015- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – מ-מב (למתקדמים)

015- הדף היומי בזוהר הסולם – ויגש – מ-מב (למתקדמים)

שיעור שמע:

MP3-הורד6

וַיִּגַּשׁ מ-מב

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ

 

מסוכן להיות בסביבה כמו העולם הזה, אך כאשר שומרים על בינה יציבה ניתן לקנות כוח אמוני חיובי.

הרצון לקבל הגדול שהיה במצרים גרם לפריה ורביה, שהרי אומות העולם, הס"א מחזיקים את הרצונות עבור ישראל. כך אדם צריך לקחת את הרצונות שבו, ולנקות אותם מהלבושים שאינם ראויים. כלומר אפילו כשפועלים במקום הס"א תוך שמירה על אמונה וקשר עם השם, ניתן להצליח.

 

וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ, רבי יצחק פתח: וּדְמוּת עַל-רָאשֵׁי הַחַיָּה, רָקִיעַ, כְּעֵין, הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל-רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה. אבל יש חיה למעלה מחַיה. החיה מבחינת קו ימין, פני אריה, חסד, היא למעלה וחשובה יותר מהחיה שבקו שמאל, פני שור. כי ד' חיות הן במרכבה, אריה שור ונשר הן כנגד ג' קווים ימין שמאל ואמצע. וחיה הרביעית הוא פני אדם, הכוללת את הג'. קורא לכולם חיה במובן של אור החיים, לא במובן של בעל חי, אלא שדרכם עובר אור החיים.

ויש חיה קדושה, העומדת על ראשי החיות. היא החיה מקו שמאל, פני שור, גבורה. אחר התכללותה בימין נמשכת ממנה המוחין דראש לכל החיות. כי מקו שמאל נמשך הארת החכמה. גדולה מצד זה שגורם לאור החיה. כל אחד מייצג ראש שונה.

ויש חיה עליונה למעלה על כל שאר החיות, החיה שמבחינת קו אמצעי, פני נשר, ת"ת. ומתוך שהיא מכרעת על ב' החיות שבימין ושמאל, וכוללן יחד זו בזו, ע"כ היא נבחנת למעלה מהן, חשובה מהן. וחיה זו שולטת על כולן, משום כאשר חיה הזו נותנת כוחה ומאירה לכולן, שהוא כוח המסך דחיריק והארת החסדים, שהם ב' עניינים הפועלים בקו אמצעי, אז כולן נוסעות למסעיהן, שנכללות זו מזו, ונותנת זו לזו מכוחה, ושולטות זו על זו, שניתן שליטה לכל אחת ואחת על כולן, כי בג' שבקו ימין שולטת פני האריה, ובג' שבשמאל שולטת פני השור, ובג' שבאמצעי שולטת פני נשר. מבחוץ ישנם פרטים שיותר גדולים מהכלל בפרטיותם, יש להם שליטה, אך אין הם שלמים. כלומר יכול נשר להכיל פרט ראייה טוב זה של האדם, אך רק האדם הוא מכלול עם פוטנציאל שלם.

ויש חיה שהיא למעלה על התחתונים, על שאר החיות, שהן למטה מעולם אצילות, שהיא פני אדם, הנוקבא (שנא"ן). וכולן ניזונות ממנה. וארבע רוחות העולם רשומות בה, חו"ב תו"מ. פנים ידועות מאירים לכל רוח, שהן ג' פנים אריה שור נשר, המאירים בכל רוח מד' הרוחות. שב' הרוחות דרומית וצפונית הם ימין ושמאל. ומזרחית קו אמצעי. ומערבית, הנוקבא, המקבלת את כולן וכוללת כולן. והיא, הנוקבא, שולטת על ד' הרוחות. והן ג' לרוח זו, וג' לרוח זו, וכן לד' רוחות העולם. כלומר, אחר שכולן נכללות זו מזו, אינן ד' בכל רוח, שהן ט"ו (15), אלא ג' לכל רוח, שהן י"ב (12) פנים.

ויש רקיע למעלה מרקיע, ורקיע הזה השולט עליהם. כלומר, ג' רקיעים, שהימני והשמאלי הם זה למעלה מזה. ורקיע האמצעי הוא השולט על שניהם, שמכריע אותם וכוללם זה בזה. כנ"ל אצל החיות. כולם מסתכלים אליו, שמקבלים ממנו ההכרעה וההתכללות. ותחת הרקיע כנפיהן ישרות, משום שכולן שולטות על מה שנתמנו. כי קו האמצעי מקיים הארת שניהם יחד, שהימני יאיר ממעלה למטה, והשמאלי ממטה למעלה (דהיינו הפוך מטבעו, שטבע הימין להשפיע וכאן יאיר ממעלה למטה). וע"כ כנף הימנית שווה עם כנף השמאלית, והתפשטות מידת החבל בהם, כלומר כוח המסך שבקו האמצעי, שקושר הימין ושמאל ביחד. התפשטות והשקאה, שהוא שדה שמשקים אותו מים, והמים מתפשטים בו.  כוח אמצעי נותן להם כוח השתוות, שכל אחד מקיים את תפקידו ביחד. שלכאורה אפשר היה לשאול מי חשוב יותר, אך כמו חלק ממערכת, של ההשלמה שלו מועילה כאשר הוא מקיים תפקידו בתוך הכלל, בו מחוברים כל החלקים בסוד האמונה.

 

ג' הרקיעים נמצאים בכל רוח, שנכללים זה מזה. ובכל אחד מג' יש ג'. והם תשעה, תשעה לכל הצדדים. שיש תשעה ברוח מזרחית, ותשעה ברוח מערבית, ד"פ תשעה, ל"ו (36) רקיעים. וכשמתחברים, כולם נעשו לרושם אחד, לרקיע אחד, בשם אחד, הנוקבא הנקראת שם, ביחוד השלם כראוי.

כשהרקיעים והחיות מתתקנים לבחינת כיסא, כתוב, וממעל לרקיע אשר על ראשם, כמראֵה אבן ספיר דמות כיסא, ועל דמות הכיסא כמראֵה אדם עליו מלמעלה. אותה אבן טוב, הנוקבא, מתתקנת בכיסא, העומדת על ד' עמודים. ועל כיסא ההיא דמות אדם, ז"א, להתחבר עימו יחד. שהכיסא, הנוקבא, תתחבר עם האדם שעליו, ז"א.

הרקיע והחיות לפעמים מתתקנים בבחינת כיסא, ולפעמים בבחינת מרכבה. ושניהם הם תיקון הנוקבא לזיווג עם ז"א. אלא כשמתתקנים בשליטת הימין, מכונים כיסא. וכשמתתקנים בשליטת השמאל, מכונים מרכבה.

כשהרקיעים והחיות, הנוקבא, מתתקנת להיות הכל מרכבה אחת לאדם הזה, ז"א. אז כתוב, ויאסור יוסף מרכבתו, ויַעַל לקראת ישראל אביו גושְׁנָה. זהו צדיק, יסוד דז"א, הנקרא יוסף הצדיק, שקָשר ואיחד את מרכבתו, הנוקבא, הרקיעים והחיות.

לקראת ישראל, זהו אדם (שם ישראל הוא בחינת קו אמצעי, בחינת אדם ראשון). האדם שממעל לכיסא, שהוא ז"א. גושְׁנָה, הוא גישה אחת להתקרב יחד בהתקרבות אחת ויחוד אחד. גושנה, מלשון, גשוּ אלי, שהוא קריבה והזיווג ז"א ונוקבא, המרומזים כאן במרכבתו של יוסף וישראל אביו. והוציא הכתוב לרמוז הזיווג בלשון גישה, הוא להיותו בחינת שליטת השמאל, הנוהג בתחילת כל זיווג התעוררות והשתוקקות, בניית כלים כמ"ש, שמאלו תחת לראשי, שהיא רק גישה אחת, ותֵכף נפרשׁ וחוזר לימין, מטעם הדינים, המתעוררים עם שליטה זאת. ומטעם שנסתמים אז כל האורות.

ואז ויֵרָא אליו, נראה אליו ונסתלק. כאשר השמש נראה אל הלבנה, אז מאירה הלבנה לכל אלו שהם למטה בעולם. כעין זה, כל זמן שהקדושה העליונה, אור ז"א, שורה על בית המקדש למטה, הנוקבא, מאיר בית המקדש ועומד בשלמותו. אבל כאן נאמר, וירא אליו, שנראה לה האור ונסתלק. ולאחר שנסתלק ממנה אור העליון של ז"א, כולם בכו על בית המקדש שנחרב, על הפסק האור מהנוקבא, בסיבת הזיווג הזה שבשליטת השמאל, שמסיבה זו תכף חוזר לימין. והכתוב אומר, שזה גלות האחרון, רוב הדינים הנמשכים על ישראל בגלות האחרון מסיבת שליטת השמאל. שמשום זה נפרשׁ תכף מזה, וחזר לימין.

וכיוון שראה יעקב והסתכל, שהתיקון שלמטה בזו"ן הוא כעין שלמעלה באו"א, שנזדווג בשליטת הימין והאורות חזרו ונפתחו כמו למעלה, אז אמר, אָמוּתָה הפעם אחרי ראוֹתי את פניך כי עודך חי. שאתה מתקיים בברית הקדוש, שנקרא חי העולמים. ומשום זה, כי עודך חי. וע"כ אמר יעקב בתחילה, רב עוד יוסף בני חי, כי הוא צריך להיות חי. ראה יעקב שיוסף הוא המשך התיקון. רואה את קו אמצעי של היסוד, שעליו לעשות את תיקון הברית, אז השמאל יכול להסתלק.

כי הסתלקות האורות שנעשה אחר הזיווג שבשליטת השמאל (ימא דקפא, אור בלי חסדים), נבחן כמו מיתה, שהיא הסתלקות אורות החיים. וכמ"ש, אָמוּתה הפעם אחרי ראוֹתי את פניך. כי ע"כ נסתלקו האורות אחר התחלת הזיווג, המרומז בהכתוב, וירא אליו. שהוא מיתה. מטעם, כי עודך חי, עודך ברית קדוש, חי העולמים, ימין. שאז אור החכמה, שנקרא חי, מתלבש בחסדים ומתקיים, וע"כ הוכרחתי להחזיר הזיווג בשליטת הימין.

 

כתוב: וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב, אֶת-פַּרְעֹה. אמר רבי יוסי: אע"פ שבארוהו, שפרעה אינו קליפה רעה, אלא הוא בחינת אמא דאצילות. אמנם לפי הפשט הוא קליפה רעה. פרעה הוא מדרגה בעולמות העליונים, בינה – וכאשר נופל לקליפות הוא בחינת הרשע, רצון לקבל גדול. יש ופרעה בבינה שהוא המקור המחבר בין ג"ר לו"ק, בין שלמות וחוסר שלמות.

וכתוב: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה דמִּיתִּיך, יש מרכבות לשמאל, הס"א. ויש מרכבות לימין, שלמעלה בקדושה. ואלו לעומת אלו. אלו של הקדושה הן של רחמים. ואלו של הס"א הן של דין. כנגד מרכבות הקדושה, ישנן מרכבות הבאות מצד הס"א תחת הפרסה, ופועלות להרע.

כאשר עשה הקב"ה דין במצרים, כל דין שעשה היה ממש באותו הדרך של אלו המרכבות של הס"א, ובאותו אופן של אותו הצד ממש. מה צד ההוא הורג ומוציא נשמות, אף הקב"ה עשה באותו אופן ממש, שכתוב: וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. אע"פ שדרכו היא רחמים. וכן הכל מה שעשה במצרים, היה באותו אופן ממש. יש הרג בעולמות התחתונים הניראה כדבר רע ובעליונים מופיע כתיקון. החוק הוא שהעדר קודם להוויה, כמו צמח שבשלב הגרעין נרקב ואז צומח, או צמח שנאכל ע"י בהמה, ואדם כלפי הקב"ה. כל רצון שמשרת רצון גדול ממנו, הוא בחינת מת כלפי העליון.

ומשום זה כתוב, דִמִיתִיךְ רעייתי. כי נדמתה כרכבי פרעה להרוג ולהוציא נשמות בני אדם, כדרך של מרכבות פרעה, שהוא הס"א. להרוג, שכתוב, כי אני ה', אני הוא ולא אחר. ולעתיד לבוא כתוב, מי זה בא מאדום חמוּץ בגדים מִבָּצְרה, שגם אז יהרוג אותם ה', ולא שליח.

 

כתוב: וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן; וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ, וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד, שהיא אחוזת עולם. ויאחזו בה, כי להם ראוי לאחוז בה, ולא למצרים. ויפרו וירבו מאד, כי לא היה להם צער ונמצאו בתפנוקי מלכים, כל עוד שהשבטים היו בחיים. ומשום זה ויפרו וירבו מאד.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

אין תגובות

להגיב