הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 13 השקפה | עמודים לז-לט
בלק לז – לט
הינוקא – הילד
יעקב נתן יין ליצחק, למרות שלכאורה צריך היה להיות ההיפך, כי יצחק הוא בחינת הבינה לעומת יעקב שהוא זעיר אנפין, אלא התחתון מעלה ביקוש לחכמה. יצחק לא יכול היה להמשיך את החוכמה, את היין מעצמו, שאז היה חוטא כמו אדם ראשון. יצחק כהו עיניו, היינו אור עצום בלי חסדים. חשב שכבר עשיו מתוקן ויוכל למשוך את החכמה, ולכן ביקש ממנו ציד. אך רק יעקב המייצג את הקו ימין יכול למשוך את האור בקדושה.
היין הוא דין, ועירובו במים שהם חסד מאפשרים קבלת החכמה בצורה ראויה.
אמרו זקני מדיין למואב, גידול רע גידלנו בינינו. והוא משה הרב שלהם. כומר אחד שהיה בינינו, אימן אותו וגידל אותו בביתו, ונתן לו בתו לאישה. ולא עוד אלא שנתן לו כסף ושלח אותו למצרים להשמיד כל הארץ. הכומר וכל ביתו נמשכו אחריו. אם נוכל לעקור מהעולם הרב שלהם ההוא, כל העם שלו ייעקר מיד מהעולם. וכל העצה הרעה בדבר פְּעוֹר, הייתה ממדיין, כלומר העצה שלהם הייתה לעקור את בחינת משה, היא האמונה שבאדם, ואז האמונה תפעל לטובת התאווה והם נופלים. בדומה להרגשה המזויפת שמי שמוכן לבזות את הכל, הוא כאילו משוחרר ויכול לבוא לכל התועבות. כל הצורות האלו הם שקר וטומאה, הכאילו חופש.