112- דף היומי – הקדמת זהר הסולם רכה-רכו למתקדמים

112- דף היומי – הקדמת זהר הסולם רכה-רכו למתקדמים

"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא עשיראה"

מצוות תפילין, הדרך לקנות אהבה אמיתית
למדנו בשיעור הקודם על הצורך בקבלת היגיון חדש, שהוא שונה מההיגיון הרגיל בו חי האדם. צל"ם נקרא דרכי היגיון. כאשר העליון נותן תשובה, דהיינו הארה לתחתון, הוא צריך להלבישה במסגרת הגיונית, דהיינו בהיגיון כזה שיכול התחתון להבין. אותו דבר כאן בז"א, שצריך להגיע לאהבה שלמה לבורא יתברך – צריך לקבל הארה זו בהיגיון כזה שיהיה מקשר בין האור האלוקי שרוצה הקב"ה לתת, לבין המקום שבו הז"א נמצא. חיבור זה מתבטא בצל"ם, שהוא היגיון אלוקי שניתן לאדם, ומבדיל אותו להיות עליון על כל הבריות. היגיון זה מונח במצוות התפילין, שהיא המצווה העשירית שמונה כאן רשב"י.

למדנו, כי ב' פרשיות ראשונות, שהן הראשונות בסדר של שם הוי"ה, הן בחינת אותיות י"ה. הפרשה הראשונה היא אות י', ופירושה שההיגיון חייב להיות מבוסס על חכמה עליונה. כאן, אנו מדברים על היגיון של של העצמה ושכלול, היגיון שהוא מעבר לקיום הבסיסי, וצריך לפתוח את האדם להשתוקקות גדולה ועצומה לדברים רוחניים שמעבר לגדרי הזמן והמקום. כוח זה הוא בחינת השתוקקות ורצון גדול לשינוי, לצאת מהרגילות בה נמצא האדם. וזהו בחינת "פטר רחם", שהיא הפרשה הראשונה, הפותחת את הרחם כדי שתהיה השתוקקות שלמה. לפעמים כוח זה בא דווקא ברגעי משבר, אולם לעיתים הוא מגיע גם בחוויה חזקה שאדם חווה, כגון שיעור מחזק שהיה בו וכו'.
הפרשה הב' היא בחינת בינה, והיא כנגד השופר, הבא לשפר את האדם כדי שלא ייזרק למקום אפל וחשוך בגין ההשתוקקות הגדולה שהתעוררה בו. הפרשה הב' היא "והיה כי יביאך", ומדברת על חירות, בבחינת היציאה ממצרים. היציאה לחירות, יציאה ממצרים, מחייבת שתהיה לאדם גם תודעה רוחנית, שהיא בחינת חסדים. לא מספיק רק הכרה שיש בורא לעולם, אלא צריך שתהיה במסגרת של חסדים – תודעה רוחנית מסודרת, עם מסגרת של תורה המראה לאדם שיש דרך ברורה. אין גאולה לאדם אם אין שופר (חסדים). אם אדם לא יודע לבוא לתודעה של שיתוף (בינה), לא יוכל להוליד מתוכו אהבה אמיתית. לכן, לא מספיק רק ידע אישי (בחינת י' ופרשה ראשונה), אלא צריך תודעה של שיתוף, שאותה נותן בחינת השופר שהוא פרשה הב'. לכן, ביציאה מעבדות לחירות צריך האדם לוותר על החשקים האישיים שלו. כי אם לא כן, השתוקקותו תביא אותו לאנוכיות עוד יותר גדולה.

פרשה הג' היא קריאת שמע, שהיא בחינת זעיר אנפין, האות ו' של שם הוי"ה, והיא שכוללת את הכל לאחדות אחת. בבחינה זו, כל הרצונות הפרטיים באים לאחדות במסגרת ישראל, הכולל את כל הפרטים לכלל אחד. כל הרצונות הפרטיים של האדם צריכים להיות מאוחדים לרצון מרכזי אחד, הכפוף לבורא יתברך.
פרשה הד' היא "והיה אם שמוע", שהיא כנגד המלכות, שהיא לב האדם. פרשה הד' היא בחינת "כרמל" – כר מלא כל טוב. דהיינו שחייב האדם להיות בשמחה, התרוממות רוח ותענוג עילאי. לב האדם כולל בתוכו גם את המוח, ומאידך גם כל צירוף הרצונות של האדם שבאות ו' של שם הוי"ה, נמצא גם בלב האדם. אולם מי שמנסה להגיע לשמחה ותענוג זה, אך מבלי לוותר על עצמו (שזוהי בחינת פרשה הב', בחינת השופר) ומבלי לאחד את כל הרצונות לה' יתברך (פרשה הג', קריאת שמע) – יגיע רק לאנוכיות. אולם אם פועל לפי סדר הפרשיות הנ"ל, יכול להגיע בפרשה הד' לאהבה, שהיא בחינת התפילין.

אין תגובות

להגיב