הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 5 השקפה | עמודים יג-טו
בלק יג – טו
הינוקא – הילד
רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים בדרך השם, הגיעו לאותה אכסניה שהיה לבעלת הבית לה בן אחד קטן. אמרה לו אימו, התקרב לאלו אנשים עליונים, ותקבל מהם ברכות. התקרב אליהם, חזר לאחוריו. אמר לאימו, איני רוצה להתקרב אליהם כי יום זה לא קראו ק"ש, וכך לימדו אותי, שכל מי שאינו קורא ק"ש בזמנו, הוא בנידוי כל אותו היום. ק"ש היא האמון, הדבקות בקב"ה, שמוכנים לקבל בבחירה עול מלכות שמים.
אמרו, ודאי כך הוא, שלא קראנו ק״ש, שהיום הזה עסקנו בחתן וכלה שלא היה להם די צורכם, והיו מתאחרים להתחבר, ולא היה איש שישתדל בשבילם, ואנו השתדלנו בשבילם, וע״כ לא קראנו ק"ש בזמנה. ומי שעוסק במצווה פטור מהמצווה כלומר שעסקו בזיווג, להביא את שני הקווים לקו אמצעי.
ישבו, נטלו ידיהם ואכלו לחם היינו באו לעשות זיווגים לקבל אורות גבוהים. רבי יהודה, היו ידיו מלוכלכות מהבחינה של בעל מנת לקבל, ונטל ידיו ובירך. מטרם שנטל ידיו שיש לברך לאחר הנטילה ולפני הניגוב, אמר להם הילד, אם תלמידי הרב שמעיה החסיד אתם, לא היה לכם לברך בידיים מזוהמות. ומי שמברך בידיים מזוהמות חייב מיתה. הידיים הם כלי המעשה ועליהם להיות נקיות, כדי שהמעשה לא יהיה בעל מנת לקבל.
אמר להם הילד אתם שאלתם על אבי, וכבר הסתלק מהעולם, ובכל יום שחסידים קדושים הולכים בדרך, הוא מחַמֵר אחריהם. ואם אתם קדושים עליונים, איך לא מצאתם אותו הולך ומחמר אחריכם? אביו היה רב המנונא סבא, איך לא היה לכם ביקוש לחוכמה עליונה. כי אבי לא ראה קדוש רוכב על חמור, שלא יוליך אחריו חמור, כדי לסבול עול תורה, שהיה משמש תלמידי חכמים . וכיוון שלא זכיתם שאבי יחמר אחריכם, איני אומר לכם, מיהו אבי.