095 – דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קפז-קפח

ניתן להשתתף בשידור חי באתר הסולם – http://hasulam.co.il. לעדכונים בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

שם המאמר: "פקודי אורייתא פקודא קדמאה"

כיצד תנצל מ-ד' מיתות בית הדין? כוון עצמך "ליראת הרוממות"!

בשיעור זה אנו עוסקים במאמר "פקודי אורייתא פקודא קדמאה", בו מתוארים הן מידת היראה המהווה את השורשים לכל כללי התורה והן עונשי ד' מיתות בין המגיעים לסר ממנה. מסביר הזוה"ק שהיראה שבבחינת "יראת הרוממות", היא שורש בנפש האדם, המייצבת בתוכו את נקודת הוודאי הראשונית, שהיא הסיבה המוקדמת לכל הסיבות ונקודת המשענת לכל הספיקות, עד כדי שלא יתכן מצב בו ישנם ריבויי ספיקות, ללא כל וודאי ראשוני המקיים אותם, שכן קבלת הספק כדבר הניתן להוכחה, מאשש גם הוא את מציאותו של הוודאי הראשוני, אף לטענת הריאליסטים. עתה מתאר הזוה"ק את ד' העונשים המגיעים לאדם, המתנתק ממידת היראה שהיא כללות כל התורה כולה, דרך הלקאתה של הרצועה הרעה שבבחינת "היראה הרעה":

א. חנק – חנק זה בחינת "תוהו", שתוהה על הראשונות ולא מקבל שישנה מציאות שלמעלה מן הרצון לקבל בבחינת "אמונה למעלה מן הדעת", שהיא הוודאי הראשוני המתחיל הכל וכולל הכל שאי אפשר בלעדיו. וגם אם מקבל על עצמו את החוקים שבבחינת שם "הויי"ה", אין בקבלתו אלא טובת הנאה אישית. נמצא אם כן שכאשר האדם תוהה על הראשונות הוא נחנק ואין לו אוויר של קדושה.

לאחר שהאדם נתון לחבל המחנק של קליפת הגאווה, הגורמת לו להתנגד להנהגה, לתורה ולרבנים, לאחר מכן נתקיים הפסוק: "הוי מושכי העוון בחבלי השווא וכעבותות העגלה חטאה", שפירושו התגברות בחינת "החטאה" בנפש האדם, עד לכדי מצב בו איננו יכול להתנתק ממנה. עניין זה מתבטא בנפש האדם על-ידי סקילה.

ב. סקילה – סקילה זה בחינת "בוהו", והיא נעשית על-ידי אבנים, שהן אותן ההבנות המשקעות באדם מחשבות זרות, עד לכדי שמתרוצצות בגולגתו מחשבות רעות ותאוות רעות וכל כולו הרהורים רעים ובזה נתקיים: "קשים הרורי עבירה מעבירה", באופן שמגוף העבירה יכול הוא להפרד, אולם מהרהורי העבירה קשה היא הפרידה עד למאוד.

כאשר האדם רואה שמחשבותיו והרהוריו שקועות תדיר בענייני העולם הזה או בדברים אשר אינם טובים, אין זה אלא משום שעבר מיתת חנק, לסיבה שהיה גאוותן ותהה על הראשונות ועתה נוסף להענש בסקילה – בהרהורים רעים ומחשבות רעות. וכעת מוסיף הזוה"ק לתאר את מיתת בית הדין השלישית בשרשרת 'עונשי ד' מיתות בית הדין', שהיא מיתת השריפה, השורפת ומכלה את כל רגעי החסד שהיה לו לאדם מן הקדושה.

ג. שריפה – שריפה היא אותה הבחינה של הסיטרא אחרא, המבקשת לשרוף את כל החיות דקדושה שיש לאדם, עד לכדי שגם בעת בה הוא מקיים את הקדושה באופן חיצוני, אין לו שום תענוג מכך ונמצא בזה שמאבד את כל הקשר שלו לקדושה.

ד. הרג- הרג בחרב זו אותה הבחינה שמוותרת את ראשו של האדם מגופו, מנתקת בין ראש לגוף, ביטוי לכך הוא שהאדם פועל בסערת הנפש והופך להיות רגזן מתוך אותן התאוות ואותו העדר החשק לקדושה, כך שגם כאשר הוא נצרך לעשות מעשה שבקדושה הוא הופך להיות רגזן נרגן ומתוסכל, שכן כפי שנתבאר לעיל, ליבו ומוחו לא עובדים יחדיו, אלא במנותק אחד מהשני. נמצא אם כן שאדם זה חי חיים כפולים כסכיזופרן ולעיתים אף יותר מכך, כל זאת משום שלא קיבל על עצמו יראה.