044- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים פט-צ למתקדמים
ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams
שם המאמר: "דטעין חמרי"
אנו עוסקים במאמר מוליך החמורים, המדבר עם ר' אלעזר ור' אבא על השבת. מוליך החמורים היא בחינה באדם המחזיקה בו את החסרונות, דהיינו "מחמר", מלשון "חומריות". אדם רוצה בית גדול, עוצמה חומרית וכו'. ואמנם הוא רוצה אותם מבחינה פנימית, אך מה שדוחף אותו לרצות אותם הוא כדי שיעשה עבודה, והיא להמיר אותם לדבר רוחני.
כשאותו מחמר פוגש את ר' אבא ור' אלעזר, מספר להם שיש חסרון בהבנת השבת, ועל עניין תחום אלפיים אמה שמשם אפשר לקחת עוד רצונות שאפשר לקחת מבחוץ ולהכניסם לקדושה, כך שיש גבול רחב מאד לתענוג בבחינת השבת. סיפר להם אותו מחמר ש"את שבתותי" הוא בחינת שבת תחתונה ושבת עליונה המתכללות זו בזו.
אולם עתה אנו עומדים בשאלת השבת, שבאה לפני הקב"ה ושואלת אותו – "לכולם יש בן זוג, ומה איתי"? וכיצד הוא הדבר? שהרי אנו רואים בכל יום מששת ימי הבריאה "ויהי ערב ויהי בוקר", ורק בשבת אין "ערב". לכן שואלת השבת, "מדוע אין ערב אצלי"? והרי איך יהיה ייחוד, כי בלי הנקבה (ערב) שבאה בזווג עם הזכר – אין שלמות.
אלא עונה לה הקב"ה, ששבת היא שלמות, אולם עתה אנו נמצאים בזמן תיקון ולכן שלמות זו עדיין אינה שלמות תכליתית. אלא שלמות זו של השבתות בזמן תיקון, היא שלמות שיורדים ממנה לאחר מכן. מה שאין כן שלמות גמורה, היא מצב שאין בו חיסרון. לכן, אם יבוא אדם ויצפה לשלמות גמורה, ויצפה לפעול "לשמה" – הרי שיתאכזב מאד.
כתשובה לשאלת השבת מדוע היא אינה שלמה, עונה הקב"ה: "אינך שלמה משום שאינך דבוקה בי. אם את רוצה להיות שלמה ולא רק בקו שמאל, הדבקי בי". אולם לצורך דבקות זו, על האדם תחילה לראות שהוא מקולקל וצריך לתקן, ורק אח"כ יוכל להגיע לדבקות. התיקון צריך להיות תיקון של הצורה. הרגש הוא עגול, ובעיגול "כולם שווים". לכן, כשיגיע הנברא לגמר תיקון, יהיה שווה לבורא יתברך בבחינת עיגול. אולם כעת בזמן התיקון, נמצא בבחינת "מרובע", שהוא חסר שלמות ואינו כתמונת העיגול, שאין בו מעלה מטה ימין ושמאל. לכן את התיקון צריך לעשות באופן, שאת ה"מרובע" מכניסים למסגרת של עיגול, כך שבכל פעם שמגיעה שבת, היא תהיה בבחינת מרובע בתוך בחינת עיגול, ואז לאחר מכן שוב יצא לבחינת ימות החול, ושוב יכנס לשבת. כך, עד שלבסוף יגיע הנברא לבחינת שבת של גמר תיקון.
אם כך יש להבין מכאן, שהשלמות הזו של השבת חייבת לבוא מתוך שלא לשמה כדי להגיע ללשמה. וזהו האימון שלנו בחיים. "שלא לשמה" נקרא מרובע, ו"לשמה" נקרא עיגול. מצב של "לשמה" יהיה רק בגמר תיקון, ואז כבר אין סופיות וחוסר שלמות, אלא הכל יהיה שלם ונצחי. מתוך הידיעה שבנפש האדם יש שלמות, צריך להתחזק ולא לוותר על אותה שלמות. וכך, יש תמיד לפעול כדי להגיע לאותה שלמות, בשבתות של זמן התיקון שהן בבחינת "מרובע", אותו צריך לשים בתוך העיגול. אנו עובדים כאילו יש אהבה (בשבת), ואז חוזרים שוב ויורדים למצב החול. וכך חוזר על עצמו עד שנגיע לגמר תיקון.
וכך, בעבודה זו של תיקון מתוך "שלא לשמה" הבא ל"לשמה", מתוך ידיעה שיש שלמות ואליה שואפים, אך צריך להשיגה לאט לאט ע"י התנהלות בחלקיות – נגיע בע"ה ליום שכולו שבת, עולם שכולו שלמות, בבחינת "תלמיד חכם", שכולו שבת.
