שם המאמר: "בליליא דכלה"

אם תפעל בעסק התורה בתמימות תגיע לנקודת ההשראה העליונה המגיעה עד לנקודות הפרטיות

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", בתיאור נקודת ההשראה העליונה המתפשטת עד לנקודות הפרטיות הגדולה ביותר, בסגולת עסק התורה בתמימות וביראת הרוממות. מסביר הזוה"ק שישנה נקודת השראה עליונה, השורה על האדם ומביאתו לידי הרגשה כזו "שהכל טוב לו", באופן שכל הפרטים במציאות הופכים להיות שוליים ובלתי בעלי חשיבות לכשעצמם, לנגד אותה נקודת ההשראה העליונה.

נקודת ההשראה העליונה, מייצגת את הזמן העתידי וכן את מציאות הא"ס המצויה בנפש כל יהודי ויהודי, ששם כבר הכל גמור, אולם כדי לגלות מציאות זו על האדם להתאמן ולפעול דרך הפרטים והמקרים, דרכם יוכל לתפוס את הכלל ואת אשר מעבר למקרים ולא בפעם אחת, אלא בפעולה חוזרת ונשנית כפי מידת הצורך, עד להופעתה של נקודת ההשראה העליונה המדוברת. בגמר התיקון כאשר נגיע לנקודת ההשראה העליונה ביותר של הקיום, אזי אותו האור השמח יאיר ממעלה עד למטה בנקודת הפרטיות הגדולה, אולם באימון רב דרך הפרטים והמקרים וכן בסגולת עסק התורה בתמימות וביראת הרוממות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

אם תפעל בעסק התורה בתמימות תגיע לנקודת ההשראה העליונה המגיעה עד לנקודות הפרטיות

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", בתיאור נקודת ההשראה העליונה המתפשטת עד לנקודות הפרטיות הגדולה ביותר, בסגולת עסק התורה בתמימות וביראת הרוממות.

מסביר הזוה"ק שישנה נקודת השראה עליונה, השורה על האדם ומביאתו לידי הרגשה כזו "שהכל טוב לו", באופן שכל הפרטים במציאות הופכים להיות שוליים ובלתי בעלי חשיבות לכשעצמם, לנגד אותה נקודת ההשראה העליונה.

נקודת ההשראה העליונה, מייצגת את הזמן העתידי וכן את מציאות הא"ס המצויה בנפש כל יהודי ויהודי, ששם כבר הכל גמור, אולם כדי לגלות מציאות זו על האדם להתאמן ולפעול דרך הפרטים והמקרים, דרכם יוכל לתפוש את הכלל ואת אשר מעבר למקרים ולא בפעם אחת, אלא בפעולה חוזרת ונשנית כפי מידת הצורך, עד להופעתה של נקודת ההשראה העליונה המדוברת.

בגמר התיקון כאשר נגיע לנקודת ההשראה העליונה ביותר של הקיום, אזי אותו האור השמח יאיר ממעלה עד למטה בנקודת הפרטיות הגדולה, אולם באימון רב דרך הפרטים והמקרים וכן בסגולת עסק התורה בתמימות וביראת הרוממות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

לילה ללילה יחווה דעת

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", במשמעות חיבורם של כל בחינת "הלילות" באמצעות עסק התורה בלילה.

מסביר הזוה"ק שעסק התורה בלילה מסוגל לחיבורם של הלילות וזמני ההסתרה, מצד נפש האדם הוי אומר חיבורים של כל הפירודים, הכעסים, הגערות, העונשים וכו'.

אין באפשרותו של האדם לתקן את זמני הלילה וההסתרה לבדם, אלא בחיבורם אל היום, כאשר נקודת החיבור שבינתיים היא נקודת "השחר", בה מתחבר הלילה אל היום.

ומכאן שלימוד התורה בלילות שבימים, נחוץ לזמן תיקון, שכן לא ניתן בזמן התיקון לחבר את כל הלילה אל היום, אלא מן החלק השני של הלילה, המתחבר ליום.

זמני הלילה מהווים לאדם סוג של אימון, שלכן אל לו לאדם לפחד מזמנים אלו, שכן הבורא יתברך לא מקשה על האדם בחינם, אלא כדי לאמנו לפעול ביראת הרוממות.

לאור האמור לעיל יוצא, שבסגולת לימוד התורה בלילה, אף הפרטים הקטנים ביותר יתתקנו ובאם האדם יפעל את התיקון הנכון אזי גמר התיקון אליו יגיע ייראה, כך שכל הרצונות הפרטיים

והרצון הכללי מתחברים כאחד, אלא שיש לזכור שאל לו לאדם לחשוש, על אף שבזמני הלילה יתראו אליו פרטים ושאלות קשות, שכל אלו לא באו אלא לטובתו של האדם, לצורך תיקונו, באופן שיפעל בשמירה על המסגרת ובלימוד התורה בלילה ביראת הרוממות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

לילה ללילה יחווה דעת

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", במשמעות חיבורם של כל בחינת "הלילות" באמצעות עסק התורה בלילה.

מסביר הזוה"ק שעסק התורה בלילה מסוגל לחיבורם של הלילות וזמני ההסתרה, מצד נפש האדם הוי אומר חיבורים של כל הפירודים, הכעסים, הגערות, העונשים וכו'.

אין באפשרותו של האדם לתקן את זמני הלילה וההסתרה לבדם, אלא בחיבורם אל היום, כאשר נקודת החיבור שבינתיים היא נקודת "השחר", בה מתחבר הלילה אל היום.

ומכאן שלימוד התורה בלילות שבימים, נחוץ לזמן תיקון, שכן לא ניתן בזמן התיקון לחבר את כל הלילה אל היום, אלא מן החלק השני של הלילה, המתחבר ליום.

זמני הלילה מהווים לאדם סוג של אימון, שלכן אל לו לאדם לפחד מזמנים אלו, שכן הבורא יתברך לא מקשה על האדם בחינם, אלא כדי לאמנו לפעול ביראת הרוממות.

לאור האמור לעיל יוצא, שבסגולת לימוד התורה בלילה, אף הפרטים הקטנים ביותר יתתקנו ובאם האדם יפעל את התיקון הנכון אזי גמר התיקון אליו יגיע ייראה, כך שכל הרצונות הפרטיים

והרצון הכללי מתחברים כאחד, אלא שיש לזכור שאל לו לאדם לחשוש, על אף שבזמני הלילה יתראו אליו פרטים ושאלות קשות, שכל אלו לא באו אלא לטובתו של האדם, לצורך תיקונו, באופן שיפעל בשמירה על המסגרת ובלימוד התורה בלילה ביראת הרוממות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

אם אדם עוסק בתורה בלילה אזי הוא מתקן את תת – המודע הנפשי שלו וכל זדונותיו נתהפכים לזכויות

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", בסדר התיקון הנפלא שאותו נדרש האדם לפעול לצורך תיקון שגגותיו.

הזוה"ק מדגיש את החוק המסביר שבעת בה האדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש היותר גדול שבעולם.

על זאת נשאלת השאלה, מה יעשה אדם שבכל זאת מרגיש רע? מתרץ הזוה"ק ואומר: "היום ילמד!"

עיקרו של לימוד התורה, הוא בזמני הלילה, כלומר בכל ימות העולם הזה המכונה בשם לילה, שהוא גם זמן ההסתרה.

כאשר פועלים בלימוד התורה לחבר את כל הרצונות לקראת התכלית, אזי כל פעולה כזו בכוחה להשאיר רשמים בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולה עתידית אותה ייצר האדם תתבצע בהתאם למונח בתת מודע זה, אין אפשרות בה יוכל האדם להיות מודע לכל פעולה, שכן שישנו חלק השייך לתת המודע הנפשי של האדם, אמנם יחד עם זאת ישנן פעולות המסוגלות להתבצע בידי האדם בצורה מודעת ופעולות אלו דורשות קפידה יתרה שכן החוטא בהן חשוב כמזיד.

על-פי האמור לעיל נמצא שאותן השגגות עשויות להשאיר רושם בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולותיו מתבצעות על-פי אותם הרשמים שבנפשו, ולפיכך לא ניתן להתחרט על מעשי השגגה, שכן כל חוייה נפשית כזו יוצרת רושם ועוד שבנקל יוכל האדם לבוא משגגה לזדון, ולכך על האדם לפחד משגגותיו ועיקר תיקונו יהיה, על-ידי עסק התורה בלילה ביראת הרוממות, שבכך מתקן הוא את כל תת המודע הנפשי שלו, כך שכל זדונותיו יתהפכו לזכויות, באופן שכל העבר והעתיד יתתקנו על-פי ההטבה הרצויה.

ובעת בה האדם הולך בסדר תיקון זה בזמן התיקון, אזי בגמר התיקון יכול שישתווה הלב עם השכל בבחינת: "והיה אור הלבנה כאור החמה", כלומר שלא יהיה חילוק בין מושכלותיו להרגשיו, זאת בשונה מזמן התיקון בו עדיין ניכר ההפרש בין הלב לשכל וכגון: "שיודע שצריך לאהוב אישתו או את חברו, אולם ליבו אינו נוטה להרגיש כך". אמנם בגמר תיקון ירצה הלב את אשר רוצה השכל וכן ירצה הנברא את אשר רוצה הבורא ובכך תושג האחדות השלמה הנרצית לגמר התיקון, בין הזכר לנקבה.

אולם לו יתואר מצב בו האדם אינו הולך על-פי סדר תיקון זה, וימצאו כל רצונותיו מפורדים ומפוזרים, באופן שאינם מחוברים אל תכלית אחת, אזי תיקונו יהיה בדרך ייסורים, אולם לא לרעה יחשב הדבר ח"ו, אלא לטובה, כדי שיוכל האדם להכשיר את כלי קבלתו לצורך קבלת ההטבה השלמה.

מסיים הזוה"ק באומרו, שעל האדם להיזהר שכאשר חש ברע אל לו לתהות על הראשונות, שעל אף שיש לאל ידו לעשות תשובה, מכל מקום כל אשר עשה נמחק לו ובזה נעשה רשע גמור, ולכן כאשר אדם פוגם בבריתו ומתעורר בו הרגש הרע, עליו לעורר אותו האור הזך של האמונה בשמירה על הברית, ובכך לבנות את תיבתו בבחינת "עליית המלכות לבינה", כלומר שמידת הרחמים תהיה אצלו בגילוי ומידת הדין תהיה אצלו בכיסוי, ובכך יגיע על השכרו ויזכה לטפס עד רום המעלות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

אם אדם עוסק בתורה בלילה אזי הוא מתקן את תת – המודע הנפשי שלו וכל זדונותיו נתהפכים לזכויות

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", בסדר התיקון הנפלא שאותו נדרש האדם לפעול לצורך תיקון שגגותיו.

הזוה"ק מדגיש את החוק המסביר שבעת בה האדם מרגיש רע, באותו שיעור שורה עליו כפירה ונעלם ממנו הפועל יתברך, שהוא העונש היותר גדול שבעולם.

על זאת נשאלת השאלה, מה יעשה אדם שבכל זאת מרגיש רע? מתרץ הזוה"ק ואומר: "היום ילמד!"

עיקרו של לימוד התורה, הוא בזמני הלילה, כלומר בכל ימות העולם הזה המכונה בשם לילה, שהוא גם זמן ההסתרה.

כאשר פועלים בלימוד התורה לחבר את כל הרצונות לקראת התכלית, אזי כל פעולה כזו בכוחה להשאיר רשמים בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולה עתידית אותה ייצר האדם תתבצע בהתאם למונח בתת מודע זה, אין אפשרות בה יוכל האדם להיות מודע לכל פעולה, שכן שישנו חלק השייך לתת המודע הנפשי של האדם, אמנם יחד עם זאת ישנן פעולות המסוגלות להתבצע בידי האדם בצורה מודעת ופעולות אלו דורשות קפידה יתרה שכן החוטא בהן חשוב כמזיד.

על-פי האמור לעיל נמצא שאותן השגגות עשויות להשאיר רושם בתת המודע הנפשי של האדם, כך שכל פעולותיו מתבצעות על-פי אותם הרשמים שבנפשו, ולפיכך לא ניתן להתחרט על מעשי השגגה, שכן כל חוייה נפשית כזו יוצרת רושם ועוד שבנקל יוכל האדם לבוא משגגה לזדון, ולכך על האדם לפחד משגגותיו ועיקר תיקונו יהיה, על-ידי עסק התורה בלילה ביראת הרוממות, שבכך מתקן הוא את כל תת המודע הנפשי שלו, כך שכל זדונותיו יתהפכו לזכויות, באופן שכל העבר והעתיד יתתקנו על-פי ההטבה הרצויה.

ובעת בה האדם הולך בסדר תיקון זה בזמן התיקון, אזי בגמר התיקון יכול שישתווה הלב עם השכל בבחינת: "והיה אור הלבנה כאור החמה", כלומר שלא יהיה חילוק בין מושכלותיו להרגשיו, זאת בשונה מזמן התיקון בו עדיין ניכר ההפרש בין הלב לשכל וכגון: "שיודע שצריך לאהוב אישתו או את חברו, אולם ליבו אינו נוטה להרגיש כך". אמנם בגמר תיקון ירצה הלב את אשר רוצה השכל וכן ירצה הנברא את אשר רוצה הבורא ובכך תושג האחדות השלמה הנרצית לגמר התיקון, בין הזכר לנקבה.

אולם לו יתואר מצב בו האדם אינו הולך על-פי סדר תיקון זה, וימצאו כל רצונותיו מפורדים ומפוזרים, באופן שאינם מחוברים אל תכלית אחת, אזי תיקונו יהיה בדרך ייסורים, אולם לא לרעה יחשב הדבר ח"ו, אלא לטובה, כדי שיוכל האדם להכשיר את כלי קבלתו לצורך קבלת ההטבה השלמה.

מסיים הזוה"ק באומרו, שעל האדם להיזהר שכאשר חש ברע אל לו לתהות על הראשונות, שעל אף שיש לאל ידו לעשות תשובה, מכל מקום כל אשר עשה נמחק לו ובזה נעשה רשע גמור, ולכן כאשר אדם פוגם בבריתו ומתעורר בו הרגש הרע, עליו לעורר אותו האור הזך של האמונה בשמירה על הברית, ובכך לבנות את תיבתו בבחינת "עליית המלכות לבינה", כלומר שמידת הרחמים תהיה אצלו בגילוי ומידת הדין תהיה אצלו בכיסוי, ובכך יגיע על השכרו ויזכה לטפס עד רום המעלות.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

כשמראים לאדם מציאות של שגגה בשום פנים ואופן אסור לו לתרצה, אלא יאמר "היא צדקה ממני" בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", במשמעות 'השגגה' המגולגלת לידיו של האדם, וכן בהשלכותיה ואופני תיקוניה. מסביר הזוה"ק שעל האדם להסב את תשומת ליבו אל שגגותיו, המתבטאות במיני אמירות הנוגדות את בסיס האמונה וכגון: שנשבע או נדר בלא מתכוון וכו'. השגגות המדוברות עשויות להתראות הן אצל האדם עצמו והן אצל אחרים, ובעת הופעתן אצל מאן דהו על האדם מוטלת אזהרה קשה, לבל יהיה שופט לכף חובה את המציאות בה הוא או אדם כלשהו מצוי, אלא יפעל בבחינת "גניזת מידת הדין", כלומר ביראת הרוממות ובהתבוננות על המציאות, שפירושם שמירה על הברית והמסגרת האמונית.

לכן כאשר אדם פוגש בשגגה כלשהי עליו לראות זאת כמשימה אפשרית לתיקון, הבאה לידי ביטוי בעצירת התגובה המיידית ובהתבוננות אל מעבר למקרה והמציאות המגולגלים לידו או לידיו של אדם אחר. שאם לא כן ויתואר מצב בו האדם אינו חפץ בתיקון השגגה אלא מוסיף תירוץ על שגגתו, אזי אותה השגגה הפועלת בהסתרה בנפשו של האדם, תהיה לו לרועץ, שכן יוצרת היא נתון בתת המודע הנפשי של האדם, המכריח אותו מבחינה הרגשית לבוא משגגה לזדון, ואזי אין דרך אחרת אלא להיתקן בעונש של ייסורים, אשר אינם מצביעים על דבר אחר זולת על אהבתו של הבורא יתברך את האדם.

באופן יותר פראקטי ניתן לומר שכאשר האדם פוגש במציאות של שגגה כלשהי, עליו להתבונן אל מעבר למקרה השגגה ולהיזהר לבל יוציא לשון הרע או כל סוג של אמירה הנוגדת את בסיס האמונה, אחרת יצא הוא ממסגרת האמונה הבסיסית ויהיה חשוב כפוגם בברית, ומן ההכרח שמן השגגה יבוא לזדון, כלומר שמפעולה אשר נעשתה שלא בכוונה תחילה וכגון: שדיבר לשון הרע על חברו, יבוא לידי מציאות מודעת בה הוא חש שאינו אוהב לחברו.

מסיים הזוה"ק באומרו, שכאשר האדם הולך באופן שאינו מתבונן אל מעבר למקרים שבשגגות, מן ההכרח שיבוא לידי האשמה סביבתית בצורה כזו או אחרת, הגורפת אחריה את הרגשת הרע, המשרה באדם כפירה באותו שיעור הרגש הרע.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

כשמראים לאדם מציאות של שגגה בשום פנים ואופן אסור לו לתרצה, אלא יאמר "היא צדקה ממני"

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", במשמעות 'השגגה' המגולגלת לידיו של האדם, וכן בהשלכותיה ואופני תיקוניה.

מסביר הזוה"ק שעל האדם להסב את תשומת ליבו אל שגגותיו, המתבטאות במיני אמירות הנוגדות את בסיס האמונה וכגון: שנשבע או נדר בלא מתכוון וכו'.

השגגות המדוברות עשויות להתראות הן אצל האדם עצמו והן אצל אחרים, ובעת הופעתן אצל מאן דהו על האדם מוטלת אזהרה קשה, לבל יהיה שופט לכף חובה את המציאות בה הוא או אדם כלשהו מצוי, אלא יפעל בבחינת "גניזת מידת הדין", כלומר ביראת הרוממות ובהתבוננות על המציאות, שפירושם שמירה על הברית והמסגרת האמונית, שמא ישנו צד בו ניתן להצדיק את האדם אשר לידו נתגלגלה מציאות השגגה.

לכן כאשר אדם פוגש בשגגה כלשהי עליו לראות זאת כמשימה אפשרית לתיקון, הבאה לידי ביטוי בעצירת התגובה המיידית ובהתבוננות אל מעבר למקרה והמציאות המגולגלים לידו או לידיו של אדם אחר.

שאם לא כן ויתואר מצב בו האדם אינו חפץ בתיקון השגגה אלא מוסיף תירוץ על שגגתו, אזי אותה השגגה הפועלת בהסתרה בנפשו של האדם, תהיה לו לרועץ, שכן יוצרת היא נתון בתת המודע הנפשי של האדם, המכריח אותו מבחינה הרגשית לבוא משגגה לזדון, ואזי אין דרך אחרת אלא להיתקן בעונש של ייסורים, אשר אינם מצביעים על דבר אחר זולת על אהבתו של הבורא יתברך את האדם.

באופן יותר פראקטי ניתן לומר שכאשר האדם פוגש במציאות של שגגה כלשהי, עליו להתבונן אל מעבר למקרה השגגה ולהיזהר לבל יוציא לשון הרע או כל סוג של אמירה הנוגדת את בסיס האמונה, אחרת יצא הוא ממסגרת האמונה הבסיסית ויהיה חשוב כפוגם בברית, ומן ההכרח שמן השגגה יבוא לזדון, כלומר שמפעולה אשר נעשתה שלא בכוונה תחילה וכגון: שדיבר לשון הרע על חברו, יבוא לידי מציאות מודעת בה הוא חש שאינו אוהב לחברו.

מסיים הזוה"ק באומרו, שכאשר האדם הולך באופן שאינו מתבונן אל מעבר למקרים שבשגגות, מן ההכרח שיבוא לידי האשמה סביבתית בצורה כזו או אחרת, הגורפת אחריה את הרגשת הרע, המשרה באדם כפירה באותו שיעור הרגש הרע.

🕎 הזוהר היומי: הקדמת ספר הזוהר – עמודים – קלה-קלו⭐ פניני הזוהר – תובנות נבחרות מתוך השיעור: 🔯שמירת הברית של האדם, היא היסוד של כל עולמו הרוחני וכאשר אדם רוצה לשמור על בריתו הוא מוכרח להבין מהי אותה הברית המדוברת וכן ללמוד אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית. כאשר האדם רוצה לשמור על בריתו עליו לדעת את אותם המכשלות מהם עליו להיזהר לבל יפגום בבריתו, והיות שכך מציין הזוה"ק אותם האזהרות הנדרשות, מהם ילמד האדם כיצד לשמור את בריתו. "המלאך דומה", המייצג את צד הסיטרא אחרא, מנסה לסחוב את האדם, בכדי להגדיל את צד הגהינם שבו, היוצר את המוות וכן אחראי על צד הערווה.

חטא הערווה הוא השאיפה לתענוג אישי, המתבטא בשפיכת כל חיותו של האדם אל בחינת "הארציות", אותה הארציות גורמת לפירוד להיותה עומדת בפני עצמה בלא קשר לבחינת "השמים", שהם התכלית אותם מייצג הקשר לבורא יתברך. כמו כן החיבור בין הארץ לשמים, מייצג את הקשר בין צד המקרה לצד אשר מעבר למקרה, כאשר היחס בין ב' צדדים אלו מתאר את האדם הפועל את בחינת 'המעבר למקרה שבמקרה'. אך כאשר האדם פועל את המקרה ככזה העומד בפני עצמו ועושה ביטול לאותה הבחינה אשר מעבר למקרה, אזי נבחן לבחינת "שופך קרי לבטלה", הלוקח את כל יישותו אל הארציות…..📲(המשך הסיכום בלינק) 🕎 לצפייה בשיעור למתחילים וקריאת הסיכום המלא: https://www.zoharyomi.net/v/2099
תמיכה ושותפות במפעל הזוהר העולמי עם פירוש הסולם וצפייה באירוע סיום הזוהר: 🔥 https://zoharyomi.net/lg33

שם המאמר: "בליליא דכלה"

הדרך לשמירה על הברית

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בביאור אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית.

שמירת הברית של האדם, היא היסוד של כל עולמו הרוחני וכאשר אדם רוצה לשמור על בריתו הוא מוכרח להבין מהי אותה הברית המדוברת וכן ללמוד אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית. כאשר האדם רוצה לשמור על בריתו עליו לידע אותם המכשלות מהם עליו להיזהר לבל יפגום בבריתו, והיות שכך מציין הזוה"ק אותם האזהרות הנדרשות, מהם ילמד האדם כיצד לשמור את בריתו. "המלאך דומה", המייצג את צד הסיטרא אחרא, מנסה לסחוב את האדם, בכדי להגדיל את צד הגהינם שבו, היוצר את המוות וכן אחראי על צד הערווה.

חטא הערווה הוא השאיפה לתענוג אישי, המתבטא בשפיכת כל חיותו של האדם אל בחינת "הארציות", פעולה המנתקת בפגם הברית, אותה הארציות להיות ככזו העומדת בפני עצמה בלא קשר לבחינת "השמים", שהם התכלית אותה מייצג הבורא יתברך. החיבור בין הארץ לשמים, מייצג את הקשר בין צד המקרה לצד אשר מעבר למקרה, כאשר היחס בין ב' צדדים אלו מתאר את האדם הפועל את בחינת 'המעבר למקרה שבמקרה'. כאשר האדם פועל את המקרה ככזה העומד בפני עצמו ועושה ביטול לאותה הבחינה אשר מעבר למקרה, אזי נבחן לבחינת "שופך קרי לבטלה", הלוקח את כל יישותו אל הארציות.

אחר שביאר הזוה"ק אותם האזהרות הנחוצות להבנת משמעותה של הברית ואופני פגימתה, רוצה ללמדנו אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית, אשר היא מתחלקת לב' חלוקות:

האני של האדם מורכב מב' נקודות של משולש [מידת השפעה – האני אמיתי] ומרובע [מידת קבלה – האני כוזב], כאשר צורת התקשרותו של האדם עם בוראו, מתוארת באחד מ-ב' מרכיבם אלו של השפעה או קבלה:

א. מרובע תוך משולש – שימת המרובע תוך המשולש, פירושה גניזת אותה ההשתוקקות של האני הכוזב, באופן שלא תשמש כמטרה אלא כאמצעי וכקליפה השומרת על הפרי, אשר יש לזון אותה ולתת לה אך כדי קיומה ותו לא, לבל תשלוט על האדם.

ב. משולש תוך מרובע – שימת המשולש תוך המרובע, פירושה האדרת האני הכוזב החפץ בהשתוקקות פרטית, על פני הרצון לקשר עם הבורא יתברך.

כאשר האדם פועל באופן הראשון אזי אין רשות למלאך דומה ליגע בו, אולם כאשר פועל באופן השני אף בהרהור קל מיד יש רשות למלאך דומה ליגע בו ולתופשו ברשותו ואז מוכשר הוא לכל מיני הרהורים רעים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

הדרך לשמירה על הברית

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בביאור אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית.

שמירת הברית של האדם, היא היסוד של כל עולמו הרוחני וכאשר אדם רוצה לשמור על בריתו הוא מוכרח להבין מהי אותה הברית המדוברת וכן ללמוד אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית.

כאשר האדם רוצה לשמור על בריתו עליו לידע אותם המכשלות מהם עליו להיזהר לבל יפגום בבריתו, והיות שכך מציין הזוה"ק אותם האזהרות הנדרשות, מהם ילמד האדם כיצד לשמור את בריתו.

לאור האמור מתאר הזוה"ק את בחינת "המלאך דומה", המייצג את צד הסיטרא אחרא, המנסה לסחוב את האדם, בכדי להגדיל את צד הגהינם שבו, היוצר את המוות וכן אחראי על צד הערווה.

חטא הערווה הוא השאיפה לתענוג אישי, המתבטא בשפיכת כל חיותו של האדם אל בחינת "הארציות", פעולה המנתקת בפגם הברית, אותה הארציות להיות ככזו העומדת בפני עצמה בלא קשר לבחינת "השמים", שהם התכלית אותה מייצג הבורא יתברך.

החיבור בין הארץ לשמים, מייצג את הקשר בין צד המקרה לצד אשר מעבר למקרה, כאשר היחס בין ב' צדדים אלו מתאר את האדם הפועל את בחינת 'המעבר למקרה שבמקרה'.

כאשר האדם פועל את המקרה ככזה העומד בפני עצמו ועושה ביטול לאותה הבחינה אשר מעבר למקרה, אזי נבחן לבחינת "שופך קרי לבטלה", הלוקח את כל יישותו אל הארציות.

אחר שביאר הזוה"ק אותם האזהרות הנחוצות להבנת משמעותה של הברית ואופני פגימתה, רוצה ללמדנו אותה הדרך הנדרשת לשמירה על הברית, אשר היא מתחלקת לב' חלוקות:

האני של האדם מורכב מב' נקודות של משולש [מידת השפעה – האני אמיתי] ומרובע [מידת קבלה – האני כוזב], כאשר צורת התקשרותו של האדם עם בוראו, מתוארת באחד מ-ב' מרכיבם אלו של השפעה או קבלה:

א. מרובע תוך משולש – שימת המרובע תוך המשולש, פירושה גניזת אותה ההשתוקקות של האני הכוזב, באופן שלא תשמש כמטרה אלא כאמצעי וכקליפה השומרת על הפרי, אשר יש לזון אותה ולתת לה אך כדי קיומה ותו לא, לבל תשלוט על האדם.

ב. משולש תוך מרובע – שימת המשולש תוך המרובע, פירושה האדרת האני הכוזב החפץ בהשתוקקות פרטית, על פני הרצון לקשר עם הבורא יתברך.

כאשר האדם פועל באופן הראשון אזי אין רשות למלאך דומה ליגע בו, אולם כאשר פועל באופן השני אף בהרהור קל מיד יש רשות למלאך דומה ליגע בו ולתופשו ברשותו ואז מוכשר הוא לכל מיני הרהורים רעים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

על האדם להיות נשמר בשתי בריתות הן מצד המחשבה והן מצד המעשה

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בפירוט יסודותיו של הבניין הרוחני של האדם, הלא הוא היסוד.

הזוה"ק מתאר את ב' הבריתות אשר על האדם להיות נשמר בהן, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, כאשר שמירת הברית מבחינת מוחא מתארת את שמירת המחשבה שבבחינת "יסוד של ראש" ושמירת הברית מבחינת ליבא מתארת את השמירה מצד המעשה בבחינת "יסוד של גוף".

ייעודם של ב' בריתות אלו הוא, להביא את הפרטים לידי כלל, אולם כאשר האדם מנתק את אלו הפרטים מן הכלל, להיותם עומדים בפני עצמם, כעין אדם הדובר לשון הרע נגד האמת, אזי כל יסודותיו הרוחניים של בניין נפש האדם נופלים.

ונמצא אם כן שהבורא יתברך הוא היסוד הראשוני של כל הבריאה וכל שיתנגד ליסוד ראשוני זה, אשר הוא כללות הכל, יהיה נבחן לשקר ולפגם הברית, החוברים אל הכזב, המייצג אותה האנוכיות שבבחינת "כזבי בת צור".

וכן כל ההתחברות לאותן ההרגשות והמחשבות הפרטיות, הנתונות לשינויים, היא עדות וסימן לפגם הברית, כאשר ההרגשה הפרטית היא זו המציינת את אי עמידתו של האדם בהחלטות המעשיות והמחשבה הפרטית היא זו המציינת את אי קבלת העובדה שמחשבותיו של הבורא אינם כמחשבותיו של האדם.

יצר הרע הקרוי "דומה", זה אשר מנצל את רגעי החולשה של האדם בהם הוא פוגם, בכדי להשתלט עליו, הוא גם המקים מלחמה כנגד אותה בחינת "הצדיק", המייצג אותם הרצונות דקדושה שבאדם העולים בשם "דוד המלך", בנסיון להשתלט גם עליהם.

אלא שההפרש הוא שכאשר ישנה לצדיק השתוקקות ותאווה לדבר מה, על אף שאותו הדבר עטוף בקליפה, אין זה אלא מפני שיש באותה התאווה, דבר מה השייך לשורש נשמתו, אותו עליו לתקן, ולא כתירוץ ח"ו אלא כמציאות עובדתית שרירה וקיימת.

לכך יוצא למסקנה מכל האמור לעיל, שכאשר האדם יוצא למלחמת ה' עליו לשמש אך ברצון להשפיע ובד בבד להתגרש מאותה הפרטיות ולהשאירה בביתו, היות שהיא זו הגורמת לתבוסתו בה בעת שנכנס עימה למלחמה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

על האדם להיות נשמר בשתי בריתות הן מצד המחשבה והן מצד המעשה

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בליליא דכלה", בפירוט יסודותיו של הבניין הרוחני של האדם, הלא הוא היסוד.

הזוה"ק מתאר את ב' הבריתות אשר על האדם להיות נשמר בהן, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, כאשר שמירת הברית מבחינת מוחא מתארת את שמירת המחשבה שבבחינת "יסוד של ראש" ושמירת הברית מבחינת ליבא מתארת את השמירה מצד המעשה בבחינת "יסוד של גוף".

ייעודם של ב' בריתות אלו הוא, להביא את הפרטים לידי כלל, אולם כאשר האדם מנתק את אלו הפרטים מן הכלל, להיותם עומדים בפני עצמם, כעין אדם הדובר לשון הרע נגד האמת, אזי כל יסודותיו הרוחניים של בניין נפש האדם נופלים.

ונמצא אם כן שהבורא יתברך הוא היסוד הראשוני של כל הבריאה וכל שיתנגד ליסוד ראשוני זה, אשר הוא כללות הכל, יהיה נבחן לשקר ולפגם הברית, החוברים אל הכזב, המייצג אותה האנוכיות שבבחינת "כזבי בת צור".

וכן כל ההתחברות לאותן ההרגשות והמחשבות הפרטיות, הנתונות לשינויים, היא עדות וסימן לפגם הברית, כאשר ההרגשה הפרטית היא זו המציינת את אי עמידתו של האדם בהחלטות המעשיות והמחשבה הפרטית היא זו המציינת את אי קבלת העובדה שמחשבותיו של הבורא אינם כמחשבותיו של האדם.

יצר הרע הקרוי "דומה", זה אשר מנצל את רגעי החולשה של האדם בהם הוא פוגם, בכדי להשתלט עליו, הוא גם המקים מלחמה כנגד אותה בחינת "הצדיק", המייצג אותם הרצונות דקדושה שבאדם העולים בשם "דוד המלך", בנסיון להשתלט גם עליהם.

אלא שההפרש הוא שכאשר ישנה לצדיק השתוקקות ותאווה לדבר מה, על אף שאותו הדבר עטוף בקליפה, אין זה אלא מפני שיש באותה התאווה, דבר מה השייך לשורש נשמתו, אותו עליו לתקן, ולא כתירוץ ח"ו אלא כמציאות עובדתית שרירה וקיימת.

לכך יוצא למסקנה מכל האמור לעיל, שכאשר האדם יוצא למלחמת ה' עליו לשמש אך ברצון להשפיע ובד בבד להתגרש מאותה הפרטיות ולהשאירה בביתו, היות שהיא זו הגורמת לתבוסתו בה בעת שנכנס עימה למלחמה.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "בליליא דכלה"

בניין בית המקדש תלוי באהבת חינם ובביאתו של האדם לברית

בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "בלילא דכלה", בלימוד יסודותיו של הבניין הרוחני עליו נוכל לבנות את בית המקדש, המייצר את הקשר האמיתי והנכון בין האדם לאלוקיו.

בית המקדש נבנה על-ידי בחינת "לילא דכלה", שהוא זמן ההסתרה בו מכינים את הכלה , שבבחינת "התכלית", לחופתה, כאשר לתכלית זו מגיע החתן באופן שמראה את כל הפרטים ואת כל החסרונות ככאלה השייכים אל הכלל.

ירידה זו לפרטים "ממעלה למטה" מגיעה לכאורה בהסתרה, אולם באים לאחר מכן לגילוי עצום, הבא למקום האני המשותף בין הבורא לנברא, אלא שיש להכין את הכלים הראויים לקבלת אור זה הבא מלמעלה, עד לכדי שכל הפרטים יהיו כלולים באהבה השלמה בין הבורא לנברא.

כל אלו הפרטים הנודעים, הם רצונות המתחברים לרצון מרכזי אחד, שהוא רצון הכלל, כך שלו יתואר שרצונות אלו יפרדו לרשות עצמאית נפרדת, להיות שכל רצון יפעל בפני עצמו, אזי תווצר אנדרלמוסייה נפשית, היות שסותרים זה את זה.

פעולת הפרטים במסגרת הכלל, הם המצביעים על שמירת הברית, באופן שאת הפרטים פועל הנברא ואת הכלל נותן הבורא יתברך כמציאה שאין אנו יודעים אימתי תגיע.

מצד העבודה יש לציין ששמירת הברית תלויה בוויתר האדם על עצמו ועל גאוותו בבחינת "יראה", שרק באופן הזה יוכל לקבל את האהבה מלמעלה, שאם לא כן לא יוכל לקבל את האהבה על אף שיתנו לו.

חטא הגאווה ויציאה לפרטיות מעידים על כך שהאדם פגם בבריתו, כלומר שיצא מרשותו של הכלל לרשות עצמאית נפרדת.

כאשר אדם חוטא בחטא זה של הגאווה ומדמה לעצמו שמחשבותיו הם כמחשבותיו של הבורא, אזי הוא נתון לפגעים רבים, ולעומת זאת באותה ההבנה שאין דומה לבורא, שם מצויים החיים.

שם המאמר: "ליליא דכלה"

למדנו שישנה חשיבות גדולה לפעולות של הפרטים למען הכלל — שכל הפרטים שלמדו יחד בלילה יצרו אמונה, ואותה אמונה היא הבסיס ל"יחד". על כן בלילה, דווקא בזמן הדין, בו מתגלה הפרטיות של כל אחד, זהו בדיוק הזמן לגלות את האמון של כל אחד כלפי הכלל. היות והזיווג, בחינת ההארה, הוא תמיד על הכלל ולא על הפרטים, ע"כ יש חשיבות גדולה שהפרטים יגלו את הכלל הזה. אולם לא ניתן לקבל את האור לפרטים מצד עצמם, ואם מנסים לעשות כן, אז האור מגיע, מאיר, ומיד מסתלק, כמו ניצוצין.

לכן, ניתנה לנו הדרך לגמר התיקון, שהיא התורה הנותנת את האפשרות לקשר בין הנברא לבורא, בין הפרט לכלל. התורה יורדת מהעולם העליון עד למציאות של העולם הזה. ליל שבועות המדובר כאן, הוא בחינת ההכנה לקשר, שהוא הלילה ובחינת ההכנה לעולם הבא בו צריכים לקבל את ההארה, כנגד כל זמן התיקון. לכן, כל מי שיש בו אמון כלפי הכלל, יכול להיות חלק מאותה הארה. וכאשר הפרט קונה אמון זה, גם הוא מצטרף, כחלק מהכלל.

עתה אנו באים להסתכל על הלימוד מצד מבט של גמר תיקון — דהיינו שהכלה באה להיכנס תחת החופה, בבחינת "כנסת", "כינוס", יחד עם החתן. חתן הוא מלשון "נחות", היות ויורד במדרגה כדי להעלות את כל בחינות הירידות של האדם ולקבץ אותן לבחינת כלל, ל"ביחד", ועל ידי כך הופכת כל ירידה או כל מקרה לשמחה גדולה, כי באה לגלות את הכלל.

כאשר תופסים את הכלל, כל הפרטים מתקבצים יחד להאיר, והשמחה היא שמחה גדולה. וזאת, ע"י שכל פרט קונה את האמון שלו, דהיינו שמראה שמוכן לפעול למען הכלל ולא למען עצמו.

לפיכך, בעבודתנו בעולם הזה, צריך להביא כל פרט לתפיסה הכללית. האם אני פרט, או פרט שקשור לכלל? האם הכישרון הוא פרטי שלי, או שמא בא לשמש את הכלל? כאשר נוכל להביא כל פרט לתפיסת הכלל, זה יהיה גמר תיקון בבחינת "משוש חתן על כלה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

קכט -קל
מה למדנו היום?
שם המאמר: "ליליא דכלה"

למדנו שישנה חשיבות גדולה לפעולות של הפרטים למען הכלל — שכל הפרטים שלמדו יחד בלילה יצרו אמונה, ואותה אמונה היא הבסיס ל"יחד". על כן בלילה, דווקא בזמן הדין, בו מתגלה הפרטיות של כל אחד, זהו בדיוק הזמן לגלות את האמון של כל אחד כלפי הכלל.

היות והזווג, בחינת ההארה, הוא תמיד על הכלל ולא על הפרטים, ע"כ יש חשיבות גדולה שהפרטים יגלו את הכלל הזה. אולם לא ניתן לקבל את האור לפרטים מצד עצמם, ואם מנסים לעשות כן, אז האור מגיע, מאיר, ומיד מסתלק, כמו ניצוצין.

לכן, ניתנה לנו הדרך לגמר התיקון, שהיא התורה הנותנת את האפשרות לקשר בין הנברא לבורא, בין הפרט לכלל. התורה יורדת מהעולם העליון עד למציאות של העולם הזה. ליל שבועות המדובר כאן, הוא בחינת ההכנה לקשר, שהוא הלילה ובחינת ההכנה לעולם הבא בו צריכים לקבל את ההארה, כנגד כל זמן התיקון. לכן, כל מי שיש בו אמון כלפי הכלל, יכול להיות חלק מאותה הארה. וכאשר הפרט קונה אמון זה, גם הוא מצטרף, כחלק מהכלל.

עתה אנו באים להסתכל על הלימוד מצד מבט של גמר תיקון — דהיינו שהכלה באה להיכנס תחת החופה, בבחינת "כנסת", "כינוס", יחד עם החתן. חתן הוא מלשון "נחות", היות ויורד במדרגה כדי להעלות את כל בחינות הירידות של האדם ולקבץ אותן לבחינת כלל, ל"ביחד", ועל ידי כך הופכת כל ירידה או כל מקרה לשמחה גדולה, כי באה לגלות את הכלל.

כאשר תופסים את הכלל, כל הפרטים מתקבצים יחד להאיר, והשמחה היא שמחה גדולה. וזאת, ע"י שכל פרט קונה את האמון שלו, דהיינו שמראה שמוכן לפעול למען הכלל ולא למען עצמו.

לפיכך, בעבודתנו בעולם הזה, צריך להביא כל פרט לתפיסה הכללית. האם אני פרט, או פרט שקשור לכלל? האם הכישרון הוא פרטי שלי, או שמא בא לשמש את הכלל? כאשר נוכל להביא כל פרט לתפיסת הכלל, זה יהיה גמר תיקון בבחינת "משוש חתן על כלה".

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ליליא דכלה"

על האדם לא רק להכין עצמו אל התכלית, אלא גם לשמוח בהכנה זו.
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ליליא דכלה", על-פי הסדר הנלמד בשיעורים הקודמים אודות מאמר זה. הזוה"ק מתאר את הכלה כאותה הנקבה של בחינת מלכות דאצילות, הנקראת "שושנה", אותה מייצגת הבריאה בכמה מיני מצבים, כאשר המצב בו היא עולה מן הקליפות, תלוי במילוי תפקידו של הנברא, הבא לתקנה ולהעלותה מבין הקליפות העולות בשם "חוחים". המצב אותו רוצה ללמדנו הזוה"ק במאמר זה, אודות השושנה הנזכרת, הוא המצב הבא, בו ביאתו של האדם אל התכלית הנרצית העולה בשם "כלה", מתחלקת לב' שלבים חשובים בדרך: א. שלב ההכנה [בחינת "לילה – הסתרה"] — שלב בו על האדם להביא עצמו אל התיקון, הנעשה בסדר ההכנה לקראת התכלית, באופן הראוי והמדויק, כאשר נקודת הכנה זו נעשית אף במצב ההסתרה והחשכות בבחינת "לילה", להורות שאין פעולת הכנה זו נעשית מטעם קבלת האור והתענוג. אותו סדר ההכנה לקראת התכלית מדגיש את לימוד התורה החיצונית שבבחינת "תורה, נביאים, כתובים", המכשירים את האדם לקראת הלימוד העיקרי והתכליתי שהוא לימוד תורת הסוד. עוד יש לציין שבחינות אלו המייצגות את זמן ההכנה הם: א. בחינת 'החסדים' ב. בחינת 'עבד' כנגד היראה ב. שלב השמחה מן ההכנה בדרך אל התכלית – שלב בו על האדם לשמוח מן היגיעה אותה פועל בזמני ההסתרה, על אף שאין הוא מצוי בתוצאה ובנקודת התכלית.

לכאורה יקשה הדבר, שכן יש לשאול: ש. "כיצד על האדם לפעול בשמחה בזמני ההסתרה, אחר שאין הכלה, המייצגת אותה התכלית מצויה אצלו?"

ת. "על זאת מתרץ הזוה"ק שהכלה אכן מצויה, כלומר שאותה התכלית שבבחינת "הכלל" אכן קיימת, אלא שיש לפעול אותם הפרטים שבזמני ההכנה, להביאם אל אותו "הכלל", המייצג את התכלית הנרצית.

מסיים הזוה"ק באומרו, שאופן זה בו האדם מביא את הפרט אל הכלל, עולה בשם "חידוש", המבטא אותו הכלל דרך ריבוי פרטים המשתנים, ובהיותו כזה, גורם הוא את השמחה. יוצא למסקנה שעל-פי האמור לעיל, יש ללמוד שהפרטים אותם האדם פועל במסגרת עבודתו לקראת הביאה אל הכלל, המה הגורמים את השמחה, להיותם מבטאים את הכלל באופנים השונים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ליליא דכלה"

על האדם לא רק להכין עצמו אל התכלית, אלא גם לשמוח בהכנה זו.
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ליליא דכלה", על-פי הסדר הנלמד בשיעורים הקודמים אודות מאמר זה. הזוה"ק מתאר את הכלה כאותה הנקבה של בחינת מלכות דאצילות, הנקראת "שושנה", אותה מייצגת הבריאה בכמה מיני מצבים, כאשר המצב בו היא עולה מן הקליפות, תלוי במילוי תפקידו של הנברא, הבא לתקנה ולהעלותה מבין הקליפות העולות בשם "חוחים". המצב אותו רוצה ללמדנו הזוה"ק במאמר זה, אודות השושנה הנזכרת, הוא המצב הבא, בו ביאתו של האדם אל התכלית הנרצית העולה בשם "כלה", מתחלקת לב' שלבים חשובים בדרך: א. שלב ההכנה [בחינת "לילה – הסתרה"] — שלב בו על האדם להביא עצמו אל התיקון, הנעשה בסדר ההכנה לקראת התכלית, באופן הראוי והמדויק, כאשר נקודת הכנה זו נעשית אף במצב ההסתרה והחשכות בבחינת "לילה", להורות שאין פעולת הכנה זו נעשית מטעם קבלת האור והתענוג. אותו סדר ההכנה לקראת התכלית מדגיש את לימוד התורה החיצונית שבבחינת "תורה, נביאים, כתובים", המכשירים את האדם לקראת הלימוד העיקרי והתכליתי שהוא לימוד תורת הסוד. עוד יש לציין שבחינות אלו המייצגות את זמן ההכנה הם: א. בחינת 'החסדים' ב. בחינת 'עבד' כנגד היראה ב. שלב השמחה מן ההכנה בדרך אל התכלית – שלב בו על האדם לשמוח מן היגיעה אותה פועל בזמני ההסתרה, על אף שאין הוא מצוי בתוצאה ובנקודת התכלית.

לכאורה יקשה הדבר, שכן יש לשאול: ש. "כיצד על האדם לפעול בשמחה בזמני ההסתרה, אחר שאין הכלה, המייצגת אותה התכלית מצויה אצלו?"

ת. "על זאת מתרץ הזוה"ק שהכלה אכן מצויה, כלומר שאותה התכלית שבבחינת "הכלל" אכן קיימת, אלא שיש לפעול אותם הפרטים שבזמני ההכנה, להביאם אל אותו "הכלל", המייצג את התכלית הנרצית.

מסיים הזוה"ק באומרו, שאופן זה בו האדם מביא את הפרט אל הכלל, עולה בשם "חידוש", המבטא אותו הכלל דרך ריבוי פרטים המשתנים, ובהיותו כזה, גורם הוא את השמחה. יוצא למסקנה שעל-פי האמור לעיל, יש ללמוד שהפרטים אותם האדם פועל במסגרת עבודתו לקראת הביאה אל הכלל, המה הגורמים את השמחה, להיותם מבטאים את הכלל באופנים השונים.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

אם תפעל את הפראקטיקה כתומכת ללימוד המופשט, היא תתקן ממילא
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "ב' נקודין", במשמעות הכתוב : "לְכָל-עֹשֵׂיהֶם", זאת לאחר שנתבארה משמעותה של המילה " שֵׂכֶל טוֹב", על-פי ב' צדדי המחלוקת של ר' יוסי ור' חייא, כאשר ר' יוסי סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ החיים", המשמש בהשפעה לבדה בזמן תיקון ולעומתו ר' חייא סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע", הכולל את השימוש גם ברצון לקבל, אולם בתיקונו במסגרת הרצון להשפיע, כבגמר תיקון.

עתה מבאר הזוה"ק את משמעות הכתוב: " לְכָל-עֹשֵׂיהֶם ", ומסביר אשר ישנם ב' הבחנות בעוסקי התורה, אשר המה מדברים באדם אחד והם כדלהלן:

א. "כל המדובר הוא באדם אחד שיש בו צד העושה את הפעולות וצד בו הוא יושב ולומד, ושני הדברים נצרכים, רק שלפעולות אותם הוא עושה, חייבות להיות השלכות ותמיכה לזמן בו הוא יושב ולומד את התורה ומתחבר לחלק העליון של האדם, שהוא צד הלימוד"

ב. "מחשבה רציפה שמעבירה כחוט השני דרך כלל אמוני אחד את כל המחשבות זה 'חברים', ואם המחשבות לא מחוברת לכלל אמוני אחד זה לא חברים".

ג. "כל מי שרוצה לקנות תכשיט לאישתו צריך ללמוד תורה קודם, ומי שלא לומד תורה יקנה תכשיטים לאישתו וזה יכריח אותו ללמוד תורה, ומי שממילא לומד תורה צריך לקנות תכשיטים לאישתו, כסימן לכך שצריך לקשט את האני של האדם ביתר דביקות ואהבת ה'"

שם המאמר: "בליליא דכלה"

העסק בחלקי התורה החיצונית הוא הכנה לקישוטי הכלה בעסק התורה הפנימי
בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", המהווה המשך ישיר למאמרים הקודמים שלמדנו עד כה. מאמר זה ממשיך לבאר את ב' ההבחנות, אשר נלמדו במאמר "ב' הנקודין", שהם: א. תומכי התורה ב. עוסקי התורה

עיקרו של מאמר זה בא לבאר אותם ההכנות והקישוטים של הכלה לקראת בעלה ביום חג השבועות, כאשר הכנה זו באה ב-ב' הזמנים הבאים:

א. זמן תיקון — זמן של הכנת הכלה בלימוד חלקי התורה החיצונית [תורה, נביאים, כתובים], שהם בבחינת "תומכי התורה", אל לימוד חלקי התורה הפנימיים [זוהר, קבלה וכו']. ב. גמר תיקון — זמן של קבלת ההטבה השלמה, המוכן ללימוד ועסק התורה בלבד, המייצג אותם הקישוטים של הכלה, המחברים את האדם בקשר של דביקות לבורא יתברך בכל רגע ורגע.

מסיים הזוה"ק בדבר, אותה ההכנה של לימוד התורה החיצוני, הבא לייצג אותם הרצונות הנפרדים, המתחברים כחוט השני דרך כלל אמוני אחד, המייצג אותו הלימוד של חלקי התורה הפנימית, כך שנמצא שהנברא והבורא מצויים במקום אחד ואחדות אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

אם תפעל את הפראקטיקה כתומכת ללימוד המופשט, היא תתקן ממילא
בשיעור זה אנו חותמים את מאמר "ב' נקודין", במשמעות הכתוב : "לְכָל-עֹשֵׂיהֶם", זאת לאחר שנתבארה משמעותה של המילה " שֵׂכֶל טוֹב", על-פי ב' צדדי המחלוקת של ר' יוסי ור' חייא, כאשר ר' יוסי סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ החיים", המשמש בהשפעה לבדה בזמן תיקון ולעומתו ר' חייא סובר 'ששכל טוב' הוא בחינת "עץ הדעת טוב ורע", הכולל את השימוש גם ברצון לקבל, אולם בתיקונו במסגרת הרצון להשפיע, כבגמר תיקון.

עתה מבאר הזוה"ק את משמעות הכתוב: " לְכָל-עֹשֵׂיהֶם ", ומסביר אשר ישנם ב' הבחנות בעוסקי התורה, אשר המה מדברים באדם אחד והם כדלהלן:

א. "כל המדובר הוא באדם אחד שיש בו צד העושה את הפעולות וצד בו הוא יושב ולומד, ושני הדברים נצרכים, רק שלפעולות אותם הוא עושה, חייבות להיות השלכות ותמיכה לזמן בו הוא יושב ולומד את התורה ומתחבר לחלק העליון של האדם, שהוא צד הלימוד"

ב. "מחשבה רציפה שמעבירה כחוט השני דרך כלל אמוני אחד את כל המחשבות זה 'חברים', ואם המחשבות לא מחוברת לכלל אמוני אחד זה לא חברים".

ג. "כל מי שרוצה לקנות תכשיט לאישתו צריך ללמוד תורה קודם, ומי שלא לומד תורה יקנה תכשיטים לאישתו וזה יכריח אותו ללמוד תורה, ומי שממילא לומד תורה צריך לקנות תכשיטים לאישתו, כסימן לכך שצריך לקשט את האני של האדם ביתר דביקות ואהבת ה'"

שם המאמר: "בליליא דכלה"

העסק בחלקי התורה החיצונית הוא הכנה לקישוטי הכלה בעסק התורה הפנימי
בשיעור זה אנו למדים את מאמר "בליליא דכלה", המהווה המשך ישיר למאמרים הקודמים שלמדנו עד כה. מאמר זה ממשיך לבאר את ב' ההבחנות, אשר נלמדו במאמר "ב' הנקודין", שהם: א. תומכי התורה ב. עוסקי התורה

עיקרו של מאמר זה בא לבאר אותם ההכנות והקישוטים של הכלה לקראת בעלה ביום חג השבועות, כאשר הכנה זו באה ב-ב' הזמנים הבאים:

א. זמן תיקון — זמן של הכנת הכלה בלימוד חלקי התורה החיצונית [תורה, נביאים, כתובים], שהם בבחינת "תומכי התורה", אל לימוד חלקי התורה הפנימיים [זוהר, קבלה וכו']. ב. גמר תיקון — זמן של קבלת ההטבה השלמה, המוכן ללימוד ועסק התורה בלבד, המייצג אותם הקישוטים של הכלה, המחברים את האדם בקשר של דביקות לבורא יתברך בכל רגע ורגע.

מסיים הזוה"ק בדבר, אותה ההכנה של לימוד התורה החיצוני, הבא לייצג אותם הרצונות הנפרדים, המתחברים כחוט השני דרך כלל אמוני אחד, המייצג אותו הלימוד של חלקי התורה הפנימית, כך שנמצא שהנברא והבורא מצויים במקום אחד ואחדות אחת.

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

כשתפעל באמונה אזי השכל המדעי הבא במסגרתו יתתקן ממילא
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ב' נקודין", בביאור אותם ב' הנקודות המדוברות.

ב' הנקודות הללו מייצגות מחד את צד האמונה וההשפעה שבבחינת "הכלל" ומאידך את צד השכל המדעי-המחלק והקבלה שבבחינת "הפרט".

ב' נקודות אלו של צד האמונה [בחינת 'בינה'] וצד המדע [בחינת 'מלכות'], בנויים באופן בו הם מחוברים יחדיו כרות שעלתה להתכלל בנעמי, מתחילת הבריאה של בראשית, אלא שההפרש ביניהם הוא, שצד האמונה מייצג את אותה הבחינה הגלויה, כאשר לעומתו צד השכל המדעי מייצג את אותה הבחינה הגנוזה.

להיות שצד האמונה היא הבחינה הגלויה, לכך יש להחשיבה יותר מצד השכל המדעי, להורות שכאשר הצד המדעי עומד לבדו שלא בתוך מסגרת האמונה, אין ביכולתו להתקיים בעולם.

היות שב' נקודות אלו ניצבים זה לעומת זה, נשאלת השאלה עם איזו בחינה יש לפעול בכדי לתקן – עם השפעה או קבלה? עם אמונה או עם מדע?

על זאת מתרץ הזוה"ק באומרו, שעל האדם לפעול עם בחינת ההשפעה לבדה! , אלא שיש להוסיף לשאול שאם כן קבלה מה יהיה עליה?

ומשיב – שמאחר שההשפעה והקבלה, האמונה והמדע, מחוברים זה לזה, אזי ממילא שכשישמש בהשפעה לבדה אזי הרצון הפרטי והמדעי יתתקן ממילא, נמצא אם כן שהרצון לקבל הפרטי והמדעי בא כלוואי, כך שכל השימוש הנעשה בו, הוא רק במסגרת ההשפעה והאמונה.

תיאורם של ב' בחינות אלו של קבלה והשפעה, מוביל אל ביאור צדדי המחלוקת אשר בין ר' יוסי ל- ר' חייא, בדבר "שכל טוב" מהו?

מחלוקת זו מתיישבת על-פי החלוקה הבאה:

א. ר' יוסי סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ החיים" המשמש אך בהשפעה ואמונה לבדם – כנגד זמן תיקון שהוא זמן היגיעה [בבחינת 'ששת הימים'].

ב. ר' חייא סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע" כנגד המלכות שהיא הרצון לקבל, אולם יש לשמש בה ב- ב' הנקודות הנזכרים, כלומר שיש לשמש גם בקבלה ובשכל המדעי המחלק, אולם במסגרת ההשפעה והאמונה – כנגד גמר תיקון שהוא המטרה [בבחינת 'יום השבת'].

על שתי בחינות אלו נאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שהרי לא ניתן לפעול את בחינתו של רבי חייא, אלא כאשר מקדימים לפעול את בחינתו של ר' יוסי.

ציטוטים
א. "כל פעם שרואים פרט צריך לראות איך הוא משוייך לכלל, ולפיכך כל המחשבה הבאה בדרך אמונית ממילא דרכה מתתקן הפרט"

ב. "הבינה היא ההסתכלות הכללית והאמונית, אותה יש להחשיב יותר מהמחשבה המדעית המחלקת, שהרי כאשר המחשבה המדעית, שהיא התחושה של "מגיע לי", עומדת לבדה, זו הבחינה המייצגת את אותה המרירות, שאין העולם יכול להתקיים בה"

ג. "אדם צריך לדעת שבמציאות בה הוא מצוי לפני פעולה, הוא צריך לחשוב כמו רבי יוסי, ולפעול בהשפעה, אולם לאחר התוצאה צריך לפעול כרבי חייא וללמוד איך לקבל את התענוג הגדול ביותר שיכול להיות, ולא להיות מתלונן"

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"

כשתפעל באמונה אזי השכל המדעי הבא במסגרתו יתתקן ממילא
בשיעור זה אנו ממשיכים את מאמר "ב' נקודין", בביאור אותם ב' הנקודות המדוברות.

ב' הנקודות הללו מייצגות מחד את צד האמונה וההשפעה שבבחינת "הכלל" ומאידך את צד השכל המדעי-המחלק והקבלה שבבחינת "הפרט".

ב' נקודות אלו של צד האמונה [בחינת 'בינה'] וצד המדע [בחינת 'מלכות'], בנויים באופן בו הם מחוברים יחדיו כרות שעלתה להתכלל בנעמי, מתחילת הבריאה של בראשית, אלא שההפרש ביניהם הוא, שצד האמונה מייצג את אותה הבחינה הגלויה, כאשר לעומתו צד השכל המדעי מייצג את אותה הבחינה הגנוזה.

להיות שצד האמונה היא הבחינה הגלויה, לכך יש להחשיבה יותר מצד השכל המדעי, להורות שכאשר הצד המדעי עומד לבדו שלא בתוך מסגרת האמונה, אין ביכולתו להתקיים בעולם.

היות שב' נקודות אלו ניצבים זה לעומת זה, נשאלת השאלה עם איזו בחינה יש לפעול בכדי לתקן – עם השפעה או קבלה? עם אמונה או עם מדע?

על זאת מתרץ הזוה"ק באומרו, שעל האדם לפעול עם בחינת ההשפעה לבדה! , אלא שיש להוסיף לשאול שאם כן קבלה מה יהיה עליה?

ומשיב – שמאחר שההשפעה והקבלה, האמונה והמדע, מחוברים זה לזה, אזי ממילא שכשישמש בהשפעה לבדה אזי הרצון הפרטי והמדעי יתתקן ממילא, נמצא אם כן שהרצון לקבל הפרטי והמדעי בא כלוואי, כך שכל השימוש הנעשה בו, הוא רק במסגרת ההשפעה והאמונה.

תיאורם של ב' בחינות אלו של קבלה והשפעה, מוביל אל ביאור צדדי המחלוקת אשר בין ר' יוסי ל- ר' חייא, בדבר "שכל טוב" מהו?

מחלוקת זו מתיישבת על-פי החלוקה הבאה:

א. ר' יוסי סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ החיים" המשמש אך בהשפעה ואמונה לבדם – כנגד זמן תיקון שהוא זמן היגיעה [בבחינת 'ששת הימים'].

ב. ר' חייא סובר ששכל טוב הוא בבחינת "עץ הדעת טוב ורע" כנגד המלכות שהיא הרצון לקבל, אולם יש לשמש בה ב- ב' הנקודות הנזכרים, כלומר שיש לשמש גם בקבלה ובשכל המדעי המחלק, אולם במסגרת ההשפעה והאמונה – כנגד גמר תיקון שהוא המטרה [בבחינת 'יום השבת'].

על שתי בחינות אלו נאמר: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", שהרי לא ניתן לפעול את בחינתו של רבי חייא, אלא כאשר מקדימים לפעול את בחינתו של ר' יוסי.

ציטוטים
א. "כל פעם שרואים פרט צריך לראות איך הוא משוייך לכלל, ולפיכך כל המחשבה הבאה בדרך אמונית ממילא דרכה מתתקן הפרט"

ב. "הבינה היא ההסתכלות הכללית והאמונית, אותה יש להחשיב יותר מהמחשבה המדעית המחלקת, שהרי כאשר המחשבה המדעית, שהיא התחושה של "מגיע לי", עומדת לבדה, זו הבחינה המייצגת את אותה המרירות, שאין העולם יכול להתקיים בה"

ג. "אדם צריך לדעת שבמציאות בה הוא מצוי לפני פעולה, הוא צריך לחשוב כמו רבי יוסי, ולפעול בהשפעה, אולם לאחר התוצאה צריך לפעול כרבי חייא וללמוד איך לקבל את התענוג הגדול ביותר שיכול להיות, ולא להיות מתלונן"

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "ב' נקודין"
אם תהפוך את המנעול לפתח תוכל להיכנס להיכל המלך

בשיעור זה אנו למדים את מאמר "ב' נקודין", המתאר את הקשר בין הבורא לנברא ככזה המהווה אתגר לנפש האדם, היות שמפגישו עם ב' הפכים.
ב' ההפכים המדוברים, מציינים מחד גיסא את רצונו של הבורא שכולו להשפיע ומאידך גיסא את רצונו של הנברא שכולו לקבל [בחינת "ב' נקודות של בראשית"], אשר המה צרה גדולה בבחינת הניקוד "צירי". כדי לאחד ב' הפכים אלו, על האדם לחפש אותה הנקודה הסגולית, אשר תהפוך את מצרים – המייצג את בחינות "הגאווה, הרצון והצרה", לישראל – המייצג את בחינות "האהבה, בית המקדש והרצה".
קשר זה של חיבור ב' ההפכים הנזכרים, אינו נוהג בין הבורא לנברא לבד, אלא גם ביחסים בין בני האדם.
ביאתו של האדם למציאות העבודה, ביחסיו עם בני האדם, מפגישתו עם מספר שאלות, שהן כדלהלן:

א. מחד על האדם להשפיע לחברו ומאידך אם חברו יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

ב. מחד על האדם לקבל מחברו, כדי לאהוב אותו, אולם אם יהיה מקבל ממנו, הרי שלא יהיה מחובר אליו, בהיותו מקבל לעצמו.

נמצא אם כן ש-ב' שאלות אלו, מעוררות את שאלת הפתרון: "מהי הדרך לפתיחת המנעול, אותו מייצג הרצון לסיפוק אישי שבבחינת 'הרצון לקבל אך לעצמי' ?"

שאלה זו מתרץ הזוה"ק ב-ג' שלבים:

א. זיהוי נקודת הגאווה הפרטית.
ב. פתיחת המנעול [הרצון לסיפוק אישי וגאווה אישית] על-ידי אור חוזר הנדחה [בחינת "יראה"], שפירושו דחיית התגובה המיידית, של הגאווה הטוענת "שלי מגיע".
ג. לאחר מכן המנעול הופך לפתח, כלומר שהרצון לסיפוק אישי משמש עתה כחומר גלם להיכנס להיכל המלך, להיותו משמש ביצירת האהבה, ולא כרצון נפרד.