007- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזהר – עמודים יג-יד...

007- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזהר – עמודים יג-יד (למתקדמים) |☆ מאמר מי ברא אלה

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

הלימוד בא לספר איך אנו מתחילים תהליך של מעבר מחסרון לשלמות
אנו נמצאים בנקודת השקפה בעייתית שמצד אחד הבורא הוא שלם ומדבר שלם לט תצאנה פעולות בלתי שלמות ומצד שני אנו חשים שהבריאה היא דבר בלתי שלם, שהרי הבריאה היא האדם שמרגיש בחוסר שלמות.
מצד העולם רואים שלא מתקיים בו האושר וכביכול בסתירה להטבת הבורא השלמה, וכדי להסביר תופעה זו בא הזוהר להצביע על כך שיש עניין במה בהורא ברא את החסרון.

ומסביר שישנן ב' חלוקות של ראש וגוף, ראש הוא הנקרא שלמות ביחס לגוף , שהוא בחוסר שלמות באותה מערכת של ראש וגוף
ישנו מנגון שעומד בין ראש לגוף שמקשר בין זו"ן שהוא הגוף לראש שהם כח"ב.

ומבחינה השקפתית פירוש הדברים הוא, שישנו מנגון באדם ובעולם שאליו הגוף צריך להפנות את השאלה והחסרון.
הזוהר מספר לנו מהו המנגון שנוצר בעולמות כדי שיהיה מי שיקבל את השאלה.
וכן הוא באופן פרטי, דהיינו שהאדם עצמו יש לו חסרונות ושואל להיכן יעלה את בקשתו (זוגיות הרוסה, חוסר התמדה בלימוד וכו'), צריך להעלות את החסרון לפתח עיניים (מלכות דא"א דאצילות), אולם מאחר שאין בו שאלה, צריך מנגון כלשהו שיקשר בינהם.
ומסביר הזוהר אודות מנגון זה ומסביר, שאת העיינים צריך להעלות למרום, דהיינו ליראת הרוממות, שהוא הנקרא מ"י שברא את החסרונות והשאלות ואליו צריך לפנות כדי לקבל את המילוי.
פתח עיניים הוא ההשראה העליונה או הא"ס מבחינתנו, המקום הכי גבוה, האושר העליאי ביותר, לשם נושאים את העיניים כדי למקום זה.

ישנה בחינה הנקראת עתיקא הסתום, הוא נקרא גם פרצוף ישסו"ת, דהיינו מקום התודעה של האדם.
שהרי נפש האדם מתחלקת להכרה ותודעה, ההכרה (ג"ר דבינה) הוא החלק השופט שמנותק לגמרי מהאדם, זהו מצב נכון כדי ללמוד מה נכון.
ויש את מקום התודעה (ז"ת דבינה) שמכיל וחש את השאלה של הגוף (התחתון), שהיא זו שמקבלת מלמטה את השאלה, דהיינו כמו ההרגשה של מה שהראש יכול להרגיש את הגוף, ובמילים אחרות להעלות את השאלה למקום שמרגיש את השאלה.
דהיינו שהשאלה לא צריכה להיות טכנית, אלא צריכה להיות עם רגש, עם כאב על החסרון, וזה נקרא שהשאלה עולה לתודעה, ולכן השאלה עולה למקום התודעה (ז"ת דבינה) ולא למקום ההכרה (ג"ר דבינה), שזהו מקום טכני טפילוסופי שאינו מרגיש כלל את השאלה.
התודעה (ישסו"ת) היא זו שבראה את הגוף (זו"ן), שכל התפישה שלנו את הגוף תלוי בתודעה, שדרכה נשפטת המציאות על-ידי האדם.
יסוד זה חשוב כדי לדעת כיצד להעלות באופן הנכון את השאלה והחסרון, ומסביר שצריך להעלות את השאלה לצורת ההסתכלות שלנו על המציאות שזה מקום ישסו"ת שזה מה שמקשר בין הגוף להכרה העליונה וזה מה שנקשר אחר כך למודעות שיש בגוף, למודעות של אמת.

לסיום אומר הזוהר, שאותה תודעה עוזרת לשנות את ההסתכלות על המציאות, מתודעה גופנית לתודעה נשמתית, שזו בעצם התשובה לשאלה.

מאמר  זוהר "מי ברא אלה"-

ז) בראשית. רבי אלעזר פתח, שְׂאו מרום עיניכם וראו, מי ברא אֵלֶה. שְׂאו מרום עיניכם, לאיזה מקום? למקום שכל העיניים תלויות אליו. והוא פֶתח עיניים, מלכות דראש א"א. ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. ומי הוא? הוא הנקרא מ"י, ז"ת דבינה, אותו הנקרא מִקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו. ובשביל שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום, שאינו מגולה, נקרא מ"י, לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י.

ביאור הדברים. רבי אלעזר מבאר את הפירוש של בריאת שמים וארץ שבמקרא של בראשית. כי שמים וארץ הם הכלל של ז' ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות. וא"כ, למה כתוב, ברא, שהיא בריאה ולא אצילות, והיה צריך לומר, האציל? והזוהר אומר, ומי הוא פתח עיניים? המלכות דראש א"א דאצילות, מכונה פתח עיניים. כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נקראת עיניים. ואין בראש א"א אלא כ"ח בלבד. וע"כ המלכות שלו נקראת פתח עיניים, כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה מראש א"א לכל פרצופי אצילות. ע"כ נאמר, למקום שכל העיניים תלויות אליו. כי מוחין דחכמה נקרא עיניים. ואין מוחין דחכמה בכל פרצופי אצילות, זולת ע"י פתיחתה של המלכות דראש א"א.

ושם, בפתח עיניים, מלכות דראש דא"א, תדעו הסוד הזה, איך שהבינה בראה את הזו"ן. כי המילה ברא, פירושה לבַר ממדרגת אצילות. ומתוך שהבינה עצמה יצאה לבַר ממדרגת הראש דא"א, ונעשתה משום זה לבחינת בריאה בערך הראש דא"א, ע"כ היא בראה בהכרח גם את הזו"ן.

ונעשה הז"א בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נקרא יצירה. והנוקבא נעשתה בחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה, נקרא עשיה.

אמנם אין להשוותם לבי"ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות. כי אלו הבינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא בעולם אצילות. אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א לבד. וע"כ יש ב' מיני בי"ע:

א. בי"ע דפרודא, שנפרדו מאצילות ע"י הפרסא, שהוא הקרקע דעולם האצילות, העומדת עליהם מלמעלה.

ב. בי"ע דעולם אצילות עצמו, שהם הבינה ז"א ונוקבא שלו, שהם לבַר מהראש דא"א בלבד, ועדיין הם אצילות, אלא שהפרסא שבתוך מעֵי א"א, שבמקום החזה שלו, עומדת עליהם מלמעלה, שמשום זה הם נבדלים מראש דא"א, ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש, כלומר, למחוסרי מוחין דחכמה, הנקרא ראש מבחינת עולם אצילות. כי בדרך כלל נבחן עולם האצילות לבחינת חכמה, של כללות ד' עולמות אבי"ע. וע"כ המחוסר חכמה נבחן שם לגוף בלי ראש.

ונאמר, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. הבינה, שיצאה מהראש דא"א, מכוח הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א, וסיימה שם בחינת הראש דא"א, שמשום זה יצאה לבחינת בריאה וגוף דא"א, הנה היא נחלקה משום זה לשתי בחינות: ג"ר וז"ת.

כי הבינה, ממקורה בע"ס דאו"י, אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא רק אור חסדים בלבד, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא, ולא חכמה. ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמת בה כלל. שהרי אפילו כשנמצאת בראש א"א, אינה מקבלת ממנו חכמה. ולפיכך אין לה שום פחיתות מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש דא"א. ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, ודומה כאילו לא יצאה כלל מהראש דא"א. והיא נתקנת באו"א עילאין, המלבישים לא"א מפה עד החזה.

ובחינה הב', ז"ת דבינה, שהן מהתכללות הזו"ן בבינה, שהם שורשים של הזו"ן הנמצאים בבינה. ולפיכך הם צריכים להארת חכמה בשביל הזו"ן. וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא"א, שנעשו למחוסרי חכמה. והם נחשבים לבריאה ולו"ק בלי ראש. ועליהם נאמר, אבא הוציא אמא לחוץ, לבַר מהראש דא"א. והם נקראים ישסו"ת, ומלבישים לא"א מחזה עד הטבור.

והבנים שלהם, זו"ן, מלבישים מטבור ולמטה דא"א, עד סיום עולם האצילות.

והפרסא שבתוך מעֵי א"א, העומדת בחזה שלו, כי היא כוח המלכות שבראש דא"א, המוציא את הז"ת דבינה לבַר מראש, ומפריעה להם מלקבל חכמה. כי אע"פ שמסך הזה עומד בפה דראש א"א, מ"מ שָׁם אינו פועל כלום, כי שם עומדים או"א עילאין, שהם בחינת הג"ר דבינה, הנחשבים עוד לבחינת ראש א"א. ונמצא כי רק במקום החזה, ממעל הז"ת דבינה, שולט כוח המסך, להוציא הז"ת דבינה, שמתחתיו לבַר מראש דא"א.

ולפיכך הג"ר דבינה, נקרא בשם עתיקא הסתום. כי הראש דא"א נקרא עתיקא. וכיון שהג"ר דבינה, אע"פ שהם מפה ולמטה דא"א, נבחנים כאילו עומדים עוד בראש דא"א, ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא, כמו הראש דא"א. אלא משום הימצאותם בגוף א"א, נקראים בשם עתיקא הסתום.

ונאמר, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה. כלומר, רק הז"ת של עתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, שנוהגת בו שאלה, לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י עליית מ"ן. כי שאלה פירושו עליית מ"ן, מלשון, שואלים על הגשמים. ואומר, שרק הז"ת דעתיקא הסתום הזה, הנקרא ישסו"ת, שהן עומדות לשאלה, לקבל מ"ן להמשכת אור החכמה, להיותן מחוסרי חכמה, שלפני זה הן נחשבות לבחינת בריאה. וע"כ ברא אלה, הזו"ן, הנקראים אלה.

ונבראו גם הם בכוחם מחוסרי ראש כמוהו. כי המילה ברא, מורה על חיסרון של ראש מבחינת אצילות. ומי הוא מ"י? הז"ת דבינה, שעומדות לשאלה, הן הנקראות מ"י. ועליהן נופלת לשון ברא, כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה, מחמת הפרסא שבחזה דא"א, המבדילה אותן מהארת ראש דא"א.

ונאמר מִקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו. הז"ת דבינה, שנקראים ישסו"ת, ונקראים מ"י, הן בחינת קצה השמים למעלה. כי השמים הם ז"א, והוא מקבל רק מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ נקרא המ"י קצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו. כי השמים והארץ, שהם זו"ן וכן הג' עולמות בי"ע התחתונים, כולם מקבלים מישסו"ת, הנקרא מ"י. וע"כ הכל עומד ברשותו.

כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמים הזה, שנוהגת שם שאלה, נקרא מ"י. כלומר, למעלה בג"ר דבינה, או"א עילאין, אין שאלה נוהגת שם, כי אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה. וע"כ אינם נקראים מ"י. גם אינם בחינת קצה השמים. כי הם אינם נזקקים לזו"ן, הצריכים להארת החכמה. ורק הז"ת, שהן ישסו"ת, שנוהגת בהם שאלה, לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א, לקבל בשבילם הארת חכמה, ע"כ נבחנים לקצה השמים למעלה, משום שהז"א, הנקרא שמים, מקבל מהם.

שרטוטים מתוך השיעור
המילה אלה"ים- מורכבת משני  מילים: מי, אלה
בורא=  שלמות = "מי " ישסו"ת
 בריאה – חסרון, גוף  = "אלה " = זו"ן
בגלל שהבריאה  (זו"ן) היא חסרה, היא  מעלה ביקוש או תפילה (מ"ן)  אל הבורא בבחינת "מי" להשלמת החסרון
מי אלה- דף יג
 "בראשית  ברא אלקים את השמים ואת הארץ"  מדוע נאמר "בראשית ברא" ולא "בראשית האציל"? 
א"א- בראשית ,  ישסו"ת- אלקים ,  ז"א- שמים, מלכות- ארץ
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ- דף יג
..
כיצד יתכן שבריאת שמים וארץ  (ז"א ומלכות)  לא נעשו בעולם בריאה ? אלא נבראו באצילות?

 התשובה:   בגלל צימצום ב',  בינה דאצילות  יצאה לבר (לחוץ)    מא"א, ולכן גם בתוך אצילות
 נעשתה חלוקה  לבריאה יצירה ועשייה, ולכן ישסו"ת   הנקרא אלקים  (שהוא מחזה דא"א ומטה) 
הוא בבחינת בריאה של אצילות,  והוא (ישסו"ת- אלקים)  הוליד את ז"א ומלכות שהם שמים וארץ
חלוקת אצילות לאביע- דף יג
 …
מי ברא אלה- עולם אצילות- דף יג
 …
יציאת בינה מראש אא- דף יגרט


 ...
ז"ת דבינה-פרצוף ישסו"ת מקשרים בין הראש לגוף
זת דבינה- ישסות מקשר בין ראש לגוף דף יג



.




.







.

.

.

.

.

.

.

.

.

.



.



 

אין תגובות

להגיב