"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר "קץ כל בשר"

המושג "קץ כל בשר" לכאורה קשה לפי התורה שהרי התורה היא נצחית, וקץ מראה על סופיות?

בא הזוהר ואומר – יש שני סוגים של קץ: קץ הימין וקץ השמאל. קץ השמאל הוא קללה גדולה וקץ הימין הוא ברכה גדולה.

קץ הוא נקודה פרטית, מקום הפרטיות של האדם.

כאשר אדם רוצה לעשות דבר אמיתי, ובא לבדוק כל דבר אם אמיתי הוא או לא, אומר לנו הזוהר – אם הדבר הוא פרטי בעולם ונועד רק לזמן מסויים ודואג רק לאנוכיותו של האדם משמע שהוא קץ השמאל. אבל אם הוא בא לשרת את הכלל, את האמונה, זהו קץ הימין, וזהו מעשה נכון.

הזוהר הקדוש מראה לנו דו-שיח מעניין בין הקב"ה לדניאל.
שואל דניאל – האם אקום בתחית המתים? ענה לו הקב"ה שכן. אמר לו דניאל – האם אקום עם הצדיקים או עם הרשעים? ענה לו, עם הצדיקים, אלו שזכו באמונה.

מכאן אנו לומדים לכל דבר שאדם עושה – אם דבר זה יביא לאדם מנוחה אמיתית לעולם האמת, אם דבר זה הוא נצחי ולטובת הכלל – הרי הוא טוב וצדיק.

עוד מלמדנו הזוהר הקדוש שכאשר בא השמשחית להרע, צריך האדם להישמר מאד ולא לצאת לשוק. צריך בזמנים כאלה שיצר הרע מתגבר להישמר בתוך כלל, בתוך מסגרת ששומרת עליך. כשאדם לבד הוא חוטא.

להרחבה ולהמשך השיעור – הנכם מוזמנים לשמוע את השיעור.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אומר לנו הזוהר הקדוש שהרשעים בגהנום נפקדים להקל על עונשם ג' פעמים ביום, בג' התפילות. בנוסף לג' התפילות, מלמדנו הזוהר, שגם כאשר ישראל בתפילתם עונים "יהא שמיה רבה מבורך" זה מגדיל את הבורא בעיניהם וכח זה מוציא את הנשמות מהגהנום. כך כשאדם מגדיל את הבורא יתברך בעיניו זה מוציא אותו מהגהנום הנפשי שבו הוא נמצא, צריך לכוון בזה כשאומרים "יהא שמיה רבה מבורך".
לאדם יש רצונות פגומים שנמצאים בתת המודע שלו ואין לו מה לעשות איתם אבל הם יכולים להיות מתוקנים – על ידי שמגדילים את הבורא בעינינו, שכך אם הבורא הוא הגדול ואנו הקטנים שצריכים להתבטל בפניו מימלא רצונותינו מתקנים ונכפפים לקשר עם הבורא.

נח הצדיק היה מתרה בבני דורו ולא רצה שאש התאוה תשתלט עליהם. נח הצדיק נקרא "עץ עושה פרי". פרי נקרא הנקבה, הפרי שעשה נח הוא התיבה, שהיא מלכות שנכללה בבינה כלומר ברית אמונית כמו שלמדנו, וכל רצונותיו של נח היו במסגרת התיבה, במסגרת הברית האמונית ולא רצונות של תאוה פרטית.

"בני האלוקים" שהיו מאנשי דורו של נח היו הולכים ערומים, ללא לבושים, כלומר שהיו רוצים רק את הסיפוק העצמי שלהם מתוך השתוקקות גדולה ולא שמו לרצון שלהם לבושים של השפעה. כאשר אין לבושים ראוים לרצונות אזי כאשר ראו את בנות האדם חטאו בהם.
לא רק שנהנו אלא גם בנו תאוריות למה הכי נכון להנות בחיים…

צריך ללמוד לעשות לבושים נכונים של קדושה ורק כך מותר להנות ולא מתוך תאווה פרטית.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר "ויולד נח שלושה בנים".

הזוהר הקדוש בא לספר לנו את התפתחות העולם דרך שורש השורשים שנקרא נח, ממנו באים ג' באים ואחר כך בהמשך יוצאים ג' האבות אברהם יצחק ויעקב.

אמר רבי חייא לרבי יהודה: הפסוק "ויולד נח שלושה בנים" ניתן להבנה ע"י משל לאדם שאישתו ילדה ג' בנים אבל אחד צדיק אחד רשע ואחד בינוני. כך לנח היו ג' בנים.

"שם" הוא קו ימין, ומציין אמונה, הוא השורש ליהדות שתצא אחר כך ע"י אברהם יצחק ויעקב. דווקא ממנו יוצאת היהדות בגלל שהוא קו ימין, נח הוא השורש של השורש (האבות) של היהדות. לכן ממנו יוצא בהתחלה "שם".
"יפת" לעומת זאת נותן רק את צד הקיום, לכן הוא מציין את מדרגת הנפש, הוא קו אמצעי.
"חם" הוא קו שמאל, ומציין את הפרוט המחלק והמפריד.

עוד מלמדנו הזוהר, שכאשר אדם רוצה להיטהר אז מסייעים אותו מלמעלה, במה? בזה שאם הוא בא באמת להיטהר ומוותר על הרצון לקבל שהוא גדול מצד עצמו, שהוא צד החלוקה, והוא התפיסה הגופנית ששמה אותו בעבדות, אם מוותר עליה אז יוכל להגיע לשלום, לאהבה.
אבל מי שמחזיק חזק בצד שמאל – מטמאים אותו.

צריך להשתדל לעשות תשובה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

רי – ריא – ריב

למדנו שנח נכנס לתיבה בזמן המבול. הסברנו שהתיבה היא ברית אמונית, שבזכות זה שנח נכנס בברית זו הוא נתן בכך קיום לכל העולם, וכל התולדות שיצאו אחריו יהיו קיימים בזכות ברית זו (שלא כמו דור המבול שבגלל מעשיהם הרעים נמחו מן הארץ במבול).
בעניין זה, מסביר לנו הזוהר הקדוש פסוק מספר משלי: "שתה מים מבורך, מנוזלים מתוך בארך" (שתה מן מהבור שלך, ושתה נוזלים מהבאר שלך. ההבדל בין בור לבאר הוא שבור אין בו כלום וצריך לתת בו מילוי לעומת באר שגם נובע מתוכה מים).

שואל הזוהר – מדוע פעם כתוב בור ופעם כתוב באר? מסביר הזוהר שכאן מדובר על בחינת הנקבה, שהיא גם בחינת הבריאה ביחס לבורא, שהיא גם בחינת השכינה הקדושה ביחס לקב"ה, והיא גם בעצם ליבו של האדם.
על זה שואל – מתי הלב שלך הוא בור ומתי הוא באר? אתה צריך שהלב שלך יהיה באר ולא בור. איך תעשה שהוא יהיה באר? אם מתוך ליבך ינבע רצון לשותפות ולא תהיה רק פסיבי, ורק תבקש מהבורא כפרזיט – תן לי לעצמי אור.
הבאר נקראת כנגד ספירת המלכות, והיא אותו מקום שאם יש בו בניה אמונית אז הוא קשור לבורא ויכול לייצר איתו קשר.
אנו רואים שבקשר בין השכל לבין הלב הקשר ביניהם הוא כאשר השכל מבין משהו מסויים וללב יש השתוקקות לעשות את אותו הדבר אז יש קשר ביניהם ויכולים להתחבר. אבל אם הלב משתוקק רק למנוחה גופנית והשכל מבין משהו אחר – הרי שאין ביניהם חיבור והגוף אינו רוצה בכך.
מלמד אותנו הזוהר הקדוש שכדי שתהיה אהבה בין ב' הצדדים צריך שכל אחד יתן את התשוקה שלו לביחד. כל אחד בתפקידו יתן את תשוקתו. הזכר יתן את התשוקה שלו מתוך הנתינה שלו והנקבה מתוך התשוקה שלה לקשר.

להמשך, ולעוד פנינים גדולים ועצומים – הקשיבו לשיעור…

—-
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

למדנו שכל התולדות מתקיימות בעולם בזכות נח, היום אנו מוסיפים ואומרים שאם אדם הראשון לא היה חוטא אז התולדות שלו כן היו מתקיימות בעולם לדורי דורות, ולא היו מתות מהעולם כמו בדור המבול.
על זה שואל רבי חזקיה – אם אדם הראשון לא היה חוטא אלא נשאר בגן עדן כיצד היה מוליד, הרי בזכות יצר הרע יש לאדם רצון גדול ותאוה וכך הוא יכול להוליד תולדות?
תשובה גדולה על שאלה גדולה –
יש הבדל בין פרטים לפרדים. נפרדות היא מוות אך לא היפרטות. יכולים להיות פרטים רבים שהם חלק מכלל אחד ודווקא ריבוי הפרטים מגדיל את האיחוד, שהרי כל פרט מראה את היחד ממקום אחר. אך אם כל פרט מייצג רק את עצמו בצורה נפרדת הרי שרק מביא למוות.

אם אדם הראשון לא היה חוטא היה יכול לעורר את רצונו הגדול בדרך של קדושה ולא מתוך חטא.
עכשיו, לאחר החטא, כאשר יש כבר פרוד מגלל זוהמת הנחש וחטא אדם הראשון, אנו מסתכלים קדימה. מה נעשה? צריך להשתמש בהרגשת הפרוד כלומר שיש בהרגשה החזקה של כל פרט בפני עצמו, ולהוריד את הצד המפריד בין הפרטים ולבוא למקום המאחד, הכלל.

להמשך, ולעוד פנינים גדולים ועצומים – הקשיבו לשיעור..

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

האומר אי אפשר להגיע לשלמות – כופר בה'.
האם הבורא רוצה שתסתפק באושר של זבוב?

הקשר בין האדם לבורא חייב להיות דרך הפנימיות, שתמיד חשובה במעלתה מהחיצוניות.מעשה רב זה מוחין לתלמיד. לנו אין יכולת לתפוס את הבורא, לכן ממעשיך הכרנוך. מעשה הבורא זו הבריאה, ובהיותנו מכירים את החוקים והמעשים שנעשו עד עכשיו לפי לימוד חוכמת הקבלה– אנו לומדים את מחשבת הבריאה.

התבנית שאדם רואה במציאות עולם זה, היא השתקפות של בבואה, במראה מעוותת של זמן ומקום. דרך המעשה החיצון אנו מנסים לגרות נקודה פנימית הפועלת מעבר לזמן ומקום, דרכה להכיר את הבורא ולהגיע לתכלית –לדבקות. כל תפיסת האדם מהחוץ לפנים ומהפרטים אל הכלל.

הקליפה קודמת לפרי, השלילה לחיוב, שאלה לתשובה, כך חילונים הקימו את המדינה, עבור דור שומרי תו"מ שיבוא למלא תפקידו, בחינת יָכִין רָשָׁע וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ.
חיצוניות באה בכדי להכין נקודה פנימית, כך לימוד גמרא נועד להכין את לימוד הקבלה. וכך לימד הבעש"ט שיש לחפש בלימוד את התנועה הנפשית, להתקשר לבורא ע"י גילוי הנקודה הפנימית.

את המציאות הגשמית איננו יודעים לפרש. ומה שניראה לנו כדין, ע"י אמונה נוכל להתחבר להגיון עליון שאומר שהשם טוב ומטיב.
נקודת הקשר המשמעותי ביותר הוא מקום התודעה של האדם, בו יכול לגלות הקשר בין הראש לגוף. אדם פנימי הוא זה הפועל בעולם הזה אבל עם תודעה אמונית כלפי השם יתברך.

אי אפשר להבין, להשיג שום דבר בלי להגיע לנקודה הפנימית. הקליפה רוצה שתסתפק ברדידות החיצונית, וממליצה לאדם תהיה פשוט, תאמר ברוך השם אני נושם, שמח בחלקי, הלוואי ואת ההלכה אקיים.

מְאֹרֹת, החיסרון בה בכדי שתהיה לך מודעות עצמית שבה תוכל לרצות. כך בחיים כאשר ניראה ירידה, יש לחפש את הנקודה הסגולית הפנימית. החיבור זה החסדים, הכוח האמוני, היכולת לייצר את הקשר — וזה עיקר עבודת חיינו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

לא ללמד ילד שיעשה מעשים טובים –
אלא שיהיה טוב!
עבודה פנימית וחיצונית.

יש הסוברים בטעות ששלמה המלך היה מדבר בשפת עצים וציפורים, אך כלל נקוט בידינו שאין הזוהר מדבר, אלא על הנשמה, ושלמה בחוכמתו הבין את המסרים שה' מדבר אליו דרך המציאות החיצונית. הבין את סוד הפנימיות והחיצוניות דרך לימוד האגוז: "אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי" – ירד לעומקה של הבנה.
הסתכל בקליפות האגוז, וידע על בני אדם, שכל עיקר התענוגים שלהם, אלו הרוחות שבקליפות האגוז, שבאים להתדבק בבני אדם, ולטמא אותם, כפי שאומר בקהלת: "וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם–שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת" כלומר האדם נופל כאשר הוא מזדהה עם תענוג בחיצוניות.
צורת האגוז דומה למוח בפנימיות, עם קליפות רבות מסביב. כך הוא מבנה כל העולמות –חוק קוסמי שנכון לכל מקום. לכל דבר יש פנימיות, וקליפה חיצונית – ותמיד חיצוניות פחות חשובה מהפנימיות.

כך גם בנויה כל מחשבה. יש לקלף את הקליפה ולראות מהי פנימיות-בתורה, אצל חבר וכד'. הקליפות גורמות מצד אחד לתענוג חיצוני שמסית את האדם מהנקודה הפנימית, להסתפק בשטחיות במקום לחדור ולהבין את הסיבות, המניעים ואת לב הנושא. מצד שני ה' עשה את הקליפות כמקום אימון, דרכו אנו עובדים, ומקבלים אפשרות לבנות את העצמי במציאות, כמו אפרוח שצריך להזין את הקליפה, אך רק כדי להיבנות ולבקוע לעבר השלמות.

האדם נימצא בקליפת העולם הזה ששומרת על הפרי — הנשמה. יש להתעורר, להרגיש ולשלוט על כוחות הנפש, להיות מודע לפנימיות – כאן מתחילים את העבודה של פנימי וחיצוני, בלי לעשות מהחיצוניות עיקר.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ
מחלה זה חוסר אמונה!
מלמד הזוהר מהו מקור המחלות.

בראשית ו "וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים… וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם וְיָלְדוּ לָהֶם". נעמה שמחמת יפיה זנו בני האלקים, והולידה מהם, מיני קליפות חדשות. זיווג זה מפריע לאדם להגיע למטרה, והתולדה היא אווירת נפש רעה לאדם – ומחלות.

אדם מאמין לא חולה – אין לו חלל באמונה. מחלה גשמית באה לתת סימן להתעורר לתיקון. אין אנו יודעים חשבונות עליונים וקשר ישיר לתוצאות, אך יש להבין שאנו מחוברים בנשמות. אומרים לך רוצה להיות בריא — לך תן צדקה, אולי זה יעזור למישהו אחר, לכן ביחס לרפואה גשמית – חייב אדם לחזק את האמונה, וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

להציל מישהו — זה לתת לו "צילה דמהנותה" — אמונה. הכתוב מְאֹרֹת הוא קללה, וכשנתקנה הלבנה, נהפכו אותיות מְאֹרֹת לאותיות אמר"ת בסוד הכתוב "אִמְרַת יְהוָה צְרוּפָה מָגֵן הוּא, לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" מגן מפני הרוחות הרעות בעת מיעוט הלבנה, על המחזיקים באמונתו של הקב"ה. התנאי שגם במצב החיסרון — משמרים אמונה. כאשר אדם במיעוט ומוכן לקבל על עצמו לעבוד בהחלטה אמונית — הוא יצליח להישמר מפני המזיקים. דווקא כשלא מאיר, לא לחפש פיתוים ותחליפים.

כאמור הקליפות החדשות הולכות ומשוטטות בעולם ומֶצָחקות בבני אדם, מבדרות ומפרדות אותם. הנשמה רוצה ריכוז, הגוף רוצה בידור שאין לו מקום כשבא בשביל עצמו. צחוק מועיל כהפוגה מבוקרת, כאמצעי וריכוז לצבירת כוח.

כל המחלות באות מהבידור שמחליש את האמונה. האומרים שצחוק מרפא – זה שקר! הריכוז מרפא. המחלה מחלישה ע"י יצירת חיסרון, חלל, פגם באמונה, והרפואה: גם אם אין לך רגש אמוני — תפעל בהחלטה אמונית עד שיגיע הרגש.

הטיפול לקבל החלטה אמונית ולפעול לפיה!

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

הקליפה שולטת בגדול המתנהג כקטן — שלא נהנה מהקדושה!

כאשר לקטן יש חשקים ותאוות, וההורים שומרים עליו ע"י המסכים שלהם — הוא אינו נפגע. אך כאשר הוא גדל, לוקח אחריות ומסך אישי – כעת אם פוגם – מאשימים אותו, כל האחריות עליו.

אָבוֹת אָכְלוּ בּסֶר וְשִׁנֵּי בָּנִים תִּקְהֶינָה – התחתונים מתנהגים כמו העליונים, שהרי חוק בעליון מחייב את התחתון, השגחה כמו ראש וגוף.
עד גיל י"ג אין להם אחריות — לכן באים להורים ואומרים להם כיצד חינכתם את הילדים, מדוע אינכם שומרים עליהם? ובגיל י"ג אומר האב: בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁלָּ זֶה — מתיקונו של זה.

יש בהרגשת הפרטיות – הנפרדות יתרון גדול לשיתוף עם הבורא, אך יש לבדוק מה האדם מייצר מזה אהבה או אנוכיות, דבקות או פירוד. הקללה — מארה מתדבקת בו כאשר הוא פוגם בהשקפה — באמונה.
עוצמה אישית היא קללה, אלא אם כן הוא הופכים אותה לברכה. באכילת עץ הדעת טוב ורע, עוררו אדם וחווה את ההשתוקקות הגדולה, טרם זמנה — טרם השבת, טרם גמר התיקון.
וַיְגָרֶשׁ אֶת-הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. לַהַט היא סערת הנפש שגרמה לקטנות.
יושבת הקליפה ומחכה בשער גן עדן הארץ, לראות האם מישהו קצת מדוכדך, לא מרוצה מהקדושה — ואז מייד היא מִּהַפֶּכֶת את לַהַט הַחֶרֶב מרחמים לדין, ואז במצב הדין נאחזת באדם. זוהי שליטה לצורך התקדמות — לעורר את האדם ע"י הדין, בכדי שיהפוך את החשק לאהבה.
בזמן הביניים – בין המציאות של החשק שהוא חומר גלם –עד שאדם יהפוך את הרגשתו לאהבה — בתפר הזה נאחזת הקליפה – זוהי הנהגת העולם בדין ורחמים, שמאל וימין. את זה היא עושה בשעת חיסרון ומיעוט — כלומר מצב בו אין תענוג באמונה, שהיא עבודת הלבנה. החיסרון באמונה זה מיעוט האות וו מְאֹורֹת, שהופכת מְאֹרֹת שהיא קללה.

קין התקנא בתאומתו של הבל — ברצון לקבל וחטא. וַיָּשֶׂם יְהוָה לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת-אֹתוֹ כָּל-מֹצְאוֹ. האות הוא סימן כברית שעליך להתעלם לא לנסות לפעול בספק — אלא באמונה.
ניתן לנו כוח לגנוז את הרצון לקבל הגדול, ובזמן תיקון לפעול חלקים קטנים ממנו. אם אתה רואה שנדבקת בך השתוקקות גדולה מעבר ליכולת המסך האישי לדחות אותה — זכור את הברית — האות.

הקליפה משוטת בעולם — כלומר בתוך נפש האדם, בין הרצונות — בכל רצון בו הוא שומר על התאפקות -הקליפה שומרת על הפרי.

אין אפשרות שמטרת הבריאה לא תגיע! לכן מעוררים את הרצון לקבל, אותו חשק פנימי — ואז בחוויה פרטית חזקה — מתפרץ הכעס, הרוגז והתאווה. מתעוררת הקליפה שהייתה באיפוק, מפני שחייבים להגיע למטרת הבריאה.

אם לא יהיה מיעוט הלבנה, לא תהיה התחדשות, לא תהיה אמונה, שהרי חובה להתאמן ולחדש באופן תמידי, האמונה אינה יכולה להיות קבועה.

אדם שנהנה מהקדושה –מרחיק את הקליפה!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ

אדם קטן מוותר על דברים גדולים!

אדם גדול מוותר על דברים קטנים ועוסק בַָּעיקר. אנשים קטנים רבים על דברים קטנים – ועל המשמעותיים, על הזוהר, על הנשמה מוותרים — וכאן מתחילות לפעול הקליפות. באדם שלא מרוצה, בירידה, בצער, בקטנות ללא שמירה – מתפתחת תשתית להיאחזות הקליפות.

מי שמרגיש קטן מוותר על דברים גדולים ונלחם על דברים קטנים. אז היצר מנצל את הירידה, מפתה ומסיט את האדם לקבל תחליף לאמת, לקבל את האור במקום שלא ראוי.

ביום רביעי לבריאה כתוב "יְהִי מְאֹרֹת" חסר האות וו – מלמד בזה שנבראה מחלת אַסכַּרה לתנוקות. מְאֹרֹת לשון קללה. מדרש רבה "מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע". בית זה ליבו של אדם, וכאשר אדם מרגיש שמח באנוכיות בתוך ליבו ולכאורה נהנה -ההנאה הזו פוגעת בו. חולה באַסכַּרה מאחר ופגם ויצא מהתפיסה האמונית הראשונית.

כאמור קטן מאבד מה שיש לו, את האמת, ואם מוותר על תפיסת האמת – היצר ממתין מעבר לפינה. אדם מתוסכל מרגיש חיסרון, הוא חסר ביטחון שיכול להשיג, מתייאש מלבקש מהבורא. כאן נכנסות הקליפות ומלבישות על הרצון.

בקללה על האני האמיתי של האדם, לא יעזרו מזוזות, ולא קמעות, אלא רק אמונה, השפעה וחסדים. אם אתה מרגיש מיואש מהאני האמיתי שלך, שהבורא הפקיד בידך, זו אסכרה.

בעולמות, השלילה קודמת לחיוב. כך זה בתהליך ממטה למעלה כלומר שהקליפה היא הכנה ליציאת המוחין, היא ההכנה ליציאת הפרי.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין דבר יותר טוב ממוות —
בתנאי שמשתמשים בכוח זה בכדי להתקדם!

אין זה רע לרדת בכדי לעלות. אדם אוהב לגוון, השכלול מחייב שתבוא כל פעם ותפעל פרט בלבוש חדש. לכן בזמן תיקון האדם אינו שלם והזמן המאפשר לו יגיעה בכדי להיות שותף לבורא. כמו לתת לילד פאזל מפורק, שמעצמו הוא מרכיב וזוכה לחוויה של שיתוף.
האמונה היא הכלי דרכו מקבלים, ועליה להתחדש כל הזמן. אהבה מתקיימת בבחירה מתמדת באדם שמפסיק להיות מכונה. ההתקדמות היא בשלבים, ויש למות מהבחינה הקודמת בכדי לבוא למדרגה החדשה. חוזר בגלגול כל פעם לתקן משהו, כמו ישן וקם, לקיים פרט חדש נוסף.
צד הנשמה המופשט הקבוע, לא יכול בלי גוף, חייב לעבור דרך המוחש, הזמני שצריך כל פעם לבוש חדש. לגוף יש כליה, ואינו יכול להיות מחובר בקביעות לנשמה, למופשט הנצחי.
כך גם אדם האוכל מידי יום אותו אוכל ימאס בו, אם לא ילביש על אותו אוכל טעמים, לבושים, מרקם וצורות בישול חדשות.
מוות זה ביטול המציאות הקודמת, כמו אדם שַׂבֵע, שלא יוכל ליהנות שוב מאוכל, אלא עליו להמית את תחושת השובע.
היתרון בזה שהגוף כַּלֵה – שחוסר שלמות מאפשר לאדם להיות שותף, יש לו מה לתקן ולתת מעצמו. בלי אישה אין תענוג, אישה מתחדשת כל חודש מחדש. במצב קבוע אין תענוג.

בכל לילה עולה הנשמה, מסתלק המופשט שהתבטא בגוף הישן כמו מת, שהמוחש לא מקבל, ולא מרגיש כלום.
מתעורר בבוקר ועוד פעם בא לבטא את המופשט דרך המוחש, לתיקון נקודה נוספת של הרצון, שבא לקשר של אהבה עם הבורא. אותה כוונת לב צריכה להתחדש ע"י מעשה. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ: אם לא היה גוף, אי אפשר היה להתאמן — לייצר אמונה, ובלי אמונה אין בחירה, ובלי בחירה אין אהבה.

כך הוא התהליך: תפקיד ההשתוקקות לעורר, וזה רק חומר הגלם כשהמוצר הסופי היא אהבה. קודם ייצור אמונה ע"י בניית מסך שדוחה את הגירוי ולא צורך אותו במקום שלא בקדושה, מעלה אותו להשקפה עליונה. מאמין שמה שאמרו לי מלמעלה הוא הנכון.
בהדרגה יש להביא את כל הפרטים לכלל גדול, כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא — הים זה האני האמיתי של האדם, הנחלים הם הרגשים פרטיים. בגמר תיקון כאשר יהיה מלא — תחיית המתים, אז תהיה אהבה שלמה. כל עוד אין אהבה שלמה — הגוף מת וחי מחדש, כל פעם לתקן פרט נוסף. אם תפילתך היום היא כמו אתמול, ללא שינוי זו טעות.

יש לנו תכונות נפש של גבורה –שור, אריה השפעה, נשר מקום הזיווג. בתהליך עולים למעלה למופשט להתכללות, ואז האדם הופך להיות כוח גדול שמנהיג את עצמו כראוי דרך האני אמיתי, ביחס בין נשמה לגוף, מופשט למוחש. תנועה מעמידה לאתגר וחוזר חלילה, בין תענוג לשמחה. כל פעם שמרגישים השתוקקות, בונים מסך הדוחה את הקבלה במקום. זה אתגר לקיים עוד נקודת אהבה, ואז בגמר תיקון "הַיָּם מָלֵא" –שלמות.

ביום ג' נאמר פעמים "כִּי-טוֹב" — גם חסד מיום א' וגם גבורה מיום ב'- זה האדם — חיבור בין 2 הפכים. הקשר בין הגוף הנקבה – לבין הזכר המופשט – זה הדבר הכי חשוב לאדם:
גם אוהב את השם וגם ירא ממנו.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

עם איזו גדלות אתה בא לקבל תענוג בחיים?

מהי תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא? מתי זה יכול לבוא לידי ביטוי? וְעֵץ עֹשֶׂה-פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ לְמִינֵהוּ: האדם הוא כלל של כל הצורות כולם כי אדם הוא זכר ונקבה. וְעֵץ פְּרִי היא נקבה, עֹשֶׂה-פְּרִי הוא זכר.

הכתוב אֲשֶׁר זַרְעוֹ-בוֹ בא להשמיענו שלא הוציא זרעו אלא לתועלת הארץ, שאסור לאדם להוציא ממנו זרע לבטלה. עיקר עבודת ס"א לגרום לאדם להוציא זרע לבטלה, כמו "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי יְהוָה" רש"י: "משחית זרעו".

ישנו מנגנון מסוכן אך הכרחי, שמה שמגרה אותך ואתה רוצה – אינך יכול לקבל במקומך. מתגלה רצון גדול ולנו מותר להשתמש רק עם החלק שניתן להכניס לקדושה. מעוררים בך סקרנות כללית — ועליך לכוון אותה למטרה. יש להישמר ולא לייצר התקרבות לסביבה כזו.

צד האדם הוא כלל, אומות העולם הם פרטים. גוי יכול למות, אז יבוא גוי-פרט אחר במקומו, יהודי הוא דבר שלם, ואם חלילה נאבד, עליו לחזור שוב. לבוא עם גדלות לא מתוקנת- עוצמה אישית — זה שפיכת זרע על הארץ.

יש דברים שמגרים אותך בחיים, שאסור לך לקבל, שבאו רק לעורר, לא כדי שתקבל, זה התהליך שהגירוי הוא חומר גלם — ותפקידך לייצר מזה אהבה. לקבל במקומך זה אנוכיות. לא צריך לאכול את החומר גלם, אלא לבנות ממנו אהבה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא

רוצה להיות גיבור ? קודם עשה מדיטָציה!

כיצד על האדם להנהיג את המידות בנפשו? לפי השורש – נלמַד את צורת הכיסא העליון שבו המטרה, התכונות לדבקות ואהבת השם. את התכונות יש לאזן, כך למשל את הגבורה להנהיג בחסד.
אם תרצה להשפיע –עליך להיות גיבור, אדם רך לא יכול להיות גיבור אמיתי. חייב חסד, אהבת הכלל ולא כמו אצל החברה בפאבים, אצלם גיבור מנסה להשליט עצמו על כולם.

חיות המרכבה מייצגות את התנהגות הכיסא, וכך באדם דרך המלכות שנמצאת בתוכו, המקום של האני האמיתי הכולל אהבה, צריך להתכלל בעליון, לקחת משם את תכונות ההכרה העליונה שאינה מגולה, לחבר את המוחש למופשט.

אריה בטבעו – מדרגת חסד. הגיבור האמיתי הוא בעל חסד, לא רק בעוצמה חיצונית אישית כמו סוס פרא. בעל החסד הוא בעל הויתור האישי. מי שקונה את מידת הגבורה, עליו לקנות את מידת החסד.

השור – השמאל צריך להתכלל עם השקט הפנימי של החסד. בעל השפעה בלי הגבורה סופו שמרחם על אכזריים. שמאל חזק — דין קשה לא נכון לפעול, כמו אלו המנסים לחנך בעריצות, שבסופם התלמידים מתמרדים. מצד שני לא יעיל ללמד רק ברכות.
כוח חזק בהנהגה הוא יכולת התגברות, הדחייה ואיפוק. אין גבורה בלי וויתור על עצמך.

טבע הגדול – להשפיע לקטן. קו אמצע צריך לנווט ולהשפיע לפי צרכי התחתון. גם הנשר צריך לעלות לימין לחסד. הנהגה עצמית מחייבת לחשוב כיצד לפעול בהדרגה , עם יכולת לווסת את הנתינה לפי התחתון.

גיבור הוא הכובש את כוח המצייר שבו — את ייצרו, בעל רוגע פנימי, ויתור עצמי, יכולת לא לרצות, אלא רק לפעול את רצון השני.

תאוותן לא יכול להיות גיבור!

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא

איך פותרים את הבעיה שבאני — אי אפשר לקבל אהבה?

האני של האדם — הרצון שלו, אינו יכול להגיע לאהבה שלמה בזמן תיקון במקומו, אלא עליו לעלות ולהתקשר לצד האדם העליון. מרכבה היא המקשרת בין עליונים לתחתונים. המרכבה התחתונה מיוצגת ע"י המילה "שִׁנְאָן" בפסוק רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן-שור נשר, אריה, נוקבה. נוקבה ולא אדם מפני שניתן לשמש עם צד האדם רק בזמן עליה וחיבור למרכבה העליונה.
כאמור בזמן תיקון ניתן להגיע רק לאהבה שביראה. לכן יש לעלות למעלה מחזה — תחילה לצד דרום, השפעה, חסדים מכוסים ולעשות זיווג.
צד אדם זה מדרגת אהבה, שלא ניתן לקבל בעולמות בי"ע אלא רק בחינת אצילות — שבת. היה זה חטא אדם הראשון שעשה הזיווג במקומו כעצת הנחש, במקום לעלות למקום הקדושה.
החיות במרכבה מתנהגות, מקבלות חיוּת משמות הקודש הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא , ודרך השמות הללו מקבלים את האורות העולמות התחתונים.

בכדי לפעול את האדם שבי, יש לעלות להתכללות. ז"א דאצילות ניקרא אדם, הרוצה להידבק בו יידבק במידותיו — בהתכללות.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא

רוצה להיות אדם!
עליך לעשות תנועה נפשית.

באופן חיצוני יכול להיות לך חזות של אדם, אך עליך להשתמש בכוח החסד, ולרכוש את תכונת ההשפעה, בכדי להגיע לדרגת אדם.

אדם ניקרא ה"ביחד" — הקשר — האני המשותף. תנועה מצד הרצונות, הסיפוק הפרטי לא תיקרא אדם. לכן מי שאינו נשוי, או אפילו גם מי שרשום ברבנות כנשוי — ואינו ממלא תפקידו לקשר, לאני משותף — איננו אדם. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם… וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָם אָדָם.

בזמן תיקון אהבה לא יכולה להיות שלמה, אלא אהבה שביראה. באופן רגיל מה שאנו רוצים בחיים זה את הקיום. בכדי להשיג יותר — עליך לעשות תנועה של תאוצה, מעבר לרגילות, יגיעה, לרכוש את תכונת ההשפעה

החסד הוא זה הקובע אם תהיה אדם או לא. האני של האדם נקרא עולם — עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה.

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

מאמר תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא

אתה יוכל להוליד את מצב הרוח שלך!

עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי — יורה על צורות זכר ונקבה, שדמות פניהם כפני אדם, היסוד עושה פירות בעץ פרי.
הרעיון הוא שצריך להוליד פירות גם מהזכר וגם מהנקבה. יש תולדות מיוחדות לנקבה (לבריאה) שאין בזכר שהם כרובים ותימרות — שבאים מבחינתה עצמה.
השכל – זכר והרגש נקבה: השכל נותן כוחות ללב להוציא רגש, והלב עצמו מביא רגשות נוספים, זהו צד הבריאה הרצון לקבל, להוליד מעצמה ולהיות שותפה.
תימורת עשן — אותו מצב הרוח של האדם כאשר הוא מקריב קורבן, שנותן את הבהמיות שבו. בשאלה איך עולה העשן — נבחן האדם. בכרובים בבית המקדש היה נס שהיו מסתכלים זה בזה כשישראל צדיקים, והעשן עלה ישר בלי נטייה.
סימן חזק לאדם — לאן עולה מצב הרוח שלך כאשר את משפיע, אם אתה מתלונן — אל תסכים לזה. אם עולה העשן עקום, זה אומר ששיתפת את הרצון לפרטיות. עליך ליישר את מצב הרוח, לשאוף שיעלה ישר.

יפה או לא יפה נקבע ברחוב לפי אופנה ופרסומת. העולמות העליונים מראים לנו מה יפה. כל תפקידנו לדמות מעשינו כפי העולמות העליונים, ולהוריד למורגש.
לכן ליהודי יש זקן, כמו אריך אנפין. הזקן שומר על האדם – דרכו הרחמים יורדים. הסימנים מבחינה חיצונית באים לבטא את הפנימיות, הרצון להיות אדם.