066- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קכט-קל

066- דף היומי – הקדמת זהר הסולם עמודים קכט-קל

שם המאמר: "ליליא דכלה"

למדנו שישנה חשיבות גדולה לפעולות של הפרטים למען הכלל — שכל הפרטים שלמדו יחד בלילה יצרו אמונה, ואותה אמונה היא הבסיס ל"יחד". על כן בלילה, דווקא בזמן הדין, בו מתגלה הפרטיות של כל אחד, זהו בדיוק הזמן לגלות את האמון של כל אחד כלפי הכלל. היות והזיווג, בחינת ההארה, הוא תמיד על הכלל ולא על הפרטים, ע"כ יש חשיבות גדולה שהפרטים יגלו את הכלל הזה. אולם לא ניתן לקבל את האור לפרטים מצד עצמם, ואם מנסים לעשות כן, אז האור מגיע, מאיר, ומיד מסתלק, כמו ניצוצין.

לכן, ניתנה לנו הדרך לגמר התיקון, שהיא התורה הנותנת את האפשרות לקשר בין הנברא לבורא, בין הפרט לכלל. התורה יורדת מהעולם העליון עד למציאות של העולם הזה. ליל שבועות המדובר כאן, הוא בחינת ההכנה לקשר, שהוא הלילה ובחינת ההכנה לעולם הבא בו צריכים לקבל את ההארה, כנגד כל זמן התיקון. לכן, כל מי שיש בו אמון כלפי הכלל, יכול להיות חלק מאותה הארה. וכאשר הפרט קונה אמון זה, גם הוא מצטרף, כחלק מהכלל.

עתה אנו באים להסתכל על הלימוד מצד מבט של גמר תיקון — דהיינו שהכלה באה להיכנס תחת החופה, בבחינת "כנסת", "כינוס", יחד עם החתן. חתן הוא מלשון "נחות", היות ויורד במדרגה כדי להעלות את כל בחינות הירידות של האדם ולקבץ אותן לבחינת כלל, ל"ביחד", ועל ידי כך הופכת כל ירידה או כל מקרה לשמחה גדולה, כי באה לגלות את הכלל.

כאשר תופסים את הכלל, כל הפרטים מתקבצים יחד להאיר, והשמחה היא שמחה גדולה. וזאת, ע"י שכל פרט קונה את האמון שלו, דהיינו שמראה שמוכן לפעול למען הכלל ולא למען עצמו.

לפיכך, בעבודתנו בעולם הזה, צריך להביא כל פרט לתפיסה הכללית. האם אני פרט, או פרט שקשור לכלל? האם הכישרון הוא פרטי שלי, או שמא בא לשמש את הכלל? כאשר נוכל להביא כל פרט לתפיסת הכלל, זה יהיה גמר תיקון בבחינת "משוש חתן על כלה".