הדף היומי בזוהר הסולם – פרשת בלק צז-צט | שיעור 33 השקפה
בלק צז – צט שעור 33
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב
מִי שֶׁמּוּכָן לְקַבֵּל יִסּוּרִים בַּדֶּרֶךְ, מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִדִּין קָשָׁה בְּסוּפָה.
הגויים, הרצונות הזרים שבאדם רפויים ולא מוכנים לתת יגיעה כדי להתקדם, משלמים בסוף הדרך.
דווקא הייסורים שבאים לכוון את האדם בדרך הם לטובתו. אצל הגויים שבאים ברפיון לעבודה, הם מקבלים כאן בזמן רווחה גשמית שאינה לטובתם. המבחן לנשמה הוא בסוף הדרך. וכך באדם אחד, יש בו צדדים של רפיון, אך גם צדדים בהם יודע לקבל את הייסורים ולכוון עצמו, היינו לתת את היגיעה הנדרשת.
מקדים הקב״ה רפואה לישראל, מטרם שיעלו לדין, כדי שיוכלו לעמוד בו. ומהי הרפואה? היא שבכל שעה נותן הקב״ה לישראל מעט ייסורים, בכל זמן ובכל דור, כדי שכשיעלו ליום הדין הגדול, בעת שיחיו המתים, לא ישלוט עליהם דין בתחיית המתים, שאז יבואו ויראו לנשמה פגם מסוים, תוכל לומר שכבר שילמה עבור זה.
הקב״ה יודע, שס"מ המשגיח על עשיו, יבוא להזכיר עוונות ישראל וקיבץ כל עוונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב״ה הרפואה, שעל כל עוון היכה וניקה אותם בייסורים מעט מעט
ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תחת ישראל. יעקב וישראל, הכול אחד. כי איתך אני. לא כתוב, כי איתי אתה, אלא, כי איתך אני. שזה מורה שהשם אתה קשור בישראל. וע״כ כתוב, כי אעשה כָלָה בכל הגויים, ואותך לא אעשה כָלָה. בכל הגויים אעשה כלה, אך אותך לא אעשה כלה. משום הה׳ של אתה, הקשורה בישראל. לגבי עם ישראל המילה כָּלָּה באה עם האות כ מודגשת. דגש זה הוא המבדיל בין רפיון, לבין ייסורים שבאים לכוון את ליבו של האדם המוכן לתת יגיע כדי למלא תפקידו.
מרגיע כאן הקב"ה את ישראל שלא לפחד מקללות בלעם הרשע.
וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-יְהוָה, וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל-כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק, וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם; וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם-יְהוָה, לְהוֹשִׁיעֶךָ. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג. בזמן של דין כשעם ישראל לא מחובר עם ה' בא ההבדל בין את לבין אתה. האות ה היא העיקר מהמילה אתה, היא האות המקשרת את ז"א למלכות ובגין עוונותיהם חלילה עם ישראל לא יכול לקבל את הארה.