הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 17 מתקדמים |...

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 17 מתקדמים | עמודים מט-נא

בלק מט – נא

הינוקא -הילד

מה שמגדיל את האדם, זו הברכה לקב"ה

כשאדם מוכן למעט עצמו, לבוא בלי גאווה לעבודת הנפש, יכול בכך להימנע ממעשים מסוימים, אך במחשבה יתכן שיעלו במקומות אחרים. אך כשאינו פועל כך, התאוות ירדו למקומות לא רצויים אחרים, ואדם מאבד את דרכו. לכן יש ללכת באמונת חכמים ובדרכם. לישראל ניתנו המפתחות, היכולת לקבל את הארת האמונה. כשאדם יודע לזמן ולברך את הקב"ה, גורם הוא בכך לשבור את הס"א ולמשוך ברכות מהקב"ה.

בעבודת הנפש יש יום, גילוי ויש לילה הסתר, עמוד הענן שצריך להוליכו כשאינו רואה את הדרך והוא נכנס לדיכאון. בדיוק כאן עליו להתחזק ולקבל את עמוד האש, לעורר ההתלהבות בדרך השם. יום הוא גילוי, החסד של השם שיכול להובילו. ודווקא כאשר היצר מפתה אותו לחשוב שהוא מבין בדעתו, הוא בהסתר. דרך הקדושה היא חיבור היום והלילה, להחזיק בשני ההפכים של התלהבות גדולה, וגילוי שיש עליון גדול מאיתנו.  

קכ כתוב, מוֹנע בר ייקְבוּהו לְאום, ובְרכה לראש משביר. כל אדם חייב בברכת המזון, ואם אינו יודע, אשתו או בניו מברכים בשבילו. ותבוא מארה לאותו אדם, שאינו יודע לברך, עד שהוא צריך לאשתו ולבניו, שיברכו בשבילו.

קכא ואם הוא יודע, צריך לחנך את בנו, ולתת לו כוס שיברך. ומי שמונע אותו שלא יתחנך, ייקבוהו לאום יקבוהו לשון רבים, יעשו בו חיסרון שמונעים ממנו ברכות, לכן אומר לשון רבים. מונע בר, שמונע הבן, שלא לברך להקב״ה, ולא יתחנך במצוות. יקבוהו לאום, לאֵם הקדושה, מלכות. ייקבוהו לאותו האדם, שמנע את הבן מלברך את הקב״ה, שיהיה מקולל למלכות, שלא תשפיע לו ברכות.

קכב אני בן יחיד לאמי, תנו לי כוס ואברך אל המלך הקדוש, שנתן בבית אימי גיבורי כוח, שדיברתי לפניהם דברים קשים וניצחתי אותם. ומשום זה אני אברך. ומקודם לזה, איישב הפסוק על תיקונו, פסוק זה שהתחלנו בו.

קכג מונע בר, מי שמונע הבן שלו מלברך, ייקבוהו לאום, כמ"ש, וייקוב בן האישה הישראלית את השם. אשר וייקוב פירושו, יפרש. כלומר שיפרשו חטאיו לאמא קדושה, המלכות. וברכה לראש משביר, לאותו אדם, שיחנך בנו לברך אל הקב״ה, ולחנך אותו במצוות התורה נק ראש משביר מפני שזכה ללמד בנו ומקבל בעצמו ברכות מלמעלה.

קכד וסוד הדבר כתוב בסוד שלמעלה, מה שׁמו ומה שם בנו, כי תדע. השם ההוא ידוע, ה׳ צבאות שמו, בינה, שכל הצבאות שלה הם. שם בנו, ישראל, ז"א כלומר באמונה בקב"ה שנק ז"א . כמ"ש, בנִי בכורִי ישראל. והרי ישראל, כל המפתחות של האמונה, כל המדרגות של המלכות, הנקראת אמונה, תלויות בו, בז"א, שנקרא ישראל. והוא משתבח ואומר, ה׳ אמר אליי בני אתה. אשר הוי"ה, בינה, אמר לז"א, בני אתה. כי או"א, ימין ושמאל דבינה, הנקראים ישסו"ת וגם או"א, העטירו את ז״א ובירכו אותו בכמה ברכות. כי כל המוחין דז"א מישסו"ת. ואמרו וציוו לכל, נַשקו בר, נשקו יד לבן הזה, ז"א, שנתן לו ממשלה על הכול, שהכול יעבדו אותו. פן יֶאנַף, משום שאו״א העטירו את ז"א בדין וברחמים. מי שזוכה לדין, הוא לדין. מי שזוכה לרחמים, הוא לרחמים. חוץ מהמלכות שמברכת את הצדיקים, זה מתחיל עוד מהעליון מהשורש, שישראל סבא ותבונה נק או"א

קכה כל הברכות של מעלה ושל מטה במלכות, עולות לבן הזה, ז״א. ומתעטרות. ומי שמונע ברכות מהבן הזה, יפרשׁו חטאיו לפני המלך הקדוש, לאם, בינה. וע״ז כתוב, מונע בר ייקבוהו לאום.

וברכה לראש משביר מצד החיוב, הוא מי שמברך ומזמין בכוס של ברכה את הקב״ה, בזה נשברת הס"א ובשבירתה נכנעת, וצד הקדושה מתעלה. וזהו שכתוב, וברכה לראש משביר. כמו שהוא מעלה ומברך את הקב״ה, ועושה לס"א שתישבר, כך הקב״ה מושך עליו ברכות מלמעלה. ואותה הנקראת ברכה, המלכות, שורה על ראשו.

קכו מכאן והלאה חברים, תנו ונברך. נתנו לו כוס של ברכה, ובירך. וכל החברים היו בשמחה, אשר מיום ההילולה של רבי אלעזר, לא שמחו החברים כאותו יום שישבו שם. הקדימו ובירכו אותו בשמחה ברצון הלב. אמר אותו הילד, אין לכם להיפרד אלא מתוך דברי תורה כל דברי הילד הם דברי תורה.

קכז כתוב, והוי״ה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן בהסתרה. והוי״ה, שרומז על המלכות, זקוף עליו טעם מלמעלה. כלומר, שכתוב מעל המילה, והוי"ה, הטעם פָּזֵר, שעומד זקוף. באותה שעה, כמה נאה ויפה היה לכלה, למלכות, שהייתה נכנעת עד עתה בגלות, ועתה הולכת בזקיפת ראש בתוך ההמון שלה בשמחה. רואים שדווקא בגאולה המלכות זוקפת ראש

קכח במילה והוי״ה זקוף טעם למעלה. ואח״כ כתוב, הולך לפניהם יומם. ועד כאן לא ידוע, אם הכלה הזו, המלכות, הרמוזה בשם והוי״ה, הולכת לפניהם אם לא, שהרי הטעם מפסיק במילה והוי״ה, כי ניגון הפָּזֵר שעל והוי"ה, מפסיק בין והוי״ה, מלכות, ובין, הולך לפניהם יומם.

אלא המלכות, הרמוזה בשם והוי"ה, הייתה שָ ׁם, אבל מי שהולך לפניהם הוא זקן הבית, בעל הבית, אותו שנשבע לו הקב״ה. והוא אברהם, חסד דז״א, כמ"ש, יומם יצווה ה׳ חסדו. וכן, אם לא בריתי יומם ולילה. שבכל שעה תוכלו לראות בחינת יום ולילה, שבזמן ההסתר תעוררו את האש שתעיר, כדי שלא תכבה ההתלהבות. מה שצריך להוליך זה הענן ההסתרה, שאז האמונה היא שמוליכה ולא הידיעה שעלולה להביא לגאווה.

חסד נקרא יומם, משום שהוא יום שכל הימים, כל הספירות דז״א, כלולות בו בחסד. יום של שאר הימים, והוא שאר כל הימים. וע״כ נקרא יומם, ולא יום. ומשום זה כתוב, והוי״ה הולך לפניהם יומם.

החסד דז״א, הולך ביום, והכלה, הרמוזה בשם והוי"ה, הולכת בלילה. כמ"ש, ולילה בעמוד אש להאיר להם, זוהי הכלה, המלכות. כל אחד כראוי לו, כי ז״א ממשלת היום, והמלכות לממשלת הלילה. ואתם החברים, יומם ולילה יהיו לפניכם, ובכל שעה. נישקו אותו ובירכו אותו כמקודם לכן, והלכו.

קכט באו לפני רבי שמעון וסיפרו לו המעשה. תמה. אמר, כמה יפה הוא. אבל לא יעלה בשם. עץ דק כשיעלה אורו, עולה לפי שעה, ומיד נכבה ושוקע. ועוד כבר אמרתי, ממה היה האור הזה, שהוא בן רב המנונא.

שאלות חזרה בזוהר בלק מט-נא
1. הסבר את הכתוב "מנע בר יקבהו לאום וברכות בראש משביר", מדוע כתוב לאום בלשון יחיד ומיהו ראש משביר?
2. מדוע מבקש הילד לברך ומה מלמד אותם בדרך זו?
3. מה השלכה של חינוך הבנים מהעולמות העליונים?
4. מתי ואיך היא ממשלת היום ומתי איך היא ממשלת הלילה? ומה אנו לומדים מכך לעבודת השם?

אין תגובות

להגיב