004- הדף היומי בזוהר הסולם – וישב – י-יב (שיעור השקפה)

004- הדף היומי בזוהר הסולם – וישב – י-יב (שיעור השקפה)

שיעור שמע:
 שיעור שמע:

bmp3 (1)

 

פרשת וישב עמ': י'-יב' מאמר: "כי פעל אדם ישלם לו"

הזוהר הקדוש דף היומי שיעור למתחילים אנחנו לומדים היום בע"ה בפרשת וישב עמ'-י', יא' ו-יב'. אנחנו נמצאים בע"מ י' כאשר סיימנו את השיעור הקודם ב-ב' שאלות שבאו על בחינה של הבנה אחת. ההבנה האחת שדיברנו עליה שנתן לנו הזוהר שכאשר הקב"ה רוצה להגביה את הצדיק אז הוא נותן לו יסורים, או נותן לו שבירת הגוף, זו לצורך שהנשמה היא תשלוט על הגוף ולא הגוף ישלוט על הנשמה. על ההבנה הזאתי שאלנו ב' שאלות. השאלה הראשונה היא נשאלה עפ"י הנחת יסוד, שאומר לנו הזוהר, שהשכינה לא שורה במקום עצבות. על זה הוא שואל: אם השכינה לא שורה במקום עצבות אז כיצד אתה אומר לי שרק ע"י שבירת הגוף ,שזה מביא עצבות, יוכל להתקרב להשם? הרי זה לא הגיוני. שאלה שניה: אומר אם יש שבירת הגוף וע"י  זה הוא מתקרב להשם אז איך זה שיש צדיקים שכן היתה להם שבירת הגוף וצדיקים שלא? אם כך כל צדיק הייתה צריכה להיות לו שבירת הגוף כך, דהיינו יסורים ואנחנו רואים צדיקים שלא התייסרו בעולם. עד כאן למדנו בשיעור הקודם. בשיעור הזה הוא רוצה לתת לנו תשובה. אז הוא נותן לנו קודם כל תשובה, הנחה של תשובה וסותר אותה. לאחר מכן הוא מביא לנו מספרי ראשונים איזשהי תובנה ועל פי התובנה הזאת הוא פותר לנו, על פי תובנה אחת את ב' הקושיות ובסוף גם מוסיף לנו רבי אלעזר עוד איזשהי הבנה שהיא נוספת. ועל זה אנחנו רוצים ללמוד היום. בעצם מה שיש לנו ללמוד היום זה את התשובה ופריכתה ולאחר מכן את התשובה האמיתית שהיא נותנת לנו תשובה טובה על ב' הבחינות, היא קצת עלומה במקורה אבל מובנת בפתרון של השאלות.

אז נתחיל מהנחת התשובה הראשונה: הנחת התשובה- שאם הצדיק הוא צדיק בן צדיק אז הוא לא יקבל יסורים וצדיק בן רשע כן יקבל יסורים בעולם. את זה סותר הזוהר הקדוש היות ואומר: ראינו צדיקים בני צדיקים שגם הם היו צדיקים בני צדיקים ובכל זאת סבלו בעולם. כך שאנחנו רואים שהתשובה הזאת היא לא התשובה הנכונה. אז את התשובה הזאת כבר אמרנו, סתרנו, זו לא התשובה. זאת אומרת, גם אם נראה צדיק בן צדיק יכול להיות שיגיע לו יסורים, לא היחוס קובע. אם כן מה קובע? אומר שראה בספרי ראשונים איזשהו סוד והסוד הזה יש בו שתי סודות, מה הסוד הגדול? אומר באות ל"ב שהלבנה ,דהיינו הנוקבא, שהיא בגרעון ונמצאת בדין ובמצב הזה השמש שהוא זעיר אנפין, אין הוא נמצא אצלה. אבל יחד עם זה שהוא לא נמצא אצלה צריך להוציא נשמות, זה התפקיד שלה, בכל זמן ובכל עת צריך להוציא נשמות, מה זה נשמה? איזשהו מציאות של גוף עם חיות בתוך הגוף הזה. באופן הרגיל מה שאנחנו רואים בעולם הגשמי נולד תינוק מאבא ואמא וניתנת בו נשמה מהעולם העליון, מהקב"ה, כפי שלמדנו שלושה שותפים בבריאת האדם: האם והאב והקב"ה. אותו דבר צריך ללמוד בתוך אדם אחד, מה זה נשמה בתוך אדם אחד? שיש לו איזשהי חיות בתוך מעשה  שבא ממחשבה. שהמחשבה זה צד הזעיר אנפין, המעשה זה צד הגוף וההרגשה באותו מעשה זה הנשמה שניטעת באותו מעשה. אז אם כך אדם עושה מעשים, אם הוא עושה את המעשים ממצב של גריעות הלבנה, שהיא בגריעות זה מצב שהשכל הישר לא דבוק במעשה והמעשה נקרא שהוא מעשה בגריעותא. מה קורה אז? אז היא מוציאה נשמות גם בשעת הגרעון, בזמן שנמצאת בדין,שזה כמו ניתוק בין המחשבה למעשה, ניתוק בין הזעיר אנפין למלכות, ניתוק בין הקב"ה לשכינה הקדושה. ואם מוציא מעשה במצב הזה אז כל מי שמקבל נשמה בזמן ההוא יהיה תמיד בגרעון והעניות נמשכת לו, מה יעשה? אומר אבל מה אני אשם? שואל אותו מעשה שיש לי בו הרגשה עכשיו, אומר מה אני אשם? אומר אתה לא אשם, גם זה שנולד לעולם הוא לא אשם, אלא גם מעשים כאלה צריכים לבוא לעולם. תיכף נבין את זה יותר אבל כבר יש לנו כלל וחצי תשובה, חצי תשובה לשאלה מדוע יש צדיקים שסובלים בעולם, שיש להם יסורים וצדיקים שאין להם יסורים? אז יש לנו תשובה למה יש צדיקים שסובלים בעולם?, מה התשובה? היות ובאו מגריעות הלבנה. הסברנו בגוף אחד מה זה גריעותא- שהלב לא קשור למחשבה ולכן ההרגשה, שהיא הנשמה שנוצרת היא תסבול.

הצד המקביל מהכיוון ההפוך יתן לנו את החצי השני של התשובה, דהיינו כשהלבנה אינה בפגימות ויש זיווג, דהיינו קשר בין המחשבה למעשה או בין הזכר לנקבה או לפי הסוד שראה בספרי ראשונים בין השמש ללבנה והלבנה היא לא בפגימות אז יצאו נשמות או צדיקים שהם צדיקים שאין להם יסורים בעולם. זאת אומרת שזה לא תלוי רק בזכות של הצדיק, אלא במה זה תלוי? זה תלוי בשורש נשמה שלו, עם מה באה הנשמה, במזל, בזה זה תלוי. אז אם אנחנו רואים יסורים בעולם אין זה אומר שהבן אדם לא צדיק, או אם רואים שהכל הולך לו טוב בעולם: בנים , מזונות, חיים, פרנסה וכו'…(מזונות זה פרנסה) אז זה לא אומר שהוא לא צדיק. אז עד כאן ענינו על השאלה הזאת, על השאלה הראשונה. על כך אנחנו רוצים קצת להרחיב את דברי בעל הסולם שאומר שהמציאות הזאת של גריעות הנשמה, אומר הרי כי כתוב כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו אז מה יהיה ההבדל בין צדיק לרשע ששניהם באים מהגריעות? הרי גם הרשע בא מהגריעות, מה יהיה ההבדל ביניהם? אומר: רשע יהיה בגריעות ולא יוכל לצאת מהגריעות הזאת, צדיק יכול לצאת מהגריעות הזאת ע"י תפילה, או יותר מכך הצדיק משתמש ביסורים כדי להתקרב להשם והרשע לא משתמש ביסורים כדי להתקרב להשם אלא הם מרחיקים אותו מהשם. ובכך אנחנו עונים על השאלה השניה שהייתה לנו, שהיא הייתה השאלה הראשונה בעצם שפה אנחנו עונים עליה כשאלה שנייה, מה הייתה השאלה- אך יכול להיות שהקב"ה מקרב את האדם ע"י כך שנותן לו יסורים? אומר: שזה שנתן לו יסורים זה כדי שהוא ישתמש באותם יסורים כדי להתקרב להשם. איך הוא מתקרב ע"י יסורים להשם? ע"י כך שהוא מייחס את היסורים האלה לכך שהקב"ה הוא תמיד, הדין שלו הוא דין בטוב והדין שלו הוא לא דין רע והוא עושה את זה לטובתו והוא מאמן אותו והוא משייך את היסורים לכך שהוא צריך להתעורר להתקרבות להשם. מה בדיוק הקב"ה אמר לו? זה לא ברור כל כך אבל זה מה שאמר לו. לפעמים זה- תזדכך, תלמד יותר תורה, תלך לנקודה הפנימית, או הדבר הגדול שאפשר לתפוס במצב היסורים שאומר: אין תקווה בעולם הזה, אין תקווה לשכר בעולם הזה, היות והיסורים היו בעולם הזה ואני רואה שזה לא תלוי במעשים שלי, אם כך אני צריך לחפש את העולם הבא שלי ואז האור יהיה בעולם הבא ולא בעולם הזה. עוד אומר: שהקב"ה מייסר את הצדיק כי אוהב אותו, כדי לתת לו דרך היסורים האלה הזדככות הנשמה כדי שבעולם הבא יוכל לתת לו את השכר. אז עד כאן ענינו על שתי הקושיות, רק ניתן הערה קטנה בצד שאומר פה, ולא מרחיב בעניין שהצדיק יכול ע"י תפילה, לבטל את היסורים. מה גם שראינו שהרבה צדיקים סבלו ובוודאי שידעו להתפלל והיסורים לא נתבטלו אם כי כך אומר כאן ולא מרחיב אז גם אנחנו לא נרחיב פה בענין הזה אלא נדבר על זה במקומות שמדבר על תפילת צדיקים. על זה אנחנו רוצים לראות את זה בנקודה, קצת יותר בהבנה פנימית ולראות מה זה ב' הבחינות האלה של הגריעות וחוסר הגריעות. אז כפי שאמרנו בגוף אחד זה כאשר יש מחשבה שמובילה את המעשה, שיש זווג בין המחשבה למעשה, זה נקרא שהלבנה לא בגריעות, דהיינו שמקבלת את אור השמש במילואה זה מצב של שלמות, זה מצב של זווג, יוצא מזה קו אמצעי מוליד נשמות שאין להם גריעות, לא מדובר על גשמיות כמובן. ואם היינו רוצים לא לקחת את זה כל כך רחוק בדוגמא, בהמחשה היינו אומרים שזה המצב בין הנשמה של האדם או בין התפיסה ההירואית שלו לבין המעשה שלו, או בין הערך הפנימי שלו למעשה. כשאדם מתחבר לערכים הפנימיים שלו כיהודי ומרגיש את צד היהודי שבו ודרך זה פועל זה נקרא שהוא בשלמות, מה שאנשים קוראים ברחוב שהוא שלם עם עצמו. ויש מצב שהוא עושה מעשה רק מבחינה חיצונית ואין לו קשר לאיזשהו ערך פנימי אבל הוא צריך לעשות מעשים ויש לו הרגשות ומלמעלה נותנים לו הרגשות במעשים הללו, המעשים הללו או ההרגשות הללו, הם מביאות את האדם ליסורים. אם הוא צדיק אז זה יתקן אותו שאותו חטא, שהיא החטאת המטרה תלמד אותו איך לכוון למקום הנכון. ואם הוא פעל דרך ערך פנימי, אז הוא יהיה שלם עם הפעולה שלו והשמחה הזאת תהיה שמחה שלמה והוא לא צריך לסבול יסורים מצד הגוף. אז איך הוא יתקדם בלי יסורים? הוא יתקדם בצורה מטרתית ע"י כך שהוא יראה את המטרה קדימה וילך אליה. ואין מדובר על יסורי הגוף אלא על יסורי הנפש. לכל אדם יש מצבים כאלה ומצבים כאלה. יש מצבים שהוא יותר קשור לערכים הפנימיים שלו והוא פועל אותם ויש לו מצבים שהוא אינו פועל את הערכים הפנימיים שלו. היות ואנחנו לא שלמים בעולם הזה לכן יש לו מצבים כאלה ומצבים אחרים. וכל אדם צריך לשאוף לכך שיוולד כצדיק שאין לו יסורים אבל היות ואנחנו נמצאים בעולם התיקון, בעולם שצריך לתקן וצריכים לעלות נשמות מתוך הקליפות או מתוך שמרי הקליפות, לכן הם באים עם גם צדדים כאלה שהתיקון נעשה דרך החטא. אז גם אם בן אדם חוטא או מחטיא את המטרה ופנה יותר מידי ימינה או עשה יותר מידי שמאלה שיכוון לאמצע. שההחטאה תלמד אותו- זה לא. זה גם לימוד גדול. אז עד כה נתן גם את הנקודה הפנימית של ב' התשובות ל- ב' השאלות מתוך ההבנה שראה בספרי הראשונים. עוד נשאר לנו פסקה קטנה שמביא רבי אלעזר שבה הוא רוצה לתת לנו תובנה נוספת על עניין של הצדיקים. ואומר רבי אלעזר שכל מה שעושה הקב"ה עושה בדין ואנחנו הוספנו שהדין הזה הוא דין של הטבה, שנקרא, כמו שאומר בעל הסולם בחלק ד',  תשובה שנקראת דרך צדדים (נדמה לי תשובה כ"ד אם אינני טועה, צריך לבדוק) והוא אומר שם שיש חסדים שבקו ימין ויש חסדים שבקו שמאל. לעיתים אנחנו מרגישים שהקב"ה עוזר בצורה שאנחנו מרגישים גם עם זה טוב ולפעמים הוא עוזר לנו אבל ביסורים. אז אומר שתמיד נעשה בדין, אומר רבי אלעזר, אלא מביא יסורים על הצדיק כדי לטהר את נפש ההיא שלעולם הבא היא תבוא מזוככת. האמת היא שזה קצת דומה לתשובה שנתן בעל הסולם לפתרון תשובה ה-ב'. ואומר: "ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורים ומכאובים בעולם הזה ויהיה נקי מכל ויזכה לחיי העולם הבא." היות ואומר טעם החיוב ממה שכתוב בספרי קדמאי, לכן מביא גם את זה פה אבל זה דומה למה שכתב קודם. ובזה סיימנו בעצם לתת את התרוצים על השאלות.

עד כאן היום תודה רבה.

אין תגובות

להגיב