02- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים א-ב...

02- הדף היומי בזוהר הסולם – הקדמת ספר הזוהר – עמודים א-ב (שיעור השקפה)- מאמר השושנה

מאמר השושנה

השושנה היא השכינה הקדושה, מלכות דאצילות, היא המקום שיוצר קשר בין נברא לבורא- אפשר לקרוא לזה "האני המשותף "מקום ליצירת האהבה בין הבורא לנברא  וולשושנה יש  שני מצבים:

  1.  "שושנה בין החוחים" (קוצים) נקראת שכינה, זה הוא מצב של גלות , מצב של קטנות, מצב שדורש שמירה  וזהירות, כי נמצאת בין קליפות וקוצים, וצריך לא לתת לקליפות להשתלט, זהו מצב זמני  של "אימון"  והתמודדות כדי להגיע  למצב של אהבה , שהוא מצב של "גדלות",  ובגלל שלעולם אב הרחמן  לא נוטש את ילדיו, גם במצב הזה  של  קטנות וגלות, יש קשר  של  ברית  ושמירה , בין הבורא לנברא,   במצב זה  לשושנה- יש  י"ג עלים , וב' צבעים   צבע  של אדום ולבן
  2. "שושנה"– נקראת "כנסת ישראל" (כי כונסת את כל נשמות ישראל יחדיו )  זה הוא  מצב של הארה גדולה, מצב של גדלות– מצב של אהבה בין בורא לנברא-,  במצב גדלות  לשושנה יש  דין ורחמים- ,   י"ג  בחינות שהם  י"ג עלים שסובבים עליה , שהם כנגד י"ג מידות הרחמים  המאירים ושומרים עליה
חשוב לדעת-  כל מה שיש  באהבה במצב הגדלות, צריך להימצא כנגדם  במצב הקטנות , לבחינת הכנה  והכשר עוד בתחילת הויתה .

..שושונה- שני מצבי שכינה וכנסת ישראל

..שושנה- בראשית ברא

..\

מהפסוק הראשון בבראשית  – "בראשית ברא  אל-קים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אל-קים מרחפת על פני המים."  על" ניתן לראות   שיש י"ג תיבות המפרידות בין אל-קים המופיע הראשון בפסוק , לבין אל-קים השני, דבר שמבטא    י"ג תיבות הרומזות על י"ג עלים של השושנה בין החוחים, שהם הכנה  והכשר  למצב של הגדלות, של האהבה, לכנסת ישראל שתקבל י"ג מידות הרחמים.

י"ג מידות הרחמים שהם המוחין  (אורות )השלמים של הנקבה (המלכות) שנבחנות שהן מסובבות ומאירות אליה מכל הצדדים סביב סביב, וונשמרת על ידיהם ממגע החיצוניים, כי כל זמן שאין בה הארת המוחין הגדולים (במצב הגדלות/מצב אהבה-  (בהארת חכמה מי"ג מדות), יש בה יניקה לחיצוניים/לקליפות).


למלכות יש עשר ספירות כנגד שם הוי"ה-

1עשר ספירות

.

מאמר  השושנה

א) רבי חזקיה פתח. כתוב, כשושנה בין החוחים. מהי שושנה? זו היא כנסת ישראל, מלכות. משום שיש שושנה ויש שושנה. מה שושנה בין החוחים, יש בה אדום ולבן, אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים. מה שושנה, יש בה י"ג עלים, כך כנסת ישראל יש בה י"ג מידות הרחמים, המסבבות אותה מכל צדדיה. אף אלוקים, שבמקרא, בראשית ברא אלקים, הוציא י"ג מילים, לסבב את כנסת ישראל ולשמור אותה: את, השמים, ואת, הארץ, והארץ, הייתה, תוהו, ובוהו, וחושך, על, פני, תהום, ורוח. דהיינו עד, אלקים מרחפת.

ביאור הדברים. ע"ס: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. ועיקרן הוא רק חמש: כתר, חכמה, בינה, תפארת, מלכות. משום שספירת התפארת כוללת בתוכה שש ספירות חג"ת נה"י. והן נעשו חמש פרצופים: א"א, או"א, זו"ן. הכתר נקרא בשם אריך אנפין (א"א). חכמה ובינה נקראים בשם אבא ואמא (או"א). ת"ת ומלכות נקראים בשם זעיר אנפין ונוקבא (זו"ן).

ז' ימי בראשית הם ב' הפרצופים זעיר אנפין (ז"א) ונוקבא דאצילות. ויש בהם ז"ס חג"ת נה"י ומלכות. אשר בכתובים של מעשה בראשית מתבאר, איך או"א, שהם חו"ב, האצילו אותם מתחילת התהוותם עד סוף הגדלות, שנוהג בהם בהמשך ששת אלפי שנים.

ורבי חזקיה פתח בביאור הנוקבא דז"א, לבאר סדר אצילותה מאמא, הבינה, הנקראת אלקים. וזהו שפתח בביאור השושנה, שהיא הנוקבא דז"א. והנוקבא דז"א בעת גדלותה נקראת בשם כנסת ישראל. וע"כ נאמר, מהי שושנה? זו היא כנסת ישראל.

ויש בשושנה זו ב' מצבים:

א. קטנות, תחילת התהוותה, שאין בה אלא ספירת כתר, שבתוכה מלובש אור הנפש שלה, וט"ת שלה נופלות מחוץ מאצילות, בעולם הבריאה.

ב. גדלות, שאז מתעלות ט"ת שלה מעולם הבריאה לעולם האצילות, והיא נבנית עימהן לפרצוף שלם בע"ס. ואז עולה עם ז"א בעלה לקומה שווה עם או"א דאצילות, ומלבישים אותם. ואז נקרא ז"א ישראל, אותיות לי ראש, והנוקבא נקראת כנסת ישראל, ע"ש שכונסת בתוכה כל האורות של ישראל בעלה ומשפיעה אותם לתחתונים.

קטנות נקרא שושנה בין החוחים, משום שט"ת שלה התרוקנו מאור האצילות, ונשארו כחוחים. וגדלות נקרא שושנה סתם או כנסת ישראל. וע"כ נאמר, שיש שושנה ויש שושנה.

גוון אדום מורה, שיש שם אחיזה לחיצוניים ולקליפות לינוק ממנה. וזה בקטנות, שט"ת שלה בבריאה. ויש בה ג"כ לבן בכלי דכתר שלה, שאין שם אחיזה לחיצוניים. ונאמר, מה שושנה בין החוחים, יש בה אדום ולבן, אף כנסת ישראל יש בה דין ורחמים, להורות כי גם בגדלותה, שנקראת כנסת ישראל, אע"פ שעולה אז ומלבישה את הבינה, מ"מ נשאר בה דין, כי צריכה למסך המתוקן בה לצורך הזיווג דהכאה, שמסיבת הדין שבמסך, הוא מכה על האור העליון ומחזירו לאחוריו, ומעלה ע"י זה ע"ס דאו"ח, הנקרא אור של דין, וממשיך בתוכן ע"ס דאו"י, הנקרא אור של רחמים. וע"כ גם בכנסת ישראל יש דין ורחמים, כנגד האדום והלבן, שיש לשושנה בין החוחים.

וזה הים שעשה שלמה, העומד על שנים עשר בקר. כי ט"ת שלה שנפלו לבריאה, נתקנו שם בשנים עשר בקר, ונקודת הכתר, שנשארה באצילות, היא הים, העומד עליהם מלמעלה, וכללותם יחד נקראים י"ג עלי השושנה.

המוחין דגדלות דנוקבא, שיש בהם מהארת החכמה, נמשכים מי"ג השמות, הנקראים י"ג מידות הרחמים. ע"כ נאמר, אף כנסת ישראל יש בה י"ג מידות הרחמים. והעיקר מה שבא רבי חזקיה להורות בהשוואה הזו, משושנה בין החוחים לכנסת ישראל, ללמדנו, שכל שיש לנוקבא במצב גדלותה צריך להימצא בה כנגדם הכנה והכשר עוד בתחילת הווייתה, במצב הקטנות. ע"כ נאמר, שכנגד לבן ואדום בקטנות, יוצא בה דין ורחמים בגדלות. וכנגד י"ג עלים בקטנות, יוצא בה י"ג מידות הרחמים בגדלות.

אלקים שבמקרא, בראשית ברא אלקים, הבינה המאצילה לנוקבא דז"א, הוציא י"ג מילים: את השמים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום ורוח. כלומר, עד אלקים השני. שאלו י"ג מילים רומזים על אותם י"ג עלים של שושנה בין החוחים, הים העומד על שנים עשר בקר, שהם הכנה והכשר לכנסת ישראל, שתקבל י"ג מידות הרחמים. , לסבב את כנסת ישראל ולשמור אותה, כי י"ג מידות הרחמים, שהן המוחין השלמים דנוקבא, נבחנות שהן מסבבות ומאירות אליה מכל הצדדים סביב סביב, ונשמרת על ידיהן ממגע החיצוניים, כי כל זמן שאין בה המוחין הגדולים בהארת החכמה מי"ג מידות, יש בה יניקה לחיצוניים.

ב) ואח"כ נזכר שם אלקים פעם אחרת, אלקים מרחפת. כדי להוציא חמישה עלים קשים, המסבבים את השושנה. ואלו חמשת העלים נקראים ישועות. והם חמישה שערים, וע"ז כתוב, כוס ישועות אשא. זו היא כוס של ברכה. כוס של ברכה צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר, כמו השושנה, היושבת על חמישה עלים קשים, שהם כנגד חמש אצבעות. ושושנה זו היא כוס של ברכה.

מהשם אלקים השני עד שם אלקים השלישי חמש מילים: מרחפת על פני המים ויאמר. כנגד ה' עלים. מכאן ולהלאה, שנאמר, אלקים יהי אור, הוא האור שנברא ונגנז ונכלל בברית ההוא, שנכנס בשושנה והוציא בה זרע, וזה נקרא עץ עושה פרי, אשר זרעו בו. והזרע ההוא נמצא באות ברית ממש.

ביאור הדברים: חמישה עלים קשים הם ה"ג דנוקבא, שהן ע"ס דאו"ח, שהנוקבא מעלה ע"י זיווג דהכאה באור העליון, הנקרא אור של דין. כי ע"ס דאו"י נקראות ה"ח חג"ת נ"ה, והן מתלבשות בה' גבורות חג"ת נ"ה דאו"ח. ואלו חמישה עלים קשים, הם כוחות הדין שבמסך, המעכב את האור העליון, מלהתלבש ממסך ולמטה. וע"כ נקרא עתה רק ה' עלים קשים, כי עוד אינה ראויה לזיווג עליהם. ובזמן הגדלות, כשמסך בא בזיווג עם האור העליון, הם נקראים ה"ג.

ואלו ה' עלים קשים הן ה' מילים, שיש מאלקים שני עד אלקים שלישי: מרחפת על פני המים ויאמר. ולמה נזכר פעם אחרת, שמשמע שיש כאן פעולה חדשה, ואומר, כדי להוציא מהנוקבא ה' עלים קשים אלו, שהם הכנה לזיווג בזמן הגדלות.

ע"ס דאו"ח נקראות ה"ג חג"ת נ"ה ולא נקראות כח"ב תו"מ, מפני שממשיכות אור חסדים לבד, ולכן ירדו כח"ב ממעלתם ונקראים חג"ת, ות"ת ומלכות נקראות נו"ה.

בגדלות, שה' עלים קשים נעשו לה"ג, הם נבחנים לחמישה שערים, פתוחים לקבל ה"ח דאו"י. ונקראים ישועות. ואז נקראת הנוקבא כוס ישועות או כוס של ברכה, כי בסגולתם נעשית הנוקבא כלי מחזיק הברכה, ה"ח.

מספר הספירות עשר, שעיקרן הן חמש בחינות, או י"ג, כמו י"ג מידות הרחמים. עשר מורה על ספירת זו"ן, שבהן רק אור חסדים. י"ג מורה על המוחין דהארת החכמה, המקובלת לזו"ן.

כוס של ברכה, המורה על המשכת ה"ח תוך ה"ג שלה, צריכה להיות על חמש אצבעות ולא יותר. דהיינו, רק במספר עשר, חג"ת נ"ה ולא יותר. דהיינו, להוציא ממספר י"ג, כי אין הנוקבא ראויה לקבל חכמה מי"ג, זולת בדרך התלבשות החכמה בחסדים. ולפיכך צריך מקודם להמשיך ברכה, שהם ה"ח ע"י ה' אצבעות דווקא, שהן ה"ג. ואז יכולה לקבל גם מי"ג.

ומשמע, שהכוונה על ה' אצבעות של יד שמאל, שהן ה"ג. כי ה' אצבעות של יד ימין הן ה"ח. ולפיכך צריכים להגביה את הכוס של ברכה בב' ידיים, כלומר גם עם ה' אצבעות של יד שמאל, כדי לרמוז על הכוונה של ה"ג. אמנם אח"ז, בתחילת הברכה, צריכים להשאיר את הכוס על ה' אצבעות של יד ימין בלבד, כי אין לעורר אחיזה לס"א, היונקת משמאל.

אלקים שלישי, שבמאמר, יהי אור, להאציל גדלות דנוקבא, שהוא ה"ח וי"ג מידות הרחמים, אשר ה"ח הם ה"פ אור שבמאמר: יהי אור, ויהי אור, האור כי טוב, בין האור, לאור יום. וי"ג מידות הרחמים מרומזים בכתוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. כי אחד הוא י"ג וגם בגי' י"ג.

ה' האורות הללו, הם האור, שברא הקב"ה ביום א', היה אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו. כיוון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפּלַגה, וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנָזוֹ מהם. כמ"ש, ונגנז ונכלל בברית שנכנס בשושנה: שה"ח נכללו מקודם ביסוד דז"א, ולא באו ישר מבינה, מאלקים, לנוקבא. והברית, יסוד דז"א, שנכנס בשושנה, ונתן אותם אליה.

אלו ה"ח היוצאים על ה"ג, נקראים זרע. ועיקר תוקף הדין והגבורות שבמסך, שבכוחם מכה על האור העליון ומחזירו לאחוריו, נמצא רק בעטרת היסוד דז"א, שממשיך אותם ממזל ונַקֵה שבדיקנא. והנוקבא מקבלת ממנו רק הארה וענף. לפיכך, עיקר הזיווג שעל המסך, המעלה ה"ג, הממשיכות והמלבישות את ה"ח, שהם ה' אורות, נעשה ביסוד דז"א, והוא הנותן אותם לנוקבא. שאותו זרע, שהם ה"ח וה"ג, נמצא באות ברית ממש, כי באות ברית, שהיא עטרת יסוד דז"א, נמצאת ממשיות הגבורות, הממשיכות ה"ח, הנקרא זרע. אבל, יסוד הנוקבא מקבל רק צורה של הגבורות שלו. וע"כ נקרא יסוד הנוקבא רק בשם צורת הברית.

ג) כמו שצורת הברית נזרעה במ"ב (42) זיווגים מהזרע, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית.

ביאור הדברים. שם מ"ב אותיות: הויה פשוטה, הויה במילוי, הויה במילוי דמילוי. שבהן מ"ב אותיות. אותו זרע, הנמצא באות ברית, שהן ה"ח וה"ג, נמשך מהשם מ"ב.

וע"כ נאמר, וכמו שצורת הברית, יסודהנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מהזרע של אות ברית, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית.

כי ב' בחינות יש בנוקבא:

א. בניין פרצופה, שנבנית ע"י הבינה.

ב. הזדווגותה עם ז"א, הנקראת הזיווג.

וכמו שצורת הברית, יסוד הנוקבא, נזרעה במ"ב זיווגים מאותו הזרע, של אות ברית, שהֶבְחן זה הוא בזיווג, הנה כך תקיש לסדר אצילות בניינה של הנוקבא, הנקראת מעשה בראשית, ע"י הבינה, שהייתה ג"כ בשם מ"ב. ויש ב' מצבים בבניין הנוקבא, קטנות וגדלות. הקטנות נקראת חקיקה, שפירושו, חקיקה לבית קיבול לאורות של זמן הגדלות, כי כל המקובל לנוקבא בזמן הגדלות, צריכה להכנה ולהכשרה להם מימי הקטנות. הגדלות נקראת בשם מפורש, כי כל הסתום בעת הקטנות מתפרש ונודע בעת הגדלות.

וע"כ נאמר, כך השם החקוק והמפורש. הנוקבא נקראת שם. החקוק, הקטנות שלה. המפורש, הגדלות שלה. וגם הם נזרעו ונבנו במ"ב אותיות, כמו מ"ב זיווגים שבזיווג באות ברית. ומ"ב אותיות של מעשה בראשית הן מ"ב האותיות, המובאות

אין תגובות

להגיב