041- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים פג-פד למתקדמים

041- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים פג-פד למתקדמים

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "עימי אתה בשותפא"

ב' התנאים המוקדמים והמוכרחים למחדשי התורה ודובריה
פותח הזוה"ק בסתירה, המבטאת את הפרדוקס בין ב' האמירות, המחלקות בין יצירת השיתוף עם הבורא בדבר חידושי התורה, לבין אזהרת הכתוב על מחדשי התורה.
סתירה זו מתיישבת ב-ב' סדרים, המשתפים תנאי מוקדם ומוכרח בין ב' האמירות האמורים לעיל, שהם כדלהלן:
א. העמדת הרעיון, המתבטא בדבר חידוש התורה, במבחן התרומה למען הכלל ולא למען הפרט.
ב. בדיקת כושר עמידתו של חידוש התורה במסגרת הרוחנית, המתארת אותם העניינים אשר מעבר לזמן ומקום, המוכרחים להלמד על-ידי אדם גדול (בחינת אילן הגדול – אדם גדול הבקי בדרכי פנימיות התורה).
ב' הסדרים הללו נותנים לאדם כושר הבחנה בין חידוש תורה ראוי לבין חידוש תורה שאינו ראוי, כך שתיהיה לאדם היכולת לבדוק את דבר חידושי התורה אותם הוא מחדש, במסגרת ב' הסדרים הללו, באופן שיהיה מן הנמנע לקליפות להיאחז באלו חידושי התורה.
מצד נפש האדם, הקליפות המדוברות, מייצגות את ההליכה למקום הגדלות האישית והפרטית, אותו האדם המדבר בדברי התורה וחידושיה מבקש, כאשר אינו משים אל ליבו את טובת הכלל.
נמצא אם כן שההיבט ההקיפי מ-ד' הצדדים (כנגד שם הוי"ה), על אותה בחינה הכללית ולא זו הפרטית, הוא המאפשר להתבונן על האמת באופן הראוי.

שם המאמר: "דטעין חמרי"

מסגרת הכלל, כתנאי מוקדם לגילוי כוחותיו של האדם, המגויסים לעבודה למען התכלית.
כהמשך לשיעור הנוכחי אנו פותחים במאמר העולה בשם "דטעין חמרי", המקנה לאדם אותם הידיעות הנצרכות עבור הליכתו בדרך ה'.
פותח הזוה"ק באיש אחד הנקרא "איש מלחמה", על שם שנלחם להגיע לגדלות דחיה, דרך כך שמחמר אחר רבי שמעון בן לקוניא ורבי אבא שהיה עימו, להיותו לוקח צד החמריות (בבחינת 'גוף') שבהם, הנבחן למדרגת נשמה.
ימי הכנה (חג"ת שלמעלה מחזה – כנגד אברהם, יצחק ויעקב – כנגד ימים טובים) אלו הם בבחינת 'חול' ו'חסדים מכוסים', כך שכל פעולותיו ומעשיו של האדם מצויים במסגרת ימים אלו, שהם בבחינת האמונה המייצגת אותם 'החסדים המכוסים'.
מסגרת זו המדוברת, היא מסגרת הפעולה האמונית אותה האדם מייצר בבחינת 'יראה' וכל מגמתה של מסגרת זו היא לשמר את המסגרת הכללית של היהדות, המתבטאת בימים א', ב' ו-ג' כנגד אברהם (חסד – הכנעה) יצחק (גבורה – הבדלה) ויעקב (תפארת – המתקה).
אי הליכה במסגרת אמונית זו, מסיטה את האדם לילך אחר בחינת 'ישמעאל' ו'עשיו'.
כוחות אלו המדוברים מתחילים להתגלות מיום רביעי ואילך, כדי שתתאפשרנה העבודה לקראת התכלית. לכן ימים ד', ה', ו' ו- ז' [נהי"-{ם}- {כנגד שבת, שהיא מלכות שמים} שמחזה ולמטה], הם אלו המייצגים את גילוי הכוחות הנ"ל, הפועלים במסגרת ימים א', ב' ו-ג' (חג"ת שמחזה ולמעלה), שלכך יש לפעול אותה העבודה הבאה לקראת התכלית,
במסגרת האמונה המדוברת לעיל.
יוצא אם כן שישנן ב' מלכויות [מלכות בחזה (במקום התפארת) ומלכות בסיום רגלין (מלכות במקומה) – וכל גילוי והשגה הוא מצד המלכות], שלפיהן כל אדם הרוצה לגלות את כוחותיו, עליו לפעול במסגרת הכללית-אמונית ולא זו הפרטית.

אין תגובות

להגיב