים פרט צריך לראות איך הוא משוייך לכלל, ולפיכך כל המחשבה הבאה בדרך אמונית ממילא דרכה מתתקן הפרט"

ב. "הבינה היא ההסתכלות הכללית והאמונית, אותה יש להחשיב יותר מהמחשבה המדעית המחלקת, שהרי כאשר המחשבה המדעית, שהיא התחושה של "מגיע לי", עומדת לבדה, זו הבחינה המייצגת את אותה המרירות, שאין העולם יכול להתקיים בה"

ג. "אדם צריך לדעת שבמציאות בה הוא מצוי לפני פעולה, הוא צריך לחשוב כמו רבי יוסי, ולפעול בהשפעה, אולם לאחר התוצאה צריך לפעול כרבי חייא וללמוד איך לקבל את התענוג הגדול ביותר שיכול להיות, ולא להיות מתלונן"

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"
אם תהפוך את המנעול לפתח תוכל להיכנס להיכל המלך

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "ב' נקודין", המתאר את הקשר בין הבורא לנברא ככזה המהווה אתגר לנפש האדם, היות שמפגישו עם ב' הפכים.
ב' ההפכים המדוברים, מציינים מחד גיסא את רצונו של הבורא שכולו להשפיע ומאידך גיסא את רצונו של הנברא שכולו לקבל [בחינת "ב' נקודות של בראשית"], אשר המה צרה גדולה בבחינת הניקוד "צירי". כדי לאחד ב' הפכים אלו, על האדם לחפש אותה הנקודה הסגולית, אשר תהפוך את מצרים – המייצג את בחינות "הגאווה, הרצון והצרה", לישראל – המייצג את בחינות "האהבה, בית המקדש והרצה".
קשר זה של חיבור ב' ההפכים הנזכרים, אינו נוהג בין הבורא לנברא לבד, אלא גם ביחסים בין בני האדם.
ביאתו של האדם למציאות העבודה, ביחסיו עם בני האדם, מפגישתו עם מספר שאלות, שהן כדלהלן:

א. מחד על האדם להשפיע לחברו ומאידך אם חברו יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

ב. מחד על האדם לקבל מחברו, כדי לאהוב אותו, אולם אם יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

נמצא אם כן ש-ב' שאלות אלו, מעוררות את שאלת הפתרון: "מהי הדרך לפתיחת המנעול, אותו מייצג הרצון לסיפוק אישי שבבחינת 'הרצון לקבל אך לעצמי' ?"

שאלה זו מתרץ הזוה"ק ב-ג' שלבים:

א. זיהוי נקודת הגאווה הפרטית.
ב. פתיחת המנעול [הרצון לסיפוק אישי וגאווה אישית] על-ידי אור חוזר הנדחה [בחינת "יראה"], שפירושו דחיית התגובה המיידית, של הגאווה הטוענת "שלי מגיע".
ג. לאחר מכן המנעול הופך לפתח, כלומר שהרצון לסיפוק אישי משמש עתה כחומר גלם להיכנס להיכל המלך, להיותו משמש ביצירת האהבה, ולא כרצון נפרד.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"
אם תהפוך את המנעול לפתח תוכל להיכנס להיכל המלך

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "ב' נקודין", המתאר את הקשר בין הבורא לנברא ככזה המהווה אתגר לנפש האדם, היות שמפגישו עם ב' הפכים.
ב' ההפכים המדוברים, מציינים מחד גיסא את רצונו של הבורא שכולו להשפיע ומאידך גיסא את רצונו של הנברא שכולו לקבל [בחינת "ב' נקודות של בראשית"], אשר המה צרה גדולה בבחינת הניקוד "צירי". כדי לאחד ב' הפכים אלו, על האדם לחפש אותה הנקודה הסגולית, אשר תהפוך את מצרים – המייצג את בחינות "הגאווה, הרצון והצרה", לישראל – המייצג את בחינות "האהבה, בית המקדש והרצה".
קשר זה של חיבור ב' ההפכים הנזכרים, אינו נוהג בין הבורא לנברא לבד, אלא גם ביחסים בין בני האדם.
ביאתו של האדם למציאות העבודה, ביחסיו עם בני האדם, מפגישתו עם מספר שאלות, שהן כדלהלן:

א. מחד על האדם להשפיע לחברו ומאידך אם חברו יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

ב. מחד על האדם לקבל מחברו, כדי לאהוב אותו, אולם אם יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

נמצא אם כן ש-ב' שאלות אלו, מעוררות את שאלת הפתרון: "מהי הדרך לפתיחת המנעול, אותו מייצג הרצון לסיפוק אישי שבבחינת 'הרצון לקבל אך לעצמי' ?"

שאלה זו מתרץ הזוה"ק ב-ג' שלבים:

א. זיהוי נקודת הגאווה הפרטית.
ב. פתיחת המנעול [הרצון לסיפוק אישי וגאווה אישית] על-ידי אור חוזר הנדחה [בחינת "יראה"], שפירושו דחיית התגובה המיידית, של הגאווה הטוענת "שלי מגיע".
ג. לאחר מכן המנעול הופך לפתח, כלומר שהרצון לסיפוק אישי משמש עתה כחומר גלם להיכנס להיכל המלך, להיותו משמש ביצירת האהבה, ולא כרצון נפרד.

שם המאמר: "דטעין חמרי"

המביא עצמו לאמונתו חי חיים רוחניים — ועל האדם לשמרם
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "דטעין חמרי", בביאורם של ב' החיבוקים הנלמדים בשיעור הקודם.

הזוה"ק מונה ב' שלבים בבחינת ב' חיבוקים, המתארים את: א. התעוררותו של הרצון. ב. הפיכתו לידי צורה אמונית. כך שעל האדם בתחילה לעורר את רצונו על-ידי אור גדול הבא מלמעלה, המתאר את אותו הכוח המסוגל לעורר ולהחיות את רצונותיו הפרטיים של האדם, אולם מסביר הזוה"ק שאין די בחיים כגון אלו, שהרי כל פרט הוא מדומה, בהיותו מייצג את אותם האותיות הפזורות, אשר אינן בעלי משמעות כל אימת שמצויים בפיזורם, שכן שלמותן של האותיות הוא בעת שמשמשים כחומרי גלם ליצירת צורות אמוניות. הבא עצמך לאמונתך.

לפיכך הפיכתם של הפרטים, הרצונות או האותיות, המייצגים את צד השמאל [בחינת 'שור'] והדין, לידי כלל, אמונה או תיבה המייצגים את צד הימין והחסד [בחינת 'אריה'], מבטאת את ג' המרכיבים של ימין, שמאל ואמצע בבחינת "ג' קווים". נמצא שהחיים הרוחניים האמיתיים, הם אלו הבאים על-ידי תיבות וכללים, וכאשר אדם עובר חוויה רוחנית מסוג זה, עליו לשמר חוויה זו בזיכרונו, שמילת זיכרון מורה על אותו ההרגש המפעם בנפשו של האדם בהווה כלפי אותה החוויה שנחוותה על-ידו בעבר. שימור חוויה רוחנית זו מתאפשרת בתנאי בו האדם מעריך אותה החוויה הרוחנית במאוד מאוד

, אולם בה בעת שמוותר על אותה החוויה הרוחנית עבור פרטים ומקרים אישיים, הנתונים להגבלות הזמן והמקום, מן הנמנע שיחווה אותו הכלל הרוחני אשר מעבר לזמן ומקום גשמיים.

לכן מסיים הזוה"ק בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי אל רבי אלעזר ורבי אבא, אודות חשיבותן ומעלתן של החוויות אותן עברו בדרך, שרק בזה יזכו להיכנס אל הקודש.

ואכן זכו להיכנס אל הקודש להיות ראשי ישיבות במתיבתא העליונה, הנקראת מלך המשיח המתאר את אותה גדלות ההשגה שבבחינת "מדרגת היחידה", כפי שהבטיחן רבי שמעון בר יוחאי, לרבי אלעזר ורבי אבא.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

המביא עצמו לאמונתו חי חיים רוחניים — ועל האדם לשמרם
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "דטעין חמרי", בביאורם של ב' החיבוקים הנלמדים בשיעור הקודם.

הזוה"ק מונה ב' שלבים בבחינת ב' חיבוקים, המתארים את: א. עוררותו של הרצון ב. הפיכתו לידי צורה אמונית.

כך שעל האדם בתחילה לעורר את רצונו על-ידי אור גדול הבא מלמעלה, המתאר את אותו הכוח המסוגל לעורר ולהחיות את רצונותיו הפרטיים של האדם, אולם מסביר הזוה"ק שאין די בחיים כגון אלו, שהרי כל פרט הוא מדומה, בהיותו מייצג את אותם האותיות הפזורות, אשר אינן בעלי משמעות כל אימת שמצויים בפיזורם, שכן שלמותן של האותיות הוא בעת שמשמשים כחומרי גלם ליצירת צורות אמוניות.

לפיכך הפיכתם של הפרטים, הרצונות או האותיות, המייצגים את צד השמאל [בחינת 'שור'] והדין, לידי כלל, אמונה או תיבה המייצגים את צד הימין והחסד [בחינת 'אריה'], מבטאת את ג' המרכיבים של ימין, שמאל ואמצע בבחינת "ג' קווים".

נמצא שהחיים הרוחניים האמיתיים, הם אלו הבאים על-ידי תיבות וכללים, שלפיכך כאשר אדם עובר חוויה רוחנית מסוג זה, עליו לשמר חוויה זו בזכרונו, שמילת זכרון מורה על אותו ההרגש המפעם בנפשו של האדם בהווה כלפי אותה החוויה שנחוותה על-ידו בעבר.

שימור חוויה רוחנית זו מתאפשרת בתנאי בו האדם מעריך אותה החוויה הרוחנית במאוד מאוד, אולם בה בעת שמוותר על אותה החוויה הרוחנית עבור פרטים ומקרים אישיים, הנתונים להגבלות הזמן והמקום, מן הנמנע שיחווה אותו הכלל הרוחני אשר מעבר לזמן ומקום גשמיים.

לכן מסיים הזוה"ק בדבריו של רבי שמעון בר יוחאי אל רבי אלעזר ורבי אבא, אודות חשיבותן ומעלתן של החוויות אותן עברו בדרך, שרק בזה יזכו להיכנס אל הקודש.

ואכן זכו להיכנס אל הקודש להיות ראשי ישיבות במתיבתא העליונה, הנקראת מלך המשיח המתאר את אותה גדלות ההשגה שבבחינת "מדרגת היחידה", כפי שהבטיחן רבי שמעון בר יוחאי, לרבי אלעזר ורבי אבא.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

הבא עצמך לאמונתך — אלו החיים האמיתיים
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", בלימוד אותם היסודות הנדרשים, עבור החייאת הרצון במסגרת הקדושה.

רבי שמעון בר יוחאי מלמד את בנו רבי אלעזר מאותה המדרגה שבבחינת 'חבקוק', את התהליכים הנדרשים לצורך החייאת הרצון, הכוללים ב' שלבים עיקריים:

שלב ראשון — כולל את עוררותו והגדרתו של הרצון העצמי של האדם:
החייאת הרצון היא זו המגדירה את הקיום של אותו רצון, שהרי "אני רוצה משמע אני קיים".

ישנו קיום הבא מלמעלה בלא עיבוד מצד התחתון, הוא נקרא רצון הבא "ממואב" כלומר: "מאבינו שבשמים". אותו הקיום הוא צד הנקבה, המייצגת את צד המעשה החיצוני שבבריאה, אולם אין די בכך, שהרי אין קיום נצחי למעשה אשר אינו מחובר אל הכוונה וכן לנקבה אשר איננה מחוברת אל הזכר. ולפיכך יש לחברם יחדיו, כדי לתת קיום נצחי בקדושה, לאותו הרצון הפרטי הבא מ"מואב", ולצורך כך על האדם לקיים גם את השלב השני בתהליך.

שלב שני — כולל ב' בחינות המתחברות לכוח אחד, המסוגל להחיות את רצון האדם, בהיותו פועל במסגרת הקדושה:
1. חיבוק ראשון דאמא — הנותנת את בחינת 'האודם'.

2. חיבוק שני דאבא — הנותן את בחינת 'הלובן'.

על-פי ב' סעיפים אלו ניתן ללמוד על כך, שהחייאת הרצון במסגרת הקדושה, תלויה בחיבור של נקבה עם זכר, המבטא את החיבור של צד המעשה החיצוני [הלכה, גמרא, חיצוניות התורה וכו'] עם צד הכוונה הפנימית [זוהר, קבלה, פנימיות התורה]. ונמצא אם כן, שהחייאת הרצון במסגרת הקדושה, תלויה הבאת הרצון [בחינת 'חיצונית' וצד המעשה] אל האמונה [בחינת 'פנימיות' וצד הכוונה].

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

הבא עצמך לאמונתך — אלו החיים האמיתיים
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", בלימוד אותם היסודות הנדרשים, עבור החייאת הרצון במסגרת הקדושה.

רבי שמעון בר יוחאי מלמד את בנו רבי אלעזר מאותה המדרגה שבבחינת 'חבקוק', את התהליכים הנדרשים לצורך החייאת הרצון, הכוללים ב' שלבים עיקריים:

שלב ראשון — כולל את עוררותו והגדרתו של הרצון העצמי של האדם:
החייאת הרצון היא זו המגדירה את הקיום של אותו רצון, שהרי "אני רוצה משמע אני קיים".

ישנו קיום הבא מלמעלה בלא עיבוד מצד התחתון, הוא נקרא רצון הבא "ממואב" כלומר: "מאבינו שבשמים". אותו הקיום הוא צד הנקבה, המייצגת את צד המעשה החיצוני שבבריאה, אולם אין די בכך, שהרי אין קיום נצחי למעשה אשר אינו מחובר אל הכוונה וכן לנקבה אשר איננה מחוברת אל הזכר. ולפיכך יש לחברם יחדיו, כדי לתת קיום נצחי בקדושה, לאותו הרצון הפרטי הבא מ"מואב", ולצורך כך על האדם לקיים גם את השלב השני בתהליך.

שלב שני — כולל ב' בחינות המתחברות לכוח אחד, המסוגל להחיות את רצון האדם, בהיותו פועל במסגרת הקדושה:
1. חיבוק ראשון דאמא — הנותנת את בחינת 'האודם'.

2. חיבוק שני דאבא — הנותן את בחינת 'הלובן'.

על-פי ב' סעיפים אלו ניתן ללמוד על כך, שהחייאת הרצון במסגרת הקדושה, תלויה בחיבור של נקבה עם זכר, המבטא את החיבור של צד המעשה החיצוני [הלכה, גמרא, חיצוניות התורה וכו'] עם צד הכוונה הפנימית [זוהר, קבלה, פנימיות התורה]. ונמצא אם כן, שהחייאת הרצון במסגרת הקדושה, תלויה הבאת הרצון [בחינת 'חיצונית' וצד המעשה] אל האמונה [בחינת 'פנימיות' וצד הכוונה].

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

"בלכת האדם אל עבר השלמות אין מניעות"
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", המתאר אותם המציאויות הנקראות בפני האדם המהלך בדרך ה', ככאלה העוצרים כביכול את אופן התקדמותו.
הזוה"ק מתאר אותם המדרגות אליהם זכו רבי אלעזר ורבי אבא כאמצעי ולא כמטרה, המאפשר לאדם את מקום העבודה, באופן שכל אימת שזוכה למדרגה גבוהה כלשהי אל לו לחשוש שמא אינו ראוי לכך.
בת קול מבשרת לרבי אלעזר ורבי אבא, שהם אנשים גדולים אשר יש בהם ב' מיני כוחות, לדחיית האור בבחינת "בינה וחסדים" וכן לראות ביראת הרוממות לבטל הקליפות.
מדרגת הבינה דס"ג, היא אותה התבונה [בחינת 'ז"ת דבינה'] שבאדם המסוגלת לחלק את הרעיון, בכדי לראותו דרך גווניו [בחינת ז"א]. מציאות זו מאפשרת לאדם להלחם על הרעיון המייצג את הכלל, דרך אותם הגוונים המדוברים, המייצגים את הפרטים, ובכך להגיע למדרגות גדולות.
בשורה זו מפילה תמיהה אודות עצירתם של רבי אלעזר ורבי אבא, מהילוכם בדרך, שהרי עליהם נאמר: "הכנסו לקדושה ותהיו כאסופה אחת לשם שמים, ומדוע אתם בורחים מהמדרגה?!".
ולאחר מכן יצא קול המבקש מרבי אלעזר ורבי אבא להעלות מ"ן וביקוש מצד ב' המדרגות המאוחדות הנזכרות לעיל, אולם המה נחפזו להשיג המדרגות ולא שמעו מאומה, אמנם לא הייתה זו אלא תבוסה רגעית שלאחריה יצאו רבי אלעזר ורבי אבא מן ההר, דהיינו מן ההרהור, כדי להמשיך להלך בדרך ה' [בחינת ז"ת דעתיק המאיר לעולמות בכדי להקנות להם הכוח לברר מחדש המסך דס"ג, דאז ישוב הב"ן להיות ס"ג ויוכלו להעלות מ"ן, כלומר שיהיה להם רצון להעלות מ"ן מחדש].
כל התהליך המדובר לעיל בא לתאר לאדם מצד עבודת נפשו, אשר יש ביכולתו להתקדם באם ידע שהוא מסוגל לכך, על אף שאין ביכולת זו בכדי להכריע את התקדמותו, שהרי הבורא יתברך הוא אשר קובע את אופן התקדמותו של האדם, אולם הבעת נכונות זו מצד האדם מורה על ההשתדלות, אותה מבקש הבורא מן האדם העצור בלכתו בדרך ה' מחשש — שמא אינו ראוי לכך.
הבעת נכונות זו למסוגלותו של האדם להתקדם בדרך ה', מעלה את סיכוייו להתקדם בדרך, עשרות מונים, אם לא היה מביע נכונות זו.
ממשיך הזוה"ק לספר אודות קבלתם של רבי אלעזר ורבי אבא, את עניין שבירת הקליפות המיוצגות בבחינת "הארזים", אשר עמדו להם — לעוצרם בדרך הקודש, זאת בכדי שיוודע האדם לכך, שאין מציאות עימה "אינו יכול" להתמודד בוויתור על הגאווה, אמנם ישנה מציאות בה "אינו רוצה" להתמודד בוויתור על הגאווה.
בהמשך מציג הזוה"ק את פגישתם של רבי אלעזר ורבי אבא ברבי בשמעון בר יוחאי, המתראה להם כמדרגת חיה, ומתאר להם ברוח קדשו אותם החוויות שעברו יחד עם זקן אחד אשר הילך אחריהם להוליכם אל מדרגת הכתר, בכך ששילח להם את ב' המסכים [בחינת 'כתרים'] הנזכרים לעיל.
על זאת אומר להם רבי יוסי: "יפה אמרתם שחכם עדיף מנביא", כלומר שאל להם לפחד מלראות עצמם במדרגה הגבוהה יותר מזו של משה רבינו.
לאחר מכן שם רבי אלעזר ראשו בין ברכי אביו, לספר לו אותו המעשה, בכדי לעורר ההרגש והגעגוע למדרגה ממנה נסתלק, אשר יהווה העלאת מ"ן וביקוש אל נה"י דרבי שמעון בר יוחאי שבבחינת "מדרגת חיה", אשר יש ביכולתו לבקש את מדרגת היחידה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

"בלכת האדם אל עבר השלמות אין מניעות"
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "דטעין חמרי", המתאר אותם המציאויות הנקראות בפני האדם המהלך בדרך ה', ככאלה העוצרים כביכול את אופן התקדמותו.
הזוה"ק מתאר אותם המדרגות אליהם זכו רבי אלעזר ורבי אבא כאמצעי ולא כמטרה, המאפשר לאדם את מקום העבודה, באופן שכל אימת שזוכה למדרגה גבוהה כלשהי אל לו לחשוש שמא אינו ראוי לכך.
בת קול מבשרת לרבי אלעזר ורבי אבא, שהם אנשים גדולים אשר יש בהם ב' מיני כוחות, לדחיית האור בבחינת "בינה וחסדים" וכן לראות ביראת הרוממות לבטל הקליפות.
מדרגת הבינה דס"ג, היא אותה התבונה [בחינת 'ז"ת דבינה'] שבאדם המסוגלת לחלק את הרעיון, בכדי לראותו דרך גווניו [בחינת ז"א]. מציאות זו מאפשרת לאדם להלחם על הרעיון המייצג את הכלל, דרך אותם הגוונים המדוברים, המייצגים את הפרטים, ובכך להגיע למדרגות גדולות.
בשורה זו מפילה תמיהה אודות עצירתם של רבי אלעזר ורבי אבא, מהילוכם בדרך, שהרי עליהם נאמר: "הכנסו לקדושה ותהיו כאסופה אחת לשם שמים, ומדוע אתם בורחים מהמדרגה?!".
ולאחר מכן יצא קול המבקש מרבי אלעזר ורבי אבא להעלות מ"ן וביקוש מצד ב' המדרגות המאוחדות הנזכרות לעיל, אולם המה נחפזו להשיג המדרגות ולא שמעו מאומה, אמנם לא הייתה זו אלא תבוסה רגעית שלאחריה יצאו רבי אלעזר ורבי אבא מן ההר, דהיינו מן ההרהור, כדי להמשיך להלך בדרך ה' [בחינת ז"ת דעתיק המאיר לעולמות בכדי להקנות להם הכוח לברר מחדש המסך דס"ג, דאז ישוב הב"ן להיות ס"ג ויוכלו להעלות מ"ן, כלומר שיהיה להם רצון להעלות מ"ן מחדש].
כל התהליך המדובר לעיל בא לתאר לאדם מצד עבודת נפשו, אשר יש ביכולתו להתקדם באם ידע שהוא מסוגל לכך, על אף שאין ביכולת זו בכדי להכריע את התקדמותו, שהרי הבורא יתברך הוא אשר קובע את אופן התקדמותו של האדם, אולם הבעת נכונות זו מצד האדם מורה על ההשתדלות, אותה מבקש הבורא מן האדם העצור בלכתו בדרך ה' מחשש — שמא אינו ראוי לכך.
הבעת נכונות זו למסוגלותו של האדם להתקדם בדרך ה', מעלה את סיכוייו להתקדם בדרך, עשרות מונים, אם לא היה מביע נכונות זו.
ממשיך הזוה"ק לספר אודות קבלתם של רבי אלעזר ורבי אבא, את עניין שבירת הקליפות המיוצגות בבחינת "הארזים", אשר עמדו להם — לעוצרם בדרך הקודש, זאת בכדי שיוודע האדם לכך, שאין מציאות עימה "אינו יכול" להתמודד בוויתור על הגאווה, אמנם ישנה מציאות בה "אינו רוצה" להתמודד בוויתור על הגאווה.
בהמשך מציג הזוה"ק את פגישתם של רבי אלעזר ורבי אבא ברבי בשמעון בר יוחאי, המתראה להם כמדרגת חיה, ומתאר להם ברוח קדשו אותם החוויות שעברו יחד עם זקן אחד אשר הילך אחריהם להוליכם אל מדרגת הכתר, בכך ששילח להם את ב' המסכים [בחינת 'כתרים'] הנזכרים לעיל.
על זאת אומר להם רבי יוסי: "יפה אמרתם שחכם עדיף מנביא", כלומר שאל להם לפחד מלראות עצמם במדרגה הגבוהה יותר מזו של משה רבינו.
לאחר מכן שם רבי אלעזר ראשו בין ברכי אביו, לספר לו אותו המעשה, בכדי לעורר ההרגש והגעגוע למדרגה ממנה נסתלק, אשר יהווה העלאת מ"ן וביקוש אל נה"י דרבי שמעון בר יוחאי שבבחינת "מדרגת חיה", אשר יש ביכולתו לבקש את מדרגת היחידה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

"מה רב טובך אשר צפנת"
למדנו, שכל האור שצפן הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, שהוא האור של בראשית — ניתן ואף צריך להתגעגע לקבלו. זה יוצר את האפשרות לאדם להתקדם בעולמו הרוחני, כדי להגיע למציאות שמקבל את האור הגדול הזה בגן עדן העליון. ובכל זאת, הצדיקים הגמורים שהגיעו לגן עדן העליון יכולים לקבל הארה זו, אמנם לא כל אחד. בזמן התיקון, לא כל אחד יכול להגיע למציאות זו, אלא מעטים כגון בניהו בן יהוידע ורב המנונא סבא, בהם חזו רבי אלעזר ורבי חייא. על יחיד סגולה אלו אמר רשב"י: "ראיתי בני עליה והם מועטים". לכלל העם, לא תהיה אפשרות באופן רגיל להשיג מדרגה זו, עד שלא יגיע זמן ביאת משיח וגילוי מדרגת יחידה.

נשאלת השאלה, האם אפשר להגיע לאושר המוחלט הזה, או לא? מספר לנו הזוהר, שאנו יכולים לגעת באושר זה לעתים, אך לא לזכות בו באופן קבוע. אסור להישאר במקום מופשט זה, אלא יש לחזור ולהמשיך לעשות את העבודה — לוותר על הגאווה, לקיים תורה ומצוות וכו', ואילו הזכייה במקום זה תהיה רק מפעם לפעם. אולם הדרך לזכות באור זה, היא ע"י קניית לבוש דחסדים להלביש את החכמה.

אם אדם הולך בעיקשות בעבודת ה', יכול לזכות מפעם לפעם בהשראה עליונה. אולם יש להבדיל זאת ממיני המאגיות והמיסטיקה השונים, ולהבין שלא על כך מדובר. אלא עיקר תפקידנו בעולם הזה הוא עבודה, וההשראה העליונה מגיעה מלמעלה.

כאשר מגיע האור הגדול הזה של האהבה, צריך לוותר עליו ולהבין שאינו סיבת הפעולה, וכאשר הוא מגיע יש להשתמש בו רק כאמצעי כדי להתקדם ולעשות יותר עבודה. אם מקבלים את האור באופן הזה, דהיינו כסיבה לעשות עוד עבודה — ניתן לקבלו מבלי לפחד ומבלי ליפול. אולם אם כאשר מגיעה ההארה ינסה האדם לקבלה כ"בעל הבית", הוא יכנס לגאווה וייפול.

לפיכך, כאשר אדם רוצה להגיע למדרגה אמיתית, צריך להיות ירא חטא. ולכן עיקר מה שצריך להבין כאן הוא, שכאשר מקבל האדם הארה, צריך תמיד לקחת אותה לעבודה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

"מה רב טובך אשר צפנת"
למדנו, שכל האור שצפן הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, שהוא האור של בראשית — ניתן ואף צריך להתגעגע לקבלו. זה יוצר את האפשרות לאדם להתקדם בעולמו הרוחני, כדי להגיע למציאות שמקבל את האור הגדול הזה בגן עדן העליון. ובכל זאת, הצדיקים הגמורים שהגיעו לגן עדן העליון יכולים לקבל הארה זו, אמנם לא כל אחד. בזמן התיקון, לא כל אחד יכול להגיע למציאות זו, אלא מעטים כגון בניהו בן יהוידע ורב המנונא סבא, בהם חזו רבי אלעזר ורבי חייא. על יחיד סגולה אלו אמר רשב"י: "ראיתי בני עליה והם מועטים". לכלל העם, לא תהיה אפשרות באופן רגיל להשיג מדרגה זו, עד שלא יגיע זמן ביאת משיח וגילוי מדרגת יחידה.

נשאלת השאלה, האם אפשר להגיע לאושר המוחלט הזה, או לא? מספר לנו הזוהר, שאנו יכולים לגעת באושר זה לעתים, אך לא לזכות בו באופן קבוע. אסור להישאר במקום מופשט זה, אלא יש לחזור ולהמשיך לעשות את העבודה — לוותר על הגאווה, לקיים תורה ומצוות וכו', ואילו הזכייה במקום זה תהיה רק מפעם לפעם. אולם הדרך לזכות באור זה, היא ע"י קניית לבוש דחסדים להלביש את החכמה.

אם אדם הולך בעיקשות בעבודת ה', יכול לזכות מפעם לפעם בהשראה עליונה. אולם יש להבדיל זאת ממיני המאגיות והמיסטיקה השונים, ולהבין שלא על כך מדובר. אלא עיקר תפקידנו בעולם הזה הוא עבודה, וההשראה העליונה מגיעה מלמעלה.

כאשר מגיע האור הגדול הזה של האהבה, צריך לוותר עליו ולהבין שאינו סיבת הפעולה, וכאשר הוא מגיע יש להשתמש בו רק כאמצעי כדי להתקדם ולעשות יותר עבודה. אם מקבלים את האור באופן הזה, דהיינו כסיבה לעשות עוד עבודה — ניתן לקבלו מבלי לפחד ומבלי ליפול. אולם אם כאשר מגיעה ההארה ינסה האדם לקבלה כ"בעל הבית", הוא יכנס לגאווה וייפול.

לפיכך, כאשר אדם רוצה להגיע למדרגה אמיתית, צריך להיות ירא חטא. ולכן עיקר מה שצריך להבין כאן הוא, שכאשר מקבל האדם הארה, צריך תמיד לקחת אותה לעבודה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "דטעין חמרי"

"מה רב טובך אשר צפנת"
לאחר שאתמול חווינו את הגילוי הגדול של רבי אלעזר ורבי אבא, שנפלו על פניהם מרוב המדרגה הגבוהה. אצל צדיקים גילוי מדרגה גבוהה יוצר אצלם מצד אחד געגוע אך מצד שני שמירה כלומר לא לקבל את האור כשאני לא יכול. מקום זה נקרא מקום החמורים שהיא הפרטיות שלא ניתן לתקן את גמר התיקון.
בשיעור זה נתחיל לדבר על מדרגת משיח, אך ראשית צריך להסכים ולהבין שזה קיים.
יש שני שלבים: א. קיום- מגיע מלמעלה. ב. שכלול- מגיע מצד האדם.
ישנה אמירה שכל האמת נמצאת באדם אך זה נכון רק מצד הקיום, את השכלול שהוא מעבר למעשה האדם צריך לרכוש לבד.
ר' אלעזר- אומר לבורא אתה הסתרת אור גדול ומאותו מקום שיש אור גדול שהוא הדבר הצפון בבחינת צד צפון גם תפתח הרעה. הצפון נותן את מימיו רק כשהדרום מאיר בו, וכל כוח הצפון הוא בזכות הדרום(בחינת חסד).
מזה שכתוב רב טובך כלומר טוב גדול זה מראה על מדרגת חיה ויחידה. האדם חייב לרצות שכלול ולא להסתפק בקיום.
רב טובך זה "זכר רב טובך יביעו" כלומר חיי עונג (= אושר מוחלט) הנמשכים מעולם הבא.
הבורא ית' צפן אור מיוחד כלומר החביא אור מיוחד שעל ידו יש את ההשגחה והאדם נבדק ע"י אור זה ואם האדם הוא ירא חטא הוא יקבל אור זה ואם לא הוא לא יקבל.
פירוש נוסף לרב טובך- יש כאן את סוד החכמה שהוא אילן רב (בחינת ז"א) צד ההעצמה האישית של האדם שזה הצד בו האדם מתחבר למשפחתו חבריו וכו' ולא מה יתנו לו לבחינה האישית הפרטית.
כאן מלמד אותנו שנוכל להגיע לקבלת האור הצפון על ידי אהבה.
טובך- מתחיל לספר על סוד של גן עדן. גן= מלכות, האני של האדם. עדן= אור חכמה , אור של מטרת הבריאה.
יש את גן עדן תחתון שזה אור נשמה, אהבת רעים, צד הקיום של האהבה.
ויש את גן עדן העליון שזאת אהבה של מדרגת חיה, הקיימת בקביעות, אהבת דודים בשלמות. בזמן תיקון אהבת דודים היא אהבה מתפרצת ולא ניתנת בקביעות מכיוון שהאדם עדיין לא ראוי לאור כזה גדול ואם יקבל אור כזה זה יפגע בו.
כאן אומר לנו הזוה"ק יהודי יקר אני צפנתי לך אור גדול שכיום אתה מרגיש חלק ממנו בצורה מתפרצת ואם תבנה את הכלי באופן ראוי תוכל להשיג את הכלי של האהבה השלמה שתשאר בקביעות ותהיה פי כמה וכמה ממה שאנו מכירים. הכלי הראוי זה כלי של השפעה, כלי של אור חוזר.
צריך לרצות את האהבה ולהאמין שניתן להגיע לאהבה השלמה וצריך שתהיה שאיפה כזאת שיהיה מה שיהיה אני הולך להשיג את האהבה השלמה.