101- הדף היומי בזהר הסולם – פקודי רצ"ב – סיום

פיקודי סיום

הֵיכַל סוֹד הקוֹרְבָּן

הכיסוי על הדעת נותן כוח של אמונה ואפשרות לפעול מעל הדעת

ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. כי רוח הקדוש שרה על העולם. ורוח הטומאה הסתלק, חוץ אם הרשעים ממשיכים אותו כמתחילה על העולם. ואם הם אינם ממשיכים אותו, אינו נמצא מפני שהרשעים מסלקים את השכינה ע"י כך שרוצים מדע, הבנה בתוך הדעת ולפעול רק אם מבינים, או בבחינת הגוף רק כאשר הוא נהנה מזה. ובשתי הבחינות יש לפעול למעלה מהדעת. מחשבה נכונה רודפת אחרי מקור אמוני גבוה, שעל פיו בונים כל מחשבה.

ויכַס הענן את אוהל מועד. כי כשכיסה הענן את המשכן, שרתה השכינה בארץ מפני שענן מראה על אמונה, ועבר רוח הטומאה מעולם, שהיא בשם קץ כל בשר כאשר קץ זה סיום ובשר זו הבחינה ההפוכה לקדושה מאר ומהבשר נהנית הס"א והקדושה נהנית מהכוונה ביחוד עם הקב"ה.

בכל ר"ח כשהלבנה מתחדשת, שהמלכות מחדשת זיווגה עם ז"א, נותנים לקץ כל בשר הזה חלק נוסף, שׂעיר ר"ח על הקורבנות הרגילים, להתעסק בו ולהשתמש בחלקו, ויישאר הצד של ישראל להם לבדם, כדי שיתייחדו במלכם. מקריבים שעיר משום שהוא חלקו של עשיו, וע"כ הוא משתמש בחלקו, וישראל משתמשים בחלקם. משום זה כתוב: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו.

ולעת"ל, עתיד הקב"ה להעבירו מן העולם, כמ"ש: בילע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. וכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. יש תקווה, ישנה תכלית אליה מובל הקב"ה את העולם, וכדאי להצטרף ולקבל את המהלך, דהיינו לבחור במה שממילא צפוי

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

פיקודי סיום

הֵיכַל סוֹד הקוֹרְבָּן

תתקמט ונעשו ט' היכלות ברדל"א, כי ג' ראשים נכללים זה מזה ונעשו ט' היכלות, והיכלות אלו אינם אורות ואינם רוחות, ואינם נשמות, ואין מי שיעמוד בהם. הרצון של כל תשעת האורות העומדים כולם במחשבה דא"א, שהיא אחד מהם בחשבון התשעה. הנה רצון כולם לרדוף אחרי ט' היכלות שברדל"א, בשעה שתשעה אורות עומדים במחשבה דא"א. אבל הט' שברדל"א אינם מושגים ואינם נודעים. כי אלו ט' היכלות רדל"א אינם עומדים לא ברצון, ולא במחשבה עליונה, שהיא א"א, תופסים בה ואינם תופסים. באלו ט' היכלות רדל"א עומדים כל סודות האמונה. וכל אלו האורות מהמחשבה העליונה, א"א ולמטה, כולם נקראים א"ס. כי עד כאן האורות מגיעים ואינם מגיעים ואינם נודעים, אין כאן לא רצון ולא מחשבה.

תתקנ כשמאירה המחשבה שלא נודעת ממי מאירה, מוחא דאוירא, אז היא התלבשה ונסתמה בתוך הבינה, ומאירה למי שמאירה. ונכנסים זו בזו עד שנכללים כולם כאחד.

תתקנא כשעולה הקורבן, הכול מתקשר זה בזה ומאיר זה בזה, אז נמצאים כל המדרגות בעלייה, והמחשבה התעטרה בא"ס. כי אותה ההארה שמחשבה עילאה מאירה ממנו, שלא ידע בה כלל, נקרא א"ס, שממנו נמצא עומד ומאיר למי שמאיר. וע"ז עומד הכול.

תתקנב ס"א זו שנקרא קץ כל בשר, כמו שהקשר נמצא למעלה בבינה ובא"א בשמחה, כך גם למטה בזו"ן ובבי"ע, נעשה התקשרות זה בזה בשמחה וברצון לתת סיפוק לכל למעלה ולמטה, ואמא עומדת על ישראל כראוי.

תתקנג בכל ר"ח כשהלבנה מתחדשת, שהמלכות מחדשת זיווגה עם ז"א, נותנים לקץ כל בשר הזה חלק נוסף, שׂעיר ר"ח על הקורבנות הרגילים, להתעסק בו ולהשתמש בחלקו, ויישאר הצד של ישראל להם לבדם, כדי שיתייחדו במלכם.

תתקנד מקריבים שעיר משום שהוא חלקו של עשיו, כמ"ש: הן עשיו אחי איש שעיר. וע"כ הוא משתמש בחלקו, וישראל משתמשים בחלקם. משום זה כתוב: כי יעקב בחר לו יה, ישראל לסגולתו.

תתקנה קץ כל בשר, כל רצונו תמיד אינו אלא בבשר, ומשום זה תיקון הבשר תמיד הוא אליו, וע"כ נקרא קץ כל בשר. וכשהוא שולט, שולט על הגוף ולא על הנשמה. הנשמה עולה למקומה, והגוף ניתן לקץ כל בשר. כמו הקורבן, שהרצון עולה לזו"ן והבשר עולה לקץ כל בשר.

תתקנו ואדם שהוא צדיק, הוא עצמו קורבן לכַפר. ושאינו צדיק אינו כן, משום שיש בו מום, כמ"ש: כל אשר בו מום לא תקריבו, כי לא לרצון יהיה לכם. וע"כ הצדיק הוא כפרה בעולם וקורבן ממש. אשריהם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב.

תתקנז כתוב: ויכַס הענן את אוהל מועד. כי כשכיסה הענן את המשכן, שרתה השכינה בארץ מפני שענן מראה על אמונה, ועבר רוח הטומאה מעולם, שהיא בשם קץ כל בשר כאשר קץ זה סיום ובשר זו הבחינה ההפוכה לקדושה מאר ומהבשר נהנית הס"א והקדושה נהנית מהכוונה ביחוד עם הקב"ה, ומסתלק ונכנס בנקב של תהום הגדול, ורוח הקדוש שורה על העולם, שכתוב: ויכס הענן את אוהל מועד. הכיסוי על הדעת של האדם נותן כוח של אמונה ואפשרות לפעול מעל הדעת והשכינה שורה על האדם.

תתקנח וכתוב: ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן. כי רוח הקדוש שרה על העולם. ורוח הטומאה הסתלק, חוץ אם הרשעים ממשיכים אותו כמתחילה על העולם. ואם הם אינם ממשיכים אותו, אינו נמצא מפני שהרשעים מסלקים את השכינה ע"י כך שרוצים מדע, הבנה בתוך הדעת ולפעול רק אם מבינים, או בבחינת הגוף רק כאשר הוא נהנה מזה. ובשתי הבחינות יש לפעול למעלה מהדעת. מחשבה נכונה רודפת אחרי מקור אמוני גבוה, שעל פיו בונים כל מחשבה.

תתקנט  ולעת"ל, עתיד הקב"ה להעבירו מן העולם, כמ"ש: בילע המוות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דיבר. וכתוב: ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. יש תקווה, ישנה תכלית אליה מובל הקב"ה את העולם, וכדאי להצטרף ולקבל את המהלך, דהיינו לבחור במה שממילא צפוי

ברוך ה' לעולם אמן ואמן