031- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – צא-צב (למתקדמים)

031- הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – צא-צב (למתקדמים)

שיעור  שמע:

bmp3 (1)

וַיְחִי  צא-צג

וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה

 הרצון ניתן לאדם כפיקדון, להשתמש בו כרצון הבורא.

האדם לא יכול להשתמש ברצון כבעל הבית, אלא כאורח שמבין שחומר גלם זה ניתן לו לפעול בשמחה רק בהתאם למסגרת רצון העליון. רוחות ושדים מנסים להסיט את האדם כדי שיקח את התענוג לעצמו, אך עליו לשמוח ביכולת ההתגברות, וליהנות רק מהאמת, מהמותר בקדושה.

 

מלמד כאן מהי חוכמת שלמה, מהי חוכמה בכלל וכיצד להשיגה. חוכמה היא סוג של אור, תענוג המורגש באדם. חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר – שתי בחינות מתראות בפעולת הנפש: עט ברזל ועט שמיר, מנעולא ומפתחא, דין ורחמים. באדם בטבעו רוצה חופש ולא דין והגבלות, כאן עליו להבין שהרצון והכישרון אינם רכוש פרטי.

כאשר מתגלה כוח של דין בעולם, אז מי שמאשים את הקב"ה, דהיינו כופר שהשם יתברך רק טוב ומטיב – ומחליט לרדוף אחרי הסיפוק האישי – נענש. בפרשנות נכונה של המציאות, גם אם אדם מרגיש דין – יפַתח אמונה שהשם בא לאמן אותו בהשגחה, ואם יגיע לכך למרות הרגשתו, תתגלה נקודת המפתחא, היא הרחמים. כאן באה לידי ביטוי ההצלחה, שבהחלטה אמונית אדם מבין שלא בא לקבל תענוג לסיפוק אישי, אלא להסתפק במועט ולעבוד את השם.

כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ. כאשר בא אדם למלא תפקידו ולבנות את ליבו ישר, אל לו להשתמש בכלי ברזל המסמלים את הדין הקשה, את הרצון לסיפוק אישי, אלא "כלי שָׁמִיר" – כלים הכלולים בצורת ההשפעה. העבודה הנפשית היא קודם כל בפנימיות, בהסתרה, ורק לאחר מכן התוצאה תופיע בחיצוניות.

 

זוהמה היא הבחינה של בעלמנת לקבל, השקפה שקרית של: זו-היא-מה, שאלות כפירה של מה התורה הזאת לכם. הציפורנים הם פרסה, מחיצה המפרידה בין הבשר החוצה. למכשפה יש ציפורניים – זאת שמכשפת ונותנת הרגשה כאילו הרצון שניתן ע"י הבורא כחומר גלם – שייך לי באופן פרטי, וכאילו הוא הדבר הנכון להשתמש בו לאנוכיות.

 

ציפורניה, הם המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה וע"ז כתוב: חַטַּאת יְהוּדָה, כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר: חֲרוּשָׁה עַל-לוּחַ לִבָּם. שמיר הוא שרושם ונוקב האבן וחוצב אותה מכל הצדדים.

ציפורניים, הפרסא שנעשתה באמצע המדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה של אותה מדרגה. ונמצא ב' כוחות כלולים בפרסא: המלכות שעלתה, שהיא מדה"ד הקשה, ובינה שקיבלה צורת המלכות, מחמת עלייתה אליה. ואלו ב' כוחות הם מנעולא ומפתחא, ב' נקודות שנתקנו בנוקבא. שעליהם נאמר, אם זכה הרי טוב, שמדה"ד נגנזה, המנעולא, ושולטת רק מדה"ר, מפתחא. ואם לא זכה, שממשיך אורות ממעלה למטה, הרי רע, אז מתגלה עליו מדה"ד הגנוזה, מנעולא, ואורותיו מסתלקים. כוח הדין הקשה הוא המנעולא, והדין הרפה מפתחא, שהתכלל בבינה – מידת הרחמים.

ושכתוב: ציפורניה, המזכירים עוונות בני אדם וכותבים ורושמים עוונותיהם בתוקף דין הקשה. שאם לא זכה, מתגלה תוקף מדה"ד, אשר נגנזה בציפורניים. וכיוון שנגלתה מדה"ד הזו, אז נענשים קשה. וע"ז כתוב: חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בציפורן שמיר. כי הנקודה דמנעולא הכלולה וגנוזה בציפורן נקרא עט ברזל (מלכות). ונקודה דמפתחא, הגלויה בציפורן ושולטת בעת שישראל זכאים, נקראת ציפורן שמיר. וחטאת יהודה, אם חוטאים, נגלו עליהם ב' הנקודות, ונמצאים החטאים כתובים הן בעט ברזל והן בציפורן שמיר. ואז כיוון שנגלה גם נקודה דמנעולא עליהם, תכף נענשים. אמנם בעושים רצונו, כתוב: כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ. כי השמיר חתך את הכל, וכלי ברזל, מנעולא, לא נשמע, כי נגנזה. ושכתוב: שמיר הוא שרושם ונוקב האבן, שרושם ונוקב את יציאת הקטנות של המדרגות, המכונות אבנים. וחוצב אותה מכל הצדדים, שנותן צורתה מכל צד בעת יציאת גדלות המדרגות.

 

זוהמת הציפורניים פירושו, כל אלו שאינם דבקים בגוף המלך, בקו האמצעי, אלא דבקים בשמאל, ויונקים מצד הטומאה בעת שהלבנה במיעוטה, ששפע שממשיכים אז מציפורניים עוברת לצד הטומאה ונבחנת לזוהמת הציפורניים.

סימן לגאולה הוא לא לתת חשיבות, אלא לאחוז בזנב של הארציות, של הרצון הנחשי לקבל. וכאשר לא נותנים לרצון זה חשיבות, הופך הוא למטה המטה את האדם אל הדרך הנכונה.

ואע"פ שהנוקבא נתקיימה ע"י מלך הדר, מ"מ לא האירה בשלמות עד שבא שלמה, שהיה ראוי לה, שמשום זה הייתה אימו בת שבע. שהנוקבא הנקראת בגדלותה בת שבע, ע"ש שכלולה מכל חג"ת נהי"מ דז"א, הייתה האם שלו. וע"כ הוא ראוי לרשת אותה בימי מילואה.

 

חכמת מצרים, חכמה תתאה, הנקראת שפחה שלאחר הריחיים. ומהכל נכללה חכמה זו של שלמה, מחכמת בני קדם, ומחכמת מצרים. ג' חכמות באצילות: א. ח"ס דא"א, חכמה דע"ס דאו"י. שאחר שבירת הכלים בעולם התיקון, נסתמה חכמה זו לגמרי, ואינה מאירה עוד באצילות. וממה שנפלה מחכמה זו בעת שבירת הכלים, היא חכמת בני קדם. וחכמת בני קדם הוא סוד עליון, כמ"ש: ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. כי מלוכתם ומיתתם של אלו ז' המלכים הם שבירת הכלים.

ב. חכמה עילאה. בינה, שיצאה מראש דא"א, וחזרה אליו, ונעשתה לחכמה. ואע"פ שכל החכמה שבעולמות ממנה באה, מ"מ היא עצמה מאירה רק חסדים, כמ"ש: כי חפץ חסד הוא. ומה שנפל מחכמה זו לקליפות היא חכמת מצרים, חכמה תתאה, שנפלה מחכמה עילאה לקליפות לכתרים תחתונים. ונקראת שפחה שלאחר הריחיים.

ג. חכמת שלמה, חכמה תתאה, חכמה המאירה בנוקבא פב"פ בעת גדלותה, שכל ג' החכמות מאירים בה אז ביחד, ואז היא מוציאה חכמת בני קדם וחכמת מצרים מהקליפות, ומתרבה מהן מאוד. וע"ז כתוב: ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים. שנתרבה חכמתה מהם.

 

מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל-עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל  תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. גם עמלה של תורה כן, שיעמול תחת השמש. ומשונה עמלה של תורה שלמעלה מן השמש, שהיא מעליונים. כלומר, אף עמלה של תורה כן, שנאמר עליה, מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש, באם הוא עמל בתורה בשביל בני אדם, או בשביל כבוד עצמו, כי ע"ז כתוב: תחת השמש. כי תורה זו אינה עולה למעלה. אפילו אם אדם יחיה אלף שנים, ביום שהסתלק מן העולם, ידמה לו כאילו חי רק יום אחד.

למעלה מהשמש אומר למעלה מהדעת, כפי שיהודי צריך לפעול. כלומר כל עמל בתורה, שלא בכוונה לשמה לא יועיל.

 

 

שאלות חזרה ויחי צא-צג
1. מהו עט ברזל שבו כתובה חטאת יהודה ומהו ציפורן השמיר שהיא עט של זכות?
2. מדוע בית המקדש לא נבנה עם כלי ברזל?
3. מהי זוהמת הציפורניים וכיצד זה קשור לשדים ומכשפות?
4. מדוע השתדל שלמה המלך לדעת בדעת הרוחות והשדים?
5. מדוע הקטנות היא גורם לגדלות?
6. מהו ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם?
7. מה ההבנה בכך ששלמה נולד מבת שבע?
8. מי הם ג' החכמות שבאצילות וכיצד הן התגלו?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

אין תגובות

להגיב