005- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני יג-טו -שיעור השקפה

005- הדף היומי בזהר הסולם – שמיני יג-טו -שיעור השקפה

שמיני יג – טז

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי

אהבה היא התענוג מהיחד.

נישואין ברמת הרוחנית, והיחס בין נשמה לגוף בהקשר של זוגיות ואהבה.

מי שנשא אשה, צריך לשבח להקב"ה, ולשבח לכנסת ישראל. כי בכל מצוה צריכים להראות אהבה במעשה. וגם כשאדם מקיים את המצווה ונושא אישה כדת משה וישראל, כעת חובה עליו לפעול ולטפח את האהבה, דהיינו את התענוג מהיחד. עונג הוא אור חוכמה, ושמחה היא אור נשמה. וכאשר באים לבנות את כלי האהבה, תוך ויתור על הגאווה, באים לעונג מהיחד מהישות המשותפת שבונים, ואז שורה אהבה, וכך גורמים לאהבה גם בעולמות העליונים. על האדם לשמוח שהוא יכול לייצר אהבה למרות הכאוס שרואה סביבו, שאם למרות הקושי שבניסיון הוא מעלה את הניסיון לדרגת של אהבה, מעיד הדבר שיש בו ריח טוב של רוחניות.

ומי שאין לו רצון חזק והשתוקקות, אינו יכול באמת לאהוב. הברכה שהיא השפעה של אור מעליון לתחתון, מגיעה למי שנמצא במציאות של השפעה. וכך אדם הלוקח תכונות אישיות שלו שהיו במצב של קליפה, במצב של העלם, וזוכה להעלותם, יוכל לזכות להגנה, ע"י שמייצר קשר בין הרצונות שהיו בקליפה, לבין רצונות של השראה. וכך למשל שימוש בדיבור, שלעיתים מדברים דברי חולין, וכשלוקחים דיבורים אלו לדברי תורה, מביאים את החיבור לקדושה.

כשברא הקב"ה את העולם במדת הדין, ראה שאין הדין יכול לעמוד לבדו. כמובן שלא עולה על הדעת שהקב"ה צריך היה לעשות תיקון על מעשיו, אלא לפי תפיסת הנברא, חייב הוא לתפוס קודם את הפרטים, את הגשמיות, ורק לאחר מכן את הפנימיות. בקו שמאל, רק בדין, רק בפרטיות לא יכול להתקיים העולם, אלא רק כאשר אדם יודע לשתף את מידת הרחמים.

אין תגובות

להגיב