הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק | שיעור 17 השקפה| עמודים מט-נא
בלק מט – נא
הינוקא -הילד
מה שמגדיל את האדם, זו הברכה לקב"ה
כשאדם מוכן למעט עצמו, לבוא בלי גאווה לעבודת הנפש, יכול בכך להימנע ממעשים מסוימים, אך במחשבה יתכן שיעלו במקומות אחרים. אך כשאינו פועל כך, התאוות ירדו למקומות לא רצויים אחרים, ואדם מאבד את דרכו. לכן יש ללכת באמונת חכמים ובדרכם. לישראל ניתנו המפתחות, היכולת לקבל את הארת האמונה. כשאדם יודע לזמן ולברך את הקב"ה, גורם הוא בכך לשבור את הס"א ולמשוך ברכות מהקב"ה.
בעבודת הנפש יש יום, גילוי ויש לילה הסתר, עמוד הענן שצריך להוליכו כשאינו רואה את הדרך והוא נכנס לדיכאון. בדיוק כאן עליו להתחזק ולקבל את עמוד האש, לעורר ההתלהבות בדרך השם. יום הוא גילוי, החסד של השם שיכול להובילו. ודווקא כאשר היצר מפתה אותו לחשוב שהוא מבין בדעתו, הוא בהסתר. דרך הקדושה היא חיבור היום והלילה, להחזיק בשני ההפכים של התלהבות גדולה, וגילוי שיש עליון גדול מאתנו.
מה שצריך להוליך זה הענן ההסתרה, שאז האמונה היא שמוליכה ולא הידיעה שעלולה להביא לגאווה.