הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק צז-צט | שיעור 33 למתקדמים

הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק צז-צט | שיעור 33 למתקדמים

בלק צז – צט שעור 33

וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב

מרגיע כאן הקב"ה את ישראל שלא לפחד מקללות בלעם הרשע.

רסח פתח ואמר: וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל-כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ. אתה, הוא ארון הברית, המלכות, המדרגה ההולכת בגלות עם בניה, העם הקדוש. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג. בזמן של דין כשעם ישראל לא מחובר עם ה' בא ההבדל בין את לבין אתה

רסט אבל כך אמר משה, מדרגה אחת שנתת לי, נקראת אתה, המלכות, משום שאין לה פירוד ממך. הה׳ שלה, אות ה' של אתה, נאחזה עם ישראל. ואם אתה תכלה אותם מהעולם, הרי הה׳ של אתה, שנאחזה בישראל, עוברת מהשם אתה, ונשאר אַת. וזה שכתוב, אם ככה אַת עושֶׂה לי, שאם תכלה את ישראל, אות ה, העיקר של השם אתה, נעקרה, ונשאר רק אַת מן אתה. ונמצא שתעשה לי אַת מן אתה. כמ״ש, את עושֶׂה לי. האות ה היא העיקר מהמילה אתה, היא האות המקשרת את ז"א למלכות ובגין עוונותיהם חלילה עם ישראל לא יכול לקבל את הארה.

רע וע״כ אמר יהושוע אח״כ, ומה תעשה לשמך הגדול, לשם אתה. כי ודאי השם הזה הוא עיקר ויסוד הכול, כמ״ש, אתה הוא ה'. ומשה, אע״פ שהקב״ה לא אמר לו, שהה׳ תיגרע מהשם אתה, ידע זה, שזה בזה תלוי, שאות ה׳ של אתה תלויה בישראל. והעוון גורם, שהה׳ תיעקר מן אתה.

ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל. יעקב וישראל, הכול אחד. כי איתך אני. לא כתוב, כי איתי אתה, אלא, כי איתך אני. שזה מורה שהשם אתה קשור בישראל. וע״כ כתוב, כי אעשה כָלָה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כָלָה. בכל הגויים אעשה כלה, אך אותך לא אעשה כלה. משום הה׳ של אתה, הקשורה בישראל. לגבי עם ישראל המילה כָּלָּה באה עם האות כ מודגשת. דגש זה הוא המבדיל בין רפיון, לבין ייסורים שבאים לכוון את ליבו של האדם המוכן לתת יגיע כדי למלא תפקידו. מִי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל יִסּוּרִים בַּדֶּרֶךְ, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִדִּין קָשָׁה בְּסוּפָה. הגויים, הרצונות הזרים שבאדם רפויים ולא מוכנים לתת יגיעה כדי להתקדם, משלמים בסוף הדרך.

רעא רב המנונא הראשון אמר: הדוחק והמֵצַר של ישראל, כמה טוב וכמה תועלת גרמו להם. הרפיון של שאר העמים, שאין להם דחקוּת וצרות בעוה"ז, כמה רעות גרם להם. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת. והם כָּלָּה, שהכול דחוק, שכל האותיות הנשמעות שבה הן דגושות, שהכף דגושה והלמד דגושה, שזה מורה, שע״י דוחק זוכים אל הכּלה העליונה שהיא השכינה.

הרפיון של שאר העמים, שאין להם צרות ודוחק, גורם להם רפיון ורע. וזוהי כָלָה, בכף למד רפויות בלי דגש. וכך ראוי להם. כי כל רפיון בלי דוחק, שהיה להם בעוה"ז, גרם להם רפיון בלי דוחק אח"כ, שהוא כלה בכ' ל׳ רפויות, כמ"ש, כי כָלָה ונֶחרָצָה שמעתי. כי אעשה כָלָה. כלה ברפיון, בכף למד רפויות. אבל לישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים לכלה בכף למד דגושות, כמ״ש, וכַכַּלָּה תַעדֶה כֵלֶיה. אשר כלה היא השכינה. דווקא הייסורים שבאים לכוון את האדם בדרך הם לטובתו. אצל הגויים שבאים ברפיון לעבודה, הם מקבלים כאן בזמן תיקון רווחה שאינה לטובתם. המבחן לנשמה הוא בסוף הדרך. וכך באדם אחד, יש בו צדדים של רפיון, אך גם צדדים בהם יודע לקבל את הייסורים ולכוון עצמו, היינו לתת את היגיעה הנדרשת.

רעב מיהם כלֶיה, שכתוב, וככלה תעדה כליה? ישראל הם כלים של הכלה, השכינה. כי ישראל, שהיה להם דוחק וצרה, זוכים אל הכתוב, אקים את סוכת דוד הנופלת, סוכת שלום, השכינה. ושאר העמים, שהיה להם רפיון מן צרה וצוּקה, מגיע להם אח"כ כלה ברפיון, בכף למד בלתי דגושות, כמו שהיה להם מקודם רפיון מצָרה.

וע״כ, כי אעשה כלה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כלה. כי אינו ראוי לך, מאחר שכבר היית בדוחק בתחילה פעמים רבות. ובדוחק התמידי של הגלות, ע״כ תהיה לך כלה דגושה ודחוקה, שהיא השכינה.

רעג ויִיסרתיךָ לַמשפט. ייסורים יש בשעת הדין, א"כ היה צריך לכתוב, וייסרתיך במשפט, ומהו שכתוב, וייסרתיך למשפט? אלא כתוב, ה׳ במשפט יבוא עם זקני עמו. והיום ההוא, מקדים הקב״ה רפואה לישראל, מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהי הרפואה? היא שבכל שעה נותן הקב״ה לישראל מעט ייסורים, בכל זמן ובכל דור, כדי שכשיעלו ליום הדין הגדול, בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין בתחיית המתים, שאז יבואו ויראו לנשמה פגם מסוים, תוכל לומר שכבר שילמה עבור זה.

רעד ונַקֵה לא אנקךָ. כשישראל הם לבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים מטרם גמה"ת, הקב״ה עושה עימהם לפנים משורת הדין ומכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, בגמה"ת, הקב״ה יודע, שס"מ המשגיח על עשיו, יבוא להזכיר עוונות ישראל וקיבץ כל עוונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב״ה הרפואה, שעל כל עוון היכה וניקה אותם בייסורים מעט מעט. וזהו, ונַקֵה, בייסורים מכבר שכבר שילמת. ומשום זה בדין האמת, לעתיד, לא אנקך, מהעולם ע"י הדין, מאחר שכבר סבלת ייסורים בכל זמן מעט. מי שמוכן לראות את חסרונותיו ולעבוד בדרך, ממלא תפקידו. ומי שנמצא ברפיון, למרות שלכאורה מרגיש טוב, נמצא בצד הגוי שבנפש

רעה לא אנקך. אע״פ שאתם בני, לא אעזוב עוונותיכם, אלא אפָּרַע מכם מעט מעט לטובתכם, כדי שתהיו זכאים ליום הדין הגדול. כשבאים לדין, בא ס"מ בכמה כתבים עליהם. והקב״ה מוציא כנגדם, כמה כתבים של ייסורים, שסבלו ישראל על כל עוון, וכל העוונות נמחו, ואינו עושה להם ויתור כלל, אלא שכבר קיבלו עונשם. אז תשש כוחו וחילו של ס"מ, ואינו יכול להם. ואז יעבור מהעולם, הוא וכל הצד שלו וכל העמים שלו. כמ״ש, ואתה אל תירא עבדי יעקב. ומשום זה כתוב, וייסרתיך למשפט ונקה לא אנקך

שאלות חזרה בזוהר בלק צז-צט
1. מה הבדל בין המילה אתה ומילה את? ומה גורם שתופיע המילה את ולא אתה?
2. כותב באות "רעא" שהדוחק והמצר של ישראל טוב להם ורפיון של שאר העמים גורם להם רעים הסבר זה על פי הניקוד של המילה כלה?
3. הראה ב פרושים לכתוב "ונקה לא אנקד"?

אין תגובות

להגיב