הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 5 מתקדמים |...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 5 מתקדמים | עמודים יג-טו

שאלות חזרה בזוהר בלק יג-טו
1. מה ראה הילד ברבי יצחק ורבי יהודה שבשל כך לא רצה להתקרב לקבל מהם ברכות וכיצד ידע זה?
2. מדוע אסור לברך בידיים מזוהמות עד כדי שמי שעושה כן חייב מיתה?
3.מהי בקשתם של רבי יצחק ורבי יהודה בפנימיות שיגלה להם הילד מי אביו ומדוע אינו רוצה לגלות להם?
4. מהו הסיפור בפנימיות ובגוף אחד?

קרח   יג – טו

לא) ואל יאמר אדם, בשעה שאבוא אל עולם ההוא, אז אבקש מן המלך רחמים, ואשוב לפניו. אלא ע"ז כתוב, כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה, אחר שיסתלק האדם מן העוה"ז. אלא אם אדם רוצה שהמלך הקדוש יאיר לו לעולם ההוא, ויתן לו חלק לעולם הבא, יעסוק בעוה"ז לכלול מעשיו בימין, וכל מעשיו יהיו לשם הקב"ה, כי אח"כ כשיסתלק מעוה"ז, לִידון בדין קשה, בדין של הגיהינום, אין שם עצה וחכמה ותבונה להינצל מן הדין.

לב) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשְאול. כי בגיהינום יש מדורים על מדורים. מדור התחתון הוא שְאול, מדור היותר תחתון ממנו, הוא אבדון. וזה סמוך לזה. מי שיורד לשאול, ידונו אותו, ומשם מצפצף ועולה. כמ"ש, מוריד שאול ויעַל. ומי שיורד לאבדון, אינו עולה משם לעולם.

לג) מי שיש בו מעשה טוב או שהוא מבעלי החשבון, בכל לילה מטרם שישכב ועוד אינו ישן, צריך לעשות חשבון ממעשיו, שעשה כל אותו היום, וישוב מהם ויבקש עליהם רחמים. וצריך לעשות חשבון באותה שעה, משום שבשעה ההיא אילן המוות שורה בעולם, וכל בני העולם טועמים טעם המוות. ע"כ צריך האדם באותה שעה לעשות חשבון ממעשיו, ויתוודה עליהם, משום שהיא שעת המוות, ואלו נקראים בעלי חשבון.

לד) וכן מי שמשתדל בדעת ובחכמה לדעת את ריבונו, לאחר פטירתו, כשיעברו אותו לראות ולהסתכל באלו הרשעים, הנידונים בגיהינום ובמדרגת שְאול, וכולם צווחים מאלו המדרגות, הוא לא ישאר שם, ולא ימָצא ביניהם. וכמ"ש, אין מעשה וחשבון ודעת בשאול. אין מעשה, מי שיש בו מעשה טוב. וחשבון, מי שמבעלי החשבון. ודעת, מי שמשתדל בדעת. שכל אלו אינם בשאול. ולא ימָצא אלא למעלה למעלה, במקום שכמה אורות ונרות וכמה חמודות שורים בו, והקב"ה בא להשתעשע עם שאר הצדיקים בגן עדן. אשרי חלקם של הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, אך צדיקים יודו לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ ישרים את פניך

 

וְעָבַד הלוי

כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִמְצֹא אֶת צַד הַלֵּוִי שֶׁבְּנֶפֶש, דַּרְכּוֹ יוּכַל לְתַקֵּן.

הקב"ה ברא את העולם לפי התוכנית שבתורה, שהרעיון הוא לאפשר לבריאה לקבל בעל מנת להשפיע, וכך יוכל להגיע לאהבה, ליתר דבקות. התורה היא השיטה לבטא את הרעיון האלוקי לבוא ליתר דבקות. הקשר הוא ע"י האמונה בבורא, והאמונה שניתן לעשות תשובה, ושהבורא מרחם על הבריות.

לה) רבי אבא פתח, היושב על חוג הארץ וגו' כשרצה הקב"ה לברוא את העולם, עלה ברצון לפניו, וברא אותו בתורה. ובה נשתכלל. כמ"ש, בהכינו שמים שם אני. וכתוב, ואהיה אצלו אָמוֹן. אל תקרי אָמוֹן אלא אומן, שהייתה אצלו האומן של העולם הקב"ה ברא את העולם ע"י התורה, שהיא המגשר בין עולם זה לעולם האמת. עולם אומר ז"א ונוקבה מעין גוף, המקום הנעלם. מקום המאציל הוא מקום הראש. בתורה ישנם החוקים שיש בעליון דרכם באים לבנות את התחתון באופן שיבטא את המאציל.

לו) כשבא לברוא האדם, אמרה התורה, וכי בחינם נקראתָ ארך אפיים ורב חסד? ואם לא יהיה אדם שיחטא, למי תאריך אפך? באותה שעה שיצא האדם לעולם, היה זיו הפנים שלו ממעלה וממטה אור שהקרין, והיו יראים מפניו כל הבריות חשבו לעשות ממנו אלוקה. לא נתקיים העולם ולא נשלם, עד אותה שעה שיצא האדם בשלמות הכל ונתקדש היום, ונתתקן כיסא קדוש למלך, שהוא המלכות. אז נשלמו העליונים והתחתונים, ונמצא שמחה בכל העולמות. כל העולם בא כאמצעי לאדם שנברא בצלם, לבטא את המאציל

לז) באותה שעה שרוצה להתקדש היום, היו יוצאים רוחות ושדים לברוא להם גוף צד הנקבה, שבא לבטא את הנשמה. כאן הייתה בעיה עקב חטא אדם הראשון נבראו נשמות, רצונות בלי גוף, שדים שלא יכלו לבוא לידי ביטוי כרצון מתוקן, זהו השמאל הלא מתוקן שניתן לאותם נשמות שלא קיבלו גוף לפי התורה. הלוי הוא צד שמאל דקדושה שבה לתקן חוסר הגוף לשדים אלו, שהם רצונות זרים בנפש המחפשים תענוג במקומות לא ראויים, ובאים לתקן ע"י כך שמשרתים את הכהן. הלוי היה בא בביטול, מוריד כסימן את כל שערות גופו, שכל רצונם יהיה לעבוד בבית המקדש, כאשר הוא נטול את ידי הכהן, היינו שמאל שמשרת את הימין. ונתקדש היום ולא נבראו. ונשאר העולם כמו נפגם ממלאכתו ונחסר, מחמת מציאות הרוחות ושדים. כיוון שנתקדשו ישראל ונשלמו במדרגתן, ונמצאו הלויים בצד שמאל, אז נשלם פגם ההוא של העולם, שנעשה בצד שמאל, מחמת מציאות הרוחות והשדים, כי ע"י הלויים נכלל השמאל בימין, וע"י זה נתתקן השמאל בגלל החטא לא נבראו גופים לכל הרוחות, והלוי נותן את ההשלמה החסרה משמאל.

לח) וע"כ צריכים הלויים להיטהר, ואז נכלל הכל בימין, והעולם אינו נפגם. ומשום זה כתוב, וְעָבַד הלוי הוא. הוא השלים את צד השמאל. הוא השלים פגם העולם. ואפילו אותו צד צפון, שהיה חסר בעולם, כשברא הקב"ה את העולם, השלימו ג"כ הלויים. כי הלויים בארון השלימו הכל, באותו משא שהיו נושאים במשכן, בעת נסיעת המשכן, נשלם על ידיהם כל פגם ההוא התיקון אפשרי כשהלוי מקבל על עצמו את העול הראוי לשמאל, היינו להתכופף לימין.

לט) וְעָבַד הלוי הוא. הוא, יורה למעלה בשמאל, שמתקן השמאל למעלה. הוא, יורה שנכלל בימין. הוא, זה עתיקא, כתר. שעבודתו ותיקונו מגיע עד הכתר. הוא, יורה על נסתר. אם לא היה נמצא דין בעולם, התיקון של הלויים, לא היו בני אדם יודעים אמונה העליונה, ולא היו בני אדם עוסקים בתורה, ולא נתקיימו מצוות התורה, ועבודה שלמה הנמצאת בעולם למלך הקדוש, מי עושה אותה, הֵוֵי אומר, הלויים.

מ) וְעָבַד הלוי הוא. הוא, כמ"ש, כי הויה הוא האלקים, שעל ידו נעשה ייחוד הזה. הוא, משלים השלֵמות, שיהיה הכל אחד, שיתייחדו כל המדרגות להיות אחד. הוא, יורה התפשטות השמאל לקבל את כנסת ישראל, המלכות. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. כדי לחבר אח"כ הזיווג יחד, וימינו תחבקיני. מי עורר את האהבה של שמאלו תחת לראשי, שהיא אהבת דודים? הוא, הלוי.

וכתוב, הוא עשנוּ ולא אנחנו עַמוֹ, שסובב על הקב"ה. הוא, יורה למטה, לתיקון הפגם שבעולם. הוא, יורה למעלה, לתיקון השמאל למעלה. הוא בגלוי, לגלות האמונה והעבודה בעולם. הוא סתום, שיורה על עתיקא. הוא אלקים, שיורה על הייחוד הויה הוא האלקים. בכל מקום שאומר הוא, הנסתר שבא לחבר את הקשר לקב"ה

מא) עתיד הקב"ה להאיר את הלבנה כאור השמש, ואור השמש יהיה על אחת שבע פעמים, כמ"ש והיה אור הלבנה כאור החמה. וכתוב, לא יבוא עוד שִׁמְשֵׁך וִירֵחֵךְ לא יֵאָסֵף. וכתוב, לא יהיה לָך עוד השמש. הוא מצב שלמות כשהנקבה מקבלת את אור החכמה בזיווג ראוי

רעיה מהימנא

מב) כל פֶּטֶר רֶחֶם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לָך, ואת בכור הבהמה תפדה את צד החומריות, לפדות עצמו מהעולם הזה, לעולם הבא. מצווה זו היא לפדות פטר חמור. לפדות עצמו לעולם הבא. ואם קודם שילך לעולם ההוא לא יפדה נפשו ורוחו ונשמתו בתורה, עתיד לחזור להתגלגל בעולם הזה כבתחילה, כמ"ש ישוב לימי עלומיו, ולקבל נפש רוח ונשמה.

מג) כתוב, הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר. ישראל, משום שפדיון שלהם היה בלי תורה, שהיא כסף, כיסופא, ההחמדה של עולם הבא, חזרו ג' פעמים אחרים בגלות, ובגאולה אחרונה, שהגאולה שלהם תהיה בתורה, לא יחזרו עוד לעולם לגלוּת, באו רבנן וברכו אותו. ואמרו, רעיא מהימנא, הקב"ה יפדה אותך, וכל ישראל יהיו פדויים על ידך, ותתחדש עימהם והם עימך בלי הכיסוף לפנימיות לא יוכלו לצאת מהגלות. ברכו את משה רבינו ואמרו שכאשר האמונה תיפדה, ויהיו מוכנים לשלם עבור האמונה, יוכלו כל ישראל לזכות בפדיון.

 

אין תגובות

להגיב