עמוד 299

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא סא-סג
1. מדוע יש תמיהה על כך שבנימין הוא צדיק הבא כל השקלא וטריא בענין זה?
2. מהי האפשרות הנוספת חוץ מעמידה בנסיון כדי להיות צדיק וכיצד אתה מגלה זאת ביהדות?
3. מה התירוץ לכך שלא היה די זמן לבנימין להוליד בנים ומה השלכת התירוץ?
4. מה אתה למד מכך שעבד בשביל רחל במחשבתו אבל העבודה היתה ללאה שהיא הנסתר?
5. מהיכן אנו למדים ששלמות הנסתר קודמת לשלמות הנגלה ועל פי זה כיצד יש להתייחס ללימוד הנגלה טרם לימוד הנסתר?

זוהר- מאמר  ארבע קשרים

קמג) לאה הולידה שישה בנים ובת אחת, שהם חג"ת נהי"מ. רחל הולידה שני בנים, שני צדיקים עליון ותחתון. אבל ארבעה בני השְפחות, התיקון שלהם איפה נמצא, הרי בבני רחל ולאה כבר יש כל הספירות? הם ארבע קשרים הנקראים אחוריים.

קמד) כי בזרוע ימין, חסד, יש שלושה קשרים. כי היד נחלקת לג' פרקים: הקיבורת, הזרוע וכף, שמתחברים ע"י ג' קשרים. ויש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, ונבחן לאחור, להיותו בולט לחוץ מן הגוף. וכמוהו יש קשר אחד אמצעי, בשלושה קשרים שבזרוע השמאלי. וכמוהו אחד בשלושה קשרים שבירֶך הימני. וכן אחד בשלושה קשרים שבירך השמאלי. ובשעה שהכל מתוקן ד' הקשרים האחוריים נכנסים בפנימיות הגוף, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, בפנימיות.

קמה) כל שאר הקשרים, חוץ מד', כולם נראים במישור עם איברי הגוף. ואלו הד' בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים, להראות על בני השפחות, כי אעפ"י שהם במניין י"ב השבטים, מ"מ אינם חשובים כמו בני לאה ובני רחל. ומשום זה בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים.

מספר י"ב הוא המרכבה להמשיך הארת החכמה, הארת ג' קווים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, שבז"א הם חו"ג נו"ה, וד' פעמים ג' הם י"ב. וע"כ נבחן שיש ג' פרקים בכל אחד מהזרועות, שהם חו"ג, ובכל אחד מירכיים, שהם נו"ה. ג' קווים משורשם נמשכים מג' חולם שורוק וחיריק, שיש בכל אחד מיעוט מיוחד, המכונה זריעה, ונבחנים לג' זריעות:

חולם, עליית המלכות לבינה, ה"ת לנ"ע, שהמדרגה נשארת במ"י דאלקים ואותיות אל"ה נופלות למדרגה שמתחתיה. שי' נכנסה באור המדרגה ונעשה אויר, שהוא קו ימין.

שורוק, ירידת ה"ת מנ"ע, ואותיות אל"ה חוזרות לאותיות מ"י, ונגלה השם אלקים, אמנם נמצא אור החכמה בלי חסד ואינו יכול להאיר, שהוא קו שמאל.

חיריק, המסך דבחי"א, המוציא ו"ק בלי ראש, בחינת ז"א של אותה המדרגה, שהוא קו אמצעי.

אמנם כשמתחברים זה בזה, ע"י קו אמצעי, חיריק, המיחד השורוק והחולם, ימין ושמאל, כולם נשלמים ומאירים כאחד. ואז נבחנים ג' מיעוטים שבהם לקשרים, שעל ידיהם מתקשרים ג' הקווים זה בזה.

כי לולא השורוק לא יצאה הי' מאויר, מנקודת החולם, קו ימין, והיה נשאר בחסדים בלי חכמה. ולולא החיריק, המיחד השורוק והחולם זה בזה, לא היה יכול השורוק להאיר מחוסר חסדים. וע"י הכרעת המסך דחיריק את היחוד של החולם והשורוק זה בזה, השיג גם הוא בחינת ראש, בכל אותו השיעור שגרם להאיר את החולם והשורוק. הרי שכולם נקשרים זה בזה, ואם היה נפרד איזה קשר, היה מסתלק הארת כולם. ולפיכך נבחנים לג' קשרים.

באופן שג' קומות של האור שבהם נבחנות לג' פרקים, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, וג' מסכים שבהם, שמקשרים האורות ומשלימים אותם להאיר כאחד. והן נבחנות לג' קשרים: חולם, שורוק, חיריק.

ושבזרוע ימין יש שלושה קשרים, אבל יש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, הוא משום שקשר האמצעי השורוק, יש בו הארת חכמה, הנקרא רב, גדול. אמנם הוא נבחן לאחור, שאינו מאיר כלום, כי כל עוד שהוא בלי חסדים, אינו יכול להאיר. בשעה שכל ג' הנקודות, חולם שורוק חיריק, מתחברים יחד, שע"י הקומה היוצאת על מסך דחיריק מתחברים החולם והשורוק יחדיו, כל הג' מאירים כאחד, כי גם השורוק, קשר האמצעי, שהיה באחור, ולא היה מאיר, נמצא עתה ששב להיות בחינת פָנים, שחוזר להאיר, מחמת שנכלל בחסדים שבחולם. וכמ"ש וכל אחוריהם בָּיְתָה, על קשר האמצעי, שבכל אחד מהזרועות והירכיים שהיו בבחינת אחוריים, בלתי מאירים, חזרו ע"י ייחוד קו אמצעי להיות פנים, להאיר.

ב' הקשרים חולם וחיריק, שמהם נמשכים בני רחל ולאה, אפילו בטרם ייחודם זה בזה היו מאירים, אלא בו"ק. ולפיכך אחר ייחודם זה בזה, הם שווים עם איברי הגוף. אבל קשרים האמצעים, שמטרם היחוד היו חשוכים לגמרי בלי אור, לכן גם אחר ייחודם זה בזה, שחזרו לבחינת פנים, מ"מ נשארו בולטים לחוץ מאיברי הגוף, שעוד ניכר בהם שהם אחוריים, להורות, שהם בחינת בני השפחות. שאע"פ שהם במניין י"ב, שזולתם לא היה ג"ר בב' הקווים, הנמשכים מחולם וחיריק, עכ"ז אינם כל כך חשובים, כמו החולם והחיריק שבזרועות וירכיים, שהם בני רחל ולאה, מטעם שהם היו מטרם היחוד חשוכים לגמרי, והדין היה רובץ עליהם.

קמו) פירוש אחר, אלו בני השפחות, הם ד' קשרים, שכל שאר הקשרים נוסעים מכוחם, ואלו הד' נושאים אותם. וזולתם לא היה ג"ר בב' הקשרים חולם ושורוק, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, הרי שכל שאר הקשרים נוסעים ומאירים בכוח אלו הד' קשרי האחוריים. שד' קשרי האחוריים נושאים את שאר הקשרים, שמאירים בהם ג"ר, וזולתם היו כולם נופלים לו"ק. הרי שנושאים את כולם.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר ארבע קשרים

קמג) לאה הולידה שישה בנים ובת אחת, שהם חג"ת נהי"מ. רחל הולידה שני בנים, שני צדיקים עליון ותחתון. אבל ארבעה בני השְפחות, התיקון שלהם איפה נמצא, הרי בבני רחל ולאה כבר יש כל הספירות? הם ארבע קשרים הנקראים אחוריים.

קמד) כי בזרוע ימין, חסד, יש שלושה קשרים. כי היד נחלקת לג' פרקים: הקיבורת, הזרוע וכף, שמתחברים ע"י ג' קשרים. ויש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, ונבחן לאחור, להיותו בולט לחוץ מן הגוף. וכמוהו יש קשר אחד אמצעי, בשלושה קשרים שבזרוע השמאלי. וכמוהו אחד בשלושה קשרים שבירֶך הימני. וכן אחד בשלושה קשרים שבירך השמאלי. ובשעה שהכל מתוקן ד' הקשרים האחוריים נכנסים בפנימיות הגוף, כמ"ש, וכל אחוריהם בָּיְתָה, בפנימיות.

קמה) כל שאר הקשרים, חוץ מד', כולם נראים במישור עם איברי הגוף. ואלו הד' בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים, להראות על בני השפחות, כי אעפ"י שהם במניין י"ב השבטים, מ"מ אינם חשובים כמו בני לאה ובני רחל. ומשום זה בולטים לחוץ מהזרועות ומהירכיים.

מספר י"ב הוא המרכבה להמשיך הארת החכמה, הארת ג' קווים, שבכל אחד חו"ב תו"מ, שבז"א הם חו"ג נו"ה, וד' פעמים ג' הם י"ב. וע"כ נבחן שיש ג' פרקים בכל אחד מהזרועות, שהם חו"ג, ובכל אחד מירכיים, שהם נו"ה. ג' קווים משורשם נמשכים מג' חולם שורוק וחיריק, שיש בכל אחד מיעוט מיוחד, המכונה זריעה, ונבחנים לג' זריעות:

חולם, עליית המלכות לבינה, ה"ת לנ"ע, שהמדרגה נשארת במ"י דאלקים ואותיות אל"ה נופלות למדרגה שמתחתיה. שי' נכנסה באור המדרגה ונעשה אויר, שהוא קו ימין.

שורוק, ירידת ה"ת מנ"ע, ואותיות אל"ה חוזרות לאותיות מ"י, ונגלה השם אלקים, אמנם נמצא אור החכמה בלי חסד ואינו יכול להאיר, שהוא קו שמאל.

חיריק, המסך דבחי"א, המוציא ו"ק בלי ראש, בחינת ז"א של אותה המדרגה, שהוא קו אמצעי.

אמנם כשמתחברים זה בזה, ע"י קו אמצעי, חיריק, המיחד השורוק והחולם, ימין ושמאל, כולם נשלמים ומאירים כאחד. ואז נבחנים ג' מיעוטים שבהם לקשרים, שעל ידיהם מתקשרים ג' הקווים זה בזה.

כי לולא השורוק לא יצאה הי' מאויר, מנקודת החולם, קו ימין, והיה נשאר בחסדים בלי חכמה. ולולא החיריק, המיחד השורוק והחולם זה בזה, לא היה יכול השורוק להאיר מחוסר חסדים. וע"י הכרעת המסך דחיריק את היחוד של החולם והשורוק זה בזה, השיג גם הוא בחינת ראש, בכל אותו השיעור שגרם להאיר את החולם והשורוק. הרי שכולם נקשרים זה בזה, ואם היה נפרד איזה קשר, היה מסתלק הארת כולם. ולפיכך נבחנים לג' קשרים.

באופן שג' קומות של האור שבהם נבחנות לג' פרקים, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, וג' מסכים שבהם, שמקשרים האורות ומשלימים אותם להאיר כאחד. והן נבחנות לג' קשרים: חולם, שורוק, חיריק.

ושבזרוע ימין יש שלושה קשרים, אבל יש קשר אחד באמצע, הגדול מכולם, הוא משום שקשר האמצעי השורוק, יש בו הארת חכמה, הנקרא רב, גדול. אמנם הוא נבחן לאחור, שאינו מאיר כלום, כי כל עוד שהוא בלי חסדים, אינו יכול להאיר. בשעה שכל ג' הנקודות, חולם שורוק חיריק, מתחברים יחד, שע"י הקומה היוצאת על מסך דחיריק מתחברים החולם והשורוק יחדיו, כל הג' מאירים כאחד, כי גם השורוק, קשר האמצעי, שהיה באחור, ולא היה מאיר, נמצא עתה ששב להיות בחינת פָנים, שחוזר להאיר, מחמת שנכלל בחסדים שבחולם. וכמ"ש וכל אחוריהם בָּיְתָה, על קשר האמצעי, שבכל אחד מהזרועות והירכיים שהיו בבחינת אחוריים, בלתי מאירים, חזרו ע"י ייחוד קו אמצעי להיות פנים, להאיר.

ב' הקשרים חולם וחיריק, שמהם נמשכים בני רחל ולאה, אפילו בטרם ייחודם זה בזה היו מאירים, אלא בו"ק. ולפיכך אחר ייחודם זה בזה, הם שווים עם איברי הגוף. אבל קשרים האמצעים, שמטרם היחוד היו חשוכים לגמרי בלי אור, לכן גם אחר ייחודם זה בזה, שחזרו לבחינת פנים, מ"מ נשארו בולטים לחוץ מאיברי הגוף, שעוד ניכר בהם שהם אחוריים, להורות, שהם בחינת בני השפחות. שאע"פ שהם במניין י"ב, שזולתם לא היה ג"ר בב' הקווים, הנמשכים מחולם וחיריק, עכ"ז אינם כל כך חשובים, כמו החולם והחיריק שבזרועות וירכיים, שהם בני רחל ולאה, מטעם שהם היו מטרם היחוד חשוכים לגמרי, והדין היה רובץ עליהם.

קמו) פירוש אחר, אלו בני השפחות, הם ד' קשרים, שכל שאר הקשרים נוסעים מכוחם, ואלו הד' נושאים אותם. וזולתם לא היה ג"ר בב' הקשרים חולם ושורוק, שבכל אחד מהזרועות והירכיים, הרי שכל שאר הקשרים נוסעים ומאירים בכוח אלו הד' קשרי האחוריים. שד' קשרי האחוריים נושאים את שאר הקשרים, שמאירים בהם ג"ר, וזולתם היו כולם נופלים לו"ק. הרי שנושאים את כולם.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

פרשת ויצא – זוהר- מאמר- צדיק עליון וצדיק תחתון

קלב) לאה ילדה שישה בנים ובת אחת. כי שישה קצוות עומדים עליה, יעקב, ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ובת אחת כנגד המלכות.

קלג) רחל הולידה שני צדיקים. כי רחל היא שמיטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים. שכתוב, צדיקים יירְשוּ אָרץ. והם צדיק למעלה, בז"א, וצדיק למטה, בנוקבא. צדיק למעלה, ממנו נמשכים מים עליונים, אור ישר שממעלה למטה. צדיק למטה, ממנו הנוקבא נובעת מים אל הזכר, או"ח שממטה למעלה, בתשוקה שלמה. נמצא, שיש לה צדיק מצד זה וצדיק מצד זה. כמו שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, בינה ונוקבא, כן הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, יוסף ובנימין.

כי הרקיע והפרסא שבאמצע כל פרצוף, בחזה, היא המלכות המסיימת, העולה לת"ת של כל פרצוף, לבינה דגוף, ומורידה חצי בינה ותו"מ דגוף, הנקראים נה"י, למדרגה תחתונה ממנו. וכיוון שנה"י הללו מתחברים בתחתון בעת קטנות, הנה אח"כ לעת גדלות, שהעליון מחזיר אל מדרגתו את נה"י שלו ממקום התחתון, עולה עימהם למקום העליון, גם התחתון הדבוק בהם, ועי"ז מקבל התחתון את האורות שבעליון.

ונמצא עתה שהפרסא שואבת מעליון ומשפעת לתחתון. כי לולא הפרסא, שהורידה והדביקה נה"י דעליון בתחתון, לא היה יכול שום תחתון לעלות ולקבל משהו מן העליון שלו, להיותם בב' מקומות נפרדים. באופן, שנה"י דבינה, שנדבקו בז"א, משפיעים לז"א אחר שיחזרו לבינה, את האורות דבינה. ונה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, משפיעים לנוקבא, אחר שחזרו לז"א, את האורות דז"א. ונה"י דנוקבא שנדבקו לנשמות הצדיקים, משפיעים להם, אחר שחזרו לנוקבא את האורות דנוקבא.

ולפיכך נבחן שז"א יושב בין שתי נוקבין, כי נה"י דבינה שירדו לז"א, מדביקים ומעלים אותו לבינה, שהיא נוקבא עילאה, ונה"י של עצמו שירדו לנוקבא תתאה, מדביקים ומעלים אליו את הנוקבא תתאה. וכן נבחנת הנוקבא תתאה, שיושבת בין שני צדיקים. כי נה"י דז"א, שעיקרם קו אמצעי שבהם, יסוד, ירדו ונדבקו בנוקבא. וזה צדיק העליון, כי נה"י דז"א הם, והוא יוסף. ונה"י של עצמה, שעיקרם הוא יסוד, ירדו ונדבקו בנשמות הצדיקים, וזה צדיק תחתון, כי נה"י דנוקבא תתאה הם, והוא בנימין.

ושנאמר, שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, הוא משום שיש ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון מדביקים אותו לנוקבא עילאה בינה, כדי לקבל אורותיה,

ב. נה"י דעצמו מדביקים אותו לנוקבא תתאה, להשפיע לה אורותיו.

גם הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, כי יש לה ג"כ ב' בחינות נה"י בהכרח, שעיקרם הוא יסוד, המכונה צדיק:

א. נה"י דעליון שלה, דז"א, שמקבלת אורותיה מנה"י הללו, מצדיק עליון יוסף,

ב. נה"י דעצמה, המדביקים אותה לנשמות הצדיקים להשפיע אֲליהם, שעיקרה יסוד, צדיק תחתון, בנימין.

קלד) ע"כ יוסף ובנימין שני צדיקים. יוסף זכה להיות צדיק למעלה, בז"א, משום ששמר אות ברית. בנימין צדיק למטה, בנוקבא, כדי שהשמיטה, הנוקבא, תתעטר בין שני צדיקים, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.

קלה) בנימין היה צדיק, משום שלא חטא כל ימיו באות הברית. ואע"פ שלא קרה לו ניסיון של מעשה כמו ליוסף, נקרא צדיק, אלא כל הימים שיעקב היה באֵבלוֹ של יוסף, לא שימש מיטתו.

קלז) הלוא כשבאו למצרים, כבר היה לבנימין בנים? אלא כי כל זמן שיעקב התאבל על יוסף, לא שימש בנימין מיטתו ולא הוליד בנים. אמר בנימין, הרי אחי יוסף אות ברית של אבי היה, כי יעקב ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ויוסף יסוד של יעקב. כי ברית, יסוד, סיומו של הגוף, ת"ת. וכיוון שנאבד, אני אהיה שומר מקומו של אחי, להיות יסוד צדיק וסיום הת"ת, כמו יוסף.

כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבָן שַלחֵני. כי עתה שנולד יוסף, יסוד, ודאי נשלם הגוף, ת"ת. וכיוון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת למקומי וארצי. שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף יסוד. וממנו ידעו כולם. וע"כ ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.

קלט) אחר שבא אל יוסף, ונתוודע אל אחיו, חזר לביתו ושימש מיטתו והוליד בנים. וע"כ עשה אותו הקב"ה צדיק למטה, בהנוקבא. ויוסף היה צדיק למעלה, בז"א, ומשום זה הולידה רחל שני בנים. ולאה, שישה בנים ובת.

ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.

קמ) וע"כ אלו שבע שנים הראשונות נתכסו, שיעקב לא ידע שהן בשביל לאה, משום שהיו מיוֹבֵל, מבינה, עולם הנסתר. ואלו שבע שנים של שמיטה, עולם הנגלה, היו מגולים, שידע, שעובד בשביל רחל. ובשביל שמיטה, עולם הנגלה, עבד באמת בשביל יובֵל, עולם הנסתר, שחשב שעובד בשביל רחל, שמיטה, ולבסוף הם היו בשביל לאה, יובֵל. כמ"ש, ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים. מבחינת עולם הסתום, לאה, עבד ברחל, ועבד שבע שנים עליונים, ז"ס של לאה. ונמצא נאחז על ידיהן בשני העולמות, שחשב בשביל עולם הנגלה, והמשיך בשביל עולם הנסתר. מכאן למדנו שמתוך נגלה, בא האדם לנסתר.

קמא) ואם תאמר, ששנים הראשונות שעבד, היו בשביל יובֵל, לאה, היה לו לעבוד מ"ט (49) שנים, כמספר שנות יובֵל. אלא אלו שבעת הימים ששמר במשתה של לאה, השלימו המספר של מ"ט. כי כל יום נקרא שבע אחת, כמ"ש שבע ביום היללתיךָ, וכל אחד משבעת ימי המשתה נשלם ונכלל מכל שבעת הימים, ונמצא ז' בכל יום שנקראים פעם אחת. והם שבעה פעם שבעה, העולים מ"ט, כמספר שנות היובֵל.

קמב) וברחל לא שמר בה שבע ימי המשתה, אלא שבע שנים בלבד, בשבילה אחר נישואיה. הלוא שנות שמיטה היה צריך לעבוד מקודם, ואח"כ להזדווג בשמיטה, שהיא רחל? כי היה צריך מקודם להמשיך בשבילה ז"ס, כמו שעשה בשביל יובֵל, שהיא לאה. אלא כיוון שקיבל על עצמו לעבוד, נחשב לו כאילו כבר עבד, ונמשכו לו תיכף ז"ס בשביל רחל.

מחזה ולמטה דז"א, עולם הנגלה, רחל, כתוב, ה' חָפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תורה ויאדיר. שיתגלה ויתאדר גדלות התורה, כי ע"י עולם הנגלה, רחל, מתגלים החסדים דז"א, הנקרא תורה. ולפיכך נקראת רחל תשבע"פ, להיותה מגלה הסודות של תושב"כ, ז"א. אמנם המקום שמחזה ולמעלה דז"א, עולם הנסתר, לאה, אין שם גילוי התורה, ז"א, אלא היא מכוסה ועטופה בסודות התורה. וע"כ היא נקראת עולם הנסתר.

 

שאלות חזרה ויצא סא-סג
1. מדוע יש תמיהה על כך שבנימין הוא צדיק הבא כל השקלא וטריא בענין זה?
2. מהי האפשרות הנוספת חוץ מעמידה בנסיון כדי להיות צדיק וכיצד אתה מגלה זאת ביהדות?
3. מה התירוץ לכך שלא היה די זמן לבנימין להוליד בנים ומה השלכת התירוץ?
4. מה אתה למד מכך שעבד בשביל רחל במחשבתו אבל העבודה היתה ללאה שהיא הנסתר?
5. מהיכן אנו למדים ששלמות הנסתר קודמת לשלמות הנגלה ועל פי זה כיצד יש להתייחס ללימוד הנגלה טרם לימוד הנסתר?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

  פרשת ויצא – זוהר- מאמר- צדיק עליון וצדיק תחתון

קלב) לאה ילדה שישה בנים ובת אחת. כי שישה קצוות עומדים עליה, יעקב, ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ובת אחת כנגד המלכות.

קלג) רחל הולידה שני צדיקים. כי רחל היא שמיטה, היושבת לעולם בין שני צדיקים. שכתוב, צדיקים יירְשוּ אָרץ. והם צדיק למעלה, בז"א, וצדיק למטה, בנוקבא. צדיק למעלה, ממנו נמשכים מים עליונים, אור ישר שממעלה למטה. צדיק למטה, ממנו הנוקבא נובעת מים אל הזכר, או"ח שממטה למעלה, בתשוקה שלמה. נמצא, שיש לה צדיק מצד זה וצדיק מצד זה. כמו שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, בינה ונוקבא, כן הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, יוסף ובנימין.

כי הרקיע והפרסא שבאמצע כל פרצוף, בחזה, היא המלכות המסיימת, העולה לת"ת של כל פרצוף, לבינה דגוף, ומורידה חצי בינה ותו"מ דגוף, הנקראים נה"י, למדרגה תחתונה ממנו. וכיוון שנה"י הללו מתחברים בתחתון בעת קטנות, הנה אח"כ לעת גדלות, שהעליון מחזיר אל מדרגתו את נה"י שלו ממקום התחתון, עולה עימהם למקום העליון, גם התחתון הדבוק בהם, ועי"ז מקבל התחתון את האורות שבעליון.

ונמצא עתה שהפרסא שואבת מעליון ומשפעת לתחתון. כי לולא הפרסא, שהורידה והדביקה נה"י דעליון בתחתון, לא היה יכול שום תחתון לעלות ולקבל משהו מן העליון שלו, להיותם בב' מקומות נפרדים. באופן, שנה"י דבינה, שנדבקו בז"א, משפיעים לז"א אחר שיחזרו לבינה, את האורות דבינה. ונה"י דז"א שנדבקו בנוקבא, משפיעים לנוקבא, אחר שחזרו לז"א, את האורות דז"א. ונה"י דנוקבא שנדבקו לנשמות הצדיקים, משפיעים להם, אחר שחזרו לנוקבא את האורות דנוקבא.

ולפיכך נבחן שז"א יושב בין שתי נוקבין, כי נה"י דבינה שירדו לז"א, מדביקים ומעלים אותו לבינה, שהיא נוקבא עילאה, ונה"י של עצמו שירדו לנוקבא תתאה, מדביקים ומעלים אליו את הנוקבא תתאה. וכן נבחנת הנוקבא תתאה, שיושבת בין שני צדיקים. כי נה"י דז"א, שעיקרם קו אמצעי שבהם, יסוד, ירדו ונדבקו בנוקבא. וזה צדיק העליון, כי נה"י דז"א הם, והוא יוסף. ונה"י של עצמה, שעיקרם הוא יסוד, ירדו ונדבקו בנשמות הצדיקים, וזה צדיק תחתון, כי נה"י דנוקבא תתאה הם, והוא בנימין.

ושנאמר, שהזכר העליון, ז"א, יושב בין שתי נוקבין, הוא משום שיש ב' בחינות נה"י:

א. נה"י דעליון מדביקים אותו לנוקבא עילאה בינה, כדי לקבל אורותיה,

ב. נה"י דעצמו מדביקים אותו לנוקבא תתאה, להשפיע לה אורותיו.

גם הנוקבא של מטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, יושבת בין שני צדיקים, כי יש לה ג"כ ב' בחינות נה"י בהכרח, שעיקרם הוא יסוד, המכונה צדיק:

א. נה"י דעליון שלה, דז"א, שמקבלת אורותיה מנה"י הללו, מצדיק עליון יוסף,

ב. נה"י דעצמה, המדביקים אותה לנשמות הצדיקים להשפיע אֲליהם, שעיקרה יסוד, צדיק תחתון, בנימין.

קלד) ע"כ יוסף ובנימין שני צדיקים. יוסף זכה להיות צדיק למעלה, בז"א, משום ששמר אות ברית. בנימין צדיק למטה, בנוקבא, כדי שהשמיטה, הנוקבא, תתעטר בין שני צדיקים, יוסף הצדיק ובנימין הצדיק.

קלה) בנימין היה צדיק, משום שלא חטא כל ימיו באות הברית. ואע"פ שלא קרה לו ניסיון של מעשה כמו ליוסף, נקרא צדיק, אלא כל הימים שיעקב היה באֵבלוֹ של יוסף, לא שימש מיטתו.

קלז) הלוא כשבאו למצרים, כבר היה לבנימין בנים? אלא כי כל זמן שיעקב התאבל על יוסף, לא שימש בנימין מיטתו ולא הוליד בנים. אמר בנימין, הרי אחי יוסף אות ברית של אבי היה, כי יעקב ת"ת, הכולל חג"ת נה"י, ויוסף יסוד של יעקב. כי ברית, יסוד, סיומו של הגוף, ת"ת. וכיוון שנאבד, אני אהיה שומר מקומו של אחי, להיות יסוד צדיק וסיום הת"ת, כמו יוסף.

כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבָן שַלחֵני. כי עתה שנולד יוסף, יסוד, ודאי נשלם הגוף, ת"ת. וכיוון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת למקומי וארצי. שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף יסוד. וממנו ידעו כולם. וע"כ ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.

קלט) אחר שבא אל יוסף, ונתוודע אל אחיו, חזר לביתו ושימש מיטתו והוליד בנים. וע"כ עשה אותו הקב"ה צדיק למטה, בהנוקבא. ויוסף היה צדיק למעלה, בז"א, ומשום זה הולידה רחל שני בנים. ולאה, שישה בנים ובת.

ואין להקשות איך אפשר שבזמן קצר כזה, מעת שחזרו השבטים עם עגלות פרעה לאביהם, עד חזרתם למצרים, יוליד עשרה בנים. כי אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות שהם למעלה ממקום וזמן.

קמ) וע"כ אלו שבע שנים הראשונות נתכסו, שיעקב לא ידע שהן בשביל לאה, משום שהיו מיוֹבֵל, מבינה, עולם הנסתר. ואלו שבע שנים של שמיטה, עולם הנגלה, היו מגולים, שידע, שעובד בשביל רחל. ובשביל שמיטה, עולם הנגלה, עבד באמת בשביל יובֵל, עולם הנסתר, שחשב שעובד בשביל רחל, שמיטה, ולבסוף הם היו בשביל לאה, יובֵל. כמ"ש, ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים. מבחינת עולם הסתום, לאה, עבד ברחל, ועבד שבע שנים עליונים, ז"ס של לאה. ונמצא נאחז על ידיהן בשני העולמות, שחשב בשביל עולם הנגלה, והמשיך בשביל עולם הנסתר. מכאן למדנו שמתוך נגלה, בא האדם לנסתר.

קמא) ואם תאמר, ששנים הראשונות שעבד, היו בשביל יובֵל, לאה, היה לו לעבוד מ"ט (49) שנים, כמספר שנות יובֵל. אלא אלו שבעת הימים ששמר במשתה של לאה, השלימו המספר של מ"ט. כי כל יום נקרא שבע אחת, כמ"ש שבע ביום היללתיךָ, וכל אחד משבעת ימי המשתה נשלם ונכלל מכל שבעת הימים, ונמצא ז' בכל יום שנקראים פעם אחת. והם שבעה פעם שבעה, העולים מ"ט, כמספר שנות היובֵל.

קמב) וברחל לא שמר בה שבע ימי המשתה, אלא שבע שנים בלבד, בשבילה אחר נישואיה. הלוא שנות שמיטה היה צריך לעבוד מקודם, ואח"כ להזדווג בשמיטה, שהיא רחל? כי היה צריך מקודם להמשיך בשבילה ז"ס, כמו שעשה בשביל יובֵל, שהיא לאה. אלא כיוון שקיבל על עצמו לעבוד, נחשב לו כאילו כבר עבד, ונמשכו לו תיכף ז"ס בשביל רחל.

מחזה ולמטה דז"א, עולם הנגלה, רחל, כתוב, ה' חָפֵץ למען צִדקוֹ יגדיל תורה ויאדיר. שיתגלה ויתאדר גדלות התורה, כי ע"י עולם הנגלה, רחל, מתגלים החסדים דז"א, הנקרא תורה. ולפיכך נקראת רחל תשבע"פ, להיותה מגלה הסודות של תושב"כ, ז"א. אמנם המקום שמחזה ולמעלה דז"א, עולם הנסתר, לאה, אין שם גילוי התורה, ז"א, אלא היא מכוסה ועטופה בסודות התורה. וע"כ היא נקראת עולם הנסתר.

 

 

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא נח-ס
1. מדוע יעקב הציע לעבוד שבע שנים ולא פחות בשביל רחל?
2. הסבר את הקשר בין יובל ללאה ובין שמיטה לרחל ואת היחס ביניהן.
3. מדוע הסדר הוא שעובד בשביל רחל באופן גלוי אך את התמורה מקבל בנסתר בלאה, ולאחר מכן צריך לעבוד שוב בשביל רחל. יוצא לכאורה שעבד פעמיים בשביל רחל.
4. מדוע ללאה ששה בנים ובת ואילו לרחל רק שני בנים?
5. מי הם צדיק עליון וצדיק תחתון דז"א ומי דנוקבא?
6. הסבר מהו סוד אחים בכורים וכיצד הוא קשור לעבודת יעקב בלאה ורחל? הסבר דרך משל בור האסורים וכנגד קבלת התורה.
7. מי הן ב' בחינות נה"י דנוקבא ומה היחס ביניהן?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

 שיעור שמע:

bmp3

זוהר-  פרשת ויצא- מאמר ואעבדך שבע שנים

קכח) ויאמר, אֶעֱבָדךָ שבע שנים ברחל בתך הקטנה. כדי שלא יאמרו הבריות, שבשביל התשוקה ביופיה של רחל עשה זה, אלא שיֵדעו שעשה בחכמה. כי הלבנה, הנוקבא דז"א, בת שבע שנים, שצריכה להיבנות בז"ס חג"ת נהי"מ. וכל שבע שנים העליונות, חג"ת נהי"מ מבינה, נחו על יעקב מטרם שנשא את רחל, כדי להשפיע לה ז"ס דבינה לז"ס שלה. כי יעקב לקח כולם מבינה, ואח"כ בא אליה, כדי להימצא בבחינת ז"א, שמים, בבחינת נוקבא דז"א, ארץ.

קכט) ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. כל שבע השנים היו שקולים בעיניו, כמו שבע שנים העליונות מבינה, שהן אחדות ביחוד אחד, ואינן נפרדות, וכולן אחד, שהן מתקשרות זו בזו. באהבתו אותה, שאהב אותה. להיותה נמצאת לו, כעין ייחוד העליון שבבינה.

קל) אפילו לבן רמז לו באלו ז"ס, ועצמו לא ידע מה שאומר, כי אמר טוב, כמ"ש, טוב תִּתִּי אותה לך. שעבד שבע שנים, ז"ס, כדי להשפיע אותן ז"ס לנוקבא תתאה, רחל, שנקראת שמיטה. טוב, ז"ס עליונות, הנמשכות מבינה, להיותן מנקודה דמפתחא: ט' הוא יסוד, ו' הוא ת"ת, הכולל שש ספירות, ב' הוא ב' אותיות ה'.

יובֵל, בינה, אינו מתגלה, חסדים מכוסים ונעלמים מחכמה, ושמיטה מתגלה, שהחסדים שבה מתגלים בהארת החכמה. וכן לאה ורחל הן כנגד יובֵל ושמיטה. כי לאה הנוקבא דז"א שמחזה ולמעלה, כנגד בינה, יובל, עולם הנסתר. ורחל הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה, שמיטה, עולם הנגלה.

קלא) בשעה שיעקב עבד שבע שנים הראשונות, יצא קול ואמר, מן העולם ועד העולם, שממשיכים מעולם הנסתר, לאה, עד עולם הנגלה, רחל. עולם הסתום שלמעלה, יובֵל, לאה, משם ההתחלה, ולא מעולם הנגלה, רחל. ואלו המדרגות סתומות ואינן מתגלות לנו, הן מיובֵל, ומשום זה נסתמו מיעקב, שלא ידע אפילו, שהן בשביל לאה, שהיא יובֵל, אלא שחשב אשר מהשמיטה הן, שבשביל רחל.

ועוד טעם, כדי שיעשה התחלה מעולם העליון, שהוא לאה, ע"כ נתכסו ממנו ששייכים ללאה, משום שיובֵל הוא סתום. ולהיותו סתום ומכוסה מחכמה, לא היה רוצה להתחיל ולהמשיך ממנו, אם לא היה חושב, ששייכים לעולם הנגלה. ואחר שעברו ז' שנות יובֵל המכוסים, עבד ז' שנות שמיטה הנגלים בשביל רחל, ונתעטר יעקב בשני עולמות, בעולם הנסתר ובעולם הנגלה. ונתאחד בהם.

 

שאלות חזרה ויצא נב-נד
1. מי הם הנקראים שומרי משפט?
2. מדוע עסק התורה מציל ממות? והפוך המתרפה מתורה מזמין עליו מוות רוחני?
3. הסבר את הפסוק "התרפית ביום צרה צר כחכה".
4. מה ההבדל בין שליטת הגוף לשליטת הנשמה וכיצד זה קשור לימין ושמאל?
5. מדוע לא די בשליטת הימין הנותן חיים וחייב כדי שיהיה משפט צדק שההכרעה והתוצאה יהיו מ-ב' הקוים יחד?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע

bmp3

שאלות חזרה- זהר ויצא עמ' נה-נז
1. הסבר ב' טעמים מהו בכל עת יכול לעשות האדם צדקה וכיצד זה קשור לדרכי התורה?
2. מדוע מי שיוצא מארץ ישראל נמנעות הברכות ממנו ומהעולם?
3. כיצד יודע האדם שנזדמנה לו אשתו הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית?
4. כיצד נסביר את הסתירה בפסוקים שמחד יעקב נשא רגליו וילך ארצה בני קדם ומאידך לבן ומציאת רחל היתה בחרן? (על פי רבי אלעזר)
5. למה לא נזדמנה לו לאה בבאר והרי היא העמידה ליעקב את רוב השבטים?

זוהר -ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

שיעור שמע:

 

bmp3 (1)

  זוהר -ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- ויצא יעקב

קט) כתוב, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אשרי שומרי משפט, אשרי הם ישראל, שהקב"ה נתן להם תורת אמת, לעסוק בה יום ולילה, כי כל מי שעוסק בתורה, יש לו חירות מכל דבר, חירות מהמוות, שאינו יכול לשלוט עליו. כי כל מי שעוסק בתורה ונתאחז בה, נתאחז בעה"ח. ואם מרפה את עצמו מעה"ח, הרי עץ המוות שורה עליו ומתאחז בו. כמ"ש, הִתְרַפִיתָ ביום צרה צר כוחכָה. הִתְרַפִיתָ, פירושו, אם הרפה ידיו מתורה.

קי) ביום צרה צר כוחכָה. צר כוחכָה, צר כוח כה. כי המתרפה מתורה אז צר כוח השכינה, הנקראת כוח. ואינה מגינה עליו. כי השכינה תמיד בימין, ומשמרת את האדם תמיד, כשהולך בדרכי התורה. ואז היא דוחה את הרע לחוץ, שלא יתקרב אל האדם, ולא יוכל לקטרג עליו. וכשהאדם נוטה מדרכי התורה, ומתרפה ממנה, אז צר כוח כ"ה, השכינה, משום שאותו הרע, שמאל, שולט על האדם, ודוחה את כה, השכינה, לחוץ, עד שנעשה צר לו המקום במצור ובמצוק.

קיא) כשהאדם אוחז בדרכי התורה, הוא אהוב למעלה ואהוב למטה, ונעשה אהובו של הקב"ה, שהיה אהובו של הקב"ה ואהב אותו, וכאשר האדם נוטה מדרכי התורה, אז צר כוח, כ"ה, השכינה, שנעשתה צר ואויב שלו, והוא נעשה שונא שלה. ורע ההוא, יצה"ר, שולט עליו, עד שהוא מקטרג עליו בעוה"ז ובעוה"ב.

קיב) רע הזה, יצה"ר, שולט על העולם בהרבה אופנים, והרבה ממשלה יש לו בעולם, והוא נחש העריץ, שחטא בו אדה"ר, ובני העולם נכשלים בו, וממשיכים אותו עליהם עד שמוציא נשמתם מהם.

קיג) כאשר היצה"ר שולט על הגוף, וכיוון ששולט על הגוף, יוצאת ממנו הנשמה, כי מכיוון שהגוף נטמא הנשמה עולה ממנו. ואינו שולט, להוציא נשמתו של אדם, עד שמקבל רשות. והרבה הם הבאים מצד היצה"ר ושולטים בעולם. וכל המעשים שנעשו בעולם הם שולטים בהם, שע"י פיתויים נעשו, ויש לו ממונים ומשרתים, כולם משרתים במעשי העולם. כלומר, שמפתים בני אדם לעשות מעשים רעים.

קיד) וע"כ הוא קֵץ של השמאל, כמ"ש, קֵץ כל בשר. ואינו נקרא קץ כל רוח. כי יש ב' קיצים:

קץ על בשר, הממונה על הגוף. חיצון, טמא.

וקץ על רוח, הממונה על רוח האדם, משום זה פנימי, קדוש.

קטו) בצד ימין, דרום, בו סוד העליון הקדוש של האמונה, עולם הזכר, ז"א, ועולם הנקבה, הנוקבא דז"א. וכל קה"ק, וכל סודות האמונה, שהיא הנוקבא. מכאן הם יוצאים. וכל החיים, וכל החירות, וכל הטוב, וכל האורות מכאן הם. וכל הברכות, וטלי נדבה, וכל האהבה שבאהבות, הכל מצד הזה, ימין, דרום.

קטז) מצד צפון מתפשטות המדרגות עד שפסולת הזהב מגיעה למטה, לבי"ע. בצד הטמא, טינופת הטמאה, אוחזת למעלה, הזכר, ואוחזת למטה, הנקבה, וכאן מזדווגים זכר ונקבה. והם רוכב על נחש, ונחש דכר ונוקבא. וזה עזאזל, הכולל דכר ונוקבא דטומאה.

קיז) ומכאן המדרגות מתחלקות, וכמה בחינות יוצאות לעולם, המתפשטות מכאן ושולטות על העולם, והן כולן טומאה, ושרים הממונים על העולם. כמבואר, עשיו כשיצא לעולם, היה כולו אדום כמו ורד, הרומז על השמאל, ובשערות כמו שעיר, שהוא מטומאה. ומשם אלופים ממונים התקיפים, השולטים בעולם.

קיח) אשרי שומרי משפט, השומרים אמונתו של הקב"ה. כי הקב"ה נקרא משפט, וצריך האדם לשמור עצמו, שלא יסור לדרך אחר, אלא שיהיה שומר משפט. משום שהקב"ה הוא משפט. שכל דרכיו משפט.

השם משפט, מורה על הכרעת דברים, הבאה אחר שמיעת ב' צדדים, ההפוכים זה לזה. כמו שופט, אחר ששמע היטב כל הטענות של שני הצדדים הרבים, הוא נותן את הכרעתו, ואומר פלוני, אתה זכאי, ופלוני, אתה חייב. והכרעה זו נקרא משפט. וזה קו האמצעי, שמכריע בין שני הקווים ימין ושמאל ההופכיים זה לזה, באופן, שיאירו שניהם לצד הקדושה. ועל שם הכרעתו זו, הוא נקרא משפט.

כדי לבאר הכתוב, אשרי שומרי משפט, הזוהר מביא הדרכים והתוצאות מב' הצדדים ההופכיים זה לזה, שהם צד הימין וצד השמאל, ומעלת העוסק בתורה מבחינת עה"ח שבה, שכולו ימין. ולעומתו המתרפה בתורה ונופל לעץ המוות, שכולו שמאל. וכן עניין קץ לימין ולעומתו קץ לשמאל, והתוצאות מצד הדרום ולעומתם מצד הצפון.

ע"כ נאמר, אשרי שומרי משפט השומרים אמונתו של הקב"ה. הנוקבא נקראת אמונה. אמונתו של קב"ה, פירושו, ייחוד קב"ה ושכינתו, שבשעת הייחוד נקרא הקב"ה משפט. כי הקב"ה ימין, והשכינה שמאל, וזיווגם משפט. וללא הייחוד, אע"פ שהוא עה"ח, עכ"ז אינו בשלמות הנרצה, ואינו נקרא אז משפט, להיותו נוטה לימין. שע"כ נגרש אדם מגן עדן, כמ"ש, פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. והרצון היה שיעלה מ"ן לייחד קב"ה ושכינתו, כמו שומר משפט, שהוא הכרעה ותוצאה מב' הקווים ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל. שהקב"ה בזיווג עם השכינה נקרא משפט, כי אז כל דרכיו משפט, בדרך אמצעי הכולל בתוכו את הימין והשמאל ביחד, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל.

קיט) כתוב, עושה צדקה בכל עת. והאם בכל עת יכול האדם לעשות צדקה? מי שהולך בדרכי התורה, ועושה צדקה עם אלו הצריכים צדקה, נבחן לעושה צדקה בכל עת, כי כל מי שעושה צדקה עם העני, הוא מרבה צדקה, הנוקבא, למעלה ולמטה. שגורם זיווג זו"ן למעלה, ושפע ברכות למטה.

קכ) מי שמשתדל בצדקה, אותה צדקה שעושה, עולָה למעלה, ומגיעה למעלה למקום של יעקב, למרכבה עליונה, לנוקבא. וממשיך ברכות למקום ההוא מהמעיין של כל המעיינות, מהבינה, שכל המוחין ממנה. ומהצדקה, מהנוקבא אחר שקיבלה ברכות מבינה, ממשיך ומרבה הברכות לכל התחתונים ולכל המרכבות של המלאכים, ולכל צבאות העליונים. וכולם מתברכים, והאורות נתווספים. ומשום שכל התחתונים והמלאכים, נקראים עת, להיותם נמשכים מהנוקבא, שנקראת עת, ע"כ כתוב, עושה צדקה בכל עת. שמרבה השפע בכל דרי עולמות בי"ע, המתפשטים מהנוקבא, ונקראים עת, כמו הנוקבא.

קכא) בזמן שהיו ישראל בארץ הקדושה, היו מושכים ברכות ממעלה למטה. וכשיצאו ישראל מארץ הקדושה, באו תחת רשות אחר, ונמנעו הברכות מן העולם.

קכב) יעקב היה תחת רשות הקדושה, בארץ ישראל, כיוון שיצא מן הארץ, בא ברשות אחר, שאינו קדוש. ומטרם שבא תחת רשות אחר, נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה, והלכו עימו מלאכים הקדושים, עד שישב על הבאר. וכיוון שישב על הבאר, עלו המים לקראתו. וכן היה אצל משה, כי משם נזדמנה לו אשתו. הבאר אינה עולה, אלא בעת שרואה את הקשר שלה, בן זוג, להתחבר עימו. הבאר רומזת על הנוקבא דז"א, ומשה וכן יעקב היו מרכבה לז"א, וע"כ עלו המים לקראתם, כמו נוקבא לקראת בן זוגה.

קכג) בתחילה כתוב, וַיֵצֵא יעקב מבאר שבע וילך חרָנה, ולבן בחרן היה יושב. וא"כ, למה נסע משם, שכתוב, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם? ומאין לנו, שמושבו של לבן בחרן היה? כי כתוב, ויאמר להם יעקב, אחיי מאין אתם. ויאמרו, מחרן אנחנו. ויאמר, הידעתם את לבן בן נחור. ויאמרו, ידענו. ומשמע, שמושבו של לבן היה בחרן. וא"כ למה הלך ארצה בני קדם?

קכד) אלא יעקב אמר, אני רוצה להתחבר עם השכינה, הבאר, משום שאני רוצה לישא אישה. אבי, כשעמד לישא אישה, ושלח את העבד, מצא העבד מעין המים, ואז נזדמנה אישה לאבי. והרי במקום הזה, בחרן, לא מצאתי, לא מעין, לא בור, לא מים. ומיד, וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם, ושם נזדמן לו הבאר, ונזדמן לו אישה.

קכה) חרן, הוא ארץ הקדם, ובאר בשדה של חרן הייתה. ואם אינו כן, למה כתוב, ותָּרָץ ותַּגֵּד לאביה. אלא, משום שהיה סמוך לעיר.

קכו) למה על הבאר לא נזדמנה לו לאה, הרי היא העמידה ליעקב כל אלו השבטים. לא רצה הקב"ה לזווג אותה עם יעקב בגלוי, שכתוב, ויהי בבוקר, והנה היא לאה, אבל מקודם לכן לא נגלה, שזה היה רצון הקב"ה.

קכז) משום זה, לא נגלה לאה, אלא רחל, כדי להמשיך עינו וליבו של יעקב ביופיה של רחל, ויקבע דירתו שם, ובשבילה נזדווגה לו גם לאה, והעמידה כל אלו השבטים. במה ידע יעקב מי היא רחל, הלוא לא הכיר אותה? הרועים אמרו לו, כמ"ש, והנה רחל בתו באה עם הצאן.

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- וירא והנה באר בשדה

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

 

שיעור שמע:


שיעור שמע:
שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- וירא והנה באר בשדה

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

 שיער שמע:

bmp3 (1)

זוהר מאמר- וירא והנה באר בשדה

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה ויצא מו-מח
1. מדוע דוד המלך אומר מזמור ושירה לה' בבורחו מפני אבשלום – ב' טעמים?
2. מדוע משה ויעקב פגשו בבאר בעת שברחו ואילו דוד לא פגש בה בעת שברח?
3. מיהי האבן המונחת על הבאר אותה צריך לגול ומיהם העדרים שאותם צריך להשקות?
4. מדוע בהתאסף כל העדרים אפשרי לגול את האבן? אגב כך הסבר מהי תפילה?
5. מדוע משיבים את האבן על פי הבאר למקומה לאחר שמשקים את העדרים?
6. מהו הסימן הנפשי לכך שכאשר יושבים על הבאר ורואים שהמים עולים אזי סימן שאשתו תזדמן לו שם?
7. מדוע בסיפור יעקב מוזכרת הבאר 7 פעמים ואילו בסיפור על משה מוזכרת אך פעם אחת?

 זוהר- מאמר וירא והנה באר בשדה

פח) כתוב, מזמור לדוד, בְּבָרְחוֹ. אמר שירה בברחו, כי מקודם לכן חשב, שהקב"ה יענישו על חטאיו בעוה"ב. וכיוון שראה שכאן בעוה"ז רוצה להיפרע ממנו, היה שמח ואמר שירה.

פט) כי דוד ראה, שחשובים ממנו שהיו בעולם, היו בורחים, וכולם לבדם. יעקב ברח, שכתוב, ויברח יעקב שְׂדה ארם. משה ברח, שכתוב, ויברח משה מפני פרעה. ודוד, כשברח, כל אלו שליטי הארץ, וכל אלו גיבורי הארץ וראשי ישראל, כולם היו בורחים עימו, ומסבבים אותו מימינו ומשמאלו, לשמרו מכל הצדדים. כיוון שראה עצמו בשבח הזה, אמר שירה.

צ) כולם בשעת הבריחה פגשו בבאר הזה, הנוקבא. ודוד לא פגש בה בעת שברח, היה נחשב אז כשונא לנגדה, כי היא הייתה נפרעת ממנו אז, בעד החטא של בת שבע, וע"כ לא פגש בה.

אבל יעקב ומשה הבאר קיבלה בשמחה, ורצתה להתקרב אֲליהם. כיוון שראתה אותם הבאר, עלו המים לנגדם, כאישה השמחה עם בעלה.

צא) אליהו ברח ולא פגש בבאר, כי אליהו הוא למטה מהבאר, הוא המרכבה לנוקבא, באר. ולא למעלה מהבאר, כמו שהיו משה ויעקב. כי אליהו מלאך ועושה שליחות הנוקבא. ומשום שיעקב ומשה היו למעלה מהבאר, שהם מרכבה לז"א, הבאר הייתה שמחה אֲליהם, והמים עלו לקראתם לקבל אותם, שזה עליית מ"ן לקראת מ"ד, כמו אישה השמחה לבעלה ומקבלת אותו.

צב) כתוב, וַיַרְא והנה באר בשדה. שראה את הבאר של מעלה, הנוקבא, ובאר של מטה הייתה מכוונת כנגד הבאר של מעלה. וכתוב, והנה שלושה עדרי צאן רובצים עליה. משמע שג' עדרי צאן הם בקביעות על פי באר. למה כתוב אח"כ, ונאספו שמה כל העדרים, שמשמע שיש עוד עדרים? אלא הם שלושה ולא יותר, דרום מזרח צפון, חסד ת"ת גבורה, דרום בימין, צפון בשמאל, מזרח קו אמצעי. עומדים על באר, מתאחדים בה וממלאים אותה.

משקים אותה, כמ"ש, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, נשמות התחתונים שבבי"ע, שכתוב, יַשקו כל חַיְתוֹ שָׂדָי. ונאספו שמה כל העדרים, כוונתו על כל הנשמות שבבי"ע. אבל המַשקים את הבאר רק שלושה, ג' הקווים, חג"ת.

צג) ונאספו שמה כל העדרים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. הנחלים הם הנשמות, כן כל העדרים הם הנשמות.

וגללו את האבן מעל פי הבאר, שמעבירים מהבאר דין הקשה, שהמים אינם יוצאים לחוץ. וכאשר אלו הנחלים באים אל הים, הנוקבא, מתחזק הדרום ימין חסד, והצפון גבורה, אינו יכול עוד להקפיא המים.

הצפון, קו שמאל בלי ימין, חכמה מחוסרת חסדים, וע"כ נקפאים האורות של הנוקבא, ים. ואין הארתה יוצאת לתחתונים, אלא ביציאת קומת חסדים על מסך דחיריק, שהוא קו אמצעי, אז מחמת ריבוי החסדים הוא מכריע כוח הימין על השמאל, ונכללים זה בזה, והחכמה מתלבשת בחסדים של הדרום, ואז נמס הקיפאון והשפע נוזל לתחתונים.

וכמו כדי להכריע בין ב' קווים שבבינה, עולה ז"א למ"ן, ונעשה שם קו אמצעי, מכריע, כן כדי להכריע בין ז"א לנוקבא, שהם ימין ושמאל, עולים נשמות הצדיקים, ונעשים קו מכריע ביניהם, שמכריעים כוח הדרום, חסדים, על הצפון, והקיפאון של הים נפתח ונמס. וכמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. כי הנשמות נקראות נחלים, והן הולכות אל הים ונפתח מקפאונו.

ונאספו שמה כל העדרים, הנחלים, נשמות הצדיקים, ההולכים אל הים. וכמ"ש, גללו את האבן מעל פי הבאר, כי בעת שליטת הצפון על הנוקבא, המים נקפאים ואינם מושפעים לתחתונים, ונבחן כמו שמונח אבן גדולה על פי הבאר. וע"כ אין לדלות מים ממנה. ונשמות הצדיקים, העולות למ"ן, ויוצא קומת חסדים על המסך שלהן, ומכריעים את הימין על השמאל, שע"י ריבוי החסדים שגרמו הנשמות, מתחזק הדרום על הצפון, ואינו נקפא עוד, בדומה לנהר, שמימיו מרובים, שאינו נקפא משום זה.

צד) וע"כ כאשר אלו הנחלים באים, מתחזק הדרום, קו ימין, והמים נפתחים מקפאונם ונוזלים ומשקים את העדרים, הנשמות, שכתוב יַשׁקוּ כל חַיְתוֹ שָׂדָי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, משום שהעולם צריך אל הדינים של הנוקבא, וע"כ צריכה להימצא בדין, להוכיח עימו את הרשעים. ולפיכך מחזירים את האבן למקומו, באופן שאין הנוקבא מאירה, אלא בעת הזיווג שהנשמות עולות אליה למ"ן. ואחר הזיווג חוזרת ונסתמת.

צה) יעקב, כשישב על הבאר, כיוון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיוון שראה המים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב, כמ"ש, עודנו מדבר עימם, ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה. וכן היה במשה, שכתוב, ויבואו הרועים ויגרשום, ושם נזדמנה לו ציפורה אשתו. כי הבאר גרמה להם את זה. כי הבאר, הנוקבא העליונה. וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעוה"ז.

צו) באר כתובה בפרשה זו שבע פעמים, רמז לשבע, לנוקבא דז"א, שביעי, וכוללת ז"ס. וכן היא נקראת באר שבע.

צז) במשה כתוב באר פעם אחת. שכתוב, ויֵשב בארץ מדיָן ויֵשב על הבאר. משום שמשה נפרש מכל וכל מהבית שלמטה, הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א, רחל, הנקראת שבע, והיה דבוק בעולם הנסתר, הנוקבא שמחזה ולמעלה. ויעקב, לא נפרש כלל מהנוקבא שמחזה ולמטה, רחל, עולם הנגלה, הנקראת שבע. וע"כ במשה כתוב, באר, פעם אחת, שכתוב, אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאימה. כי עולם הנסתר נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא. ומשום זה היה משה בעל הבית, שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה, הנקראת בית. ונתעלה למעלה ממנה. וע"כ כתוב במשה, וישב על הבאר, למעלה מבאר. וביעקב כתוב, וַיַרְא, והנה באר בשדה. ולא כתוב, וישב על הבאר.

צח) וַיַרְא והנה באר בשדה. באר, מדרגה שנקראת אדון כל הארץ, הנוקבא, בעת שמקבלת חכמה, אשר אז בדכורא מסתיימת, ונקראת בשם זכר, אדון. בשדה תפוחים קדושים, הנוקבא שמחזה ולמטה.

שלושה עדרי צאן, ג' מדרגות עליונות, קדושות, המתתקנים על אותה הבאר, נה"י, מושכים מים, שפע, מלמעלה מז"א, וממלאים את הבאר.

צט) משום שמקור, יסוד העולם, כשהוא שורה בתוך באר, עושה שם פירות ונובע תמיד, והבאר מתמלאת ממנו. שהיסוד משפיע אל הבאר, הנוקבא, ב' מיני שפע:

להולדות נשמות, שהם פירות.

ולזון את התחתונים.

כיוון שהבאר נתמלא עם השפע, מן הבאר יַשקו העדרים, כל המוני נשמות וצבאות הקדושים, שכולם שותים מאותה הבאר, כל אחד כפי הראוי לו.

ק) והאבן גדולה על פי הבאר. אבן שממנה נכשלים בני העולם, אבן נֶגֶף וצור מכשול, הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, על פי פקודתה, לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם. שבעֵת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, אז היא מענישה ותובעת דין.

קא) ונאספו שמה כל העדרים. כל העדרים מחנות הקדושות למעלה, המלאכים, ומחנות הקדושות למטה, הצדיקים. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפילות ובקשות למטה. אלו ואלו ביחד, מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקודש. והבאר מסתלקת מן הדין, המכונה אבן.

קב) על פי ציוויה של הבאר, משיבים האבן למקומה, שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין. כי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

קג) כיוון שנשלם יעקב, כי מצא את בת זוגו רחל, לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא.

קד) ויעקב בלבדו גלל את האבן ולא נצרך לעזרה מאחר. כי יעקב היה בחיר האבות, קו האמצעי, וע"כ ע"י המשכת החסדים על מסך דחיריק, גלל האבן מעל פי הבאר, שהשמאל נכלל בימין. וכיוון שהיה יכול אל עשיו בעוה"ז, היה יכול לו למעלה. ובכל דבר צריכים מקודם פעולה למטה. כיוון שיעקב עשה מקודם פעולה למטה, בעוה"ז לנצח את עשיו, זכה ג"כ לנצח אותו למעלה, בגלילת האבן שעל פי הבאר, שהוא הביטול של כוחו של עשיו למעלה, המקטרג על ישראל.

קה) שני עולמות ירש יעקב: עולם הנגלה ועולם הנסתר, ב' נוקבין דז"א, למעלה מחזה לאה, ולמטה מחזה רחל. כי להיותו קו אמצעי, היה לו להכריע ביחוד עליון וביחוד התחתון, כמו ז"א. מלאה יצאו שישה שבטים, חב"ד חג"ת דכלים, עולם הנסתר, שמחזה ולמעלה דז"א. מרחל יצאו ב' שבטים, עולם הנגלה, יונקת מנה"י דז"א, הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה. שהם יסוד, הכולל נצח והוד, והמלכות. והם ב' כרובים מט"ט וסנדלפון.

מט"ט נמשך מיניקה מיסוד דז"א, וסנדלפון נמשך ממה שיונקת ממלכות דז"א. שהם כנגד יוסף ובנימין, בני רחל אשת יעקב. ויעקב היה נמצא בין שני העולמות הנגלה והנסתר בצורת ייחוד עליון ויחוד תחתון הנוהג בז"א, כמ"ש שמע ישראל, ובשכמל"ו. ומשום זה כל דבריה של לאה היו במכוסה ובהעלם, וכל דבריה של רחל היו בהתגלות.

קו) כתוב, שִמעו אליי רודפי צדק. הרודפים לתקן את הנוקבא, הנקראת צדק. הם התובעים סוד האמונה, התובעים דין לתיקון הנוקבא, המכונה אמונה, קו שמאל. הם שנתדבקו בקשר האמונה, הקשר בקו ימין, היודעים דרכיו של מלך העליון, קו אמצעי. הזוהר הזמין, לאותם שזכו לג' קוין, ורודפים לתקן הנוקבא, שהמה ישמעו כמ"ש, שמעו אליי.

קז) בעת שעולים ב' הקווים, ויוצאים לקראת האחד, קו אמצעי, הם מקבלים אותו בין שתי הזרועות, ב' הקווים יורדים למטה, שניים הם ואחד ביניהם. אלו שניים הם המושב של הנביאים, המקום שיונקים שמה. אחד ביניהם, שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם.

הזוהר בא לבאר: א. באר מה היא. ב. למה כתוב ג' עדרי צאן רובצים עליה, שהם נה"י בלבד, ולא יותר.

נודע שמהכרעת הת"ת, אין השמאל יכול להאיר עוד ממעלה למטה, כמו הימין, אלא ממטה למעלה בלבד. ומדבר כאן מיציאת ג' הקווים בשורשם, בבינה. אשר קו הימין, החכמה שבה, וקו שמאל הבינה שבה. ובעת ששני הקווים מאירים בדרך עליה, בהארת החכמה, המאירה רק ממטה למעלה, כשיוצאים לקראת קו האמצעי, שממעט הארת השמאל לבחינת ממטה למעלה, ו"ק, נבחן אז, שב' הקווים מקבלים הכרעת קו האמצעי. בהיותם ב' זרועות חסד וגבורה, שירדו מחכמה ובינה ונעשו לחסד וגבורה, מג"ר לו"ק, כי אינם יכולים יותר להאיר ממעלה למטה. ועוד נבחן, שאלו שני הקווים שנעשו לחו"ג, ירדו עוד למטה, שנעשו לנו"ה, שלמטה מטבור. מטעם תיקון ההתהפכות עליונים למטה, שנעשה בהארת השמאל, שהעלה גזרת דין למעלה, שהוא נה"י, ואחריה חג"ת, ולבסוף הג"ר, למטה מכולם. ומטעם זה שוב ירדו ב' הקווים ירידה שנייה, שנעשו לנו"ה של מטה מטבור, ששם נמצאת גזר הדין.

ולפי שחו"ג ירדו לנו"ה, ירד גם קו אמצעי עימהם, והת"ת נעשה ליסוד. ושנאמר, שניים הם ואחד ביניהם, שגם האחד, קו אמצעי, ירד עימהם. וכדי שלא נטעה, ונדע שכוונתו לנו"ה, מציין אותם, ואומר, ששניים אלו שאומר, הם מושב הנביאים, המקום שיונקים משם נו"ה. וע"כ ירד גם קו אמצעי ביניהם, משום שהוא מתחבר בכולם, והוא לוקח וכולל את כולם, כי שני הקווים אינם יכולים להאיר זולת חיבורו עימהם, והוא כולל הארת שניהם. ולפיכך הכרח הוא שירד גם קו אמצעי עימהם, היסוד.

כשג' הקווים מאירים בשליטת קו השמאל, במוחין דחכמה, מאירים רק בנה"י שבהם. כי החב"ד ירדו לחג"ת ושניהם לנה"י. אבל בעת שג' הקווים מאירים בשליטת קו הימין, במוחין דחסדים, הכלולים מהארת חכמה, מאירים אז כל הט"ס שבהם, כי החב"ד שבהם לא ירדו לחג"ת לבחינת ו"ק, אלא שמאירים ממעלה למטה כדרכם. וחג"ת לא ירדו לנה"י, כי תיקון ההתהפכות לא נעשה אלא בקו שמאל.

קח) באר הקדושה ההוא, הנוקבא, בעת שמאירה בחכמה שבג' קווים, עומדת תחת נה"י, שחב"ד חג"ת ירדו ונכללו בהם. ההוא, נקראת אז, שדה של תפוחים הקדושים. כמ"ש, מן הבאר ההוא יַשקו העדרים, שהם כל המרכבות של המלאכים, וכל המלאכים בעלי הכנפיים. שלושה רובצים על באר, נה"י. ולא יותר, כי כל הט"ס נכללות בג' הללו. ובאר הזו מתמלאת מהם. וכתוב, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. והיא נקראת בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י אלקים אתה החילותָ. וכתוב, והאר פניך על מקדשך הַשָׂמֵם למען אדנ"י. והיא נקראת אדון כל הארץ. וכמ"ש, הנה ארון הברית אדון כל הארץ.

 

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה בזהר ויצא מג-מה

1. מה אמר ר' חייא לאליהו בחלום?
2. מה ענה אליהו לר' חייא ומה אתה למד מתשובתו על דרך חיינו?
3. מי היא ירושלים שבך? שבקהילתך? שבעמך? שבעולמך? שעומדת כל זמן שהתורה נמצאת וכיצד אתה מקיים תורה זו?
4. מהיכן עפ"י הקבלה ניתן ללמוד שמה שראה ר' חייא בחלומו זהו המעבר מ-ב' קוים ל-ג' קוים ע"י מסך דחיריק?
5. הסבר את הפסוק בתהילים "אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר".

זוהר- מאמר- אמר רבי חייא לאליהו

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עימה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לס"מ עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עה"ח העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עה"ח אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עה"ח, ז"א, מסתלק מהעולם, מהנוקבא. שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) וע"כ כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם ס"מ, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. זהו התורה העליונה, ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקֵד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר- אמר רבי חייא לאליהו

פה) רבי חייא ורבי חזקיה היו יושבים תחת האילנות של שדה אוֹנוֹ. נמנם רבי חייא וראה את אליהו, אמר רבי חייא לאליהו, מהוכחת הדרך של אדוני, השדה מאיר, שהוא הנוקבא. אמר אליהו, עתה באתי אליך להודיע, שירושלים קרובה היא להיחרב, וכל ערי החכמים עימה, משום שירושלים הנוקבא, דין, ועומדת על דין, ונחרבת על הדין שבה. וכבר ניתן רשות לס"מ עליה ועל גיבורי העולם, ובאתי להודיע לחכמים, אולי יאריכו השנים של ירושלים, שלא תחרב, שהרי כל זמן שהתורה נמצאת בה, היא עומדת, משום שהתורה היא עה"ח העומד עליה.

כל זמן שהתורה מתעוררת מלמטה, שבני אדם עוסקים בה, עה"ח אינו מסתלק מירושלים של מעלה. פסקה התורה למטה, שבני אדם הפסיקו מלעסוק בה, עה"ח, ז"א, מסתלק מהעולם, מהנוקבא. שהיא נקראת עולם, וכן נקראת ירושלים. ואין הכוונה לירושלים של מטה, כי אלו החכמים כבר היו שנים רבות אחר חורבן ירושלים.

פו) וע"כ כל זמן שהחכמים שמחים בעסק התורה, לא יוכל להם ס"מ, כי כתוב, הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו. זהו התורה העליונה, ז"א, הנקרא קול יעקב, בעוד שהקול ההוא אינו נפסק, הדיבור שולט ומנצח. וע"כ אין צריכים להפסיק מתורה.

פז) הנוטה לשמאל מחריב את הנוקבא. כי כתוב, אם ה' לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקֵד שומר. אלו שעוסקים בתורה, הדבקים בקו אמצעי, הנקרא תורה, עומד עליהם העיר הקדושה, הנוקבא, ואז הויה, שהוא עמוד האמצעי, שומר העיר, ולא על אנשים חזקים של העולם, הדבקים בשמאל. וכתוב, אם הויה, קו אמצעי, לא ישמור עיר, שָׁוְא שָׁקַד שומר, כי סופה להיחרב.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

שאלות חזרה זהר ויצא מ-מב

1. האם יעקב האמין להבטחת הבורא? אם כן הסבר מדוע לכאורה הטיל ספק?
2. מהו "ושבתי בשלום אל בית אבי"? מהי התוצאה הנובעת מכך? מהו האמצעי שיביא לתוצאה זו?
3. מדוע כשהלך ללבן יצא מבית אביו תיקן רק את מדרגת היראה וחזרתו היא מאפשרת לו את הקדושה, את בית אלוקים?
4. מהו שאומר דוד המלך "דברי עונות גברו מני" ומסיים בלשון רבים "פשעינו אתה"?
5. האם יעקב האמין לה'? אזי מהו הספק שהעלה באומרו "אם"?
6. מה שמר על יעקב בלכתו ומה צריך לשמרו בבואו?
7. מדוע חייב האדם להתעסק עם הקליפות ולא די להתעלם מהן?
8. מדוע אומר הכתוב בית אלוקים ולא בית הוי"ה?

זוהר- מאמר וידור יעקב נדר

עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.

עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.

עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.

עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.

עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.

פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.

והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.

פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.

פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.

ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.

פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.

פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:

מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.

ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.

פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.

אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.

בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר וידור יעקב נדר

עה) הקב"ה הבטיח לו, והנה אנוכי עימך ושמרתיך, למה לא האמין, אלא אמר, אם יהיה אלקים עימָדי? אלא אמר יעקב, חלום חלמתי, והחלומות מהם שהם אמיתיים ומהם שאינם אמיתיים. ואם יתקיים, אז אדע שחלום אמיתי הוא. וע"כ אמר, אם יהיה אלקים עימדי, כמו שחלמתי, והיה ה' לי לאלקים. אני אהיה מושך ברכות ממעיין הנחל של הכל, בינה, למקום הזה שנקרא, אלקים.

עו) ישראל שבאמצע הכל, בקו האמצעי, מקבל השפע תחילה ממקור הכל, מבינה, ולאחר שהשפע יגיע אליו, מעביר וממשיך אותו למקום, הנוקבא. שכתוב מתחילה, והיה ה' לי, שיקבל תחילה, ואח"כ כתוב, לאלקים, הנוקבא, שישפיע אח"כ לנוקבא. כמו שאלקים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלו, כן אני אמשיך לו ממקומי, מז"א, כל אלו הברכות, ויתחבר בו קשר הכל, היסוד. מתי? כשאהיה שלם במדרגה שלי, ת"ת, ואהיה שלם במדרגת שלום, יסוד, לתקן בית אבי, הנוקבא, כמ"ש, ושַבתי בשלום אל בֵית אבי. ושבתי בשלום, היסוד, אז, והיה ה' לי לאלקים.

עז) ושבתי בשלום. כי שָם, בבית אבי, בארץ הקדושה, אשתלם, והיה ה' לי לאלקים, במקום הזה אעלה ממדרגה זו למדרגה אחרת כראוי, ושם אעבוד עבודתו.

עח) כתוב, דברי עוונות גברו מֶני פשעינו אתה תכַפרֵם. דוד ביקש תחילה על עצמו, ואח"כ ביקש על הכל. דברי עוונות גברו מני, אמר דוד, אני יודע בעצמי שחטאתי, אבל כמה רשעים הם בעולם, שנתגברו עליהם חטאים עוד יותר ממני, הואיל וכך, אני מפחד ומבקש לי ולהם, פשעינו אתה תכַפרֵם. שהיה מתיירא מריבוי החטאים של רשעי עולם.

עט) בשעה שיש הרבה רשעים בעולם, הם עולים עד המקום שספרי רשעים נפתחים, הנוקבא דז"א, הנקראת ספר, הדין עומד עליו, שנפגמת בסיבת הדינים. וע"כ היה דוד מפחד, שעוונותינו לא יפגמו את הנוקבא וביקש עליהם כפרה. ואמר, לי ולהם אתה תכַפרֵם.

פ) יעקב ג"כ מפחד, אולי יחטא, ובסיבת ריבוי הרשעים בעולם, יגיע הפגם עד הנוקבא. ומשום זה לא האמין בהבטחת ה' שניתנה לו. ואל תאמרו שלא האמין בה', אלא שלא האמין בעצמו, ופחד, אולי יחטא, ובצירוף החטאים שבעולם יגרום החטא, שלא ישוב לביתו בשלום, והשמירה תסור ממנו. וע"כ לא האמין בעצמו.

והיה ה' לי לאלקים: כאשר אשוב בשלום, אפילו רחמים אָשִׂית לפניי לדין, כדי שאהיה עובד לפניו תמיד. הויה רחמים, ז"א שבאור החסדים, ונוטה לימין. והשם אלקים דין, הנוקבא, שבאור החכמה, ונוטה לשמאל. יעקב נוטה לימין יותר משמאל. ואח"כ כשחזר לארץ, השיג מדרגת ישראל, שהימין נכלל משמאל, והשיג ראש.

פא) יעקב אמר, עתה איני צריך לדין רק לחסד, כמו מדרגת יעקב. כשאשוב לבית אבי, אתכלל אז בדין, שהימין יכלול בשמאל, ואתקשר בשמאל כמו בימין, במדרגת ישראל, בעמוד האמצעי.

פירוש אחר. יעקב אמר, עתה, אם יהיה אלקים עימדי, כי עתה דין אני צריך, לשמור אותי עד שאשוב בשלום לבית אבי, כי להכניע הקליפות צריכים להארת השמאל, דין, אלא אחר שאשוב בשלום, אתכלל מרחמים בדין, שימין יהיה כלול משמאל והשמאל מימין, ואתקשר בקשר הנאמן, להכליל כל הספירות כאחד.

ואז, האבן הזאת אשר שמתי מצֵבה יהיה בית אלקים. כי אחר שהימין והשמאל יכללו זה בזה, יהיה הכל קשר אחד, ואבן, הנוקבא, תתברך מימין ומשמאל, שהם חו"ב, וממעלה וממטה, שהם תו"מ. ומשום זה אתן מעשֵׂר מכל. המעשר, הנוקבא, אחת מעֵשר, תהיה כלולה מכל ע"ס: מדרום וצפון וממעלה וממטה, שהם חו"ב תו"מ.

פב) והרי כתוב, ויקח מאבני המקום. שהם י"ב אבנים שמתחת הנוקבא, ולא הנוקבא עצמה. ולא כתוב, אבן שלקח העליונה על כל האבנים, שלקח למקום מושבו, לשרות עליהן, שהוא הנוקבא, שממעל לי"ב האבנים. אלא הרים אותה מצבה עליונה, משום שתלה כל השבח של זה, היסוד, בה, באבן העליונה, כמ"ש, אין זה כי אם בית אלקים. אין זה, עשוי לקיים, להשפיע מוחין, כי אם, בית אלקים, לאבן העליונה, בית אלקים, הנוקבא, ויפה הוא. וע"כ, אשר שמתי מצבה כתוב, ולא כתוב עליונה.

פג) יהיה בית אלקים לעולם, שלא יפסק השפע אליה מהיסוד לעולם. בית אלקים, בית הויה, היה צריך לומר. אלא הנוקבא מקום לב"ד, לדינים, משני צדדים העליונים:

מצד יובֵל, ישסו"ת, אלקים חיים. כי ז"ת דבינה, ישסו"ת, נקראים ג"כ אלקים. ועל שם חכמה שמשפיעה נקראת חיים.

ומצד יצחק, גבורה דז"א, נקראת ג"כ אלקים. וע"כ כתוב על הנוקבא, בית אלקים, שהוא דין ולא בית ה', שהוא רחמים.

פד) יובֵל, ישסו"ת, בינה, אע"פ שדינים מתעוררים ממנה, כולה רחמים, כל חדווה ממנה יוצאת, והיא חדוות כל. ולפיכך אין לומר, שנוקבא נקראת בית אלקים, משום שמקבלת דינים מיובל. אלא שנקראת בית אלקים, מורה, שצד הדין הקשה, גבורה דז"א, השמאל שלו.

אם לטוב, הרי מצד השמאל נתעורר האהבה לזיווג, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. אם לרע, הרי מצד שמאל מתעורר דין הקשה. כמ"ש, מצפון תיפתח הרעה. ע"כ נקראת ודאי בית אלקים.

בית אלקים, שכתוב קִרית מלך רב, שהנוקבא היא קריה לבינה, הנקראת מלך רב. אף כאן, הנוקבא היא בית לאלקים, שהוא בינה. כי יש מלך סתם, הנוקבא, ויש מלך רב. ודאי, עולם העליון, בינה, נקרא מלך רב. והנוקבא, המלך סתם, היא קרית מלך רב, בינה.

 שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

שאלות חזרה לז-לט
1. מה ההפרש בין נבואה לחלום וכיצד זה נספר?
2. על מה מצביע סלם ומדוע הוא בחינת התורה ומה הרמז שניתן בהר סיני?
3. מיהו מט"ט ומה תפקידו בעליות והירידות של האדם?
4. הסבר את משל גלי הים.
5. מה אמר יעקב כשהקיץ וכיצד זה מתאר את ב' הבחינות של "ושוב"?

  זוהר- מאמר והנה סולם מוצב ארצה

ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.

סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.

מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:

א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,

ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.

רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.

ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:

א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.

ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.

ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.

הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.

עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.

עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.

עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.

כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.

ב' בחינות במט"ט:

א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.

ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

  זוהר- מאמר והנה סולם מוצב ארצה

ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.

סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.

מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:

א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,

ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.

רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.

ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:

א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.

ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.

ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.

הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.

עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.

עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.

עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.

כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.

ב' בחינות במט"ט:

א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.

ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.

שיעור שמע:

bmp3 (1)

זוהר- מאמר – ויקץ – מה נורא המקום הזה

ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.

סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.

מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:

א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,

ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.

רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.

ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:

א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.

ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.

ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.

הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.

עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.

עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.

עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.

כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.

ב' בחינות במט"ט:

א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.

ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.

1. מהי היקיצה של יעקב?
2. מה אדם רואה לאחר שהוא מקיץ משנתו?
3. מה הקשר בין היסוד הנקרא "זה" למלכות הנקרא "אנכי"?
4. מדוע אין בני אדם משגיחים ביקרו של היסוד ומה התחליף שלהם?
5. מה כוונתו של רשב"י שאומר שדברים לא באים מילד אלא מסוד החכמה?

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

 

זוהר- מאמר  וייקץ- מה  נורא המקום הזה

ע) ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. החלום מדרגה שישית מב' המדרגות של הנבואה, שהם נו"ה דז"א. כי מכאן עד מדרגה ההיא של החלום, הוד דנוקבא, שש מדרגות: יסוד דז"א, וחסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד דנוקבא. וע"כ החלום הוא אחד משישים מנבואה. כי כל ספירה מאלו השש, כלולה מע"ס, ועשר פעם שש הן שישים. והחלום, שהוא התחתון מהן, נמצא שהוא אחד משישים.

סולם רומז, שראה בניו, שעתידים לקבל התורה בהר סיני. כי סולם הוא סיני, משום, שהר סיני הוא כמ"ש, מוצב בארץ, וראשו, מעלתו, מגיע השמיימה. וכל המרכבות ומחנות מלאכים העליונים כולם ירדו שם ביחד עם הקב"ה, בעת שנתן להם התורה, כמ"ש, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו.

עא) והכל ראה יעקב בחלומו. ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, ועולה למעלה בשם הויה. הוא המקום שיעקב נשלם בו. לאח"כ, והראש של השם שדי, שהוא י', זה מגיע השמיימה. כיוון שאות הזו עולה ומגיעה לאותו המקום, לשמים, המלאך מט"ט נשלם ונקרא בשם ריבונו, הויה.

מט"ט מהו? כמ"ש, והחיות רָצוֹא וָשוֹב, רצוא נוריאל ושוב מט"ט. בעת שהחיות מקבלים מהארת הזיווג של זו"ן דאצילות, אז הכולל שלהם הוא רצוא ושוב. הימין, ו"ק, חסדים, רָצוֹא אל השמאל לקבל ראש וחכמה. ואחר שקיבל ממנו החכמה, וָשוֹב, שב למקומו לימין לחסדים. ולפיכך נבחן בוָשוֹב ב' בחינות:

א. ההתכללות בשמאל וג"ר שמקבל שם,

ב. ששב למקומו לימין וחוזר לחסדים, שאז הוא בכל השלמות.

רָצוֹא בחיות המלאך נוריאל, ו"ק, רץ לשמאל לקבל ראש. וָשוֹב בחיות המלאך מט"ט, שבו ב' הבחינות של וָשוֹב. וע"כ נקרא מלאך הפָנים, להיותו הנושא ג"ר. וע"כ הוא שר העולם, להיות בו השלמות, להשלים התחתונים שבעולמות בי"ע.

ושנאמר, ראה את המלאך מט"ט, זְקַן ביתו של הקב"ה, המושל בכל, הוא שיש ב' בחינות במט"ט:

א. נקרא זְקַן ביתו, שנכלל בשמאל וקנה מחכמה. כי כמ"ש, אין זָקן, אלא מי שקנה חכמה.

ב. וָשוֹב, למקומו לחסדים, שאז יש לו חכמה וחסדים, ונבחן אז למושל בכל אשר לו, כי כל מורה על השלמות מכל הצדדים, החכמה והחסדים. ורָב מורה על השלמות מחכמה לבד, כמו שאמר עשיו ליעקב, יש לי רב. ויעקב אמר לו, יש לי כל.

ושנאמר, העומד בשליטה על העולם בשם שדי, הוא אשר כוח השליטה של מט"ט על העולם, להיות שר העולם, בשליטה של השם שד"י, בבחינה א' של וָשוֹב, כי אין שליטה אלא באור החכמה. ואז הוא כלול בשמאל, השם שד"י. ועולה למעלה, לבחינה הב' של וָשוֹב, שהיא חזרתו לימין לחסדים, בעלייה לשם הויה, ז"א, חסדים. הוא המקום שיעקב נשלם בו, המקום, שיעקב נעשה מרכבה לז"א.

הי' דשד"י הוא סיום הנוקבא, הנקראת עולם, גבול הים. בשעה שגלי הים, הארת החכמה שבשמאל, רצים ורוצים להחריב העולם להחזירו לתוהו ובוהו, להאיר ממעלה למטה, הם מסתכלים בשכינה, שהיא גבול הים, ואז הם שבים למקומם, לחסדים. וגבול הים הי' של השם שדי, הוא כמו שמפורש השם שדי, שאמר לעולמו די שלא יתפשטו יותר. וגבול הזה י', כי י' ראש בלי גוף, מורה על כוח סיום שבו, שאינו מתפשט ממעלה למטה. כשגלי הים שבשם שדי מגיעים לי', נפסקים להאיר עוד ושבים לחסדים. הכוח שבי' הזאת, מחזיר האורות השמיימה, ז"א, חסדים. כיוון שאות י', מחזיר האורות השמיימה, שוֹב לבחינת חסדים, לז"א, נשלם המלאך מט"ט, המושל בכל אשר לו, ונקרא בשם ריבונו ז"א, הויה, כי נעשה מרכבה אליו כמו יעקב.

עב) והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. אלו מלאכים הקדושים הקרובים למלכות, עולים ע"י מט"ט. והאחרים שאינם קרובים למלכות, מס"א, יורדים, ואין להם תקומה.

עג) מט"ט שעולה או יורד, עולים או יורדים עימו מלאכי אלקים. שהם שתיים עשרה מרגליות טובות: מיכאל, קדמיאל ועוד. והם אלפי שנא"ן, ראשי תיבות: שור, נשר, אריה, ן' דשנא"ן זה אדם, שכלול דכר ונוקבא. והם עולים כשמט"ט עולה, והם יורדים כשהוא יורד.

עד) כל אלו השולטים בשליטה בעוה"ז ע"י מט"ט, עולים לשלוט. וכל אלו היורדים על ידו, יורדים משליטתם. כולם תלויים בסולם, שהוא מט"ט. הויה שולט על כולם, שכתוב, והנה ה' ניצב עליו.

כשהֵקיץ יעקב, אמר, אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים. מט"ט הוא, בית אלקים, שער להיכנס לְפָנים, שכתוב, פִתחו לי שערי צדק אבוא בָם אודה יה. זה השער להויה, זה שער השמים. שערי צדק, ושער הויה, ושער השמים הם אחד, שהוא מט"ט.

ב' בחינות במט"ט:

א. ממה שנכלל בחכמה מבחינה הא' של וָשוֹב, נקרא בית אלקים.

ב. ממה שנכלל בחסדים מבחינה הב' של וָשוֹב, נקרא שער.

 

 

שיעור שמע:

bmp3

שאלות חזרה זהר ויצא לא-לג
1. מיהו קשר האמונה ומדוע?
2. הבא ב' ראיות מהפסוקים שיעקב קו אמצעי בין אברהם ליצחק הכולל את שניהם.
3. מה התנאי המוכרח ומדוע, לכך שיהיה יעקב מרכבה לז"א? מתי למצב הגלוי ומתי לבלתי גלוי?
4. מה התובנה להיותנו בני יעקב בדבר הנסיונות בעבודה שנותן לנו ה' ית'?

 זוהר – מאמר  והנה ה' ניצב עליו

נט) והנה ה' ניצב עליו. כאן בסולם ראה יעקב קשר האמונה, הנוקבא, המקשרת כל הספירות כאחד. ניצב עליו, כמ"ש, נציב מלח, תל, כי כל המדרגות כולם כאחד נמצאות על אותו הסולם, הנוקבא, להתקשר הכל בקשר אחד, משום שאותו הסולם ניתן בין שני הצדדים. כמ"ש, אני הויה אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. אלו הם שני הצדדים ימין ושמאל. אברהם ימין, יצחק שמאל.

ע"כ אין להקשות, שהמילה ניצב, מיותרת, שהיה די לומר, והנה ה' עליו. כי ניצב, פירושו תל, מלשון נציב מלח. ומשמיענו הכתוב, אשר כל המדרגות נגלו לו על הסולם הזה, בקשר אחד, בדומה לתל. לכן אומר, והנה הויה ניצב עליו. כי כל המדרגות נרמזות בכתוב הזה. כי הויה ת"ת, הכולל שש המדרגות חג"ת נה"י. אברהם חכמה. יצחק בינה. הארץ מלכות. וד' ספירות הללו חו"ב תו"מ כוללות כל ע"ס. כי הסולם, הנוקבא, עיקרה משמאל. אבל השמאל אינו מתקיים בלי ימין. לפיכך ניתנה הנוקבא בקו האמצעי, הכולל לימין ושמאל. ומקבלת חסדים מימין וחכמה משמאל. וע"כ, כבר יש כאן בקשר הזה כל הספירות: ימין ושמאל, שהם אברהם ויצחק, וקו האמצעי שהוא הויה, והסולם עצמו, שהוא המלכות.

ס) פירוש אחר, שניצב לא על הסולם, אלא על יעקב, כדי שייעשו כולם מרכבה קדושה: ימין ושמאל, וביניהם יעקב, חג"ת, וכנסת ישראל, הנוקבא, התקשר ביניהם. וכמ"ש אני ה' אלקי אברהם אביך, ואלקי יצחק. מאין לנו שיעקב באמצע? זהו משמע, שכתוב אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק, ולא כתוב, אלקי יצחק אביך. שאז היה נבחן אל השלישי שבאבות, בן יצחק, הוא ללמדנו, שכיוון שנתקשר באברהם, שנתיחס להיות בנו, נמצא שהוא קודם ליצחק, והוא באמצע אברהם ויצחק. כי כן הוא במרכבה, שאברהם ויצחק הם ימין ושמאל, ויעקב הוא באמצע. כתוב, הארץ, הנוקבא, אשר אתה שוכב עליה, הרי שכולם יחד הם מרכבה קדושה אחת, ג' הקווים עם הנוקבא. וכאן ראה יעקב, שיהיה בחיר שבאבות.

סא) מכיוון שאמר אברהם אביך, ודאי שהוא באמצע. ואלקי יצחק, נרמז בזה, שיעקב קשור לב' הצדדים ימין ושמאל, וכולל אותם. כתוב, ואלקי יצחק, שיש ו' אצל יצחק. ו' רומז על ת"ת, יעקב, המחובר עם אלקי יצחק, השמאל.

סב) וכל עוד שלא היה יעקב נְשוי אישה, לא נאמר בו יותר בגלוי משנאמר כאן, שלא כתוב בו במפורש אלקי יעקב, כמו באברהם ויצחק. ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה, כלומר, שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ושמאל, וכל עוד שלא נשא אישה, הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד, ימין, ולא להנוקבא, שמאל.

לאחר שנשא אישה והוליד בנים, נאמר לו בגלוי, שכתוב, וַיַצֶּב שם מזבח ויקרא לו אל אלקי ישראל. בגלוי, כי נתיחד שמו עליו. מכאן למדנו, שכל מי שלא נשלם למטה, בדכר ונוקבא, שלא נשא אישה, אינו נשלם למעלה. ויעקב אינו דומה, כי הוא נשלם למעלה ולמטה עוד מטרם שנשא אישה. אבל לא בגלוי, כי לא ייחד שמו עליו.

סג) האם נשלם לגמרי, אע"פ שלא נשא אישה? אינו כן, אלא רק ראה שישתלם לאחר זמן. והרי כתוב, והנה אנוכי עימך ושמרתיךָ בכל אשר תלך, שמשמע שנשלם לגמרי. אלא, שהשגחתו של הקב"ה והשמירה שלו לא תעזוב את יעקב לעולם, בכל מה שהוא צריך בעוה"ז. אבל בעולם העליון לא יוכל להשיג עד שיהיה נשלם, שישא אישה.