הדף היומי בזוהר הסולם – ויחי – רעא-רעג – למתקדמים

שיעור שמע:

שאלות חזרה ויחי רעא-רעג
1. מהו תפקיד כוס הברכה, מדוע צריך לקבלו בימין ובשמאל ומדוע צריך דווקא כוס?
2. מהי הכוונה שהכוס מחזיק את היין וכיצד זה נוגע לנפש האדם?
3. מדוע צריך להיות לחם על השולחן כאשר מברך?
4. מדוע כשבאו לעיר ראו קבוצת בני אדם שמתו כשנפל בית עליהם? (המשך של איזה סיפור זה ומה זה אומר בפנימיות?)
5. מהו גורן האטד בפנימיות?
6. מדוע חנטו את יעקב וכן את יוסף?
7. מדוע בכל ימות העולם לא קיבלה המערה אדם אחר ולא תקבל, חוץ מהאבות הקדושים ואדם הראשון (וכן ראשו של עשיו)?
"הסולם"- http://hasulam.co.il. בפייסבוק – http://facebook.com/hasulams

וַיְחִי רעא-רעג

כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה [כסא דברכתא]

כָּל שֶּׁנַּעֲשָׂה רַחְמָן עַל אַכְזָרִים, לְסוֹף נַעֲשָׂה אַכְזָר עַל רַחֲמָנִים.

מלמד רבי שמעון שאין לרחם על אכזרים, דהיינו שאין לרחם על תכונות שליליות בנפש, אלא יש להורידם מבלי להצטדק ע"י ציון התכונות החיוביות. סור מרע ועשה טוב הם שני פעולות אותם יש לעשות, כך שאין לשמור בתוך הבית – בלב את הנחש הרמאי, אלא להורידו. כאן על האדם להישאר בקטנות ולתת לרצונות נחשיים אלו למות, ויחד איתם להסיר גם את הבחינות קרובות ודבוקות ברע, אחרת לבסוף גם הרצונות היהודיים שקרובים לרצונות הגויים ימותו איתם.

רב המנונא סבא לא נתן כוס של ברכה לאיש אחר, אלא הוא הקדים וקבלו בשתי ידיו ומברך. צריכים לקבל הכוס של ברכה בשתי ידיים, בימין ובשמאל, ולברך. בכוס של ברכה צריכים כוס כמ"ש: כוס ישועות אשׂא, הנוקבא. כי בכוס הזה נמשכים ברכות מהישועות של מעלה, והכוס, הנוקבא, מקבל אותם ומאספם אליו, ושם נשמר יין העליון, הארת השמאל שבבינה, ונאסף בכוס. ע"כ צריכים לברך אותו בימין ובשמאל. והיין שנאסף בכוס והכוס, יתברכו יחד, היין, הארת שמאל מבינה, והכוס, הנוקבא. וצריכים לברך את השולחן, הנוקבא, שלא יהיה ריק מלחם ויין. והכל כאחד, כי היין, הארת החכמה שבשמאל, והלחם, חסדים מימין, והם צריכים להתחבר כאחד. ברכת הזימון צריכה להיות דווקא בכוס, בנוקבא שהיא צריכה להחזיק את הברכות, יין שהוא הארת החוכמה והלחם חסדים.

כנסת ישראל, הנוקבא, כוס של ברכה. כיוון שהיא כוס של ברכה, צריכים ליד ימין ושמאל, שיקבלו אותו, כי כוס ניתן ביד ימין ושמאל, חסדים וחכמה, וצריכים שיתמלא ביין, מיינה של תורה, הארת חכמה שבשמאל, היוצא מעוה"ב, בינה. צריך את יינה של תורה – את סודות הפנימיות, את הקשר להשם להוריד ללב. הכוס מסמלת את המלכות, היחד, השכינה הקדושה, הם המחזיקים את הקשר עם השם.

בכוס של ברכה מתגלים דברים עליונים, מתגלה סוד מרכבה הקדושה הבנויה מ – חו"ג תו"מ, כי כוס של ברכה צריך לקבלו בימין ושמאל, צפון ודרום, חו"ג. וכוס של ברכה המקבל ברכה מהם. וכוס של ברכה הוא, מיטתו שלִשלׂמה, מלכות, שצריכים, שתינתן בין צפון לדרום, חו"ג. וצריכים לתת אותה שתהיה יותר קרוב לימין. והגוף של המברך, ת"ת, צריך להתתקן עימהם, ויסתכל בכוס, לברך אותו בארבע ברכות, משום שכתוב: תמיד עיני ה' אלקיך בה. נמצא, בכוס של ברכה, שהיא האמונה, צפון דרום מזרח מערב, חו"ג תו"מ, הרי לך המרכבה קדושה.

השולחן בלחם, כדי שיתברך לחם של מטה, הנוקבא. ולחם עוני, הנוקבא, בעת שחסרת חסדים, יתברך ויהיה לחם פַנַג [לחם עונג], בעת שהחכמה שלה מתלבשת בחסדים, אז נקראת לחם פנג. נמצא, שכנסת ישראל, הנוקבא, מתברכת למעלה, בד' רוחות העולם, חו"ג תו"מ, ולמעלה ומטה, נו"ה. וכוס של ברכה גורם שיתחבר דוד המלך, הנוקבא שלמעלה מחזה, באבות, חג"ת. שמכאן נוטלת חכמה. ויתברך ג"כ למטה, מנה"י. ויש לו ג"כ חסדים, שיתברך השולחן של האדם, שימצא בו תמיד לחם.

יש סכנה של חיבור לגויים.

גֹּרֶן הָאָטָד

וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים. גורן האטד, זה ממשלת מצרים שהוסרה מפני ממשלת ישראל, כי ראו גורן, שרומז על ממשלת ישראל כמ"ש: מלובשים בגדים בגורן. וע"כ כתוב: ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד.

על כן קרא שמה אָבֵל מצרים. שודאי ממצרים היה האבל, כי הוסרו ממשלתם. אף כאן אלו הבכיות אינם על יהודים, אע"פ שיהודים מתים שמה. כי אלו היהודים, אם היו יהודים, לא היו נהרגים. וכיוון שמתו, הקב"ה מכפר עוונותיהם.

יעקב אע"פ שיצאה נשמתו במצרים, לא יצאה ברשות האחר, דס"א. מטעם, שמיום שנברא העולם לא היה מיטה שלמה כמיטתו של יעקב, שכל בניו כשרים היו, בשעה שהיה נפטר מן העולם, התקשרה נשמתו מיד במקומה.

תולה את העניין שמיטתו של יעקב הייתה שלימה, בעניין שבניו היו כשרים. כלומר כל ההבנות שהפיק מעצמו היו שלמות, ולכן נקשרה נשמתו מייד במקומה.  

הַרוֹצֶה בֵּתִּקוּן אָמִּיתִי יִדְאַג שֵׂכֶל הָבַנוֹתַּיו יִהְיוּ בְּדֶרֶך אֶמּוּנִית.

חָנִיטַּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב  [חניטא דיעקב]

כשנכנס יעקב במערה, כל הריחות שבגן עדן, נמצאו במערה, ובמערה היה אור, שנר אחד היה דולק שמה. וכשבאו האבות אל יעקב למצרים, להימצא עימו, הסתלק אור הנר מן המערה. כיוון שבא יעקב במערה, חזר הנר למקומו. אז נשלמה המערה בכל מה שצריכה. האבות באו למצרים להשלמת כלים, ב' קווים ואז אין הארה עד אשר מגיע יעקב, קו אמצעי. האמונה היהודית מבוססת על ג' האבות וחוץ ממנה לא נצרך כלום לעבודה.

ובכל ימות עולם לא קיבלה המערה אדם אחר, ולא תקבל. ונשמות הצדיקים עוברים לאחר פטירתם לפני האבות בתוך המערה, כדי שיקיצו ויראו הזרע שעזבו בעולם, וישמחו לפני הקב"ה.

שאל רבי אבא: חניטתו של יעקב, מה היה? כתוב: ויצו יוסף את עבדיו את הרופאים לחנוט את אביו, ויחנטו הרופאים את ישראל. האם יתכן, שחניטה זו הייתה כחניטת שאר בני אדם? האם מחמת הדרך, שהיו צריכים להשהותו, עשו זה? הרי כתוב: וימת יוסף ויחנטו אותו ויישם בארון במצרים. אע"פ שלא הלכו עימו בדרך, כי נקבר שמה, כתוב: ויחנטו אותו.

אלא דרך המלכים, בכדי לקיים את הגוף, שלא ירקב, חונטים אותם בשמן המשחה, העליון על כל השמנים, מעורב בבשמים. ושמן הטוב ההוא נבלע בגוף, יום אחר יום ארבעים יום. אחר שנשלם זה, הגוף מתקיים ימים רבים. למה בכלל נרצה שהגוף ישאר? אלא אצל צדיקים הגוף, הרצון הוא אמיתי וכדאי הוא להישאר – גוף של צדיק הוא גוף טוב. רמת גופו של צדיק היא דרגת נשמת העם, ולכן מכבדים את קברי הצדיקים, שאצלם הגוף הוא רצון לקבל על מנת להשפיע. אצל הצדיק מעשה המצווה מתפשט לבחנית הרגש ללב – לגוף.

משום שכל ארץ כנען זו וכל ארץ מצרים, מכלה את הגוף ומרקיב אותו, בזמן קצר מכל שאר הארצות, ובכדי לקיים את הגוף עושים זאת. ועושים חניטה זו בפנימיות הגוף ובחיצוניות, כי שמים את השמן הזה על הטבור, והוא נכנס בפנימיות הגוף דרך הטבור, ונבלע במעיו, ומקיים את הגוף לימים רבים.

וכן היה יעקב בקיום הגוף, וכן צריך להיות, כי גוף של האבות הוא, שהאבות הם חו"ג ב' ידיים, ות"ת הגוף. והיה בקיום הנפש והגוף. יוסף, כמו הגוף, כי יוסף ברית, וברית והגוף אחד בקיום הגוף והנפש. בקיום הגוף כתוב: ויחנטו אותו. בקיום הנפש כתוב: וַיִישֶׂם בָּארון במצרים, שהמשמעות על ארון העליון, הנוקבא, שנקשר שם נפשו.

וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם

תפקיד הארון לשמר את האדם, כך יוסף ששמר על הברית נחשב לתורה. הברית שלמעלה היא בהשקפה – מוחא, והברית שלמטה בהרגשה – בליבא.

כתוב: וַיָּמָת יוֹסֵף, בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים; וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ, וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם – וַיִישֶׂם, עם ב' יודין. יוסף שמר לו הברית למטה ולמעלה, שהיה מרכבה ליסוד ז"א. וע"כ, כשהסתלק מעולם הושם בב' ארונות, בארון שלמטה ובארון שלמעלה. ארון שלמעלה כמ"ש: הנה ארון הברית אדון כל הארץ. כי ארון שלמעלה, השכינה, ברית נקרא, כי לא יירש אותו אלא מי ששומר הברית. ומשום שיוסף שמר את הברית, הושם בב' ארונות.

וַיִישֶׂם בארון במצרים. מהכתוב משמע, שאע"ג שיצאה נשמתו ברשות אחרת, דס"א, נקשרה בשכינה כמ"ש: וַיִישֶׂם בארון, בארון שלמעלה ובארון של מטה, משום שהיה צדיק, וכל צדיק יורש את הארץ הקדושה, העליונה, השכינה כמ"ש: ועמך כולם צדיקים.

אחד מסימני הצדיק, שהוא יורש וזוכה בשכינה הקדושה, הכוח להתחבר לכלל, זהו הכוח השמור לצדיקים. אדם הרוצה לבוא אל המלך צריך לבוא עם השכינה הקדושה, עם שמירת הברית.

כל אחד צריך לפעול את יוסף שבתוכו.

בפרשה זו ויחי מדגיש את שמירת הברית ואת העולם הבא, שהברית מביאה את האדם לעולם הבא, דהיינו לפנימיות.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן