118- דף היומי – הקדמת זהר הסולם רלז-רלח למתקדמים

118- דף היומי – הקדמת זהר הסולם רלז-רלח למתקדמים

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמרים: "פקודי אורייתא פקודא ארביסר"

קיבלת תענוג? אל תהיה רדוף אחריו,

נצל אותו כחומר דלק לעבודה!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא ארביסר", בדבר זמני הייחוד המותרים, בהם ניתן להגיע לבחינת "הקדושה". מסביר הזוה"ק, כי המצווה הארבע-עשרה, היא התכלית שלשמה באות כל המצוות כולן. אותה התכלית המדוברת לעיל, נקראת בשם "מצוות השבת". "מצוות השבת", היא מצווה בה נתקיים הייחוד שבין בחינת הזכר, המייצג את צד "המופשט" לבחינת הנקבה, המייצגת את בחינת "המוחש". מטרת הייחוד הנעשה ביום השבת, בין בחינת הזכר לבחינת הנקבה הוא, הבאתו של המופשט לידי מוחש ראוי. יום השבת הוא אחד מ-ב' הזמנים הראויים לייחוד שבין בחינת המופשט לבחינת המוחש, כאשר ייעודו של ייחוד זה הוא, קיום המופשט בהבאתו לידי פראקטיקה (מוחש) ראויה. הזמן השני הראוי לייחוד זה הוא זמן חצות של יום חול, בו צריך לייחד בין המופשט למוחש מצד מצוות עונה. יום החול הוא הזמן היחיד מבין השתיים, בו נאסר הייחוד הנזכר לעיל, היות שהוא הזמן בו שולטת תאוות הבשרים (תאווה גופנית), שביכולתה לקלקל הייחוד הנ"ל, באופן שגורמת ללידתו של צד המופשט תוך פראקטיקה קלוקלת. אף על-פי שמצד ב' הזמנים הראשונים לכשעצמם, שהם יום השבת ו- זמן חצות, ניתן לשמש מיטתו בבחינת הייחוד הנזכר לעיל, רק שנבדלים הם מצד היתר התענוג (שבת – מותר לכוון לתענוג ; חצות לילה- אסור לכוון לתענוג) שבבחינת "משמש מיטתו לאור הנר" ('אור הנר' עניינו קבלת "תענוג"), מכל מקום על צד היקש התענוג מזמן הקודש (שבת) לזמן החול, עימו משמשת הסיטרא אחרא בכדי להוליד את המופשט, שטרם ראוי לבוא לידי קיום פראקטי, יש להגדיר נכונה את הייחוד ואת אופן צריכת התענוג. הגדר המיוחד המדובר לעיל יתבאר בע"ה לקמן. אותו הגדר המיוחד, כולל ג' מרכיבים, העונים לשמות: "הכנעה, הבדלה, המתקה".

בכדי שצד המופשט יהווה כתולדה הראויה לבוא לידי קיום פראקטי, תחילה על האדם לפעול בהכנעה ולקבל את המציאות בה הוא מצוי, כמציאות שלמה, בבחינת "השבת", המייצגת את צד המופשט. מתוך ראיית שלמות זו, ניתנת לו לאדם האפשרות להתענג ביום השבת ובכך להבדיל יום זה מיום החול, המשמש כמקום לאימון וראיית החסרונות. לאחר הבדלה ברורה זו, יש בסגולת חווית שלמות זו, שבבחינת "השבת", בכדי לתת כוח עבודה להליך האימון, שבבחינת "ששת ימי החול". זוהי הבחינה האחרונה בסדר ג' המרכיבים, העולה בשם "המתקה".

נמצא שכאשר האדם פועל על-פי שלבים אלו התענוג (ביום השבת) אינו משמש עבורו לרועץ (רדיפה אחר תענוגות נוספים בימות החול), אלא ההיפך ההוא הנכון, שמכוח ההבדלה (שבין התענוג של יום השבת לתענוג של יום החול) ניתנה לו לאדם האפשרות להגיע לכלל המתקה (ראיית השבת תוך ימות החול), בכך שהתענוג או לחלופין חווית השלמות מהווה עבורו ככוח עבודה להמשך הליך תיקון מיושב.

אין תגובות

להגיב