012- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – לד-לו השקפה |☆תגיות: חכמת...

012- הדף היומי בזוהר הסולם – יתרו – לד-לו השקפה |☆תגיות: חכמת הפרצוף, סוד כף היד, שרטוטי ידים

שיעור שמע:
הורד Mp3

יִתְרוֹ לד-לו

וְאַתָּה תֶּחֱזֶה בְּסוֹד שׂרְטּוֹטי יָדַיִם.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא הַנְּשָׁמָה.

כשנברא האדם כתוב בו: עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים, תְּשֹׂכְכֵנִי. ומהו האדם עצמו? האם האדם אינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים? אינו כן. כי ודאי הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא הַנְּשָׁמָה. ואילו עור בשר עצמות גידים, מלבוש בלבד. הם כלים של האדם, וכשהאדם נפטר הוא מתפשט מאלו הכלים שלבש. אין הזוהר מדבר מגשמיות אלא על הבחינה הרוחנית. אדם הוא כלל ואינו משתנה, אלא הלבושים שבאים לגלות כל פעם משהו חדש בתוכנית הבריאה.

כל ניסיון לאבחן רק ע"י הפרטים החיצוניים הוא שרלטנות. הקב"ה שֹם בקווי היד סודות פנימיים על האדם, כפי שישנם בסודות העליונים שכתוב: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם  כַּיְרִיעָה. משום כך נקרא, יציר כף, יציר כפו של הקב"ה.

הסודות נוגעים לנקודת החיבור בין הפרט לכלל, בין הגוף לבין הראש המתאר את השלמות.  עובדי כוכבים ומזלות מסתכלים רק על צד שמאל, על החיצוני, על הפרט בפני עצמו, ומנסים לשווא לפרש את הנראה. גם חכם לב מסתכל בפרט החיצוני, אך דרך פריזמה פנימית המייצגת את הכלל לו שייך הפרט, ומפרש בְּדֶרֶך עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּרָצוֹן לְאַחֲדוּת וְקֶּשֶׁר לַבּוֹרֵא – לָכְּלַל. חכם הלב אינו מסתכל במה קורה בעולם הזה, אלא בדרך האמת שהיא התכלית להתקשר באהבה לבורא יתברך.

כל אותם חוזים בכוכבים למינם, כאשר הם באים לפרש מהפרטים אל הפרטים, בנבדל מהבורא, אין להם תשועה. אנשים אוהבים להסתכל בפרטים חיצוניים כדי לחזות את העתיד, וזו טעות. יש להסתכל מהפרטים רק בהקשר שלהם לכלל, לקב"ה. רק חכמי לב, היודעים לראות גם בכף היד את עבודת האדם בעולמו, כלפי השמים – יכולים לאבחן.

אי אפשר לאבחן בזמן שאדם כועס, שהרי דעתו הסתלקה ולא ניתן יהיה לראות את הנקודה הפנימית ולהבין מיהו האדם. כל פירוש שאדם נותן למשהו, חייב להיות קשור לכלל, הפירוש הוא נפשי ולא טכני. צריך האדם עומק נפשי הקשור לכלל בכדי שיוכל לתפוס כל דבר שלומד, וזאת על פי חוקי הכלל ויחס הפרט לכלל. גם מחשב יכול להוציא מפה אסטרולוגית, אך התוצאה תהיה שקר, מפני שאינו יכול לקשר לנקודה המרכזית.

בהבדלה שעושים מסתכלים אמנם בציפורניים, אך באדמומית שיש באור העובר דרך הציפורנים, כדי למשוך את האור שבפנימיות, באור השבת. המכשפים מסתכלים על החיצוניות ואינם רוצים לראות את החלק הפנימי אלא לפרש דרך הדינים המתראים בחוץ.

 

יִתְרוֹ לד-לו

וְאַתָּה תֶּחֱזֶה בְּסוֹד שׂרְטּוֹטי יָדַיִם.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא הַנְּשָׁמָה.

כל ניסיון לאבחן רק ע"י הפרטים החיצוניים הוא שרלטנות. הקב"ה שֹם בקווי היד סודות פנימיים על האדם, כפי שישנם בסודות העליונים שכתוב: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם  כַּיְרִיעָה. הסודות נוגעים לנקודת החיבור בין הפרט לכלל, בין הגוף לבין הראש המתאר את השלמות.  עובדי כוכבים ומזלות מסתכלים רק על צד שמאל, על החיצוני, על הפרט בפני עצמו, ומנסים לשווא לפרש את הנראה. גם חכם לב מסתכל בפרט החיצוני, אך דרך פריזמה פנימית המייצגת את הכלל לו שייך הפרט, ומפרש בְּדֶרֶך עֲבוֹדַת הָאָדָם בְּרָצוֹן לְאַחֲדוּת וְקֶּשֶׁר לַבּוֹרֵא – לָכְּלַל. חכם הלב אינו מסתכל במה קורה בעולם הזה, אלא בדרך האמת שהיא התכלית להתקשר באהבה לבורא יתברך.

קכב) כתוב: וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם. שהם ידיים לקבל בעלי תשובה, השבים אל הקב"ה. אבל ידי אדם אלו הם צורות וסודות עליונים, שׁשׂם הקב"ה באדם, וסידר אותם באצבעות מבחוץ ומבפנים, בכף היד. בעל תשובה הוא מי שקנה בעלות על יראת השמים בנפשו, קנה את כוח הבינה.

גם למלאכים, שהם כוחות הנפש יש את בחינת הידים, כדי שיוכלו לעשות את שליחותם כלפי האדם.

קכג) והקב"ה, כשברא את האדם, סידר בו כל הצורות של סודות העליונים של עולם העליון, של בינה, וכל הצורות של הסודות התחתונים של עולם התחתון, של מלכות. וכולם נחקקים באדם, הנמצא בצלם אלוקים, משום שנקרא, יציר כף, יציר כפו של הקב"ה.

כף גימ' 100 מדרגת הבינה וגימ' מודים, מקום החיבור בין הג"ר לו"ק, הכח לפעול את צד הבורא שבבריאה, את החיבור בין שמים לארץ – זהו צלם אלקים.

קכד) וסוד הכף, הוא של אות הזו הנקראת כף. שכתוב: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, זהו סוד של אות כף. אות זו יש בה סודות עליונים וצורות עליונות. בכף הזו, כלומר בכף היד, תלויים עשרה מאמרות מימין ומשמאל, חמישה בכף ימין וחמישה בכף שמאל. והם אחד בסוד אחד. שהימין והשמאל מתייחדים לאחד, אותם יש לחבר בקו אמצעי.

קכה) כתוב: וְגַם אֲנִי, אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי. פירושו, שתהיינה זו עם זו במחלוקת (נלמד הדבר מהמילה הכאה), ותסתלקנה הברכות מעולם, משום שגאוות ישראל ניתנה לעכו"ם. כי מייחוד ימין ושמאל, נמשכות משמאל ג"ר לישראל, שהן גאוותם, וכשהם במחלוקת, יונקים העכו"ם מקו שמאל, וגאוות ישראל (הגדולה, שהרצונות הגדולים של כלי הקבלה ) ניתנה לעכו"ם. כשמתחברים יחד, כתוב: כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, שזה רמז לחיבור אחד. שהעשרה שמימין ושמאל נעשו כף אחת. וכשהם בחיבור אחד כתוב: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,  ויברא אלוקים, הוא הסתלקות המחשבה הפנימית.

שתחילת הכול צריכים להמתיק המלכות בבינה, מדה"ר (שבלי צירוף צד הנברא לצד הבורא, נשארת נבדלות). ע"י עליית המלכות לבינה, הנקראת מחשבה (מצד צמצום א' חוכמה נק' מחשבה ומצד צמצום ב' בינה נק' מחשבה. וכבר בצמצום א' ניתן לראות שהמחשבה בחוכמה יותר מופשטת, ובבינה יותר פראקטית). ואז יסתלקו הג"ר של המחשבה, שהן הפנימיות שלה, ונשארת בו"ק, שהן חצי מדרגה. ופעולה זו מכונה ברא או ויברא, שהיא לשון מיעוט. ולולא מיעוט הזה לא היה האדם ראוי לקבל מוחין. מדבר מצד האורות ולא מצד הכלים, לכן הפנימיות הסתלקה. ומעתה ניתן לקבל מבחינת מחשבה רק ו"ק.

כתוב: את האדם, זכר ונוקבא ביחד. כי אֶת היא נוקבא ואדם הוא זכר. בצלם אלוקים, כף, ב' הכפות, ימין ושמאל, בעת שנעשו כף אחת, שאז יוצא מהן כל המוחין העליונים.

קכו) כשנברא האדם, כתוב בו: עור ובשר תלבישני. ומהו האדם עצמו? האם האדם אינו אלא עור ובשר ועצמות וגידים? אינו כן. כי ודאי האדם אינו אלא הנשמה. ואילו עור בשר עצמות גידים, מלבוש בלבד. הם כלים של האדם, ולא האדם עצמו. וכשהאדם נפטר הוא מתפשט מאלו הכלים שלבש. אין הזוהר מדבר מגשמיות אלא על הבחינה הרוחנית. וכשנפטר מעבודתו בתיקון, הופכים הלבושים מעור, לכלים של אור חוזר.

קכז) העור שהאדם מתלבש בו, וכל אלו עצמות וגידים, כולם הם בסוד החכמה העליונה, כעין של מעלה. עור כעין של מעלה, כמ"ש ביריעות, שנוטה שמים כיריעה. עורות אֵילים מאוּדמים ועורות תחשים, הם מלבושים שלמעלה, המסככים על המלבוש, שהוא התפשטות השמים, המלבוש שמבחוץ. יריעות הן המלבוש שמבפנים, והוא קרום הסוכך על הבשר. וע"כ כתוב: נוטה שמים כיריעה. שיריעות הן לבוש הפנימי, ועליהן השמים מבחוץ. מדבר כאן על הבחינות שבעולמות העליונים.

קכח) עצמות וגידים הם המרכבות. וכל אלו הצבאות העומדים בפנימיות הם פנימיות וג"ר של חיצוניות המדרגה. כי גידים הם נשמה של המלבוש, והעצמות הם חיה של המלבוש. וכולם הם מלבושים לפנימי (לבריח התיכון, בו אין שינוי ותמורה  הוא הכלל המחבר את הכל), לאדם העליון. האדם הוא כלל ואינו משתנה, אלא הלבושים שבאים לגלות כל פעם משהו חדש בתוכנית הבריאה.

קכט) אף כן למטה. האדם הוא פנימי בפנים. המלבושים שלו הם כעין של מעלה. עצמות וגידים הם כעין שנאמר באלו המרכבות והצבאות, שנקראים עצמות וגידים. בשר הוא סוכך על אלו המחנות והמרכבות, הנקראים עצמות וגידים, ועומד מבחוץ להם. וזהו שהבשר נמשך ממנו לצד האחר. עור הסוכך על כל, זהו כעין אלו הרקיעים הסוככים על כל. וכולם מלבושים להתלבש בהם, הפנימי שבתוכם הוא האדם. והכול הוא עניין, שלמטה הוא כעין שלמעלה. ע"כ כתוב: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ, כי אדם למטה, הוא כולו כעין שלמעלה.

קל) ברקיע הזה שלמעלה הסוכך על כל, נרשמו בו רשימות להראות ולדעת באלו הרשימות שנקבעו בו דברים וסודות סתומים. והם הרשימות של כוכבים ומזלות, שנרשמו ונקבעו ברקיע הזה, הסוכך מבחוץ. אף כן העור, שהוא סוכך מבחוץ באדם, שהוא כמו הרקיע הסוכך על כל, יש בו רשימות וקווים. והם בחינת כוכבים ומזלות של עור הזה, להראות בהם ולדעת בהם דברים וסודות סתומים בכוכבים ומזלות, שהם הרשימות והקווים שבעור, שיעיינו בהם חכמי לב, ולהסתכל בהם לדעת הסתכלות בפנים בסודות שאמרנו.

כל אותם חוזים בכוכבים למינהם, כאשר הם באים לפרש המפרטים אל הפרטים, בנבדל מהבורא, אין להם תשועה. אנשים אוהבים להסתכל בפרטים חיצוניים כדי לחזות את העתיד, וזו טעות. יש להסתכל מהפרטים רק בהקשר שלהם לכלל, לקב"ה. רק חכמי לב, היודעים לראות גם בכף היד את עבודת האדם בעולמו, כלפי השמים – יכולים לאבחן.

קלא) וזהו כשהפנים מאירים ועומדים בלי רוגז. אז אפשר להסתכל ולדעת. בזמן שהרוגז (שהוא ביטוי לגאווה) שולט על האדם, דין אחר נמסר לדעת בו, ולמה לא ניתן לשלוט על האדם. זה אפשר לדעת בזמן שהדין שולט ברקיע.

קלב) אבל הסתכלות הפנים בדרך אמת, הוא בשעה שהפנים מאירים והאדם עומד על קיומו, ואז, אלו הרשימות נראים בדרך אמת, כי אז בהסתכלות ההיא יכול לדון יותר על בירורו. ואע"פ שבכל האופנים יכולים כל אלו החכמים להסתכל. אי אפשר לאבחן בזמן שאדם כועס, שהרי דעתו הסתלקה ולא ניתן יהיה לראות את הנקודה הפנימית ולהבין מיהו האדם. אי אפשר להצליח בהסתכלות חיצונית, אלא במקום פנימי ואמיתי. כל פירוש שאדם נותן למשהו, חייב להיות קשור לכלל, הפירוש הוא נפשי ולא טכני. צריך האדם עומק נפשי הקשור לכלל בכדי שיוכל לתפוס כל דבר שלומד, על פי חוקי הכלל ויחס הפרט לכלל. גם מחשב יכול להוציא מפה אסטרולוגית, אך התוצאה תהיה שקר, אם לא יעשה קשר לנקודה המרכזית.

קלג) קווי הידיים וקווי האצבעות, מבפנים. כולם עומדים בסודות אחרים לדעת בדברים סתומים. ואלו הם כוכבים המאירים להסתכל בתוך המזלות, בממונים העליונים. קווי היד נותנים נתונים כמו האסטרולוגיה.

קלד) האצבעות עומדות בסודות עליונים. הציפורניים (בחינת קליפות) של האצבעות העומדים ומכסים עליהם הם מבחוץ. ולומדים באלו הסודות, שהם פְנים שמבחוץ. ובהם יש סודות לאלו המכשפים המסתכלים בציפורניים, באור של דבר אחר השולט בהם, ואלו המכשפים מטמאים למקום ההוא. בהבדלה שעושים מסתכלים אמנם בציפורניים, אך באדמומית שיש באור העובר דרך הציפורנים, כדי למשוך את האור שבפנימיות, באור השבת. המכשפים מסתכלים על החיצוניות ואינם רוצים לראות את החלק הפנימי אלא לפרש דרך הדינים המתראים בחוץ.

תגיות: אבחון בכף היד, סודות כף היד על פי הזוהר.

אתר הבית- http://hasulam.co.il
אתר ספר הרב: http://parasha.pw
פייס הרב: http://adamsinay.net
הזוהר היומי: http://zoharyomi.net
אתר התע"ס: http://kab.li
חנות ספרי קבלה: http://kabbala.co
קורסים נבחרים: http://moodle.hasulam.co.il
קבלה למתחיל: http://goo.gl/zGAtcv
טיפ זוגי קבלי: https://goo.gl/cg1T8Y
ניוזלטר שבועי: http://goo.gl/uQl5qR
אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/ap
הרב אדם סיני: http://goo.gl/B4Pfwl

צור קשר: http://goo.gl/81NR6h

פייסבוק –
http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב