28- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – פב-פד (שיעור השקפה)

28- הדף היומי בזוהר הסולם – תולדות – פב-פד (שיעור השקפה)

שיעור שמע:

bmp3 (1)

מאמר הברכות

קפב) פיה פתחה בחכמה. זהו ב' של בראשית, הנוקבא, המכונה בית. תורת חסד על לשונה, אברהם, קו החסד, שבו ברא העולם, ובו מדבר תמיד, שמדבר תמיד בתורה, שהיא כולה המשכת החסד.

צורת אות ב' היא סתומה מצד אחד ופתוחה מצד אחד. סתומה מצד אחד, כמ"ש, וראיתָ את אחורי. ראיה היא חכמה, וכשהנוקבא מקבלת חכמה היא נסתמת, מטעם חסרון חסדים, וע"כ נקראת אחוריים. והכתוב אומר אז עליה, וראיתָ את אחורי.

ומצד השני ב' פתוחה, כדי להאיר פניה כלפי מעלה, שהוא ז"א. וכן היא פתוחה כדי לקבל מלמעלה, מז"א, והיא פרוצה כמו אַכְסַדְרָה, לקבל אור מרובה. כי האכסדרה מקבלת אור השמש יותר מבית. ומשום זה עומדת בראש התורה, ב' של בראשית. כמ"ש, פיה פתחה בחכמה. ונתמלאה אור אח"כ בכל דברי התורה, שהם, ותורת חסד על לשונה.

יש בהכתוב ב' פתיחות של הנוקבא:

א. פיה פתחה בחכמה

ב. ותורת חסד על לשונה

בעת שהב', שהיא הנוקבא, נפתחת, בעת שמזדווגת עם ז"א, יש בה השפעה וקבלה. כי ז"א הוא תמיד בחסדים מכוסים, להיותו בבחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא. זולת בעת זיווגו עם הנוקבא, הוא נכלל ממנה באור החכמה שלה. ואומר, שהנוקבא מאירה הארת חכמה כלפי מעלה, לז"א בעלה, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה, כי מעטרתו בהארת החכמה. הרי שהנוקבא נפתחת בבחינת השפעה, כמ"ש, פיה פתחה בחכמה, להשפיע חכמה לז"א. וכן היא נפתחת בקבלה, שמקבלת אז שפע חסדים מז"א, שהוא נקרא תורה. כמ"ש, ותורת חסד על לשונה.

פיה פתחה בחכמה. סובב על התורה. שפתחה בחכמה בוודאי. כמ"ש, בראשית ברא אלקים. שבראשית, פירושו חכמה, כתרגומו בחוכמתה. תורת חסד על לשונה, כי אחר כך מספרת התורה ואומרת, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. שפירושו אור החסד.

פיה פתחה בחכמה. ה' ראשונה של שם הקדוש הוי"ה, שהיא בינה, שהכל בה, שכל המוחין דזו"ן והתחתונים נמשכים ממנה. והיא סתומה וגלויה, שנוהג בה קטנות וגדלות. שבעת קטנות היא כללות שלמעלה ושלמטה. שהמלכות שלמטה נכללת בבינה שהיא למעלה. שאז נעשית הבינה סתומה.

ולעת גדלות היא המוחין שלמעלה, של הבינה עצמה. ושלמטה, של המלכות. שאז היא עצמה נעשית גלויה, בג"ר. וגם משפעת מוחותיה אל המלכות.

לפיכך, פיה פתחה בחכמה, משום שבסוד הג"ר דבינה, היא סתומה ולא נודעת כלל. כמ"ש, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. וכשהתחילה הבינה להתפשט עם החכמה שנתדבקה בה, ושנתלבשה בתוכה כז"ס תחתונות שבה, שזהו, פיה פתחה בחכמה, לא יכלה להתפשט, עד שהוציאה קול, ז"א, הקו האמצעי, שהוא תורת חסד. ועליו נאמר, ותורת חסד על לשונה. כי ז"א נקרא תורה, והוא מאיר באור החסד, וע"כ נקרא תורת חסד. והטעם שהבינה לא יכלה להתפשט בחכמה, עד שיצא אור החסד, שהוא ז"א, הוא מפני שאין החכמה יכולה להאיר מטרם שנתלבשה באור החסד.

קפד) פיה פתחה בחכמה. פירוש אחר. ה' אחרונה של שם הוי"ה, הנוקבא, שהיא נקראת דיבור, התלוי בחכמה. שאין דיבור בלי חכמה ושכל. וע"כ נאמר על הנוקבא, פיה פתחה בחכמה. ותורת חסד על לשונה, זהו קול, ז"א, העומד על הדיבור, שהיא הנוקבא, להנהיג אותה.

ותורת חסד, זהו יעקב, ז"א שנקרא תורה והוא חסד. שהוא על לשונה, על הדיבור שלה, להנהיג המלה ולהתיחד עמה, כי אין דיבור בלי קול.

כלומר, הנוקבא הנקראת דיבור, אין לה מעצמה כלום, אלא מה שז"א, הנקרא קול, משפיע אליה. וע"כ אין הדיבור נשמע בלי קול. שיורה על יחוד זו"ן.

פיה פתחה בחכמה, כשהנוקבא פותחת פיה לדבר, להשפיע חכמה לתחתונים, אז ותורת חסד על לשונה, אז מחויבת להתיחד עם ז"א, קול ותורת חסד, והוא נשמע דרך הדיבורים שלה שעל לשונה. וגם זה הוא מטעם, שאין החכמה שבנוקבא יכולה להאיר בלי אור החסד של ז"א.

קפה) אני חכמה, שָכַנתי עָרומָה ודעת מזימות אמצא. אני חכמה, זהו כנסת ישראל, הנוקבא, הנקראת חכמה תתאה. שָכַנתי עָרומָה, זהו יעקב, שהוא ערום, כי לקח הברכות בעורמה. ודעת מזימות אמצא, זהו יצחק, שהיה לו דעת מזימות לברך את עשו. ומשום שחוכמה, השכינה, נשתתפה עם יעקב, שבא בעורמה, ע"כ, ודעת מזימות אמצא, שנתברך יעקב מאביו, שהיה לו דעת מזימות לברך את עשו, ונחו עליו כל אלו הברכות, ונתקיימו בו ובבניו לעולם ולעולמי עולמים.

קפו) נתקיימו בעולם הזה, וכולם יתקיימו בזמן מלך המשיח, שאז יהיו ישראל גוי אחד בארץ ועם אחד אל הקב"ה. וכמ"ש, ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ. וימשלו למעלה ולמטה, כמ"ש, והנה עִם ענני השמים כבן אנוש היה בא. היינו המלך המשיח. וע"כ רצה יעקב, שברכותיו יהיו נדחות לעתיד לבוא, ולא לקח אותם מיד.

קפז) באותה שעה, שיצא יעקב עם הברכות מלפני אביו, היסתכל בעצמו ואמר, הנה אלו הברכות אני רוצה לדחות אותם לאחר זמן, ויהיו לאורך ימים. והיה מפחד ומתירא, שלא ינוחו עליו הברכות מיד, פן יהיה להן הפסק, אם יחטאו ישראל. יצא קול ואמר, ועתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה'. כי איתך אני, שלא אעזוב אותך בעולם הזה. כי הנני מושיעך מרחוק, לאותו הזמן שאתה מדחה את קיום הברכות. ואת זרעך מארץ שביים, שאע"פ, שעתה לקח עשו את הברכות, ובניו יעבידו את בניך, אני אוציאם מידיו, ואז בניך יעבידו אותו. ושב יעקב, שישוב לאלו הברכות. ושב יעקב, אל השכינה, שתהיה שוב עם יעקב. ושב יעקב, ודאי ושקט ושאנן, שישקוט מאלו הממלכות, מבבל, ממדי, מיון ומאדום, שהיו מעבידים את ישראל. ואין מחריד, לעולם ולעולמי עולמים.

קפט) כל מה שהקב"ה עושה בארץ, הכל הוא בסוד החכמה, והכל הוא כדי להורות חכמה עליונה לבני אדם, כדי שילמדו מאותם המעשים סודות החכמה. והכל הוא כראוי להיות. ומעשיו כולם הם דרכי התורה, משום שדרכי התורה הם דרכיו של הקב"ה. ואין לך דבר קטן, שלא יהיו בו כמה דרכים ושבילים וסודות חכמה העליונה.

קצ) שלוש מאות הלכות פסוקות בסוד חכמה העליונה, בפסוק, ושם אשתו מְהֵיטַבְאֵל בת מַטְרֵד, בת מי זהב. כמה סודות התורה נמצאים בכל פעולה ופעולה שכתוב בתורה, ובכל מילה ומילה יש בה חכמה ותורת אמת. ועל כן מלות התורה מלות קדושות הן, להראות מהן נפלאות. כמ"ש, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

קצא) בשעה שהנחש רימה את אדם ואשתו, שקרב לאשתו והטיל בה זוהמה, ונתפתה בה אדם, אז נטמא העולם, ונתעללה הארץ בשבילו, וגרם מיתה לכל העולם, והעולם היה עומד להפרע ממנו. עד שבא עץ החיים, וכיפרִ על אדם, והכניע את הנחש, שלא ישלוט על זרעו של יעקב לעולם.

קצב) בזמן שישראל הקריבו שעיר, היה נכנע אותו הנחש, ונתהפך לעבד אל ישראל. ועל כן הגיש יעקב לאביו שני שעירים. אחד להכניע לעשו, שהוא שעיר. ואחד בשביל המדרגה, שעשו היה תלוי בה ונתדבק בה, שהוא סמאל, שרו של עשו.

קצג) ועל כן נמצא העולם בקללה, עד שתבוא אשה בדומה לחוה, ואיש בדומה לאדם, ויְרַמוּ ויערימו על אותו הנחש, ואותו שהיה רוכב עליו, שהוא סמאל.

יעקב היה דומה לאדם, ורבקה היתה דומה לחוה, ועשו היה בחינת הנחש, ששרו של עשו, סמאל, היה רוכב עליו. וע"כ באו רבקה ויעקב במירמה, והערימו על עשו וסמאל. ובכוח ב' השעירים, שהגישו רבקה ויעקב, התגברו עליהם.

קצד) ויהי עשו… ויעקב איש תם יושב אוהלים. איש תם, פירושו, אדם שלם. למה הוא תם, בשביל שהוא יושב אוהלים, שנאחז בשני הצדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק. ונמצא שהוא שלם מימין, שהוא אור החסדים, והן משמאל, שהוא הארת החכמה.

אוהל פירושו אורה. ולהיותו כלול מב' אורות, מהארת הימין והארת השמאל, אומר עליו הכתוב, יושב אוהלים, לשון רבים.

ומשום שכלול מב' הצדדים, בא יעקב אל עשו מצידו של יצחק הכלול בו. שהם ב' השעירים שהגיש ליצחק, שהיו מהארת השמאל מבחינת יצחק. והערים עליו, כמ"ש, עם חסיד תתחסד ועם עיקש תתפתל. וכשבא לקבל הברכות, בא בתמיכה של מעלה, בתמיכת אברהם ויצחק, מב' הצדדים ימין ושמאל ביחד.

קצה) כאשר יעקב נתעורר אל סמאל, שהוא מדרגת עשו, וסמאל רב והתאבק עם יעקב, ויעקב ניצח אותו בכמה אופנים, נוצח הנחש בעורמה ובמירמה, ולא נוצח רק בשעיר, כלומר שני השעירים שהגיש ליצחק אביו, שבהם ניצח את עשו, שהוא דרגת הנחש. ואף על פי שהכל אחד, דהיינו הנחש וסמאל, מכל מקום ניצח כמו כן גם את סמאל בנצחון אחר. כמ"ש ויאבק איש עימו עד עלות השחר וירא כי כי לא יכול לו.

קצו) סמאל בא ורצה להעביר את יעקב מן העולם. ואותו לילה היה הלילה שנברא בו הלבנה, ליל ד', בלילה שנבראו בו המאורות, שהוא זמן סכנה. ויעקב נשאר לבדו, שלא היה עימו אחר. הלילה של יום ד', כי אז הלבנה היא חסרה, שכתוב בו, יהי מְאׂרׂת, חסר ו', שהוא לשון קללה. ואותו הלילה נשאר יעקב לבדו, וע"כ היה בסכנה גדולה. כי כשהלבנה חסרה מתחזק נחש הרע ומושל. ואז בא סמאל וקיטרג על יעקב, ורצה להאבידו מן העולם.

קצז) ויעקב היה חזק בכל הצדדים, בצד יצחק ובצד אברהם, שהם היו מעוזיו של יעקב. בא סמאל לימין, ראה את אברהם חזק בתוקפו של יום, בצד הימין שהוא חסד. בא לשמאל, ראה את יצחק חזק בדין קשה. בא לגוף, לקו אמצעי, ראה את יעקב חזק מב' הצדדים אברהם ויצחק, שמסבבים אותו. אז, וירא כי לא יכול לו, ויגע בכף ירכו, שהוא מקום מחוץ לגוף, והוא עמוד אחד של הגוף, שכל הגוף נשען עליו, כלומר ספירת הנצח, שהוא עמוד של הת"ת, הנקרא גוף. אז, ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.

קצח) כיון שהאיר הבוקר והלילה עבר, ניתחזק יעקב ונחלש כוחו של סמאל. אז אמר, שלחני, שהגיע הזמן לומר שירת הבוקר, ואני צריך ללכת. והודה לו על הברכות, והוסיף לו ברכה אחת משלו. שכתוב, ויברך אותו שם.

קצט) כמה ברכות נתברך יעקב? אחת של אביו, על ידי מירמה, שהרויח כל אלו הברכות. ואחת של השכינה, שברך אותו הקב"ה, כשחזר מלבן, כמ"ש, ויברך אלקים את יעקב. ואחת שברך אותו המלאך הממונה של עשו. ואחת, שברכו אביו כשהלך לפדן ארם, כמ"ש, ואל שדי יברך אותך.

ר) בעת ההיא, שראה יעקב את עצמו בכל אלו הברכות, אמר, באיזה מהן אשתמש עתה. אמר, בברכה החלשה שבהן. ומי היא, זו היא האחרונה שברכו אביו. ואף על פי שגם הוא ברכה חזקה, אמר, אינה חזקה בשליטת עולם הזה כראשונות.

רא) אמר יעקב, אקח עתה ברכה זו ואשתמש בה, ואדחה כל האחרות לזמן שיהיה נצרך לי וּלבנַי אחרי. מתי יהיה זאת? הוא יהיה בזמן, שיתקבצו כל האומות להאביד בַּנַי מן העולם. שכתוב, כל גוים סבבוני בשם ה' כי אֲמִילַם, סבוני גם סבבוני. סבוני כדבורים. הרי כאן שלשה פסוקים, כנגד ג' ברכות שנשארו, שעוד לא נשתמש בהן. אחת הוא ברכה ראשונה שברכו אביו. השניה היא הברכות שברכו הקב"ה. השלישית היא הברכות שברכו המלאך.

רב) אמר יעקב, שמה אני צריך כל הברכות, שיגינו עלי מפני המלכים וכל האומות שבכל העולם שיסבבוני. וע"כ אדחה אותן שמה. ועתה, לעשו, די לו בברכה זו, ברכה השניה שברכו אביו.

בדומה למלך, שהיו לו כמה גדודים גיבורים, כמה שרים עושי מלחמה, היודעים לערוך מלחמות, שהיו מוכנים נגד מלכים גיבורים לערוך עימהם מלחמה. בינתים שמע המלך על שודד ענק אחד. אמר, אלו שומרי השערים ילכו שם וילחמו עימו. אמרו לו עבדיו, מכל הגדודים שלך אינך שולח שמה אלא אלוּ. אמר המלך, נגד שודד הזה מספיקים גם אלוּ, כי כל גדודי ושרי המלחמה אדחה, שילחמו נגד המלכים הגיבורים ליום מלחמה. שיהיו נחוצים לי, יהיו מוכנים. אף יעקב כך אמר לנגד עשו, מספיקות לו עתה גם אלו הברכות, שברכו אביו כשהלך לפדן אדם. אבל שאר כל הברכות, אדחה אותן לאותו העת, שיהיו נחוצים לבַּנַי, לנגד כל המלכים והשליטים שבכל העולם, שיקומו עליהם.

רד) כשאותו העת יגיע, יתעוררו אלו הברכות מכל הצדדים על ישראל, ויתקיים העולם על קיומו כראוי להיות. ומאותו יום ואילך יקום מלכות העליונה, נוקבא דז"א, על כל שאר הממלכות האחרות. ואותו האבן שנחצבה מן ההר שלא בידי אדם, כמ"ש, משם רועה אבן ישראל. אבן היא כנסת ישראל, נוקבא דז"א.

רה) מכאן נשמע, ששאר הברכות של יעקב נשארו לישראל לעתיד לבוא, כמ"ש, שאר ישוב, שאר יעקב, אלו הן ברכות אחרות שנשארו. ועליהם נאמר, שאר ישוב, שישובו לישראל. וכתוב, והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים, בכל הגוים ולא רק בעשו לבדו. שאז יתעורר עליהם שאר הברכות. שכתוב, והיה שארית… כטל מאת ה'.

רו) בן יכבד אב ועבד אדוניו. בן זה עשו, שלא היה אדם בעולם שיכבד לאביו, כמו שכיבד עשו את אביו. וכיבוד ההוא שכיבד אותו, השליט אותו בעולם הזה.

רז) ועבד אדוניו. זה אליעזר עבד אברהם. כי אדם שבא לחרן בהרבה עשירות, וכמה מתנות ופזרונות וגמלים טעונים, ולא אמר לבתואל ולבן, שהוא אוהבו של אברהם, או אדם אחר, שבא על ידי בקשתו של אברהם, אלא עוד מטרם שהתחיל לדבר דבריו, כמ"ש, ויאמר עבד אברהם אנכי. וכן אחר כך אמר כמה פעמים עליו, אדוני.

משום שכיבד את אברהם בכיבוד ההוא וטוב ההוא, המתינו לו לכמה זמן. כי אמרו חז"ל, שאליעזר עבד אברהם הוא עוג מלך הבשן. וע"כ אמר הקב"ה למשה, אל תירא אותו, שלא יעמוד לו זכותו של אברהם. ומה שהיה חי עד זמן ההוא, היה בזכות שכיבד את אדונו.

רח) כך עשו ההוא. בזכות כיבוד ההוא שכיבד את אביו, המתין לו הקב"ה כל אותו הזמן ששלט בעולם הזה. ואלו הדמעות הורידו את ישראל תחת השעבוד שלו, עד שישובו ישראל אל הקב"ה בבכיה ובדמעות, שכתוב, בבכי יבואו. ואז כתוב, ועלו מושיעים.

אין תגובות

להגיב